מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

מסכת עבודה זרה - הערות והארות פנינים ומרגליות

הערות, בירורים וחידושים במרחבי התלמודים. לומדי דף היומי וכל חבורות הלומדים
נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » א' ינואר 28, 2018 6:40 pm

שמואל דוד כתב:אחר העיון ראיתי כמה מראה מקומות בהנ"ל,
עיין גליוני הש"ס יבמות עח וע"ע כתובות ח. ועיין דברי יציב חלק ה סימן פד פה באה"ע וע"ע בספר ישיב יצחק ח"ג סימן לג ודו"ק
אעתיק מן הרשום בעיקר שיעור י"ב חודש האמור כאן, ומשם בארה.

הנה דברי רב פפא איתנייהו נמי בגמ' ריש כתובות (ח, א) לגבי ברכת שהשמחה במעונו אצל חתן ישראל,
וכי א"ל מחמת הלולא, עד אימת, אמר רב פפי משמיה דרבא עד תריסר ירחי שתא.

ובריטב"א שם ביאר השיעור של תריסר ירחי שתא, 'פי' שעד כאן נמשכת השמחה. כדכתיב נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח'.

ומטו להקשות בזה, מהא דחזינן הכא לגבי האיסור לאכול אצל גוי סמוך להלולא שנאמר ג"כ שיעור זה דעד תריסר ירחי שתא. וחזינן דהוא הדין גם גבי גוי דלא שייך ביה מצות נקי יהיה לביתו וגו'. ואעפ"כ עד תריסר ירחי שתא עדיין נמשכת השמחה, ולכאורה מוכח דלא כסברת הריטב"א שזה מחמת מצות נקי יהיה לביתו דלא שייכא כלל אצל גוי.

איברא, דנראה פשוט שאין כוונת הריטב"א לפרש שטעם השיעור דתריסר ירחי שתא הוא מחמת המצוה של ושמח, אלא כוונתו להביא רק ראיה ודמיון לדין זה, דכשם שמצינו שהתורה העמידה את מצות ושמח את אשתו דוקא על י"ב חודש, הרי שזה הזמן הקצוב לשמחת הילולא, כך גם נלמד שזהו הזמן של שמחה לגבי השמחה במעונו. והוא הדין גבי גוי.

ומצינו בכמה מקומות שמאורע מיוחד עושה רושם י"ב חודש, ולאחר מכן הוי כבר בבחינת 'נשתקע הדבר', יעוי' לקמן (לה, א), דאמר עולא כי גזרי גזירתא במערבא, לא מגלו טעמא עד תריסר ירחי שתא, דלמא איכא איניש דלא ס"ל ואתי לזלזולי בה.

ולגבי מאורע של מיתה מצינו שאחר י"ב חודש גזירה על המת שישתכח מן הלב.

וכן הוא באדם חי, בדין ראיית חבירו החביב לו, אחר י"ב חודש מברך מחיה המתים, וזהו מחמת שנשתכח ממנו מאורע ראייתו הקודמת.

ואולי זהו הביאור בכך שאחר י"ב חודש לישיבתו בעיר הרי הוא כאנשי העיר.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » א' ינואר 28, 2018 6:46 pm

ההוא דאמר כתב:י,ב
היאך נתגייר קטיעא בר שלום - והלא היה זה מילת נכרי
אמרה ליה ההיא מטרוניתא ווי ליה לאילפא דאזלא בלא מכסא נפל על רישא דעורלתיה קטעה אמר יהבית מכסי חלפית ועברית.
יש לעיין, היאך הועילה מילתו של קטיעא, והלא היה זה מילת נכרי שפסולה להרבה מהשיטות [עיין בטור הל' מילה], ואם כן היאך נתגייר וזכה עי"כ לחיי עוה"ב.
שוב ראיתי שעמד בזה בהגהות פורת יוסף.

ואלו דבריו הנעימים של הפור"י,
צ"ע דהא מילה בעו"כ פסולה כדאיתא לקמן (כז, א), וכש"כ מילה שבזה יעשה ישראל. ועי' יבמות (מו). ואפ"ל כיון שבזה המעשה עצמו נתגייר, ועי' כתובות (יא) בתוס', ואע"פ שצריך טבילה אפ"ל דטבל ג"כ.

עיקר סברתו דבגר הבא להתגייר אמרינן דגירותו ומילתו באין כאחד, ויכול למול עצמו, כ"כ לדינא כמה אחרונים, יעויין בהגהות יד שאול יו"ד סימן רסד ובשו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב סי' צא, ובס' צפנת פענח הל' מעילה פ"ד, והוכיחו כן מעובדא דקטיעה בר שלום דהכא.

ודנו בזה לגבי אברהם אבינו להך גיסא שמל את עצמו קודם למילת עבדיו ואנשי ביתו, ולגבי מילת יתרו דריהטת הגמ' בסנהדרין (צד, א) שדרשו מן הפסוק ויחד יתרו, שהעביר חרב חדה על בשרו, משמע דיתרו מל את עצמו כשבא להתגייר, ויעוי' בגליוני הש"ס להגר"י ענגיל (לקמן כז, א) שהעיר בזה, וכתב דודאי מל אותו אחר, וכיון שמלו אותו מרצונו נקרא לשמו, שהוא העביר חרב חדה על בשרו, יעו"ש.

אולם יעויין בפסקי ריקאנטי (סימן תקצח), וז"ל, כ
תב הר"א ממיץ (בספר יראים סי' תב), הא דאמרינן מל ולא פרע כאילו לא מל ה"מ בקטן, אבל בגדול א"צ לפרוע ממעשה דקטיעא בר שלום דמל ולא פרע. וטעם הדבר הוא בבראשית רבה דאמר התם באברהם לא נאמר את בשר ערלתו לפי שלא היה צריך אלא חיתוך בשר שכבר נתמעך ע"י תשמיש, אבל ישמעאל שהיה ילד ולא נתמעך ע"י תשמיש הוזקק לחתוך אותו בשר ולפרוע את המילה, לכך נאמר את בשר ערלתו. ומכאן קשה לבעל ה"ג שפירש דפריעת מילה לא ניתנה לאברהם. וקשיא לן לפי' דחשיב קטיעא בר שלום גר גמור, הא קיי"ל מל ולא טבל אינו גר עד שימול ויטבול. וליכא למימר דטבל קודם דטבילה באחרונה היא כדמוכח בפרק החולץ.

ועוד דנו במעשה מילה זה דקטיעא בר שלום, לגבי נידון האחרונים בדין מילה אי מהני במחובר, דלכאורה יהיה מוכח מכאן דמהני במחובר, שהרי קטיעת הערלה בכה"ג היה ע"י הקרקע, יעוי' הגהות הרש"ש בחולין טז, א.

ובתשובה מהגאון בעל משנה שכיר (טייכטאל, שנדפסו בספר קרנות צדי"ק) להגאון בעל מנחת אלעזר ממונקאטש הביא ראיה זו בשם הג"ר אברהם גרודזינסקי זצוק"ל הי"ד מסלבודקה, ואיהו נמי מפרק לה, דתרי בחינות יש, במצות מילה היא בפני עצמה וערל הוא בפני עצמו, ומי שהוא ערל אינו זוכה להיות בחלקם של ישראל, עי' עירובין יט, א, ויש אף שלא קיים מצות מילה מ"מ אינו ערל, וממילא דאינו נדחה ממחיצתן של ישראל, ואף שאינו מגיע למדריגתן, מ"מ כבר יש לו חלק עמהן, ואם אינו זוכה לחלק גדול, מ"מ כבר יש לו חלק עמהן. ולפי"ז אין ראיה כלל ממעשה דקטיעה בר שלום דמל עצמו ע"י קטיעה, דאף אם לא קיים מצות מילה מ"מ לא אזל בלא מוכסא דהא קטע ערלתיה. עכ"ד המתוקים.
ולפי דבריו אזדא הראיה מעובדא דהכא גם לגבי מילת עכו"ם, וכן לנידון טבילה קודם מילה.

ולענין קושיית הריקאנטי דחסר לו טבילה, מטו בזה דברי הרשב"א ביבמות (עא, א), וז"ל,
אלא לאתויי גר שמל ולא טבל וקסבר אינו גר עד שימול ויטבול. קשיא לי א"כ היינו גוי ואף על פי שמל הרי הוא כערל דהו"ל כערבי מהול, וליתא דשאני הכא דמילתו לשם יהדות ואף על פי שלא נגמר גירותו מ"מ כבר התחיל ונכנס קצת בדת יהודית שאינו צריך אלא טבילה.

ויעוין עוד בשו"ת חת"ס (או"ח סימן קטז) שכתב שגר שמל ולא טבל מיקרי מהול, משום שמילתו היה על מנת להכנס בברית, ונהי שהתחיל ולא גמר עדיין ובשם ישראל לא יכונה עד שטבל, ואפילו יינו יין נסך כמבואר ביבמות (מו, א), מ"מ מילתו מילה, ויתכן שאף נחשב לבעל ברית.

ובשו"ת אבני נזר (יו"ד סימן שנא) כתב שגר שמל ולא טבל מחוייב בשמירת שבת.

ומעתה בודאי לא רחוק הוא לומר דסגי ב'כניסה קצת בדת יהודית' שיחשב כמי שנתן המכס ליטול שכר בהדי ישראל.

שמואל דוד
הודעות: 6472
הצטרף: ו' אפריל 08, 2016 10:11 am

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי שמואל דוד » ב' ינואר 29, 2018 12:07 am

ההוא דאמר כתב:יא, א
במעשה עם אונקלוס והקיסר ששלח את חיילותיו להביאו לפניו אחר שנתגייר.
הדר שדר גונדא אחרינא אבתריה אמר להו לא תשתעו מידי בהדיה כי נקטי ליה ואזלי חזא מזוזתא [דמנחא אפתחא] אותיב ידיה עלה ואמר להו מאי האי אמרו ליה אימא לן את אמר להו מנהגו של עולם מלך בשר ודם יושב מבפנים ועבדיו משמרים אותו מבחוץ ואילו הקב"ה עבדיו מבפנים והוא משמרן מבחוץ שנאמר {תהילים קכא-ח} ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם איגיור".
ושמעתי להקשות, היאך שכנע אונקולוס את כל הג' כיתות להתגייר, והלא אין מקבלין גרים לכתחילה, ודוחין אותם כמבואר ביבמות [מח, ב], וצ"ב.

עיין עיון יעקב

ההוא דאמר
הודעות: 1532
הצטרף: ד' נובמבר 29, 2017 4:09 am

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי ההוא דאמר » ב' ינואר 29, 2018 12:34 am

יא, ב
מדוע לא ייאסר ללכת בדרך המובילה הן לע"ז והן למקום אחר - מפני החשד?
יא, ב בזמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום אסור ואם היה יכול להלך בה למקום אחר מותר.
צ"ב, מדוע כאשר הדרך מובילה אל בית ע"ז ולמקום אחר, אמאי לא ייאסר ללכת בדרך זו מפני החשד, שיחשדו בו עוברי דרכים כי פניו מועדות לבית העכו"ם.
וכפי שמצינו לגבי הדלקת שתי פתחים בחנוכה, מפני החשד, וצ"ב.
נערך לאחרונה על ידי ההוא דאמר ב ב' ינואר 29, 2018 12:39 am, נערך 2 פעמים בסך הכל.

