פורום אוצר החכמה

וע"ז השיבם הקדוש ברוך הוא שוטים שבעולם, כי שוטה הוא שאינו יודע להבדיל דבר מדבר שבעיניהם הכל שוה בין כוונו לזה בין לא כוונו הלוא לצורך עצמכם עשיתם, כלום יש בכם מגיד זאת, היינו דמדה זו לקבל שכר על מעשה אף בלי כוונה כמו שנפל סלע מחיקו כנ"ל מדה זו נוהגת רק בישראל שקבלו את התורה וכנ"ל, שזה הוא הבטחת ולקחתי אבשביל שהם נמשכין אחר התורה ומצוותי' אף בלי שכל, לעומתם זכו שעשייתם אף בלי השכל והכוונה יקבלו עליהם שכר, אבל לא הבלתי מגידים את זאת.

כל המקבל שבע מצות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי אומות העולם, ויש לו חלק לעולם הבא, והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקדוש ברוך הוא בתורה והודיענו על ידי משה רבינו שבני נח מקודם נצטוו בהן, אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה גר תושב ואינו מחסידי אומות העולם ולא מחכמיהם.

נוטר הכרמים כתב:
[ואולי תליא מילתא במחלוקת מתי הכיר אברהם את בוראו אם בגיל ג' שנים כמו שכתב הראב"ד בהשגותיו, או בגיל מ' שנה, דאם הכיר בגיל ג', בהכרח שמעולם לא עבד ע"ז ונתחייב עליה, והיינו מחמת שהיו ידוע הציווי של ע"ז לבני נח, אולם אם הכיר רק בגיל מ' שנה, בהכרח שעד גיל זה 'היה עובד עמהן' [ועי' אור שמח שם דכן הוא במ"ר פרשת וילך פ' (ח'), [לך] טל ילדותיך (תהלים קי, ג) לפי כו' שיש בידי עון עו"ג שהייתי עובד כל השנים האלה כו', אף עונותיך פורחים באויר. וראה עוד בעבודת המלך שם].

ההוא דאמר כתב:ע"ז ב, ב אמר להם הקב"ה כל מה שעשיתם לצורך עצמכם עשיתם תקנתם גשרים ליטול מהם מכס כרכים לעשות בהם אנגריא.

מדוע אין הקב"ה אומר להם, את האמת האמיתית, שלא די שלא עשו בעבור כלל ישראל מאומה, אלא חטאו עיוותו ופשעו.
ומשמע, שכל התביעה היא רק על כך שעשו לצורך עצמם, ותיפוק ליה משום עבירות חמורות שעברו, ומשום כך אינם ראויים לקבלת שכר?.

ההוא דאמר כתב:האם ניתן להוכיח מרש"י, כי לאבות היה דין של ב"נ?
ג, א רש"י ד"ה נמרוד. השליך את אברהם אבינו באור כשדים על שלא קיבל עליו לעבוד עבודת כוכבים שנאסרה לבני נח ואברהם בן נח הוא שלא היה בשעת מתן תורה וכו'".
והנה, נודע בשער בת רבים, חקירתו המפורסמת של ה'פרשת דרכים' [דרך האתרים], האם לאבות היה דין של ישראל או דין של ב"נ, [ועיין ברמב"ן סו"פ תולדות, ובתוס' ב"ב קמב, א].
ובפשוטו יש להוכיח בדעת רש"י כצד השני, ממה שכתב כי לאברהם אבינו היה גדר של בן נח, [וכן כתב לאחר מכן לענין יעקב, ויוסף].

ההוא דאמר כתב:אימתי הקב"ה משחק על בריותיו?
ג, ב "ועל בריותיו אינו משחק אלא אותו היום בלבד".
יש לעיין, ממקרא שקראנו בפרשתן פרשת בא, "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם" [שמות י, ב].
ופירש"י, התעללתי. שחקתי, כמו כי התעללת בי.
אם כן, מצינו בסדר ימות עולם, כי הקב"ה שיחק על בריותיו במצרים, ומדוע נאמר בגמ', כי רק באותו היום לעת"ל הקב"ה משחק על בריותיו, וצ"ע.

ההוא דאמר כתב:אימתי הקב"ה משחק על בריותיו?
ג, ב "ועל בריותיו אינו משחק אלא אותו היום בלבד".
יש לעיין, ממקרא שקראנו בפרשתן פרשת בא, "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם" [שמות י, ב].
ופירש"י, התעללתי. שחקתי, כמו כי התעללת בי.
אם כן, מצינו בסדר ימות עולם, כי הקב"ה שיחק על בריותיו במצרים, ומדוע נאמר בגמ', כי רק באותו היום לעת"ל הקב"ה משחק על בריותיו, וצ"ע.

