מסכת עבודה זרה - הערות והארות פנינים ומרגליות

הערות, בירורים וחידושים במרחבי התלמודים. לומדי דף היומי וכל חבורות הלומדים
בתבונה
הודעות: 761
הצטרף: ו' אוגוסט 12, 2016 3:58 pm

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי בתבונה » ה' פברואר 01, 2018 1:36 am

ברש"י כאן הכוונה לבהמה טמאה שישראל מחזיקים שפחות עומדים לאכילה

לגבי המשנה בעוקצין שנבלת בהמה טמאה צריך מחשבה כדי שיקבל טומאת אוכלין.
מצינו 2 הסברים
1. בתוס' המצוטט מבואר שזה עניין דיני בלב, שבהמה טהורה מה שהיא טהורה משוי אוכל, ולכן אפילו נבלה שמתה מאליה והיא מאוסה לא פוקע ממנה שם אוכל , ובהמה טמאה למרות שהגוים אינם נמנעים מלאכול בהמה טמאה היות ובהמה שמתה מאליה פחות עומדת לאכילה, היות ודינית היא פחות אוכל די בכך שהיא מאוסה להפקיע שם אוכל ממנה.
תוספות מסכת בכורות דף י עמוד א ע"ש
נבלת בהמה טהורה בכל מקום - מה שיש חילוק בין טמאה לטהורה ואף על גב דתרוייהו לא מזבין אלא לעובד כוכבים וחפצים הם בחזיר יותר ... מכ"מ מה שהיא טהורה משוי אוכל בראויה מעט הואיל וכשאינה נבילה אוכל גמור הוא לישראל ומהאי טעמא מהני לרבי שמעון בגמל וארנבת שפן וחזיר סימני טהרה לשוויי אוכל כדאמר בסמוך...

2. יש שפירשו שבהמה טמאה שמתה מאליה באמת פחות עומד לאכילה, ובבהמה טמאה עם סימן טהרה אחד עומדת לאכילה יותר, (אמנם ע"ש ברש"ש שזה רק בבהמה שמתה מאליה ולא כששחטה לאכילה)

דהיינו גם בזמן הגמ' וגם בזמן רש"י הגויים אכלו בהמות טמאות, וההסבר בר"ש הוא בבהמה טמאה כמו סוס וחמור שמשמשים לעבודה (ושאותם יהודי מחזיק) ורחוק שיעמדו לאכילה

ההוא דאמר
הודעות: 1145
הצטרף: ד' נובמבר 29, 2017 4:09 am

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי ההוא דאמר » ה' פברואר 01, 2018 7:40 am

עזריאל ברגר כתב:בן בתירא מתיר בסוס
ברמב"ם של היום (במסלול של פ"א ליום - פי"ח מהלכות שבת) נאמר שהמוציא אדם בשבת מרשות לרשות, ואותו אדם נושא חפצים - המוציא חייב חטאת.
בדף היומי של אתמול (ע"ז יד,ב) הובא שבן-בתירא מתיר למכור סוס לגויים משום שמלאכתו לרכיבה ואין חיוב חטאת ברכיבה.
איך זה מסתדר?! וכי האדם הרוכב לא נושא עמו מעט חפצים?!


התבוננתי כעת, כי הגם שאדם הרוכב על סוס ומוציא חפצים בידו חייב חטאת, מכל מקום אין זה מלאכת מחמר, אלא מלאכת הוצאה של האדם. ולכך אין בדבר סתירה למה שמצד הסוס עיקר מלאכתו לרכיבה והחי נושא את עצמו.
אולם אי איכא לאקשויי הא איכא, דהלא בדרך כלל מניחים אוכף וכדומה ע"ג הסוס לרכיבה, ומדוע בזה לא ייחשב כעושה מלאכה שאסורה מן התורה בתורת מחמר.

ההוא דאמר
הודעות: 1145
הצטרף: ד' נובמבר 29, 2017 4:09 am

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי ההוא דאמר » ה' פברואר 01, 2018 7:43 am

יד, ב
מה הראיה שמרדכי נשתווה לאברהם?
גמירי דעבודת כוכבים דאברהם אבינו ד' מאה פירקי הויין
במדרש [אסת"ר ו, ב] דרשו חז"ל כי מרדכי היה שקול כמשה בדורו, וכאברהם אבינו, דשואלים רבותינו במדרש, מדוע נקרא מרדכי 'יהודי' והלא הינו משבט בנימין .
ומתרץ המדרש, "וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהָיָה שָׁקוּל כְּאַבְרָהָם בְּדוֹרוֹ, מָה אַבְרָהָם אָבִינוּ מָסַר אֶת עַצְמוֹ לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ וְהֶחֱזִיר וְהִכִּיר לַבְּרִיּוֹת גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית יב, ה): וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן, אַף מָרְדֳּכַי בְּיָמָיו הִכִּירוּ הַבְּרִיּוֹת גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (אסתר ח, יז): וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים, וְיִיחֵד שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְקִדְּשׁוֹ, וּלְפִיכָךְ נִקְרָא יְהוּדִי, דִּכְתִיב: אִישׁ יְהוּדִי, אַל תִּקְרֵי יְהוּדִי אֶלָּא יְחִידִי".
וקשה, היאך אמרו חז"ל כי מרדכי בימיו הכירו הבריות את גדולתו ורוממות של השי"ת, ומביאים ראיה מן הפסוק – 'ורבים מעמי הארץ מתיהדים'. וצ"ב, דהלא שפיל לסיפא דקרא, ומבואר מדוע אותם רבים מעמי הארץ מתיהדים דזהו משום 'כי נפל פחד היהודים עליהם', ואם כן אין זה גירות משום הכרת גדולתו של הקב"ה, אלא מפחדם של ישראל, וצ"ע.
נערך לאחרונה על ידי ההוא דאמר ב ה' פברואר 01, 2018 7:58 am, נערך פעם 1 בסך הכל.