ההוא דאמר
הודעות: 1532
הצטרף: ד' נובמבר 29, 2017 4:09 am

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי ההוא דאמר » ב' ינואר 29, 2018 12:35 am

יב, א
תמיהה עצומה מדוע לא נציל את הבולע זיבורא משום קדושת החיים?
יב, א אמר רב אידי בר אבין האי מאן דבלע זיבורא מחייא לא חיי מיהו לשקייה רביעתא דחלא שמגז אפשר דחיי פורתא עד דמפקיד אביתיה.
התעוררתי להקשות, מדוע כל מה שמשקים אותו חומץ, זהו על מנת שיוכל לצוות לביתו, ותיפוק ליה משום קדושת החיים, שמחללין שבת אפי' על חיי שעה [יומא פ"ה], וצ"ב.
נערך לאחרונה על ידי ההוא דאמר ב ב' ינואר 29, 2018 12:38 am, נערך פעם 1 בסך הכל.

ההוא דאמר
הודעות: 1532
הצטרף: ד' נובמבר 29, 2017 4:09 am

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי ההוא דאמר » ב' ינואר 29, 2018 12:36 am

יג, א
מספר הערות בדברי התוס' לישא אשה
יג, א תוד"ה לישא אשה. ואשה נמי דכתיב (ישעיה מה) לא תהו בראה אבל לשאר מצות לא והכי משמע פ"ד דמגילה (דף כז.) אבל בשאלתות דרב אחא. מפורש הנך דקילי וכ"ש לשאר מצות שהם חשובות.
יש לעיין. א. מדוע נקטו התוס' את הפסוק של 'לא תוהו', ולא את המצווה העיקרית של פו"ר.
ב. האם לדעת השאלתות, שלישא אשה זוהי מצוה קלה וק"ו לשאר מצוות, היאך ניתן לומר כן הלא בחדא מחתא מחתינן עם ללמוד תורה, ואטו ת"ת השקולה כנגד כל המצוות, מצוה קלה היא, אתמהה.
ג. האם לדעת השאילתות, שלישא אשה זוהי מצוה קלה, האם הוא הדין אף לגבי מכירת ס"ת שהותר לצורך נשיאת אשה [יבמות סא, ב] האם מעתה ק"ו לשאר מצות מותר למכור ס"ת.
והלא להדיא שנינו במגילה [כז, א] "ת"ש דא"ר יוחנן משום ר"מ אין מוכרין ס"ת אלא ללמוד תורה ולישא אשה".
ולדברי השאילתות ק"ו לשאר מצוות, וצ"ע.
נערך לאחרונה על ידי ההוא דאמר ב ב' ינואר 29, 2018 12:37 am, נערך פעם 1 בסך הכל.

ההוא דאמר
הודעות: 1532
הצטרף: ד' נובמבר 29, 2017 4:09 am

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי ההוא דאמר » ב' ינואר 29, 2018 12:37 am

יג,ב
מדוע לא יאסר להטיל מום בבהמת הקדש בזה"ז משום מהרה יבנה המקדש
יג, ב רבא אמר מפני שנראה כמטיל מום בקדשים נראה מום מעליא הוא ה"מ בזמן שבית המקדש קיים דחזי להקרבה השתא דלא חזי להקרבה לית לן בה.
יש לעיין, מדוע מעיקר הדין מותר להטיל מום בבהמת קדשי בדה"ב בזמן הזה, היות ולא חזי למידי, ומדוע לא נימא גזירה שמא יבנה המקדש, וכפי שלכהנים נאסר מעיקר הדין לשתות יין אם לא שמצינו להם היתרים שונים, ואם כן יש להבין, היאך ניתן להטיל מום בבהמת קדשי בדה"ב ולית לן בה, וצ"ע.

עזריאל ברגר
הודעות: 12952
הצטרף: ג' אוקטובר 14, 2014 3:49 pm
מיקום: בת עין יע"א

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי עזריאל ברגר » ב' ינואר 29, 2018 3:04 am

ההוא דאמר כתב:יא, ב
מדוע לא ייאסר ללכת בדרך המובילה הן לע"ז והן למקום אחר - מפני החשד?
יא, ב בזמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום אסור ואם היה יכול להלך בה למקום אחר מותר.
צ"ב, מדוע כאשר הדרך מובילה אל בית ע"ז ולמקום אחר, אמאי לא ייאסר ללכת בדרך זו מפני החשד, שיחשדו בו עוברי דרכים כי פניו מועדות לבית העכו"ם.
וכפי שמצינו לגבי הדלקת שתי פתחים בחנוכה, מפני החשד, וצ"ב.

לפעמים החמירו שמא יאמר הרואה שהוא חוטא, ולפעמים אדרבה הותר לעשות את המעשה האסור-לכאורה משום שהרואה יאמר שעושה בהיתר, וכנראה שק"ק למצוא בזה קו ברור, אלא הכל לפי הענין שצריך לשקול מה יאמר הרואה, וצ"ע.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ב' ינואר 29, 2018 5:50 pm

ההוא דאמר כתב:יג,ב
מדוע לא יאסר להטיל מום בבהמת הקדש בזה"ז משום מהרה יבנה המקדש
יג, ב רבא אמר מפני שנראה כמטיל מום בקדשים נראה מום מעליא הוא ה"מ בזמן שבית המקדש קיים דחזי להקרבה השתא דלא חזי להקרבה לית לן בה.
יש לעיין, מדוע מעיקר הדין מותר להטיל מום בבהמת קדשי בדה"ב בזמן הזה, היות ולא חזי למידי, ומדוע לא נימא גזירה שמא יבנה המקדש, וכפי שלכהנים נאסר מעיקר הדין לשתות יין אם לא שמצינו להם היתרים שונים, ואם כן יש להבין, היאך ניתן להטיל מום בבהמת קדשי בדה"ב ולית לן בה, וצ"ע.
הקו' בספרי האחרונים מנוסחת בסגנון חד יותר, שהרי גם השתא שאין בית המקדש קיים הרי בגוף הקרבן אין שום חסרון, וראוי הוא לכשיבנה המקדש, ולמה לא נחשיב זאת כ'חזי להקרבה'.

וכתב בספר ראשית בכורים (להגר"א ויינברג הי"ד, בכורות לג) לפי העולה מדברי התוס' בשבועות (ד, א ד"ה אבל) דהנשבע לאכול את הככר וזרקו לים אינו לוקה דהוי לאו שאין בו מעשה. ולכאורה הלא במעשה דזריקה נתבטלה השבועה שלא יוכל לקיימה עוד, ואמאי חשוב זה לאו שאין בו מעשה. וע"כ הביאור הוא דהזריקה אינו גוף הביטול, רק גורם להביטול, דאף בלעדי הזריקה אכתי מחוסר מעשה לקיום השבועה.
והכא נמי איסור הטלת מום הוא משום דמבטלו מלהיות תמים לרצון, וא"כ קודם שנבנה המזבח לא חשוב ביטול רק גרם להביטול, דאף אם לא היה מטיל בו המום אכתי לא חזי להקרבה.

ובשו"ת פרי יצחק (ח"א סימן מ) ביאר דהכא רבא קאמר לה, ורבא לשיטתו דס"ל בע"ח נדחין וכן דיחוי מעיקרא הוי דחוי, א"כ כל הקדשים בזה"ז לעולם לא יהיו ראוין להקרבה ואף כשיבא בן דוד ויבנה המקדש, ומשום דכיון דעתה ליכא מזבח ואדחו להו הן ידחו לעולם, וכמבואר בסוגיא דזבחים שם. ולפ"ז מבואר שפיר דבזה"ז לא חזי להקרבה כלל.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ב' ינואר 29, 2018 5:53 pm

ההוא דאמר כתב:יג, א
מספר הערות בדברי התוס' לישא אשה
יג, א תוד"ה לישא אשה. ואשה נמי דכתיב (ישעיה מה) לא תהו בראה אבל לשאר מצות לא והכי משמע פ"ד דמגילה (דף כז.) אבל בשאלתות דרב אחא. מפורש הנך דקילי וכ"ש לשאר מצות שהם חשובות.
יש לעיין. א. מדוע נקטו התוס' את הפסוק של 'לא תוהו', ולא את המצווה העיקרית של פו"ר.
ב. האם לדעת השאלתות, שלישא אשה זוהי מצוה קלה וק"ו לשאר מצוות, היאך ניתן לומר כן הלא בחדא מחתא מחתינן עם ללמוד תורה, ואטו ת"ת השקולה כנגד כל המצוות, מצוה קלה היא, אתמהה.
ג. האם לדעת השאילתות, שלישא אשה זוהי מצוה קלה, האם הוא הדין אף לגבי מכירת ס"ת שהותר לצורך נשיאת אשה [יבמות סא, ב] האם מעתה ק"ו לשאר מצות מותר למכור ס"ת.
והלא להדיא שנינו במגילה [כז, א] "ת"ש דא"ר יוחנן משום ר"מ אין מוכרין ס"ת אלא ללמוד תורה ולישא אשה".
ולדברי השאילתות ק"ו לשאר מצוות, וצ"ע.

בביאור דברי השאילתות כתב החתם סופר בתשובותיו (יו"ד סי' רנד), וז"ל,
והוא בשאילתות פ' אמור. וכוונתו דהך ת"ת שיכול ללמוד גם בביתו אלא שרוצה לזכות לפני רב זה דוקא זה הוא קיל וכן לישא אשה זו דוקא שיכול לישא אחרת זה הוא קיל וכ"כ תוס' להדי' בבכורות כ"ט ע"א ולזה נתכווין גם מג"א סי' תמ"ד סקי"ג בשם ש"ג ע"ש, אבל הא פשיט דתלמוד תורה גופיה חמיר מכל המצות, גם להשאלתות כמ"ש תוס' בשמו ספ"ק דב"ק, ובטורי אבן בקונטרס אבני מלואים פ"ק דחגיגה נתקשה בזה, עיין שם. והאמת כמ"ש.

ובאמת כן מפורש בלשון השאילתות (פרשת אמור שאילתא קג), לשאר מצוות לא תיבעי לך דכיון דלא סגיא דלא אזיל וודאי שרי.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ב' ינואר 29, 2018 5:56 pm

ההוא דאמר כתב:יב, א
תמיהה עצומה מדוע לא נציל את הבולע זיבורא משום קדושת החיים?
יב, א אמר רב אידי בר אבין האי מאן דבלע זיבורא מחייא לא חיי מיהו לשקייה רביעתא דחלא שמגז אפשר דחיי פורתא עד דמפקיד אביתיה.
התעוררתי להקשות, מדוע כל מה שמשקים אותו חומץ, זהו על מנת שיוכל לצוות לביתו, ותיפוק ליה משום קדושת החיים, שמחללין שבת אפי' על חיי שעה [יומא פ"ה], וצ"ב.
בספר משנת אברהם (ח"ה או"ח סי' שכט) הביא בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, דבמקום יסורין גדולין אין מחוייבין להחיותו חיי שעה, וכאן אחרי שנמחה בהאלונכי ובלע זיבוריא יש לו יסורים מרים וקשים, ובזה אין צריך להחיותו רק למען אשר יצוה את ביתו ובניו אחריו, וכ"כ בספר משנת פקו"נ (סי' ז' אות יב) בשם הגר"ח קנייבסקי שליט"א.

