אמר ליה אליהו לבר הי הי ואמרי לה לר' אלעזר, מאי דכתיב צרפתיך ולא בכסף בחרתיך בכור עוני, חיזר הקב"ה על כל מידות טובות ליתנם לישראל ולא מצא אלא עניות, היינו דאמרי אינשי יאה עניותא ליהודאי כברזא סומקי לסוסיא חיורי"
יש להבין, בפשטות משמע שיש כאן ענין של בחינה וצירוף, ומאידך משמע שיש כאן איזה נתינת מתנה טובה לישראל. ובכלל תמוה איזה מתנה טובה היא העניות.
ונראה בס"ד, שמצינו בחז"ל על ענין המן (יומא עח:) שענין המן הוא בשביל שיהיו תלויים בקב"ה באופן קבוע, "ונמצאו מכוונים ליבם למקום", וכן מבואר בענין העונש של הנחש שמזונותיו מצויין לו אבל הוא מרוחק מהקב"ה, וכן ענין ארץ מצריים ממול ארץ ישראל וכמבואר בפרשת עקב, וממילא מובן, שהקב"ה נתן לישראל מתנה טובה - הוא ענין הביטחון, (עיקר הכל הוא הבטחון - הגר"א אבן שלימה פ"ג) וחיזר על כל מידות טובות הוא שרק על ידי שהאדם חסר הוא תלוי בו, וזה שעל ידי העניות באים לידי ביטחון כיון שמרגישים שתלויים בו יותר, וזהו הבחינה והצירוף אם עומדים בנסיון העוני לקחת ממנו את מצוות הבטחון או שחלילה לא.
אולי יש להוסיף שהלשון 'מידה' נופל גם על כלי כמוש"כ בסוטה מידה כנגד מידה, מנין שאפילו קב וכו', וה"נ הכא הכלי קיבול הראוי ביותר למידת הבטחון הוא העניות. ודו"ק.