ההוא דאמר
הודעות: 1145
הצטרף: ד' נובמבר 29, 2017 4:09 am

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי ההוא דאמר » ה' פברואר 01, 2018 7:47 am

טו,א
מדוע שואל נחשבת הבהמה כשלו?
גזירה משום שאלה ומשום שכירות שאלה קנייה
וברש"י, "שאלה קניי'. לימי שאלת' דכיון דחייב באונסין הרי היא שלו".
וצ"ב, דהלא מדובר כאן בשואל, ומהיכי תיתי שייחשב כשלו.
[ויעויין בקוב"ש [פסחים אות יז] שדן, האם שואל זהו חיוב שמירה מוחלט וחיובו גם על צד האונס. או דאין זה חיוב שמירה אלא מתחייב הוא את החפץ או את דמיו, [וכעין חברת ביטוח] ומצדד כצד השני. אבל עדיין תמוה, מהיכי תיתי שייחשב כשלו.]

ההוא דאמר
הודעות: 1145
הצטרף: ד' נובמבר 29, 2017 4:09 am

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי ההוא דאמר » ה' פברואר 01, 2018 7:52 am

טו, א
מה מוסיף קנייני השאלה, והלא סוף סוף בהמת ישראל עשתה מלאכה?
שאלה קניי'. וברש"י לימי שאלת' דכיון דחייב באונסין הרי היא שלו.
מבואר בסוגיא, כי יש חשש שיגרם מלאכת איסור של מחמר במשאיל את בהמתו לעכו"ם ערב שבת, ופריך הש"ס דהלא השואל קנייה וליכא למיחש.
וצריך תלמוד, דגם אם נימא ששואל הרי היא כשלו, מכל מקום הלא וודאי שגוף הבהמה שייכת לישראל, ואם כן עדיין תמוה, מדוע אין עובר על איסור שביתת בהמתו, דהלא גוף הבהמה שייכת לו, והגם שיש לשואל קנייני שאלה, מכל מקום עדיין נמצא שבהמת ישראל עשתה מלאכה, וצ"ע.

ההוא דאמר
הודעות: 1145
הצטרף: ד' נובמבר 29, 2017 4:09 am

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי ההוא דאמר » ה' פברואר 01, 2018 7:57 am

טו, א
מדוע ניתן להסתמך על הסתמא דניחא ליה לכהן?

מבואר, כי ישראל ששאל בהמה מכהן, מותר לו להאכילנה כרשיני תרומה. ופירש רש"י בטעמא דמילתא, "יאכילנה כרשיני תרומה. אע"פ שמזונותיה עליו אינו גזלן אם האכילה תרומת כהן לפי שתרומה ממון שאין לה תובעים היא שהרי נותנה לכל כהן שירצה ואם רצה היה יכול ליתנה לכהן זה שהשכיר לו פרתו ואותו כהן מסתמא ניחא ליה ומחיל אם האכילה הרבה כרשיני תרומה דמה לו להקפיד והלא אינה מיוחדת לו לפיכך מתוך שיודע שנותן לבהמתו מאותן כרשינין הרבה בעין יפה יותר משאילו היו שלו ניחא ליה ואינו גזלן".
ויש לשאול שאלה לפלפולא, דמהיכי תיתי שיוכל להסתמך על סמך ה'מסתמא ניחא ליה', והלא משתמש הוא בממון של שבט הכהונה, והגם שבעצם יש כאן צד זכות לכהן, מכל מקום הלא כבר יסד הקצוה"ח [רמג] שזכין מאדם לא אמרינן, ובמקום שהמשרתת הפרישה חלה מהעיסה קודם אפייתה, הגם שבעה"ב ניחא ליה, מכל מקום היות והוי זכין מאדם, לא התחדשה בזה פרשת זכייה.
ואם כן הכי נמי הגם שיש כאן צד זכות לכהן בכך שמאכיל את בהמתו בעין יפה, מכל מקום היאך ניתן להסתמך על זכייה זו לכהן, והלא הוי זכיה מאדם דמשתמש הוא בממון של שבט הכהונה.

ב. היאך ניתן להסתמך על 'מסתמא ניחא ליה', והלא קיי"ל דיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש, ואם כן, כל זמן שלא שמענו מחילה מפורשת, לא יהני.

פלתי
הודעות: 2228
הצטרף: ד' נובמבר 07, 2012 1:14 pm

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי פלתי » ה' פברואר 01, 2018 8:22 am

ההוא דאמר כתב:וקשה, היאך אמרו חז"ל כי מרדכי בימיו הכירו הבריות את גדולתו ורוממות של השי"ת, ומביאים ראיה מן הפסוק – 'ורבים מעמי הארץ מתיהדים'. וצ"ב, דהלא שפיל לסיפא דקרא, ומבואר מדוע אותם רבים מעמי הארץ מתיהדים דזהו משום 'כי נפל פחד היהודים עליהם', ואם כן אין זה גירות משום הכרת גדולתו של הקב"ה, אלא מפחדם של ישראל, וצ"ע.

אולי פירש המדרש כי נפל פחד היהודים עליהם, כדמפרש הרמ"א בספר מחיר יין, שהפחד של היהודים, דהיינו היראת שמים של היהודים, נפל גם עליהם.
מחיר יין לרמ''א.jpg
מחיר יין לרמ''א.jpg (17.04 KiB) נצפה 1866 פעמים

עזריאל ברגר
הודעות: 4108
הצטרף: ג' אוקטובר 14, 2014 3:49 pm
מיקום: ארץ הקודש

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי עזריאל ברגר » ה' פברואר 01, 2018 9:34 am

ההוא דאמר כתב:
עזריאל ברגר כתב:בן בתירא מתיר בסוס
ברמב"ם של היום (במסלול של פ"א ליום - פי"ח מהלכות שבת) נאמר שהמוציא אדם בשבת מרשות לרשות, ואותו אדם נושא חפצים - המוציא חייב חטאת.
בדף היומי של אתמול (ע"ז יד,ב) הובא שבן-בתירא מתיר למכור סוס לגויים משום שמלאכתו לרכיבה ואין חיוב חטאת ברכיבה.
איך זה מסתדר?! וכי האדם הרוכב לא נושא עמו מעט חפצים?!