והנה בשו"ת שבות יעקב (ח"א סימן יג) כתב, וז"ל,
ברם ראיתי בתשובת בית יעקב סי' נ"ט שפסק להיפך דאין מחללין את השבת על הגוסס שלא כדעת התוס'... וע"ש שם הבית יעקב עוד, וז"ל, דאסור לעכב יציאת נפש אף שבקי לעשות רפואה לחיי שעה, עכ"ל. דבריו אינם מובנים דודאי לעכב יציאת נפש לעשות מי שאינו בקי ברפואה אסור לעשות אבל מי שבקי ברפואה למנוע ממנו הגסיסה לפי שעה (או למנוע ממנו הגרם מיתה כגון לפקח עליו את הגל לחיי שעה ודאי דמותר לחלל עליו את השבת כדאיתא בסוף יומא) פשיטא דמותר לעשותו, וכדאיתא בפ"ק דע"ז דף י"ב ע"ב האי מאן דבלע זיבורא מחיי' לא חיי מיהו לישקייהו רביעתא דחלא שמזג אפשר דחיי פורתא עד דמפקיד אביתיה, ע"כ. וא"כ כיון דמותר לעשותו ודאי מחללין שבת משום פקוח נפש לחיי שעה והוא ברור.

ובאמת דברי השבו"י פלא גדול, דאדרבה מדברי הגמ' לכאורה מוכח להיפך מדעת השבות יעקב, שהרי כאן מבואר שהטעם הוא כדי שיצוה את ביתו, ואילו לדעת השבות יעקב מן החובה היא לטפל בכל גוסס בכדי להאריך את חייו מדין פיקוח נפש, ולא התנה כלל שיהא במצב שיוכל לצוות את ביתו, ובפשוטו מיירי בגוסס במצב שאינו מסוגל לפקוד על ביתו.

ובדין גוסס יש לדון דלא דמי להצלת חיי שעה דעלמא, כי חיים של גוסס זה מציאות אחרת של חיים, ושאני מהצלת חיי שעה של חיים רגילים המבוארת בכמה דוכתי כההיא דבן פטורא (ב"מ סב, א), דהמציאות של גוסס הוא מציאות חדש של תהליך יציאת הנפש, [ועי' תוס' ביבמות קכ, ב דאע"פ דיש מיעוט גוססים דלחיים, מ"מ אותו גוסס שימות בודאי ימות לאלתר], וכמו שהמשילו חז"ל לנר הכבה והולך בשבת (קנא, ב).

ונראה דכיון שהוא גוסס ונשלל ממנו המשך החיות ומתחיל תהליך יציאת הנשמה, שוב לא מעלה ומוריד משך זמן זה, אי"ז בכלל מצות וחי בהם.
וכן מצינו בערכין (ו, ב) דגוסס אינו בהעמדה והערכה, וע"כ דהוי מציאות חדש שאינו בהעמדה והערכה (שהרי אף חולה ומשותק לגמרי הוי בכלל העמדה), וכ"ה ל' הרמב"ם פ"א מערכין הי"ג דהרי הוא כמת.

וכן מצינו בנזיר (מג, א) בדין גוסס, דכהן מוזהר עליו, וע"כ היינו משום דהוי אתחלתא דמיתה, [ואף על פי דהמפרש והרא"ש בנזיר שם כתבו הטעם משום דרוב גוססין למיתה, ע"כ אין זה כל הטעם, דהרי טריפה בודאי אינו חי ואעפ"כ אין כהן מוזהר עליו, וע"כ כוונתם דבאותו סוג דרוב גוססין שסופן למות הוי אתחלתא דמיתה].
וכ"כ בצפנת פענח בהל' ערכין שהביא מדברי הירו'שלמי פ"ג דנזיר בגוסס דהנפש יוצאה מכאן ומכאן. ועי' בשו"ת דבר יהושע (ח"א סי' מח) שהאריך בזה, והביא מדברי הזוה"ק בפר' נשא (קכו:) דהתחלת המיתה הוא מהאיברים חיצוניים וזהו ענין הגסיסה.

וצריך לומר דאף על פי שההורג את הגוסס חייב בידי שמים, היינו משום דעכ"פ הגברא עדיין חי הוא באיזה בחינה של חיים והוי מעשה רציחה מעליא, אבל אין חיוב להאריך חיים מסוג זה.

ואף בדברי התוס' בנדה (מד, ב) שכתבו דמחללין שבת על גוסס, טעמם הוא משום משום דאיכא מיעוט גוססין לחיים, ואין הולכין בפיקו"נ אחר הרוב. ולא נקטו טעם החילול שבת משום החיי שעה של הגוסס, וע"כ דעד כמה שדיינינן ביה דין גוסס שהוא מן הרוב דאזלי למיתה, לית ליה דין הצלה וחיוב להאריך את חייו, וכמו שנתבאר. [ומיושבת קושיית הביאור הלכה או"ח סי' שכט].

איברא, דבעצם דברי השבות יעקב לדון דין גוסס מכח ההיא דשמעתין הוא מחודש, דלפי פשוטו נראה דהגמ' לא קמיירי בדיני הצלת נפשות כלל, אלא באו לומר מצד כללי הרפואה דאפשר דחיי פורתא עד דמפקיד אביתיה, שידעו שגם אחרי עשיית הרפואה הנ"ז לא יחיו רק זמן קצר מאד, ולכל היותר אפשר דחיי פורתא עד דמפקיד אביתיה, עי' בשו"ת ציץ אליעזר (חלק כא סימן ל).

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ב' ינואר 29, 2018 5:58 pm

ההוא דאמר כתב:יא, ב
מדוע לא ייאסר ללכת בדרך המובילה הן לע"ז והן למקום אחר - מפני החשד?
יא, ב בזמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום אסור ואם היה יכול להלך בה למקום אחר מותר.
צ"ב, מדוע כאשר הדרך מובילה אל בית ע"ז ולמקום אחר, אמאי לא ייאסר ללכת בדרך זו מפני החשד, שיחשדו בו עוברי דרכים כי פניו מועדות לבית העכו"ם.
וכפי שמצינו לגבי הדלקת שתי פתחים בחנוכה, מפני החשד, וצ"ב.

כתב בתפארת ישראל יכין כאן, וז"ל,
ואין להקשות הרי בבשר בחלב שקדים אסור, וחיישינן לחשדא אף דאפשר שעושה בהיתר [כי"ד פ"ז], ואת"ל התם משום דחלב שקדים לא שכיח לא יתלו בו, ליתא, דה"נ מי שכיח שילך ישראל לחוג לע"ז ואפ"ה קאסר ברישא, ותו דעכ"פ הרי גם בהמה לא תצא בזוג שבצוארה דמחזי כאזלא לחינגי [שבת נ"ד ב'], אף דאפשר ושכיח שיוצאת בזוג כדרכה בהיתירא, וכ"כ חצר שיש לה ב' פתחים, צריך להדליק בשניהן משום חשדא [שבת כ"ג א'], אף דאפשר בהיתר.
ונ"ל דהכא הוה כעין ספק ספיקא, דיחשבו שמא לעיר אחרת הולך, ואת"ל שילך לאותו העיר, שמא לא יחוג עמהן.
עוד יש לומר דכל לעשות מעשה רבה כי הך לחוג עמהם, דנראה ככופר, וודאי כל שאפשר לדונו לזכות לא חיישינן לחשדא, כמו ביהכ"נ שיש לה ב' פתחים, דמותר לעבור מה"ט לפני הפתח בשעה שמתפללין [ברכות ד"ח ב'], וה"נ הכא, אם לא שאין משם דרך לעיר אחרת, אז יש קצת הוכחה להחשד.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ב' ינואר 29, 2018 6:04 pm

יד, א בדין 'לפני דלפני' בישראל ובעכו"ם

בגמ', וליחוש דלמא אזיל ומזבין לאחריני ומקטרי. אמר אביי אלפני מפקדינן, אלפני דלפני לא מפקדינן.


והנה בתוס' לקמן (טו, ב ד"ה לעובד כוכבים), וז"ל,
וא"ת מאי שנא מלפני דלפני דלעיל. (דף יד.) וי"ל דהתם מיירי בעובד כוכבים שאינו מוזהר על לפני עור, לפיכך אין אנו חוששין אם העובד כוכבים ימכור לחבירו, אבל הכא דמיירי בישראל החשוד אנו מוזהרין שלא יבא שום ישראל לידי תקלה על ידינו. הר"ר אלחנן.

והנה בפשוטו היה מקום לבאר נקודת החילוק בין ישראל לעכו"ם בדין זה של לפני דלפני, דעכו"ם אינו מוזהר על לפנ"ע, ונמצא ששייך אצלו לפני דלפני, בגוונא שהוא אינו נכשל בעצמו באיסור, כיון שכעת נותן לו הדבר שהוא אמור להיכשל בו בלפנ"ע. אלא מוכרו לחבירו, שהרי אינו מכשול לגביה אם נכשילו בדבר שהוא יעשה בו מכשול לנכרי, אכן גבי ישראל, הרי כאשר מעביר לחבירו דבר איסור, עובר בעצמו בלפנ"ע, ונמצא שאין כאן לפני דלפני, וכן ביארו במנחת חינוך קונטרס קומץ מנחה (בהשמטות למצוה רלב) ובשו"ת מנחת אלעזר (ח"א סי' נג).

ובמנ"ח שם כתב דלפי דברי התוס' הללו משמע דאם הישראל מוכר לגוי אף על גב שהגוי יחזור וימכור לישראל הוי לפני דלפני, ולא מוזהר על זה הישראל, כיון דהגוי אינו מוזהר על לפני עור ולא יעשה הגוי שום עבירה, וא"כ הוי לפני דלפני, דמה לי אם הגוי מוכר לגוי אחר או לישראל בין כך ובין כך לא יעשה הגוי הזה שהישראל מוכר לו שום עבירה, ואינו עובר על לפני עור, ועל לפני דלפני אינו מוזהר.
והוסיף וז"ל,
דמה שמבואר כמה פעמים בש"ס (נדה סא, ב; חולין צד, א] ובשו"ע (יו"ד סי' שא סעיף ח) דלא ימכור לגוי שמא יחזור וימכור לישראל, היינו משום דמצוה להפריש ישראל מאיסור, והוא משום לא תאכילום והוא מדרבנן אבל לא משום לפני עור. וראיתי ברא"ש ע"ז פ"א סי' י"ד שהביא דדוקא בגוי שימכור לגוי לא חיישינן, אבל בגוי שימכור לישראל חיישינן אלפני דלפני. וצ"ע מנא ליה הא, דהא קאמר הגמ' אלפני דלפני לא קאמרינן, והט"ז יו"ד סי' קנ"א [סק"ג] הביא דברי הרא"ש ולדעתי הוא תמוה, וכן מדברי התוס' שם כ"א ע"א ד"ה אלפני, משמע נמי להיפוך מדברי הרא"ש, וצ"ע.