שמואל דוד כתב:uote]
עיין אור החמה במסכת עבודה זרה וע"ע דברי יואל פרשת בא

ההוא דאמר כתב:האם אדם יכול להתחיל תפילתו בסמיכות לסיום זמן התפילה?
ד,ב א"ר אלעזר אמר להן הקב"ה לישראל עמי ראו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי עליכם כל אותן הימים שאם כעסתי עליכם לא נשתייר מעובדי כוכבים משונאיהם של ישראל שריד ופליט.
והקשו התוס' בסוגיין ובברכות [ז, א], "וא"ת מה היה יכול לומר בשעה מועטת כזאת ויש לומר היה אומר כלם"
בשערי ציון המצויינים בהלכה, נודע הנידון, האם אדם הנמצא בסמיכות לסיום זמן התפילה, יכול הוא להתחיל את תפילתו על דעת שימשיכנה אחר סיום זמן התפילה.
ויש שרצו להביא ראיה מבלעם, שהיה מתחיל בקללתו ברגע של כעס, וממשיך לאחמ"כ, ואם כן מידה טובה מרובה, שיוכל להתחיל בתפילה ולסיימה אחר זמן התפילה, [וכמדומה שנוקט כדעה זו הערוך השולחן].
אמנם המ"ב פסק, שאין מועיל התחלת התפילה בלבד. [וכן ראיתי שהאריך בחזון עובדיה].
השאלה הנשאלת, מה יענו הפוסקים על הראייה מסוגיין, שאצל בלעם היה מועיל ההתחלה בזמן, הגם שהתמשכה הקללה אחר זמן הכעס, וצ"ע.

ההוא דאמר כתב:כמה הוא זמן הביקור?
ה,ב אנן דשכיחי מומין דפסלי אפילו בדוקין שבעין בעינן תלתין יומין אינהו דמחוסר אבר אית להו בתלתא יומי סגי.
צ"ע לענ"ד, דהלא אנו יודעים שביקור בלשכת הטלאים הינו ד' ימים.
וראה ברע"ב [ערכין פ"ב מ"ה], "אֵין פּוֹחֲתִין מִשִּׁשָּׁה טְלָאִים הַמְבֻקָּרִים. הַאי תַּנָּא סָבַר דִּכְבָשִׂים שֶׁל תְּמִידִין טְעוּנִים בִּקּוּר מִמּוּם אַרְבָּעָה יָמִים קֹדֶם שְׁחִיטָתָן, דּוּמְיָא דְפֶסַח מִצְרַיִם וכו'".
ואין לומר, שביקרו את הטלאים כבר קודם להקדשן, דהלא הטורי אבן דן האם מועיל ביקור קודם ההקדש, ועיין מנחת אברהם – מנחות, שדן בדברי הטו"א.

וי"ל דהתם לבחון בין מום עובר למום קבוע בעינן כולי האי, אבל לידע אם יש בו מום כל עיקר די בד' ימים. אורליינ"ש

ההוא דאמר כתב:האם די בעסק התורה בכדי להינצל מיצר הרע?
ה,ב אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור אשריהם ישראל בזמן שעוסקין בתורה ובגמילות חסדים יצרם מסור בידם ואין הם מסורים ביד יצרם.
צ"ע, מדוע נצרכת התוספת של גמ"ח, והלא שנינו בגמ' בסוטה [כא, א] תורה מגנא ומצלא, ומשמע שאין נצרכת התוספת של גמ"ח.

ההוא דאמר כתב:מדוע הקב"ה אינו נוהג כמצוות ביומו תתן שכרו
ג,ב היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם
שמעתי להקשות, דהלא נאמר בתורה ביומו תתן שכרו, ואם כן היאך הקב"ה משהה את שכרינו עד לעתיד.

נוטר הכרמים כתב:

ההוא דאמר כתב:כמה הוא זמן הביקור?
ה,ב אנן דשכיחי מומין דפסלי אפילו בדוקין שבעין בעינן תלתין יומין אינהו דמחוסר אבר אית להו בתלתא יומי סגי.
צ"ע לענ"ד, דהלא אנו יודעים שביקור בלשכת הטלאים הינו ד' ימים.
וראה ברע"ב [ערכין פ"ב מ"ה], "אֵין פּוֹחֲתִין מִשִּׁשָּׁה טְלָאִים הַמְבֻקָּרִים. הַאי תַּנָּא סָבַר דִּכְבָשִׂים שֶׁל תְּמִידִין טְעוּנִים בִּקּוּר מִמּוּם אַרְבָּעָה יָמִים קֹדֶם שְׁחִיטָתָן, דּוּמְיָא דְפֶסַח מִצְרַיִם וכו'".
ואין לומר, שביקרו את הטלאים כבר קודם להקדשן, דהלא הטורי אבן דן האם מועיל ביקור קודם ההקדש, ועיין מנחת אברהם – מנחות, שדן בדברי הטו"א.

כבר הקשה כן בפענח רזא פר' בא על דברי רש"י שם, ותירץ

וי"ל דהתם לבחון בין מום עובר למום קבוע בעינן כולי האי, אבל לידע אם יש בו מום כל עיקר די בד' ימים. אורליינ"ש

ההוא דאמר כתב:מדוע הקב"ה אינו נוהג כמצוות ביומו תתן שכרו
ג,ב היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם
שמעתי להקשות, דהלא נאמר בתורה ביומו תתן שכרו, ואם כן היאך הקב"ה משהה את שכרינו עד לעתיד.