התבוננתי כעת, כי הגם שאדם הרוכב על סוס ומוציא חפצים בידו חייב חטאת, מכל מקום אין זה מלאכת מחמר, אלא מלאכת הוצאה של האדם. ולכך אין בדבר סתירה למה שמצד הסוס עיקר מלאכתו לרכיבה והחי נושא את עצמו.
אולם אי איכא לאקשויי הא איכא, דהלא בדרך כלל מניחים אוכף וכדומה ע"ג הסוס לרכיבה, ומדוע בזה לא ייחשב כעושה מלאכה שאסורה מן התורה בתורת מחמר.

אם ראובן נושא על כתפיו את שמעון, ושמעון נושא על כתפו בגד - ראובן חייב חטאת.
ובנדו"ד ראובן הוא הסוס...
ועוד, שהרי אדם רוכב על הסוס בנסיעתו ממקום למקום, וכי אינו לוקח עמו מעט אוכל צידה לדרך וכיו"ב, ונמצא שהסוס עושה מלאכה?!
(והזמן גרמא - הרמב"ם היומי (פ"כ מהלכות שבת) פוסק כבן בתירא שמתיר בסוס)

נוטר הכרמים
הודעות: 4756
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ה' פברואר 01, 2018 6:08 pm

ההוא דאמר כתב:טו,א
מדוע שואל נחשבת הבהמה כשלו?
גזירה משום שאלה ומשום שכירות שאלה קנייה
וברש"י, "שאלה קניי'. לימי שאלת' דכיון דחייב באונסין הרי היא שלו".
וצ"ב, דהלא מדובר כאן בשואל, ומהיכי תיתי שייחשב כשלו.
[ויעויין בקוב"ש [פסחים אות יז] שדן, האם שואל זהו חיוב שמירה מוחלט וחיובו גם על צד האונס. או דאין זה חיוב שמירה אלא מתחייב הוא את החפץ או את דמיו, [וכעין חברת ביטוח] ומצדד כצד השני. אבל עדיין תמוה, מהיכי תיתי שייחשב כשלו.]

יעויין באמרי בינה (דיני שבת סימן ג), וז"ל,
חזינן דחיוב אונסין גורם שיהיה בגדר קנייה שקנה השואל דאל"כ אמאי חייב באונסין נימא מלאך המות מה לי הכא מה לי התם אלא משום דהוי כמו לוקח ומזלו גרם.

ובצפנת פענח (תניינא הלכות עבודה זרה פ"ד) כתב בגדר חיוב השאלה האמור כאן, וז"ל, ו
הגדר אם מחמת דנעשה שלו לכך חייב באונסין או מחמת דחייב באונסין ולכך הוי כמו שלו, ועי' ע"ז דט"ו דמייתי שם ראי' דלא קניא משכירות לעכו"ם ומה ראי' הא ב"נ אימעוט מדין שומרים כמבו' בכ"מ ועי' פסחים דל"א ע"ב ותוס' שבועות דמ"ד ע"א ובדברי רבינו בהל' שאלה דאף אם באמצע נתגייר פטור. וע"כ דהמיעוט רק מחיובים ולא מהעצם.

נוטר הכרמים
הודעות: 4756
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ה' פברואר 01, 2018 6:12 pm

טו, ב

בגמ', כדרך שאמרו אסור למכור לעובד כוכבים, כך אסור למכור לישראל החשוד למכור לעובד כוכבים! רהיט בתריה תלתא פרסי, וא"ד פרסא בחלא, ולא אדרכיה.

הנה בשו"ת פרי יצחק (ח"ב סי' מט) הביא לחקור בלאו דלפני עור, מתי עובר עליו, האם תיכף בשעת נתינת המכשול, ואפי' אם לבסוף לא נכשל חבירו, [כגון שהושיט כוס יין לנזיר, ולבסוף לא שתה הנזיר, אפ"ה הוא עבר תיכף משהושיט לו], או דעובר הלאו רק אחר שנכשל חבירו, אבל אם לבסוף חבירו לא עבר העבירה ולא נכשל, גם הוא לא עבר על הלאו. ומייתי בזה דברים מספר יד מלאכי שקדמו בזה ופלפל בכמה ראיות.

וכתב דלכאורה קשה מ"ט רבה רץ אחריו כ"כ, דהא האיסור למכור לישראל החשוד, הוי משום לפני עור, כמבואר בתוס' כאן, וא"כ הרי תיכף ומיד כשמכר לו החמור, כבר עבר על לפני עור, ואפי' אם לבסוף לא ימכור לעכו"ם, וא"כ הרי בזה שיחזור ויקנה ממנו, אינו מתקן האיסור כלל, כיון דכבר עבר תיכף כשמכרו לו, ומה תועיל לו הרדיפה.

ובפשוטו מוכח מינה דלאו דלפני עור מתלא תלי וקאי, דרק אם יכשל חבירו בעבירה אז עובר, ולכן רצה לקנות ממנו, כדי שלא יעבור על הלאו.


וכתב לדחות בדוחק, דנהי דמיד כשנותן המכשול, עובר בלפני עור, אפי' אם לא נכשל אח"כ, ולא מהני מה שיסיר המכשול, היינו דוקא כשיש שהות שהיה יכול להכשיל, אבל כל זמן שעדיין לא היה שהות לעבור, לא עבר עדיין, וכגון אם הושיט כוס יין לנזיר, וטרם שהיה שהות שיתן הנזיר לתוך פיו, לקח ממנו בחזרה, שוב לא עבר על לפני עור, [וכמו אם הניח אבן לפני עור, וקודם שהגיע העור לשם, נטל האבן, דלא עבר].

ולפי"ז י"ל דרבה דרהיט בתריה, היינו משום שעדיין לא היה שהות שיוכל הישראל החשוד למכור לעכו"ם, ולכן אם היה משיגו, וקונה ממנו בחזרה, היה מתקן הדבר שלא יעבור בלפני עור.

ויעו"ש עוד דמסיק להוכיח בכמה ראיות, דבאמת אינו עובר בלפני עור אלא רק אם נכשל חבירו, אבל אם לא נכשל, לא עבר כלל בלפני עור, ע"ש כל דבריו.

אולם נראה להעיר דשיעור תלתא פרסי הוא שיעור גדול מאוד של זמן מספיק שימצא הלוקח שהות למוכרו, דתלתא פרסי זה י"ב מיל, ושיעור הליכה של מיל אחד הוא 18 דקות, ונמצא דשיעור הליכת תלתא פרסי הוא כשלש וחצי שעות, וצ"ע.