ובאמת בלשון התוס' משמע שהחילוק הוא שונה, דבישראל החיוב מוטל עלינו ביותר שלא יכשל באיזה אופן על ידינו. וצ"ב.

ואולי הביאור בסברת רבינו אלחנן ע"פ דברי התוספות רי"ד כאן, וז"ל,
ראיתי מקשים כאן ממאי דאמרי' בגד שאבד בו כלאים ה"ז לא ימכרנו לגוי דילמא אזיל ומזבין לי' לישראל. וממאי דאמרי' בגיד הנשה שאסור ליתן לנכרי ירך חתיכה שלא ניטל ממנה גיד הנשה שמא יחזור וימכרנה לישראל. והא לפני דלפני הוא.
ונראה לי שאין זו קושיא של כלום דהיכא מיקרי ולפני עור לא תתן מכשול. דשרינן לפני דלפני הנ"מ כי ידע חבריה מאי קא עביד ולא מימנע כגון גוי בע"ז ונזיר בין דידעי דאיסורא קא עבדי ולא מימנעי התם ודאי לא מיפקידינא אלפני דלפני, אבל ישראל כשר שאלו היה יודע שהוא אסור לא היה עושה אותו ועל ידך שאתה משים מכשול לפניו הוא עושה איסור בלא ידיעה, הו"ל כאלו היא מחטיאו בידים, ובכל טצדקי שבעולם הוא אסור לעשותו כגון גיד הנשה וכלאים.

הרי מבואר בדברי הרי"ד חילוק מהותי בין הכשלה במזיד להכשלה בשוגג, דבהכשלה שמכשיל מאן דהו שהוא עושה המעשה בשוגג, הרי שיש כאן גרימת מכשול גם כאשר זה לפני דלפני, ולכן אסור לעשותו, ולא הותר הלפני דלפני אלא במכשיל מישהו שעושה המעשה במזיד.

ולכאורה הביאור בזה הוא לפי מה שהבאנו לעיל מדברי האחיעזר (ח"ג סימן פא) וז"ל,
ונראה בזה די"ל דבלפ"ע יש ב' דינים, דהנה משיא עצה שאינה הוגנת דשייך גם במילי דעלמא ל"ש אלא היכא שאין העור יודע, משא"כ במזיד שאינו מטעה אותו, ומה שמצינו באיסורים דין דלפ"ע אף במזיד שהלה יודע שהוא אסור הוא דין מיוחד באיסורים.

ומעתה מבואר היטב דברי הרי"ד דסבר דבגוונא שהנכשל הוא מזיד, אזי אין כאן מלתא דעצה שאינה הוגנת, ולא אתינן עלה שיעבור בלפנ"ע אלא מצד שמכשיל את חבירו באיסור, ובכגון דא איתמר חילוקא בין לפני ללפני דלפני, דבגוונא שבנתינתו לחבירו אין האיסור מזומן ומוכן ממש, אין הוא מוזהר ע"ז בלתא דידיה. אבל בגוונא שהוא שוגג, אזי לא גרע ממשיא לחבירו עצה שאינה הוגנת, דגם בגוונא דלפני דלפני יתחייב דסו"ס הוא מוזהר שלא לגרום תקלה לבירו בכל אופן שהוא.

וע"ז הדרך יש לבאר גם סברת רבינו אלחנן בתוס', אלא שהוא אינו מחלק בין אם הנכשל הוא מזיד או שוגג, אלא אם הוא ישראל או עכו"ם, והביאור הוא לפי כל האמור, דרק בישראל ישנו האיסור של נתינת מכשול כפשוטו והשאת עצה שאינה הוגנת, ולא בעכו"ם, ולכן ה'לפני דלפני' שאיסורו הוא רק מצד הנתינת מכשול ולא מצד שמכשילו באיסור נאסר רק בישראל.

בתבונה
הודעות: 1301
הצטרף: ו' אוגוסט 12, 2016 3:58 pm

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי בתבונה » ב' ינואר 29, 2018 9:27 pm

חסר חצי מהתשובות בתוס' שבתירוץ השני בפשטות זה לפני עור על איסור לפני עוור (שאלה ושכירות ונסיוני- אלא שגוי לא מוזהר עליהם כי לא מוזהר לפני עוור)
תוספות מסכת עבודה זרה דף טו עמוד ב

לעובד כוכבים מזבין ליה לישראל לא מזבין כו' - ובמסקנא מסקינן דאסור למזבן לישראל חשוד וא"ת מאי שנא מלפני דלפני דלעיל (דף יד.) וי"ל דהתם מיירי בעובד כוכבים שאינו מוזהר על לפני עור לפיכך אין אנו חוששין אם העובד כוכבים ימכור לחבירו אבל הכא דמיירי בישראל החשוד אנו מוזהרין שלא יבא שום ישראל לידי תקלה על ידינו הר"ר אלחנן ועוד דחד לפני הוא שלא יחטא ישראל בשאלה ושכירות ונסיוני.

ההוא דאמר
הודעות: 1532
הצטרף: ד' נובמבר 29, 2017 4:09 am

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי ההוא דאמר » ב' ינואר 29, 2018 11:51 pm

יישר כח עצום,
להרב הנוטר את הכרמים, אשר חברים מקשיבים לקולך.
ויה"ר שיפוצו מעיינותיך חוצה, ויאותו רבים לאורך.

ההוא דאמר
הודעות: 1532
הצטרף: ד' נובמבר 29, 2017 4:09 am

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי ההוא דאמר » ג' ינואר 30, 2018 12:01 am

יג, ב
מדוע משתדלים לגייר נכרים - והלא קשים הם כספחת
קתני לוקחין מהן בהמה עבדים ושפחות וכו', כי אתא רבין אמר רבי שמעון בן לקיש אפילו עבד עובד כוכבים מפני שמכניסו תחת כנפי השכינה ".
ויש לעיין, מדוע מוטל עלינו לסבב להכניס נכרים תחת כנפי השכינה, והלא אמרו חז"ל [יבמות מז, ב קט, ב קידושין ע, ב נידה יג, ב]. "דא"ר חלבו קשים גרים לישראל כספחת וכו'".
נערך לאחרונה על ידי ההוא דאמר ב ג' ינואר 30, 2018 12:03 am, נערך פעם 1 בסך הכל.

ההוא דאמר
הודעות: 1532
הצטרף: ד' נובמבר 29, 2017 4:09 am

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי ההוא דאמר » ג' ינואר 30, 2018 12:02 am

יג, ב
שמא העבד לא ירצה להכנס תחת כנפי השכינה
קתני לוקחין מהן בהמה עבדים ושפחות וכו'. כי אתא רבין אמר רבי שמעון בן לקיש אפילו עבד עובד כוכבים מפני שמכניסו תחת כנפי השכינה.
מבואר בגמ', כי לוקחים מהעכו"ם עבדים, משום שעי"כ מתמעטים עובדי כוכבים, ע"י גיורו של העבד.
וכפי דפירשו התוס', "עבד עובד כוכבים. טעמא דמכניסו תחת כנפי שכינה דחייב בכל המצות שהנשים חייבות דגמרינן לה לה מאשה (גיטין דף מא:):
וצריך תלמוד, דהלא ישנה אפשרות שהעבד יסרב מלהתגייר, ובכה"ג מגלגל עמו עד י"ב חודש, וצריך לשחררו כמבואר בסוגיא דיבמות [מח, ב], "הלוקח עבד מן העובד כוכבים ולא רצה למול מגלגל עמו עד י"ב חדש לא מל חוזר ומוכרו לעובדי כוכבים".
ומעתה תיקשי, דהלוקח עבד מהעכו"ם, אין זה וודאי שיסכים העבד להיכנס תחת כנפי השכינה, ומדוע מותר לקחתו, וצ"ע.

ההוא דאמר
הודעות: 1532
הצטרף: ד' נובמבר 29, 2017 4:09 am

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי ההוא דאמר » ג' ינואר 30, 2018 1:29 am

נוטר הכרמים כתב:
ההוא דאמר כתב:יב, א
תמיהה עצומה מדוע לא נציל את הבולע זיבורא משום קדושת החיים?
יב, א אמר רב אידי בר אבין האי מאן דבלע זיבורא מחייא לא חיי מיהו לשקייה רביעתא דחלא שמגז אפשר דחיי פורתא עד דמפקיד אביתיה.
התעוררתי להקשות, מדוע כל מה שמשקים אותו חומץ, זהו על מנת שיוכל לצוות לביתו, ותיפוק ליה משום קדושת החיים, שמחללין שבת אפי' על חיי שעה [יומא פ"ה], וצ"ב.
בספר משנת אברהם (ח"ה או"ח סי' שכט) הביא בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, דבמקום יסורין גדולין אין מחוייבין להחיותו חיי שעה, וכאן אחרי שנמחה בהאלונכי ובלע זיבוריא יש לו יסורים מרים וקשים, ובזה אין צריך להחיותו רק למען אשר יצוה את ביתו ובניו אחריו, וכ"כ בספר משנת פקו"נ (סי' ז' אות יב) בשם הגר"ח קנייבסקי שליט"א.

עכ"ד הרב הנוטר.
שש אנוכי על אמרתך כמוצש"ר.
רציתי להוסיף בשולי הדברים, ששמעתי מהרב חנניה צו'לק שהיה יד ימינו של מרן בעל האבי עזרי זצוק"ל, כי ההוראה [כמדו' של הגריש"א] היתה שלא לערוך החייאה במרן זיע"א, [הגם שבפועל כן ערכו החייאה], ויתכן שזהו מהטעמים שהארכת בטוט"ד.
וכמובן, שבמקום שמדובר בגוסס אם להצילו ולערוך בו החייאה ושאר טיפולים, או לאו, מדובר בנושא רגיש מאוד, המתנגש עם הערך העליון של היהדות 'קדושת החיים', ויש לשאול רב על כל מקרה לגופו.
ושיבולע המות לנצח.

עזריאל ברגר
הודעות: 12952
הצטרף: ג' אוקטובר 14, 2014 3:49 pm
מיקום: בת עין יע"א

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי עזריאל ברגר » ג' ינואר 30, 2018 11:03 am

ההוא דאמר כתב:יג, ב
מדוע משתדלים לגייר נכרים - והלא קשים הם כספחת
קתני לוקחין מהן בהמה עבדים ושפחות וכו', כי אתא רבין אמר רבי שמעון בן לקיש אפילו עבד עובד כוכבים מפני שמכניסו תחת כנפי השכינה ".
ויש לעיין, מדוע מוטל עלינו לסבב להכניס נכרים תחת כנפי השכינה, והלא אמרו חז"ל [יבמות מז, ב קט, ב קידושין ע, ב נידה יג, ב]. "דא"ר חלבו קשים גרים לישראל כספחת וכו'".

הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה) כותב שרק גרים אנו מנסים לדחות, אבל עבדים מקבלים מיד.
ואולי זה קשור גם לכאן.

ההוא דאמר
הודעות: 1532
הצטרף: ד' נובמבר 29, 2017 4:09 am

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי ההוא דאמר » ג' ינואר 30, 2018 3:45 pm

עזריאל ברגר כתב:[
מדוע משתדלים לגייר נכרים - והלא קשים הם כספחת
הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה) כותב שרק גרים אנו מנסים לדחות, אבל עבדים מקבלים מיד.
ואולי זה קשור גם לכאן.


