שבועות לד, א - מדוע הורגים את הרוצח ע"פ גילוי שמימי?

[ההוא דאמר]

שבועות לד, א מובא הסיפור עם רבי שמעון בן שטח, שראה אדם שסבירות גבוהה מאוד שרצח, ומכל מקום אמר שאינו יכול להורגו, כיון שנאמר 'על פי שניים עדים יקום דבר'.
ומכאן יש לתמוה, על הדין המחודש המובא בתרגום יונתן בן עוזיאל [סוף פרשת שופטים], כי אחר שעורפים את העגלה בנחל איתן, יוצא נחיל של דבורים [מפרשים, שהכוונה לנמלים] מגוף העגלה הערופה, שהולך עד הרוצח, ובי"ד נוטלים את הרוצח והורגים אותו.
ותמוה, דהלא למדים אנו, כי על מנת להרוג רוצח נצרך ב' עדים כשרים, ואם כן היאך על פי גילוי שמימי בלא עדים, הורגים את הרוצח, וצ"ע.

[מה שנכון נכון]

הוא כותב "ואחדין ב"ד יתיה ודיינין יתיה", ולא וקטלין. ומ"מ מסייע זה למצוא עדים ולדרוש ולחקור כדין.

[ההוא דאמר]

זו נקודה למחשבה.
אמנם, מה יש מקום לדון[b]כאשר אין עדים?[/b]

[עזריאל ברגר]

שבועות לד, א מובא הסיפור עם רבי שמעון בן שטח, שראה אדם שסבירות גבוהה מאוד שרצח, ומכל מקום אמר שאינו יכול להורגו, כיון שנאמר 'על פי שניים עדים יקום דבר'.
ומכאן יש לתמוה, על הדין המחודש המובא בתרגום יונתן בן עוזיאל [סוף פרשת שופטים], כי אחר שעורפים את העגלה בנחל איתן, יוצא נחיל של דבורים [מפרשים, שהכוונה לנמלים] מגוף העגלה הערופה, שהולך עד הרוצח, ובי"ד נוטלים את הרוצח והורגים אותו.
ותמוה, דהלא למדים אנו, כי על מנת להרוג רוצח נצרך ב' עדים כשרים, ואם כן היאך על פי גילוי שמימי בלא עדים, הורגים את הרוצח, וצ"ע.

א. גדול מרב - רבי, גדול מרבי - רבן, גדול מרבן - שמו. כשאתה מוסיף "רבי" לשמם של הקדמונים שהיו גדולים מהתואר "רבן" - אתה גורע מכבודם בשתי דרגות!
ב. אם ככה קיבלו חכמינו מדור לדור שככה נפסקת ההלכה - מאי צ"ע איכא? אלא שאין מקור נוסף לדבריו, וע"כ היה ראוי לבדוק מהם מקורותיו, וכידוע שיש מפקפקים בייחוסו של תרגום המקרא הזה ליונתן בן עוזיאל (שאגב, גם הוא היה "גדול מרבן" שכן ריב"ז היה קטן ממנו).

[אוצר החכמה]

במגילה ג א מבואר שיהונתן בן עוזיאל לא עשה תרגום על התורה אלא על הנביאים. וידוע שהוא תרגום ירושלמי היינו מדרש מא"י ובטעות יוחס ליוב"ע.

[פלתי]

שבועות לד, א מובא הסיפור עם רבי שמעון בן שטח, שראה אדם שסבירות גבוהה מאוד שרצח, ומכל מקום אמר שאינו יכול להורגו, כיון שנאמר 'על פי שניים עדים יקום דבר'.
ומכאן יש לתמוה, על הדין המחודש המובא בתרגום יונתן בן עוזיאל [סוף פרשת שופטים], כי אחר שעורפים את העגלה בנחל איתן, יוצא נחיל של דבורים [מפרשים, שהכוונה לנמלים] מגוף העגלה הערופה, שהולך עד הרוצח, ובי"ד נוטלים את הרוצח והורגים אותו.
ותמוה, דהלא למדים אנו, כי על מנת להרוג רוצח נצרך ב' עדים כשרים, ואם כן היאך על פי גילוי שמימי בלא עדים, הורגים את הרוצח, וצ"ע.

גם כאשר מצד הדין אי אפשר לחייבו מיתת בי"ד, מ"מ כיון שידוע בודאי שהרג אפשר שכונסין אותו לכיפה כמו שהדין בהורג נפשות בעדים בלא התראה, ובעדים שלא ראו כאחת.

[בקרו טלה]

ומכאן יש לתמוה, על הדין המחודש המובא בתרגום יונתן בן עוזיאל [סוף פרשת שופטים], כי אחר שעורפים את העגלה בנחל איתן, יוצא נחיל של דבורים [מפרשים, שהכוונה לנמלים] מגוף העגלה הערופה, שהולך עד הרוצח, ובי"ד נוטלים את הרוצח והורגים אותו.
ותמוה, דהלא למדים אנו, כי על מנת להרוג רוצח נצרך ב' עדים כשרים, ואם כן היאך על פי גילוי שמימי בלא עדים, הורגים את הרוצח, וצ"ע.

עי' בנחל איתן למרן הגרח"ק שליט"א בשלהי הע' א

[ההוא דאמר]

תשובה נוספת,
ראיתי בספר 'דברות אריאל' [וינברג], שלהי מסכת סוטה, שעמד בקושיא זו.
ותירץ, על פי דברי התוס' בשבועות [לד, א ד"ה דאי, הובא בסמוך] כי במקום שיש אומדנא ברורה וחלוטה, גם רבנן מודים לר' אחא בר יעקב, שאפשר להסתמך על אומדנא, עיי"ש.
ואם כן, היות וכאשר הדבורים הולכים מגוף העגלה אל הרוצח, זוהי אומדנא חלוטה, אם כן ניתן להרוג את הרוצח על פי אומדנא ברורה זו, ועיי"ש.
[ויש להעיר על דבריו, כי בערוך לנר [סנהדרין לז, ב] כתב, שיש בדבר סתירת הסוגיות, ומסקנתו דאף לתוס' אומדנא ברורה מועילה רק בדיני ממונות ולא בדיני נפשות.

וז"ל התוס' [שם] "אבל עוד תימה דמשמע משום דאית ליה בדיני ממונות אית ליה נמי בדיני נפשות וא"כ אפי' לית ליה דר' אחא משכחת לה אומדנא בדיני נפשות לכ"ע כמו שעלתה לו נשיכה על ראשו ונקב קרום של מוח דאפי' רבנן מודו בהאי אומדנא כדמוכח בפרק כל הנשבעין לקמן (דף מו:) כגון שעלתה לו נשיכה על גבו ובין אצילי ידיו"