נוטר הכרמים
הודעות: 4756
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ה' פברואר 01, 2018 6:14 pm

ובאמת עצם השיעור של תלתא פרסי הוא שכך היה שיעור חניית מחנה ישראל כדאיתא בברכות נד, ב ובעירובין נה, ב.

ומצינו בכמה דוכתי ששיעור זה הוא שיעור סביר של הליכה בכדי להגדיר שזה 'בכדי שיעשה' כלפי מי שדר במרחק כזה של הליכה, ועד מרחק כזה יכולים ללכת ויש שייכות בין המקומות.

יעויין במכות (יא, א), שהיה להן לבקש רחמים על דורן ולא בקשו. כי הא דההוא גברא דאכליה אריא ברחוק תלתא פרסי מיניה דר' יהושע בן לוי, ולא אישתעי אליהו בהדיה תלתא יומי. ובסנהדרין (ה, ב) איתא, ותניא: תלמיד אל יורה הלכה במקום רבו, אלא אם כן היה רחוק ממנו שלש פרסאות כנגד מחנה ישראל.

ובסוכה נב, א דשיעור זה הלך אביי אחרי גברא ואיתתא לאפרושינהו מאיסורא.

ויעוי' בבבא בתרא (עה, ב), ואמר רבה א"ר יוחנן עתיד הקדוש ברוך הוא להגביה את ירושלים ג' פרסאות למעלה, שנאמר וראמה וישבה תחתיה, מאי תחתיה כתחתיה. וממאי דהאי תחתיה תלתא פרסי הויא, אמר רבה, אמר לי ההוא סבא לדידי חזי לי ירושלים קמייתא, ותלתא פרסי הויא. וראה עוד במגילה יד, ב ובמנחות סט, ב.

נוטר הכרמים
הודעות: 4756
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ה' פברואר 01, 2018 6:18 pm

טז, ב

בגמ', א"ל פתיא אוכמא, מינאי ומינך תסתיים שמעתא.

פירש"י,
פתיא אוכמא - כלי שחור כמו הני פתוותא דבי מיכסי אוכמא שנשתחר ע"י מלאכה כלומר גם אתה רגיל ותדיר בתורה כמו מכותלי ביתך ניכר שפחמי אתה חכמה מפוארה בכלי מכוער. דרכן של תלמידי חכמים שמצטערין על לימוד תורה ואינם מכבסים בגדיהם.

ולדברי רש"י נמצא דזה קאי על הבגדים שהיו שחורים ולא תואר לר' זירא עצמו. וביאר בהגהות הגריעב"ץ במגילה שם דלא איירי שיש לו רבב ולכלוך ושומן על בגדיו, אלא שבגדיו לא מזהירים ומבריקים.

אמנם יש שפירשו דקאי על ר"ז גופיה, כן ביאר מהרש"א בחידושי אגדות במגילה (יד, ב), וז"ל,
פי' בערוך כלי שחור ע"ש. ונראה דלא לגנאי היה מתכוין ר"נ לומר כן לרב עינא אלא לשבח וכדאמרינן בריב"ח שאמרה לו בת קיסר חכמה מפוארה בכלי מכוער כו', וא"ל אלו הוו סנו הוו גמירי טפי כמפורש שם.

וכן כתב בתפארת ישראל בועז שילהי קידושין, וז"ל,
וזה נ"ל מה דאמרינן [ע"ז דט"ז ב'] פתיא אוכמא מני ומנך תסתיים שמעתתא, וה"נ אמרינן [מגילה י"ד ב'], לא כדי לגנותו בבדיחותו אמר הכי, רק לשבחו, מדאינך נאה בגוף להכי נאה נפשך בחכמה. וזהו שאמר הכתוב אל תראוני שאני שחרחורת [זהו מטעם] ששזפתני השמש של עולם, היא תה"ק.

ובהגהות הגריעב"ץ, וז"ל,
לפי שהשחיר עצמו על דברי תורה קרי ליה הכי כדאמרינן (עירובין כב, א) עה"פ שחורות כעורב. גם מחמת תעניות השחיר, כדאיתא דכוותה גבי ר"י שהושחרו שיניו מפני תעניותיו, וכן מצינו בר"ז (ב"מ פה, א) דהוה יתיב בתעניתא טובא.

ויעוי' בבבא מציעא (פה, א),
רבי זירא כי סליק לארעא דישראל יתיב מאה תעניתא דלשתכח גמרא בבלאה מיניה, כי היכי דלא נטרדיה. יתיב מאה אחרניתא דלא לשכוב רבי אלעזר בשניה ונפלין עילויה מילי דצבורא. ויתיב מאה אחריני דלא נשלוט ביה נורא דגיהנם. כל תלתין יומי הוה בדיק נפשיה, שגר תנורא סליק ויתיב בגויה, ולא הוה שלטא ביה נורא. יומא חד יהבו ביה רבנן עינא, ואיחרכו שקיה, וקרו ליה קטין חריך שקיה.


ואולי מחמת חריכות האש שהשחיר את גופו כינהו כפתיא אוכמא.

נוטר הכרמים
הודעות: 4756
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ה' פברואר 01, 2018 6:23 pm

בגמ', ת"ר כשנתפס ר"א למינות, העלהו לגרדום לידון.

כתב הגאון הנצי"ב במרומי שדה, וז"ל, כ
שנתפס ר"א למינות. פירש"י מינין תפסוהו לכופו לע"ז. ולענ"ד הוא להיפך, דבזמנו היו עובדים אלילים, ומי שהאמין בנוצרי היה מין ונענש הרבה ע"ז, וע"ז נתפס ר"א ואמרו עליו שהוא מאמין בזה, ולזה כוון בפי' ר"ח. ומש"כ שני רשויות הוא טה"ד אלא שלש, והוא אמונת השילוש כידוע. ור"א נצטער ע"ז, שהרי אין חושדין אלא במי שיש בו כדאי' במו"ק דף י"ח ב', והשיב לו ר"ע שהנאהו בדבר תלמידו, וזה החטא גורם שיחשד ע"ז.