יתכן לבאר בטעם הדבר, ששאני גרים מעבדים, דבראשונים ביבמות ועוד, נשנו מספר ביאורים בטעם הדבר, א' שלומדים מהם ישראל לזזלל במצוות. ב' ערבות ועוד.
ויתכן שטעמים אלו אינם שייכים בעבדים, דאינם בכלל ערבות, וכן אין ישראל למדים מהן, דאינם חשובים כישראל.

עושה חדשות
הודעות: 12561
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי עושה חדשות » ג' ינואר 30, 2018 4:49 pm

ההוא דאמר כתב:יג, ב
מדוע משתדלים לגייר נכרים - והלא קשים הם כספחת
קתני לוקחין מהן בהמה עבדים ושפחות וכו', כי אתא רבין אמר רבי שמעון בן לקיש אפילו עבד עובד כוכבים מפני שמכניסו תחת כנפי השכינה ".
ויש לעיין, מדוע מוטל עלינו לסבב להכניס נכרים תחת כנפי השכינה, והלא אמרו חז"ל [יבמות מז, ב קט, ב קידושין ע, ב נידה יג, ב]. "דא"ר חלבו קשים גרים לישראל כספחת וכו'".

עי' כאן והלאה האם יש מצוה לגייר.

עושה חדשות
הודעות: 12561
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי עושה חדשות » ג' ינואר 30, 2018 4:57 pm

ההוא דאמר כתב:
נוטר הכרמים כתב:
ההוא דאמר כתב:יב, א
תמיהה עצומה מדוע לא נציל את הבולע זיבורא משום קדושת החיים?
יב, א אמר רב אידי בר אבין האי מאן דבלע זיבורא מחייא לא חיי מיהו לשקייה רביעתא דחלא שמגז אפשר דחיי פורתא עד דמפקיד אביתיה.
התעוררתי להקשות, מדוע כל מה שמשקים אותו חומץ, זהו על מנת שיוכל לצוות לביתו, ותיפוק ליה משום קדושת החיים, שמחללין שבת אפי' על חיי שעה [יומא פ"ה], וצ"ב.
בספר משנת אברהם (ח"ה או"ח סי' שכט) הביא בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, דבמקום יסורין גדולין אין מחוייבין להחיותו חיי שעה, וכאן אחרי שנמחה בהאלונכי ובלע זיבוריא יש לו יסורים מרים וקשים, ובזה אין צריך להחיותו רק למען אשר יצוה את ביתו ובניו אחריו, וכ"כ בספר משנת פקו"נ (סי' ז' אות יב) בשם הגר"ח קנייבסקי שליט"א.

שש אנוכי על אמרתך כמוצש"ר.
רציתי להוסיף בשולי הדברים, ששמעתי מהרב חנניה צו'לק שהיה יד ימינו של מרן בעל האבי עזרי זצוק"ל, כי ההוראה [כמדו' של הגריש"א] היתה שלא לערוך החייאה במרן זיע"א, [הגם שבפועל כן ערכו החייאה], ויתכן שזהו מהטעמים שהארכת בטוט"ד.
וכמובן, שבמקום שמדובר בגוסס אם להצילו ולערוך בו החייאה ושאר טיפולים, או לאו, מדובר בנושא רגיש מאוד, המתנגש עם הערך העליון של היהדות 'קדושת החיים', ויש לשאול רב על כל מקרה לגופו.
ושיבולע המות לנצח.

שאלה תמה: מהו המקור ביהדות לדבר הנקרא "הערך העליון של קדושת החיים", הכולל גם חיי שעה שאין בהם קיום מצוות ואפילו אין בהם דעת, הן אמת שזה דוחה כמעט את כה"ת וכו', אבל מנא תימרא שהענין הוא בתור "ערך עליון של קדושה", ומי בכלל צירף תיבות אלו.

ההוא דאמר
הודעות: 1532
הצטרף: ד' נובמבר 29, 2017 4:09 am

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי ההוא דאמר » ג' ינואר 30, 2018 5:24 pm

עושה חדשות כתב:
ההוא דאמר כתב:
ההוא דאמר כתב:רציתי להוסיף בשולי הדברים, ששמעתי מהרב חנניה צו'לק שהיה יד ימינו של מרן בעל האבי עזרי זצוק"ל, כי ההוראה [כמדו' של הגריש"א] היתה שלא לערוך החייאה במרן זיע"א, [הגם שבפועל כן ערכו החייאה], ויתכן שזהו מהטעמים שהארכת בטוט"ד.
וכמובן, שבמקום שמדובר בגוסס אם להצילו ולערוך בו החייאה ושאר טיפולים, או לאו, מדובר בנושא רגיש מאוד, המתנגש עם הערך העליון של היהדות 'קדושת החיים', ויש לשאול רב על כל מקרה לגופו.
ושיבולע המות לנצח.

שאלה תמה: מהו המקור ביהדות לדבר הנקרא "הערך העליון של קדושת החיים", הכולל גם חיי שעה שאין בהם קיום מצוות ואפילו אין בהם דעת, הן אמת שזה דוחה כמעט את כה"ת וכו', אבל מנא תימרא שהענין הוא בתור "ערך עליון של קדושה", ומי בכלל צירף תיבות אלו.


וכאן הבן שואל, לדבריך, מדוע לא נערוך "המתת חסד" בגוסס הנ"ל. ובמושגים תלמודיים, היאך אתה מחלל את השבת על חיי שעה, והלא שבת שקולה כנגד כל התורה כולה, והמחלל את השבת כאילו עובד ע"ז וכו'. ועיין יומא פ"ה שגם על חיי שעה מחללין את השבת.
המושג 'קדושת החיים', עובר כחוט השני בתוך אושיות הדת של היהדות, עדיין צריך להגדירו, ולא שאיתי יודע עד מה, אולם ידועים הסיפורים על אותם שערכו להם 'המתת חסד', ובאו לאחר מכן בחלום לרוצחיהם, שע"י שמנעו מהם סבל של ימים ספורים, הרעו להם בעלמא דקשוט.

עושה חדשות
הודעות: 12561
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי עושה חדשות » ג' ינואר 30, 2018 5:43 pm

ההוא דאמר כתב:וכאן הבן שואל, לדבריך, מדוע לא נערוך "המתת חסד" בגוסס הנ"ל. ובמושגים תלמודיים, היאך אתה מחלל את השבת על חיי שעה, והלא שבת שקולה כנגד כל התורה כולה, והמחלל את השבת כאילו עובד ע"ז וכו'. ועיין יומא פ"ה שגם על חיי שעה מחללין את השבת.
המושג 'קדושת החיים', עובר כחוט השני בתוך אושיות הדת של היהדות, עדיין צריך להגדירו, ולא שאיתי יודע עד מה, אולם ידועים הסיפורים על אותם שערכו להם 'המתת חסד', ובאו לאחר מכן בחלום לרוצחיהם, שע"י שמנעו מהם סבל של ימים ספורים, הרעו להם בעלמא דקשוט.

התורה אומרת לחלל שבת בעבור חיי אדם, ואפילו חיי שעה, וכו', זה פשוט וידוע.
אתה מנסה ליצוק לזה הסברים, כמו למשל הכפרה שע"י הסבל והייסורים, (והמורדם גם אין לו ייסורים, האם אתה מנתק לו את המכונות?), ובעיקר חתרת למצוא בזה חוט השני באושיות היהדות.
אבל אני אינני דורש טעמא דקרא, ואינני חובל בגד אלמנה עשירה.
ובוודאי "טעמי המצוות" של מצות הצלת נפש מישראל, די להם להישען על חשיבות החיים בשל היותם הכלי הבסיסי לקיום מצוות ולדעת את ה' וכו', ולא נצרך להוסיף כאן שום קדושה בחיים עצמם, ובפרט חיים שאין בהם דעת ואין בהם שום מצוות מחד גיסא או ייסורים וסבל לכפרה מאידך גיסא.
וכמו כל טעמי המצוות שנאמרו ע"ד הכלל, גם כאן נוכל להישאר בזה, ולהציל תמיד חיים של יהודי, אפי' שעיקר החשיבות (הנגלית) של החיים היא בהיכ"ת לעשות בהם את הראוי.
ולכן שאלתי מה המקור למטרה עליונה בפני עצמה הנקראת בשם קדושת החיים, דהיינו קדושה של עצם פעימות הלב וזרימת הדם בגוף או פעילות חשמלית במוח של יהודי.
וחידדתי לשאול מי המציא את צירוף תיבות אלו, האם זה נמצא בקדמונים וכד', או שזה מטבע לשון כנגד הטועים הרוצים להתיר רציחה במקום שהתורה אסרה.
(אל תהי נבהל להשיב, אינני בא לקנטר או לנגח, אלא באמת לברר בתום האם הענין הזה הוא כ"כ קדוש בעצם, ויש לתורה ענין בחיים הריקים ג"כ, או שזה רק מעין לא-פלוג על עצם המצווה להציל חיים של יהודי בדרך כלל).

בברכה המשולשת
הודעות: 14118
הצטרף: ג' ינואר 24, 2012 9:00 am
שם מלא: רועי הכהן זק

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי בברכה המשולשת » ג' ינואר 30, 2018 7:34 pm

למיטב זכרוני, יש על זה תשובה בשרידי אש

שמואל דוד
הודעות: 6472
הצטרף: ו' אפריל 08, 2016 10:11 am

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי שמואל דוד » ג' ינואר 30, 2018 7:37 pm

יד:
אמר רב מקום שהתירו למכור התירו לייחד מקום שאסרו לייחד אסור למכור
ועיין רש"י.
רואין מכאן עד כמה יש לדייק בלשון הגמרא ודו"ק

שמואל דוד
הודעות: 6472
הצטרף: ו' אפריל 08, 2016 10:11 am

דבר תמוה בספר כלי גולה עבודה זרה דף ז:

הודעהעל ידי שמואל דוד » ג' ינואר 30, 2018 9:17 pm

ז, ב

IMG_20180130_141325_3.jpg
IMG_20180130_141325_3.jpg (41.8 KiB) נצפה 8194 פעמים

לא הבנתי קושייתו, שהרי לבסוף מסיק הגמרא גזירה משום שכירות, גזירה משום שאלה, וגזירה משום נסיוני. וצ"ע בזה.

עזריאל ברגר
הודעות: 12952
הצטרף: ג' אוקטובר 14, 2014 3:49 pm
מיקום: בת עין יע"א

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי עזריאל ברגר » ג' ינואר 30, 2018 9:39 pm

בן בתירא מתיר בסוס
ברמב"ם של היום (במסלול של פ"א ליום - פי"ח מהלכות שבת) נאמר שהמוציא אדם בשבת מרשות לרשות, ואותו אדם נושא חפצים - המוציא חייב חטאת.
בדף היומי של אתמול (ע"ז יד,ב) הובא שבן-בתירא מתיר למכור סוס לגויים משום שמלאכתו לרכיבה ואין חיוב חטאת ברכיבה.
איך זה מסתדר?! וכי האדם הרוכב לא נושא עמו מעט חפצים?!