וכפי' זה כתב גם הרנ"ג רבינוביץ בדקדוקי סופרים כאן.

ולכאורה כן מוכרח לפי הגירסא בתוספתא חולין (צוקרמאנדל, פ"ב הכ"ד), מעשה בר' אליעזר שנתפס על דברי מינות.

אולם באמת הרמב"ם באיגרת השמד ג"כ דייק הדיוק שנתפס על מינות שהיא חמורה מע"ז ולא על ע"ז, וביאר שהכוונה היא שנתפס ע"י המינות ונגד כל הדתות [כולל ע"ז], וז"ל,
ומהמפורסם כמו כן שרבי אליעזר נתפס למינות אשר היא יותר קשה מעבודה זרה, וזה שהמינים יכריתם האל יתלוצצו בדתות ואמרו אויל המתעסק בהם משוגע הלמד אותם והם יבטלו הנבואה לגמרי, והיה רבי אליעזר ידוע גדול בחכמות, ואמרו איך תהיה במדרגת החכמה אל מה שתביאהו ותאמין בדת, וענה אותם דבר, והראה כאלו הוא מאמין באמונתם, והיתה כונתו במענה ההוא לאמונת האמת לא לזולתו.

ואמנם הגירסא הכא 'שנתפס למינות' משמע טפי שנתפס ע"י המינות, וכן נראה לפי הגירסא במדרש קה"ר (פרשה א), שנתפס לשום מינות.

ובחילופי גירסאות שנד' בסוף ש"ס וילנא איתא,
מוכח מפי' ר"ח שר"ל שחשדוהו שהוא ג"כ מהצדוקים, ובאותו הזמן היו הרומיים רודפים אותם כידוע, וז"ש זקן שכמותך יעסוק בדברים בטלים כו'. וזהו שנצטער מפני שאין אדם נחשד אא"כ כו', והשיבו ר"ע שמא וכו', ולפרש"י קשיא טובא, ואולי ט"ס ברש"י וכיוצא בזה אין לעמוד על המבחן כי יש שינויים מטעם המבקרים.

ההוא דאמר
הודעות: 1145
הצטרף: ד' נובמבר 29, 2017 4:09 am

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי ההוא דאמר » ה' פברואר 01, 2018 10:44 pm

נוטר הכרמים כתב: יעויין באמרי בינה (דיני שבת סימן ג), וז"ל,
חזינן דחיוב אונסין גורם שיהיה בגדר קנייה שקנה השואל דאל"כ אמאי חייב באונסין נימא מלאך המות מה לי הכא מה לי התם אלא משום דהוי כמו לוקח ומזלו גרם.


לכאורה הדברים קשים להולמם, מדוע נחשב שקנה, ואטו אם השואל לא יחפוץ להשיב את החפץ, אלא לשלם תמורתם, יוכל לעשות כן, והלא החפץ קנוי לו.
[אלא, אם כן נדון שהוי קניין לזמן השאלה, או שנשתעבד בעת השאילה להשיב את החפץ ולא תמורתו.
דהתינח לנוסח של הקוב"ש [וכן מטו משמיה דהמחנה אפרים] שצידדו, דשואל אין זה קבלת חיוב אחריות, אלא חיוב להשיב את החפץ או תמורתו כשיפסד, ולנוסח זה מובן יותר, דבעצם החפץ נשאר של הבעלים, אלא שקיבל על עצמו השואל 'ביטוח' של החפץ.

ההוא דאמר
הודעות: 1145
הצטרף: ד' נובמבר 29, 2017 4:09 am

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי ההוא דאמר » ה' פברואר 01, 2018 10:56 pm

הארת דרך בנידונים העמומים בסוגיא דלפנ"ע.

הנה אני מציע לפני הלומדים המופלגים, רעיון שעלה במחשבתי להאיר דרך וליתן מסילה במים עזים, בסוגיית לפני עיור.
דהנה יש להציב מס' קושיות:
א. מדוע במקום שיש אפשרות לתלות שהעכו"ם לא יכשל, מותר למכור לו, והלא ספק דאורייתא לחומרא וספק לפני עיור, מדוע אינו נידון כספק"ד.
ב. הדין תלייה מצינו בפוסקים רק לגבי נידונים דרבנן, ולא לגבי ספיקות דאורייתא, וע"ע ברשב"א יבמות פ"ב, ובתפא"י בכמה דוכתי.
ג. מדוע בכל לפני דלפני מותר הדבר, והלא סוף סוף נכשל השני.
ד. אמאי בכל לפני עיור ליכא עוד איסור בכך שמכשיל את חברו בלפני עיור, ואם כן איכא לפנ"ע על הלפנ"ע.

ונראה לדון, דהגדר של לפני עיור אינו בתוצאה שחברו נכשל, אלא בעצם העמדת התקלה והצד מכשול לפני חברו. וכבר ידועים בזה דברי היד מלאכי [והביא הרב הנוטר, שגם הפרי יצחק מצדד כן], שהנותן תקלה לפני חברו, הגם שחברו לא נכשל בפועל, מכל מקום עבר בלאו דלפנ"ע.
והביאור הוא כנ"ל, דהאיסור אינו במכשול בפועל, אלא בנתינת תקלה לפני חברו.
ומעתה, בספק לפנ"ע כשיש מקום לתלות, אזי אינו נידון בצורת ספיקא דאורייתא לחומרא, מאחר שספק התקלה אינה נחשבת כמעשה זדון של התקלה, דכל שאין זה וודאי נתינת מכשול, אם כן אין אנו מתייחסים לזה בצורה של העמדת מכשול.
ומעתה, ניתן לתלות הגם שהוי נידון דאורייתא ולא דרבנן, מאחר דכל שיש מקום לתלות שוב אין זה נידון כהעמדת מכשול, והגם שהוי לתא דאיסור דאורייתא.
אם כנים הדברים ניתן להמשיך, שבלפני דלפני [עכ"פ בעכו"ם] מותר הדבר, היות ואין זה מוגדר כנתינת מכשול, כאשר לא מי שנותנים לפניו נכשל אלא אדם שלישי, שוב אין זה מוגדר כנתינת מכשול אלא כגרמא, ומכיוון שהאיסור בלפנ"ע אינו בתוצאה שחברו נכשל [שבזה אף בלפני דלפני סוף סוף חברו נכשל מכוחו], אלא האיסור הוא בעמדת מכשול לפני המחוייב בדבר, וכיון שלפני דלפני, אין זה העמדת מכשול, מאחר שמי שהועמד לפניו אינו עומד להיכשל בזה, אין מתפרש מעשה זה כמעשה העמדת תקלה.
ומעתה ניחא נמי, מדוע המכשיל את חברו אינו עובר בלפני עיור על הלפנ"ע, היות ואם החיוב היה על התוצאה שחברו נכשל, אם כן סוף סוף חברו נכשל בלפנ"ע, ואם כן אף הראשון צריך לעבור בלאו דלפנ"ע על כישלון חברו מכוחו.
אולם מכיון שהגדר בלפנ"ע זהו איסור על העמדת המכשול, והעמדת המכשול הינה פעולה של העמדת איסור, אם כן אין זה נידון ומתפרט שחברו מכח זה עבר בלאו נוסף דלפנ"ע, היות והוא העמיד פעולת מכשול אחת.
שמעתי, שיש משמעות לזה בחזו"א, אשמח להיוודע ולהיגלות מה דעת החברים הנכבדים בזה.
נערך לאחרונה על ידי ההוא דאמר ב ה' פברואר 01, 2018 11:34 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