עושה חדשות
הודעות: 12561
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי עושה חדשות » ג' ינואר 30, 2018 9:46 pm

בברכה המשולשת כתב:למיטב זכרוני, יש על זה תשובה בשרידי אש

לא מצאתי, אבל בנתקלתי בדרך בקטע אחר, שייך קצת לענין:

הרב אביגדור נבנצל.png
הרב אביגדור נבנצל.png (22.83 KiB) נצפה 8401 פעמים

בתבונה
הודעות: 1301
הצטרף: ו' אוגוסט 12, 2016 3:58 pm

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי בתבונה » ג' ינואר 30, 2018 10:10 pm

ההוא דאמר כתב:יג, ב
שמא העבד לא ירצה להכנס תחת כנפי השכינה
קתני לוקחין מהן בהמה עבדים ושפחות וכו'. כי אתא רבין אמר רבי שמעון בן לקיש אפילו עבד עובד כוכבים מפני שמכניסו תחת כנפי השכינה.
מבואר בגמ', כי לוקחים מהעכו"ם עבדים, משום שעי"כ מתמעטים עובדי כוכבים, ע"י גיורו של העבד.
וכפי דפירשו התוס', "עבד עובד כוכבים. טעמא דמכניסו תחת כנפי שכינה דחייב בכל המצות שהנשים חייבות דגמרינן לה לה מאשה (גיטין דף מא:):
וצריך תלמוד, דהלא ישנה אפשרות שהעבד יסרב מלהתגייר, ובכה"ג מגלגל עמו עד י"ב חודש, וצריך לשחררו כמבואר בסוגיא דיבמות [מח, ב], "הלוקח עבד מן העובד כוכבים ולא רצה למול מגלגל עמו עד י"ב חדש לא מל חוזר ומוכרו לעובדי כוכבים".
ומעתה תיקשי, דהלוקח עבד מהעכו"ם, אין זה וודאי שיסכים העבד להיכנס תחת כנפי השכינה, ומדוע מותר לקחתו, וצ"ע.

יש תשב"ץ וראב"ד שסוברים שיש מצווה לגייר
שו"ת משנה הלכות חלק טז סימן צב
דעת רבינו הגדול הראב"ד בספר בעלי הנפש סוף שער הטבילה דב"ד נצטוו לגייר את הגרים והוא מצוה וסמכה אהא דאברהם אבינו ואת הנפש אשר עשו בחרן, אברהם גייר אנשים ושרה מגיירת נשים, ולכן מברכין וצונו, וכן דעת הרשב"ץ בזוהר הרקיע על המצות אות כ"ח ויליף לה מהא דשהויי מצוה לא משהינן,

ואולי הוא בכלל "יכירו וידעו כל יושבי תבל ... וכל בני בשר יקראו בשמך"
יתכן גם מפני שמציל את העבד מלעבור על ז' מצוות ב"נ.

שמואל דוד
הודעות: 6472
הצטרף: ו' אפריל 08, 2016 10:11 am

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי שמואל דוד » ג' ינואר 30, 2018 10:37 pm

עבודה זרה דף טו

גזירה משום שאלה ושכירות כו' שאלה קניא שכירות קניא כו'
ועיין רש"י ששאלה קניא משום שחייב באונסים.

וצ"ע, דא"כ מה הטעם שבשכירות קונה, הרי ליכא חיוב אונסים אצל שוכר. ועוד קשה, שהרי למסקנא אמר הגמרא והשתא דאמרת שכירות לא קנה, גזירה משום שכירות וגזירה משום שאלה כו'
ולפי מש"כ רש"י ששאלה קנה משום שחייב באונסים א"כ מהיכ"ת לדמותו לשכירות ולומר ששניהם לא קנה וצ"ע בזה.

ההוא דאמר
הודעות: 1532
הצטרף: ד' נובמבר 29, 2017 4:09 am

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי ההוא דאמר » ג' ינואר 30, 2018 11:02 pm

בתבונה כתב:יש תשב"ץ וראב"ד שסוברים שיש מצווה לגייר
שו"ת משנה הלכות חלק טז סימן צב
דעת רבינו הגדול הראב"ד בספר בעלי הנפש סוף שער הטבילה דב"ד נצטוו לגייר את הגרים והוא מצוה וסמכה אהא דאברהם אבינו ואת הנפש אשר עשו בחרן, אברהם גייר אנשים ושרה מגיירת נשים, ולכן מברכין וצונו, וכן דעת הרשב"ץ בזוהר הרקיע על המצות אות כ"ח ויליף לה מהא דשהויי מצוה לא משהינן,

ואולי הוא בכלל "יכירו וידעו כל יושבי תבל ... וכל בני בשר יקראו בשמך"

ייש"כ על הדברים המאירים, נראה שכוונתך לתרץ את השאלה האחרת, מדוע יש עניין לקחת עבדים ולגיירם.


י
בתבונה כתב:תכן גם מפני שמציל את העבד מלעבור על ז' מצוות ב"נ.


בדברי התוס' נראה, שעיקר הדגש הוא על כך שמכניסן תחת כנפי השכינה לקיום מצוות, "עבד עובד כוכבים. טעמא דמכניסו תחת כנפי שכינה דחייב בכל המצות שהנשים חייבות דגמרינן לה לה מאשה (גיטין דף מא:):

ההוא דאמר
הודעות: 1532
הצטרף: ד' נובמבר 29, 2017 4:09 am

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי ההוא דאמר » ג' ינואר 30, 2018 11:06 pm

עזריאל ברגר כתב:בן בתירא מתיר בסוס
ברמב"ם של היום (במסלול של פ"א ליום - פי"ח מהלכות שבת) נאמר שהמוציא אדם בשבת מרשות לרשות, ואותו אדם נושא חפצים - המוציא חייב חטאת.
בדף היומי של אתמול (ע"ז יד,ב) הובא שבן-בתירא מתיר למכור סוס לגויים משום שמלאכתו לרכיבה ואין חיוב חטאת ברכיבה.
איך זה מסתדר?! וכי האדם הרוכב לא נושא עמו מעט חפצים?!


יתכן לדון, שהיות ועיקר מלאכתו לרכיבה, אם כן הגם שבמציאות ישנם אנשים שנושאים עימם חפצים תוך כדי הרכיבה, מכל מקום שם מלאכת הסוס הינה נשיאת האדם, וזהו עיקר ייעודו, ואין זה נוגע לדין מלאכת שבת, שאם יוציא חפצים נחשב הדבר כהוצאה, דכאן מסתכלים על עיקר הייעוד. ויל"ע.

ההוא דאמר
הודעות: 1532
הצטרף: ד' נובמבר 29, 2017 4:09 am

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי ההוא דאמר » ד' ינואר 31, 2018 12:18 am

יד, א
מהי הגדרת החילוק בין לפני עיוור שנאסר ללפני דלפני?
"אמר אביי אלפני מפקדינן אלפני דלפני לא מפקדינן".
יש להבין, דהלא אם אסרה תורה לגרום מכשול לחבירו [הגם שעדיין הדבר תלוי בשיקול דעת המוכשל], אם כן מה שונה דין לפני דלפני, סו"ס גורם הוא מכשול לחבירו.
ב. האם לפני דלפני הינו היתר גמור, או שאין זה איסור לאו.

ההוא דאמר
הודעות: 1532
הצטרף: ד' נובמבר 29, 2017 4:09 am

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי ההוא דאמר » ד' ינואר 31, 2018 12:23 am

האם המוכשל עובר באיסור לפני עיור, בכך שגורם הוא לחברו להכשילו בלאו דלפנ"ע
לפני דלפני.
ידוע הנידון, האם המכשיל את חברו בדבר מאכל איסור, ועובר על כך בלאו דלפנ"ע, האם בנוסף, עובר הוא בלאו דלפנ"ע, בכך שמכשיל את חברו האוכל את הדבר איסור, שע"י האכילה האסורה, עובר הוא בלאו דלפנ"ע, בכך שמסייע למכשיל להכשילו באיסור.
ויש בפשוטו להביא ראיה מהח"ח [לאוין ד'] שכתב, "לֹא כֵן הַמְקַבֵּל, אֶפְשָׁר דְּאֵינוֹ עוֹבֵר בְּלָאו זֶה, רַק אִם הוּא לְבַדּוֹ שׁוֹמֵעַ מִמֶנּוּ עַתָּה הַלָשׁוֹן הָרָע אוֹ הָרְכִילוּת, וְאִלּוּ הָיָה הוֹלֵךְ עַתָּה מֵאֶצְלוֹ, לֹא הָיָה לוֹ אֶל מִי לְסַפֵּר הַלִּישָׁנָא בִּישָׁא שֶׁלּוֹ, אְבָל אִם יֵשׁ בִּלְעָדָיו שׁוֹמְעִים אֲחֵרִים בְּעֵת מַעֲשֶׂה, אֶפְשָׁר, דְּאֵין עוֹבֵר הַשּׁוֹמֵעַ עַל לָאו זֶה, כִּי אִם עַל לָאוִין אֲחֵרִים הַמְפֹרָשִׁים בִּפְתִיחָה זוֹ".
ומבואר, שאין דין כזה של לפני עיור בלפני עיור.
וייש"כ להרב הנוטר שעוררני לכך.

בתבונה
הודעות: 1301
הצטרף: ו' אוגוסט 12, 2016 3:58 pm

האם יש לפני עיוור על לפני עיוור? והאם החוטא שנכשל עובר בלפני עיוור על לפני עיוור?

הודעהעל ידי בתבונה » ד' ינואר 31, 2018 4:08 am

הרהורי דברים ישנים בעניין זה (לא נצרפו סיגיו להסיר בדיליו)

האם יש לפני עיוור על איסור לפני עור ?
ואם כן הרי המכשיל עובר בלפני דלפני דלפני עד אין סוף, (וה"ה גם בזיכוי במצווה ).
כתב הר"ן דפעמים הרבה איסור לאו קל, נחשב חטא חמור יותר אף מחילול שבת שהוא לאו שיש בו מיתת ב"ד.
וז"ל הר"ן ביומא דף ד עמוד ב בדפי הרי"ף
"אבל נ"ל דלגבי חולה אין איסור נבילה קל מאיסור שבת דנהי דנבילה איסור לאו ושבת איסור סקילה איכא חומרא אחרינא בנבילה לפי שהאוכלה עובר בלאו על כל זית וזית שבה כדאמרי' לגבי נזיר שהיה שותה יין [נזיר מב א] אמרו לו אל תשתה אל תשתה והוא שותה חייב על כל אחת ואחת אבל לענין שבת לא עבר אלא בשעת שחיטה וחד לאו הוא דאיכא דמעשה שבת מותרין דקי"ל [ב"ק עא א] היא קודש ואין מעשיה קודש ומש"ה לאוין הרבה דנבילה לא מיקרי איסור קל לגבי חד לאו דשבת ואף על גב דהוי איסור סקילה:"
וא"כ לפני עור הוי הלאו החמור ביותר בתורה כי המכשיל עובר את הלפני עור אין סוף פעמים וכן המזכה יש בלי סוף זכויות, וצ"ע א"כ כל המזכה או מכשיל את הרבים הו"ל דאין חטא בא על ידו או אין מספיקין בידו הוא משום שיש פה אין סוף מצוות או עבירות, וא"כ במכשיל הו"ל אין סוף חטאים ולכן קשה תשובתו, ובמזכה אין הקב"ה מביא תקלה לידי צדיקים.


ובע"ז זרה דף טו ע"ב לגבי מכירת בהמה גסה לגוי דנה הגמ' במכירה לישראל החשוד למכור לגוי כתבו שם התוס' אנו מוזהרים שלא להכשיל ישראל בלפני עור בד"ה לעובד כוכבים מזבין ליה לישראל לא מזבין כו' - ובמסקנא מסקינן דאסור למזבן לישראל חשוד וא"ת מאי שנא מלפני דלפני דלעיל (דף יד.) וי"ל דהתם מיירי בעובד כוכבים שאינו מוזהר על לפני עור לפיכך אין אנו חוששין אם העובד כוכבים ימכור לחבירו אבל הכא דמיירי בישראל החשוד אנו מוזהרין שלא יבא שום ישראל לידי תקלה על ידינו הר"ר אלחנן ועוד דחד לפני הוא שלא יחטא ישראל בשאלה ושכירות ונסיוני.

וביאר במנחת חינוך מצוה רלב אות ב
"עיין תוספות ע"ז דף ט"ו ע"ב ד"ה לנכרי דדוקא גבי נכרי והוא ימכרנו לנכרי אחר שאין הישראל מוזהר כי הוא מוכר לנכרי והנכרי אינו מוזהר אלפ"ע ע"כ אין הישראל מוזהר אבל למכור לישראל החשוד כיון דישראל מוזהר על לפ"ע א"כ המוכר מכשיל את הישראל דיעבור עבירה מ"ל עבירה אחרת או עבירה דלפ"ע א"כ הישראל הראשון ג"כ מצווה על לפ"ע דהוא מכשיל לישראל דיעבור עבירה דלפ"ע ודבריהם מתוקים מדבש"

היוצא מדברי המנ"ח שגם על איסור לפני עור יש איסור לפני עור
(וקצת קשה לומר שבכל לפני עור יש אין סוף עבירות)

ולכאורה יש להביא ראייה מהחפץ חיים - הלכות אסורי לשון הרע - פתיחה להלכות אסור לשון הרע - לאוין
וְעוֹבֵר נַמֵּי (ד) הַמְסַפֵּר וְהַמְקַבֵּל בְּלָאו (וַיִּקְרָא י"ט י"ד) דְּ"לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל" כִּי כָּל אֶחָד נוֹתֵן מִכְשׁוֹל לִפְנֵי חֲבֵרוֹ, שֶׁיַּעֲבֹר עַל לָאוִין הַמְפֹרָשִׁין בַּתּוֹרָה. אַךְ יֵשׁ חִלּוּק בֵּין הַמְסַפֵּר וְהַמְקַבֵּל בָּזֶה, דְּהַמְסַפֵּר עוֹבֵר בְּלָאו זֶה בֵּין אִם הַשּׁוֹמְעִים רַבִּים אוֹ מֻעָטִים, וְאַדְּרַבָּה כָּל שֶׁיִּתְרַבּוּ הַשּׁוֹמְעִים, יִתְרַבֶּה עָלָיו הַלָּאו הַזֶּה, כִּי הוּא נוֹתֵן מִכְשׁוֹל לִפְנֵי כַּמָּה אֲנָשִׁים. לֹא כֵן הַמְקַבֵּל, אֶפְשָׁר דְּאֵינוֹ עוֹבֵר בְּלָאו זֶה, רַק אִם הוּא לְבַדּוֹ שׁוֹמֵעַ מִמֶּנּוּ עַתָּה הַלָשׁוֹן הָרָע אוֹ הָרְכִילוּת, וְאִלּוּ הָיָה הוֹלֵךְ עַתָּה מֵאֶצְלוֹ, לֹא הָיָה לוֹ אֶל מִי לְסַפֵּר הַלִּישָׁנָא בִּישָׁא שֶׁלּוֹ, אֲבָל אִם יֵשׁ בִּלְעָדָיו שׁוֹמְעִים אֲחֵרִים בְּעֵת מַעֲשֶׂה, אֶפְשָׁר, דְּאֵין עוֹבֵר הַשּׁוֹמֵעַ עַל לָאו זֶה, כִּי אִם עַל לָאוִין אֲחֵרִים הַמְפֹרָשִׁים בִּפְתִיחָה זוֹ, עַיֵּן בִּבְאֵר מַיִם חַיִּים. וְכָל זֶה אִם בָּא אַחַר הַתְחָלַת הַסִּפּוּר, אֲבָל הָרִאשׁוֹן שֶׁהִתְחִיל לְסַפֵּר לְפָנָיו, אַף שֶׁבָּאוּ אַחַר כָּךְ אֶל הַשְּׁמוּעָה הָרָעָה הַזֹּאת עוֹד אֲנָשִׁים, בְּוַדַּאי עוֹבֵר בְּכָל גַּוְנֵי (בְּכָל הָאֳפָנִים) כִּי עַל יָדוֹ הֻתְחַל הָאִסּוּר:

ומשמע בח"ח שהמספר עובר על לפני עוור על כל שומע נוסף ואם יש לפני עיוור על לפני עיוור אמאי לא נאמר שהשומע עובר על לפני עור בכל גווני דבהא דשומע את הלה"ר הוא מוסיף למספר לאו דלפני עיוור?
ובביאור דברי הח"ח אפשר לדון בכמה מהלכים:


1. שאין איסור לפני עיוור על לפני עיוור דהוא לפני דלפני כדברי הגמ' ע"ז יד. ואמנם בתוס' בתירוץ בתרא משמע כדברי המנ"ח.
והרב מפוניבז' הרב יוסף שלמה כהנמן בספר עבודת מתנה
ואפשר שאי משום שותפות לא שייך שהנכשל יכשיל בלפני עור דכל הלפני עור הוא רק גילוי דהמכשיל נעשה שותף וערב לאיסור שהכשיל בו וא"כ כשהנכשל מכשיל רק נעשה שותף ולכן אין לפני עוור על לפני עוור
איברא דהרב מפוניבז' עצמו בסוף דבריו נקט דיש לנכשל לפני עור על לפני עור, מדין לפני עיוור דעיצה שאינה הוגנת.


2. אפשר לחלק דהא דאיכא לפני עור על לפני עור הוא רק כשראובן מחטיא את שמעון שיחטיא את לוי, אבל לא שראובן מחטיא את שמעון שיחטיא את עצמו (את ראובן) - דעל אותו פרט שהוא הנכשל לא יכול להיקרא מכשיל ולהלן יבואר עוד טעם לזה (וכי העיוור שנופל ממכשול שהניחו לפניו האם עבר בשוגג על לפני עיוור שהכשיל באיסור לפני עיוור את המניח את המכשול).


3. אם נאמר שבמקרה שהנכשל כבר ממילא עובר במעשהו על איסור והמכשיל רק גורם שבאותו מעשה עבירה יעבור עליו בעוד איסורים- ליכא איסור לפני עיוור, וכך משמע בשו"ת טוב טעם ודעת להגרש"ק,
ובזה יש ליישב קושיית החוות יאיר סי' קמ"ב שתמה על הא דהלעיטהו לרשע וימות, דהרי אנו מוזהרין על כל איש ישראל להזהירו בחשש שוגג ולמנעו בכל כחנו ממזיד וכו',
ולפי זה אפשר דהמצווה למנוע מחטא הוא רק היכא דאם נמנעהו מהחטא לא יהיה המעשה מעשה עבירה, אבל אם בלא"ה באותו מעשה עצמו איכא איסורא אין מצווה למנעו מלעבור עליו בשני לאווים ואדרבה הלעיטהו לרשע וימות, ועאכו"כ שליכא לפני עיוור.
והביאור הוא דכל אזהרת לפני עור הוא רק כשהוא מכשילו במעשה עבירה אבל היכא שהוא רק גורם לו ליענש טפי ולא מכשילו במעשה עבירה לא
א"כ אפשר ליישב את דברי הח"ח שבעלמא יש לפני עיוור על לפני עוור והא דלשומע ליכא לפני עור אם יש עוד שומעים הוא מפני שבלא"ה המספר עובר על איסור לשה"ר אלא דגורם למספר שיעבור בעוד איסור שהוא לפני עיוור נוסף ובהא ליכא למיחש דהרי המספר כבר חוטא שעובר על לא תלך רכיל ועוד איסורים אלא שהוא מוסיף לו באותו המעשה שיעבור עליו גם בלפני עור דהיינו הוא עושה שבאותו מעשה עבירה עצמו של המספר יהי עוד איסור לאו ולפי דברינו בכה"ג ליכא אזהרת לפני עור.
אמנם בצ"א חלק טו סימן יט הביא דמהגרע"א משמע איפכא
"ביו"ד סי' קפ"א סעי' ו' נפסק וז"ל: אשה אינה במצות הקפה, וי"א שאעפ"י שמותרת להקיף פאת ראשה אסורה להקיף פאת ראש האיש ואפילו הוא קטן עכ"ל.
וכותב ע"ז בחדושי רעק"א וז"ל: לענ"ד דזהו לכאורה לכו"ע יהיה אסור משום לפני עור דמכשלת להא שניקף, ואף היכא דהו"מ לגלח בעצמו מ"מ הוי איסור דרבנן כמ"ש תוס' ריש שבת, ואולי י"ל דבזה ליכא איסור מדין מצוה להפרישו דאדרבה במה שהיא מגלחת אותו בזה מפרישתו דאם לא היתה מגלחת אותו היה מגלח בעצמו והיה עובר בב' לאוין דמקיף וניקף וע"י שהיא מגלחת מפרישתו מלאו דמקיף עכ"ל."

אמנם בח"ח מוכח שלא כביאור זה, דכתב שם בפנים "אֲבָל אִם יֵשׁ בִּלְעָדָיו שׁוֹמְעִים אֲחֵרִים בְּעֵת מַעֲשֶׂה, אֶפְשָׁר, דְּאֵין עוֹבֵר הַשּׁוֹמֵעַ עַל לָאו זֶה" – וז"ל בבאר מים חיים הלכות לשון הרע - פתיחה - לאוין
"ומה שלא החלטתי דבר זה וכתבתי בלשון אפשר משום דיש לי צ"ע אולי גם בזה עובר על לפני עור כיון דחזינן דהקפידה התורה על המספר על שהוא משיא שמע שוא כדאיתא בפסחים (קי"ח.) קרי ביה נמי לא תשיא אפשר דעובר על כל אחד מהשומעים בלאו זה דומיא דמאכיל איסור לכמה אנשים דכל שיתרבו האוכלים יתרבה האיסור על המאכיל וא"כ ממילא עבר כל אחד מהשומעים על לאו דלפני עור על שהוא מכשיל את המספר בלאו דלא תשיא וצ"ע:"
(ביאור דבריו דכמו איסור ספיה (האכלה) באיסורים דכתיב לא תאכלום וקרינן לא תאכילום דהיינו דאזהרת איסור אכילה הוא גם על המאכיל ולא רק על האוכל,
ולגבי לה"ר לאו ד"לא תלך רכיל בעמיך" אין הלאו תלוי במספר השומעים ולא מוכפל הלאו במס' השומעים, אמנם הלאו ד"לא תשא שמע שוא" שהוא בעיקרו אזהרה לשומע אלא דקרינן ביה לא תשיא והוא כמו לא תאכלום דקרינן ביה לא תאכילום ובהאכלת איסור הלאו כן מוכפל במס' האנשים שהמאכילם איסור וא"כ מסתפק הח"ח שמא גם באיסור לשה"ר כשהמספר "מאכיל" לשה"ר את השומעים אזיי הלאו דלא תשא - לא תשיא מוכפל במספר השומעים)
והרי השומע מוסיף למספר איסור לפני עור בדיוק כמו שמוסיף לו איסור לא תשיא ואם ליכא לפני עיוור בכה"ג היכא דכבר עובר על איסור ורק גורם לו להחמיר האיסור שיחשב לו שעבר על עוד איסור, א"כ מה בכך דמכשיל את המספר בלא תשיא, הרי המספר כבר עובר במעשה זה מעשה עבירה ד"לא תלך רכיל בעמיך".