שמואל דוד
הודעות: 3609
הצטרף: ו' אפריל 08, 2016 10:11 am

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי שמואל דוד » ה' פברואר 01, 2018 11:31 pm

משנה טז. אין מוכרים להם דובין ואריות כו'


יש להעיר מדוע קתני דוב קודם ארי.
ואולי יש ליישב עפמש"כ התוספות לעיל ב: ד"ה וארו ודו"ק

ועיין המשך הגמרא ארי שבור, וצ"ע מדוע לא כתב הגמרא דוב שבור.
נערך לאחרונה על ידי שמואל דוד ב ו' פברואר 02, 2018 1:21 am, נערך פעם 1 בסך הכל.

ההוא דאמר
הודעות: 1145
הצטרף: ד' נובמבר 29, 2017 4:09 am

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי ההוא דאמר » ה' פברואר 01, 2018 11:42 pm

טו, א
איך ניתן להסתמך על אמירתו של הנכרי?
רד"ה אימור לשחיטה זבנה - ותלינן לקולא ומתניתין בבהמה טמאה אפילו בסתמא א"נ בטהורה ובמפרש ליה עובד כוכבים דלקיומיה קאי.
וצריך ביאור, מדוע כאשר מפרש העכו"ם דלקיומיה קאי מותר למכור לו, והלא לעיל [ ] נסתפקנו דילמא מערים העכו"ם כאשר אומר שרוצה תרנגול קטוע, עיי"ש.
וביותר ילה"ק, דהיאך ניתן להסתמך על אמירתו של העכו"ם שרוצה לקיימו, והלא פיהם דיבר שווא [עיין עוד ב"ב מה, א "מימר אמר: אפי' ליכא כל הני - לא, מאי טעמא? מידע ידע דסתם עובד כוכבים אנס הוא, שנא': אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר"]

ההוא דאמר
הודעות: 1145
הצטרף: ד' נובמבר 29, 2017 4:09 am

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי ההוא דאמר » ה' פברואר 01, 2018 11:43 pm

טו,ב
היאך תולין באיסור דאורייתא של לפנ"ע?
ומנא תימרא דאמרינן כי האי גוונא? דתנן, בש"א: לא ימכור אדם פרה החורשת בשביעית, וב"ה מתירין, מפני שיכול לשוחטה.
מבואר בסוגיין, כי במקום שאפשר לתלות, מתירין למכור לעכו"ם ולחשוד, הגם שיש צד איסור מלתא דלפני עיור.
ברשב"א יבמות [פב, ב ד"ה והרמב"ן] כתב, דכל הדין תלייה זהו רק בדרבנן, וכן מבואר ברבים מן המפרשים שכל הדין תלייה שמצינו בגמ' פסחים י,א גבי ציבורין של חמץ, זהו רק אחר הביטול במקום שהוי דין דרבנן.
ומעתה תיקשי, היאך אפשר לתלות בספק איסור דלפני עיור, והלא הוי איסור דאורייתא, ובדאורייתא הלא אין תולין
וראה עוד בשו"ת גינת ורדים (כלל א סי' י) כתב הגאון ר' שבתי נאוו זצ"ל לגבי בשר דהוי ספק איסור, דודאי נראה שאם היה אפשר לברר אם אסור ודאי יש לברר ולא ליספו לאינשי איסורא, אך באיסור דרבנן יש לומר דאין צריך לברר הדבר.
ועיין עוד בשו"ת שבות יעקב (ח"א סי' ע"ט, והובאו דבריו בפתחי תשובה אהע"ז סי' ט' ס"ק ד') שנוקט נמי, דדוקא באופן דספקו היא להקל, כגון בדיקת חמץ שהוא דרבנן וכדו', אז תולין קלקלה במקולקל, אבל קטלנית שהיא סכנתא שספיקו וספק ספיקו הולכין לחומרא, לא תלינן קלקלה במקולקל.
ויעויין בהודעות הקודמות נסיון להאיר דרך בענייני לפנ"ע.

נוטר הכרמים
הודעות: 4756
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ה' פברואר 01, 2018 11:48 pm

יז, א

בגמ', עולא כי הוה אתי מבי רב, הוה מנשק להו לאחתיה אבי ידייהו, ואמרי לה אבי חדייהו. ופליגא דידיה אדידיה, דאמר עולא קריבה בעלמא אסור, משום לך לך, אמרין, נזירא, סחור סחור לכרמא לא תקרב.


מצינו כאן דברים נפלאים ומענינים בספר 'תורת חיים', וז"ל,
אבי ידייהו ואמרי לה אבי חדייהו. מדלא נקט ש"ס אידייהו ואחדייהו, משמע דלא הוה מנשק להו על היד ועל החזה גופייהו, אלא על בית היד ובתי החזה, דהיינו על המלבוש שמכניסין בו היד והחזה, והיינו דנקט עולא קריבה בעלמא אסור דאפילו בכהאי גוונא דעביד הרחקה קצת אסור.

ובאמת כדברי התו"ח נמצא להדיא בלשון הראב"ד כאן, 'על הבגד שעל היד'. אבל לכאורה אין משמעות לשון שאר הראשונים כן, לשון רש"י, בי ידייהו - בזרועותיהן. אבי חדייהו - חזה דרך בני אדם כשיוצאין מבית הכנסת מיד הוא נושק לאביו ולאמו ולגדול ממנו בארכובה או בפס ידיו [משום כבוד].
וצד ההיתר נמצא במוסגר בדברי רש"י, 'משום כבוד'.
ונתפרש יותר בדברי הרמב"ן בשבת (יג, א),
וכן עולא דמנשק לאחוותיה אבי ידייהו בשינוי הוא שלא כדרך הנושקין. והיינו שאין זו נשיקה של קריבות אלא של כבוד, וזה ענין השינוי.

וכן יעויין בלשון הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה (פכ"א ה"ו),
המחבק אחת מן העריות שאין לבו של אדם נוקפו עליהן או שנשק לאחת מהן כגון אחותו הגדולה ואחות אמו וכיוצא בהן אף על פי שאין שם תאוה ולא הנאה כלל הרי זה מגונה ביותר ודבר אסור הוא ומעשה טפשים הוא.

ובמ"מ מציין ע"ז כמקור את דברי הגמ' דידן דפליגא דידיה אדידיה. ומשמע שצד ההיתר נעוץ בהגדרת הנשיקה שאינה של תאוה והנאה ולא מצד הפסק.
ובש"ך בהל' נדה (סימן קצה ס"ק כ) כתב וז"ל,
ואין נראה דודאי אף להרמב"ם ליכא איסור דאורייתא אלא כשעושה כן דרך תאוה וחיבת ביאה, כמש"ל סי' קנ"ז ס"ק י' מה שאין כן הכא, וכן המנהג פשוט שרופאים ישראלים ממששים הדפק של אשה אפילו אשת איש או עובדת כוכבים אף על פי שיש רופאים אחרים עובדי כוכבים וכן עושים שאר מיני משמושים ע"פ דרכי הרפואה אלא הדבר פשוט כמ"ש.

וכמה אחרונים הביאו סיעתא מהך דעולא הכא להיתרו של הש"ך על נגיעה שאינה ב'דרך תאוה וחיבת ביאה'. ובשיטתם בודאי נראה שמדובר בלא הפסק של בגד.
איברא, שוב מצאתי להרמב"ן בהשגות לספר המצוות (ל"ת שנג) תוספת דברים, וז"ל,
והזכירו בעולא נמי שאין לו ההיקש הזה לפי שהיה מנשק באחיותיו בהפסק ושינוי אבי ידייהו שלא כדרך הנושקין להכרא. הרי דתרתי בעי, גם הפסק [בגד] וגם שינוי.

ועוד נראה כן בלשון הרשב"א בתשובה (ח"א סי' אלף קפ"ח; מובא בבית יוסף אה"ע סימן כא) וז"ל, דאמר עולא כל שום קריבה בעלמא אסור משום לך לך אמרין לנזירא וקיי"ל כי הא בתרייתא לא אסרו בהן אלא קריבה המביאה לידי הרגל עבירה כישן עמהם אפילו הוא בבגדו והיא בבגדה וא"נ בנשיקה ואפילו אבי ידייהו, יעו"ש. משמע דזה מענין הפסק בגד.

נוטר הכרמים
הודעות: 4756
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ה' פברואר 01, 2018 11:54 pm

עוד כתב בתורת חיים, וז"ל,
והא דמייתי ראיה מהא דאמר אינשי אמרינן לך לך לנזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב, לאו דאמרי ליה שלא יקרב אל תוך הכרם וילך סחור סחור סביבו מבחוץ, דא"כ לכרמא לא תקרב לא אתי שפיר, דהוה ליה למימר לתוך כרמא לא תלך, א"נ בכרמא לא תלך. ועוד, דא"כ לך לך סחור סחור תרתי למה לי.
אלא משום דכל היכא דכתיב סביב מתרגמינן סחור סחור, לפי שהוא מן התיבות הכפולות כמו ירקרק אדמדם, ואמרינן ליה לנזיר שילך לו מן הכרם וירחיק עצמו ממנו בתכלית הריחוק, דאפילו סחור סחור לכרמא דהיינו סביב הכרם לא יקרב דאפילו קריבה בעלמא אסור.

ומצאתי כמה ראיות נכוחות ליסודו הברור של התו"ח דהמשמעות של ב' המילים 'סחור סחור' הינה 'סביב', ולא שהמכוון הוא על פעולת ההליכה וההקפה 'סביב סביב', מלבד הראיה הפשוטה והניצחת דזהו תרגום התיבה סביב בכל התרגומים במרחבי התנ"ך.

בפר' מקץ (מב, לד), וְאֶת־הָאָ֖רֶץ תִּסְחָֽרוּ. ופירש"י, תסובבו. וכל לשון סוחרים וסחורה על שם שמחזרים וסובבים אחר פרקמטיא. וביאר הרע"ב, כי לשון סחורה משמע סבוב דתרגום סביב סחור סחור וכו'.

בתהלים (צא, ד), באֶבְרָת֨וֹ׀ יָ֣סֶךְ לָ֭ךְ וְתַֽחַת־כְּנָפָ֣יו תֶּחְסֶ֑ה צִנָּ֖ה וְֽסֹחֵרָ֣ה אֲמִתּֽוֹ. ופירש"י, צנה וסחרה - הוא צנה המקפת את האדם קרוב לארבע רוחותיו, סוחרה לשון סחור סחור.

בתהלים (לח, יא), לִבִּ֣י סְ֭חַרְחַר עֲזָבַ֣נִי כֹחִ֑י וְֽאוֹר־עֵינַ֥י גַּם־הֵ֗ם אֵ֣ין אִתִּֽי. ופירש"י, סחרחר - מוקף יגון, וזהו מתיבות הכפולות כמו ירקרק אדמדם סגלגל חמרמרו. וברד"ק, לבי סחרחר, כי אין לו העמדה. כי האדם השָׁלֵו לבו שוקט ושאנן, ומי שיש לו צרות רבות מחשבותיו הולכות וסובבות אנה ואנה. ופירוש סחרחר, סביב, ותרגום סביב - סחור סחור. [ועי' מהרש"א ח"א גיטין ע, א].