4. נסתפקו באחרונים בנותן מכשול לעיוור כשלא נכשל העיוור וכן במושיט יין לנזיר ולא נכשל האם המכשיל עבר על לפני עור.
(ובעצה שאינה הוגנת והמתייעץ לא הפסיד בגלל העצה הרעה יש לדון גם אם לא עבר המייעץ על לפני עור, ולכאורה תליא באותו ספק ואולי אפשר לחלק כמו שמצינו שיש שחילקו בגוי באין הכשלה בחטא לבין עצה דתרי גוונא לפני עור וצ"ע מנא להו ועי' מנ"ח שגם תמה בהא)
הנה אי נימא דעבר המכשיל גם עם העיוור לא נכשל בפועל, אם כן הרי המספר כבר עבר על לפני עיוור בעצם זה שסיפר והעמיד מכשול לפני השומע וגם כשהשומע בא אח"כ לשמוע את הלה"ר עצם העמדה של המספר את הלה"ר בזה שהוא מספר לכל מאן דבעי נחשב כהעמדת המכשול,
אמנם קצת קשה שהח"ח כתב דככל שיתווספו יותר שומעים המספר עובר לפני עור כמס' השומעים וא"כ למעשה המספר כן עובר על עוד איסור מחמתו
(ואפשר היה לדחוק דאה"נ בכה"ג דבא השומע במיוחד לשם לה"ר חשיב לפני אלפני עור אלא דהח"ח דיבר באופן דהשומע בא לתומו וליכא לפני עור [עכ"פ לא במזיד] ובהא דנשאר לשמוע חשיב שב ואל תעשה ובשוא"ת ליכא לפני עור אף שהתחיל במעשה וצ"ע).

5. גם לצד השני שאין איסור לפני עיוור רק אם נכשל בפועל
יש להסתפק חדא באדם שנשבע הרני נזיר ע"מ שיסכים אבא ושתה יין ואח"כ בא לאביו ואביו ידע ששתה יין והסכים האם נימא דעבר האב על לפני עור ?
שגורם שיתברר למפרע שהוא חטא
וספק שני האם כישלון העיוור דומה לתנאי ואינו חלק מהמעשה עבירה אלא הוא כמו תוצאה מעשייתו שכשהעמיד את המכשול הוא מצידו עשה את המעשה אלא שיש תנאי שיכשיל בפועל?
ואי נפשוט ונימא דהדין שיגרום למכשול בפועל הוא תנאי ושבקיום התנאי ליכא לפני עיוור, אם כן המספר לה"ר הרי העמיד מכשול אלא שיש תנאי שיהיה שומע שנכשל בפועל .
(דמעשה המספר חשיב העמדת המכשול וזה שנשמע לשומע חשיב הצלחת המכשול וקיום התנאי ואף היכא דמיד כשמספר
נשמע הדבר ומתקיים התנאי דינו שווה למפרסם קלטת לה"ר והמשלוח נמשך חודש דהוי קדימות סיבתית, וזהו עוד הסבר למה העיוור שנופל מהמכשול לא יכול להחשב שחטא בשוגג בלפני עיוור על לפני עיוור)
אמנם צ"ע אמאי לא יהיה בכלל הלפני עור דעצה שאינה הוגנת דגורם לחבירו ליפול בבירא אף דלא חשיב גורם להחטא וצ"ע.

ועוד מהיכא תיתי לומר דאין לפני עור כשמקיים תנאי וכן מה פתאום לומר שהדין שיכשיל בפועל הוא תנאי אדרבה מסתבר שהוא מגוף המעשה דאל"ה מהיכי תיתי לומר דבעינן שיכשיל בפועל אלא דאם לא הכשיל בפועל הוי כנתכווין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה.
ועוד יקשה מש"כ בספר חפץ חיים - הלכות אסורי לשון הרע - כלל ב
א. (א) אָסוּר לְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע עַל חֲבֵרוֹ, אַף שֶׁהוּא אֱמֶת, אֲפִלּוּ בִּפְנֵי יָחִיד. וְכָל שֶׁכֵּן בִּפְנֵי רַבִּים. וְכָל שֶׁיִּתְרַבּוּ הַשּׁוֹמְעִים, יִתְרַבֶּה עֲוֹן הַמְסַפֵּר, מִפְּנֵי שֶׁחֲבֵרוֹ מִתְגַּנֶּה יוֹתֵר עַל יְדֵי זֶה, שֶׁנִּתְפַּרְסֵם גְּנוּתוֹ בִּפְנֵי כַּמָּה אֲנָשִׁים, גַּם שֶׁעַל יְדֵי זֶה מַכְשִׁיל כַּמָּה אֲנָשִׁים בְּאִסּוּר שְׁמִיעַת לָשׁוֹן הָרָע .
דמשמע דמהכא דאף האיסור דלא תלך רכיל חמור יותר כשהוא בפני כמה אנשים וא"כ למה לא אמר שהשומע יעבור על לפני עור בכך שגורם שאיסור הלא תלך רכיל יהיה חמור יותר, ואפשר דהיינו רק כשהשומע מקבל אזי חברו מתגנה יותר והכא דיבר גם כשהשומע לא מקבל ועוד דאפשר דרק בשלושה ראשונים מתגנה יותר אבל אח"כ כיוון דממילא יתפרסם אח"כ לא חשיב כמתגנה יותר (ואפשר עוד דגם הכא תוצאת החטא דהיינו הגנות שמתגנה חבירו בפועל הוי דומה לתנאי ובהא כדאמרן לעיל ליכא לפני עור ואפשר דהוא דין בכל התורה דלפני עור הוא על המעשה עבירה ולא על ההצלחה של החטא שהצלחה של חטא אף דנצרך כדי שישב חטא חמור או שיחשב כלל חטא אינו בכלל אזהרת לפני עור).

6. אמנם אפשר דמעמיד מכשול שנכשלו בו רבים עובר רק פעם אחת על לפני עיוור גם אם במכשול זה נכשלו רבים ,ואינו עובר על איסור לפני עיוור על כל אדם שנכשל, ולפי זה המספר שכבר עובר על לפני עיוור בשומע הראשון לא יעבור על עוד לפני עיוור כשנוספו עוד שומעים וא"כ השומע השני לא הוסיף לו לאו לפני עיוור
אמנם כתב הח"ח כאן וְאַדְּרַבָּה כָּל שֶׁיִּתְרַבּוּ הַשּׁוֹמְעִים, יִתְרַבֶּה עָלָיו הַלָּאו הַזֶּה, כִּי הוּא נוֹתֵן מִכְשׁוֹל לִפְנֵי כַּמָּה אֲנָשִׁים. וכן בחפץ חיים - הלכות אסורי לשון הרע - כלל ב - כָל שֶׁיִּתְרַבּוּ הַשּׁוֹמְעִים, יִתְרַבֶּה עֲוֹן הַמְסַפֵּר... גַּם שֶׁעַל יְדֵי זֶה מַכְשִׁיל כַּמָּה אֲנָשִׁים בְּאִסּוּר שְׁמִיעַת לָשׁוֹן הָרָע
אפשר אולי לדחוק שכוונתו שהוא חומרה בלאו וכמו בעצה שאינה הוגנת שמסתבר שמכשיל בעצה שתגרום הרבה נזקים והפסדים חמור יותר, ומצד שני לא מסתבר שעובר על כל כל פרוטה ופרוטה, וכי אילו היה מלקות ללפני עור היה לוקה על כל פרוטה ופרוטה?!
דהיינו ב' הנחות - א. שהמספר עובר רק על איסור לפני עוור אחד, אלא שככל שיתרבו השומעים העבירה תגדל רק באיכות, ב. שעל הגדלה בחומרת האיסור אין לפני עיוור, אמנם קצת קשה בדברי הח"ח לפרש כך וכן קשה לומר שהגדלת חומרת העבירה שונה מהוספת איסור ושלא יהיה על כך לפני עיוור.

שמואל דוד
הודעות: 6472
הצטרף: ו' אפריל 08, 2016 10:11 am

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי שמואל דוד » ד' ינואר 31, 2018 7:41 pm

עבודה זרה טו.

אימור לשחיטה זבנה כו'
ופירש"י ומתניתין בבהמה טמאה כו'
וצ"ע שהרי מותר לגוי לאכול בהמה טמאה וא"כ מדוע לא אמרינן שדעתו לאכלה.

שמואל דוד
הודעות: 6472
הצטרף: ו' אפריל 08, 2016 10:11 am

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי שמואל דוד » ד' ינואר 31, 2018 7:42 pm

שמואל דוד כתב:עבודה זרה דף טו

גזירה משום שאלה ושכירות כו' שאלה קניא שכירות קניא כו'
ועיין רש"י ששאלה קניא משום שחייב באונסים.

וצ"ע, דא"כ מה הטעם שבשכירות קונה, הרי ליכא חיוב אונסים אצל שוכר. ועוד קשה, שהרי למסקנא אמר הגמרא והשתא דאמרת שכירות לא קנה, גזירה משום שכירות וגזירה משום שאלה כו'
ולפי מש"כ רש"י ששאלה קנה משום שחייב באונסים א"כ מהיכ"ת לדמותו לשכירות ולומר ששניהם לא קנה וצ"ע בזה.

בעזרת השם מצאתי בספר עבודת עבודה שהאריך בכל זה. עיין שם.

עזריאל ברגר
הודעות: 12952
הצטרף: ג' אוקטובר 14, 2014 3:49 pm
מיקום: בת עין יע"א

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי עזריאל ברגר » ד' ינואר 31, 2018 11:12 pm

שמואל דוד כתב:עבודה זרה טו.

אימור לשחיטה זבנה כו'
ופירש"י ומתניתין בבהמה טמאה כו'
וצ"ע שהרי מותר לגוי לאכול בהמה טמאה וא"כ מדוע לא אמרינן שדעתו לאכלה.

כנראה כוונת רש"י לסוסים וחמורים וכיו"ב, שאין רגילים הגויים לאכול אותם.
ועצ"ע לשונו.

שמואל דוד
הודעות: 6472
הצטרף: ו' אפריל 08, 2016 10:11 am

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי שמואל דוד » ד' ינואר 31, 2018 11:58 pm

עיין משניות עוקצים פ"ג מ"ג


חזור אל “בית התלמוד”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 35 אורחים