איתא במגילה (יב, א), ודר וסחרת רב אמר דרי דרי. ופירש"י, דרי דרי - שורות שורות סביב, וסוחרת לשון סחור סחור. ובגליון הש"ס, כי סביב תרגומו סחור סחור.

ובפסחים (עו, א), בשלמא לרב, דאמר עילאה גבר משום הכי יקמוץ את מקומו, דמרתח לה לסולת דהדר הודרניה, והדרא סולת ומרתחא ליה לדידיה, וקא מטוי רוטב מחמת חמימותא דסולת. ופירש"י, לסולת דהדר הודרניה - לסולת אשר סביבותיו. הדר הודרניה - לשון סחור סחור ליה.

נוטר הכרמים
הודעות: 4756
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ה' פברואר 01, 2018 11:58 pm

עוד כתב בתורת חיים, וז"ל,
ונראה דאסור ללכת במחול עם הכלה בשבעת ימי המשתה אפילו אינו אוחז בידה ממש אלא בהפסק מטפחת, כדרך שנוהגין מקצת ת"ח שבדור הזה אפילו הכי לאו שפיר עבדי כדמשמע הכא דשום קריבה בעלמא אסור ואין לחלק בין כלה לאחרת דליכא האידנא מאן דמצי למימר דדמיא עליה ככשורא ולא אמרו חכמים אלא כיצד מרקדין לפני הכלה ולא עם הכלה. וכהאי גוונא פסק ש"ס ברפ"ב דכתובות דאסור להסתכל בפני כלה כל שבעה כמו שאסור להסתכל באשה אחרת ואותן בני בליעל ההולכין במחול עם נשים דעלמא עליהן אומר הכתוב יד ליד לא ינקה רע מעונשה של גיהנם וראוי לגעור בהן וכל מי שיש בידו למחות וכו'.

דברים אלו הובאו בפתחי תשובה אה"ע סי' סח ס"ק ב.

ובספר עלי תמר על הירושלמי (פאה פ"א) מביא בענין זה, וז"ל,
ברם כפי הנהוג ע"י מטפחת אינו ריקוד ממש אלא סיבוב בעלמא בוודאי שאין לפקפק במנהג אבותינו ורבותינו שמנהגם הוא מנהג תורה וכ"ה המנהג בירושלים וכן היה נהוג בפולין ורומניה לפני החורבן.

ורק אחדים היו מפקפקים בדבר עפ"י דברי התו"ח ורקדו רק לפני הכלה, ונראה שלפי המנהג שהוא רק סיבוב בעלמא גם התו"ח יודה שמותר הדבר שהוא אוסר רק ללכת במחול עם הכלה "בשבעת ימי המשתה" ע"י מטפחת וגם לא נהוג עכשיו כלל דבר זה בכל שבעת ימי המשתה אלא בליל הנישואין לאחרי הסעודה. ובירושלים קורין לריקוד - סיבוב זה "כשר טנץ" (ריקוד כשר) ובאיירופא היו קורין לזה "מצוה טנציל" (ריקוד מצוה).

ושמעתי שבנשואין של מרן הגה"ק רא"מ מגור אלתר זצ"ל עם הכלה ראדא בת הרב ר"נ ביאלר ז"ל התפתח ויכוח בין גדולי הרבנים בגלל פקפוקו של התו"ח אם לעשות ריקוד מצוה זה או לא והיו מיימינים ומשמאילים, והיה שם גם הגה"ק רבי פינטשא הרב מפילץ זצ"ל וכששמע וויכוחם לא אמר דבר רק פתע עלה על השלחן ואמר שרוצה לחרוז לכבוד החתן והכלה בהקהל השליך הס ופתח ואמר באידש "היינט איזט אויף געקימען אמודה שהחתן ומחותנים טאנצען מיט דיא כלה ראדא" (בזמננו התהווה מודה שהחתן והכלה רוקדים עם הכלה ראדא) השפת אמת המחותן זצ"ל התבדח למשמע חרוזו שנפל כעין הכרעה בהלכה, ועשה הריקוד מצוה בשמחה בהתלהבות.


ובב"ח (אבן העזר סימן כא ס"ק ה) כתב וז"ל,
וכתב מהרש"ל (בביאורו על הסמ"ג שם) נ"ל כגון כלה כדי לחבבה על בעלה או משום כבוד אביה ות"ח ראוי להחמיר עכ"ל ובמלכותינו נהגו ת"ח להקל בכלה גם הגדולים שבדור והיכא דנהוג נהוג והיכא דלא נהוג איסורא איכא.

שמואל דוד
הודעות: 3609
הצטרף: ו' אפריל 08, 2016 10:11 am

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי שמואל דוד » ו' פברואר 02, 2018 1:22 am

ההוא דאמר כתב:טו, א
איך ניתן להסתמך על אמירתו של הנכרי?
רד"ה אימור לשחיטה זבנה - ותלינן לקולא ומתניתין בבהמה טמאה אפילו בסתמא א"נ בטהורה ובמפרש ליה עובד כוכבים דלקיומיה קאי.
וצריך ביאור, מדוע כאשר מפרש העכו"ם דלקיומיה קאי מותר למכור לו, והלא לעיל [ ] נסתפקנו דילמא מערים העכו"ם כאשר אומר שרוצה תרנגול קטוע, עיי"ש.
וביותר ילה"ק, דהיאך ניתן להסתמך על אמירתו של העכו"ם שרוצה לקיימו, והלא פיהם דיבר שווא [עיין עוד ב"ב מה, א "מימר אמר: אפי' ליכא כל הני - לא, מאי טעמא? מידע ידע דסתם עובד כוכבים אנס הוא, שנא': אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר"]

אסור למכור לו אם אמר לקיומי קאי

ההוא דאמר
הודעות: 1145
הצטרף: ד' נובמבר 29, 2017 4:09 am

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי ההוא דאמר » ו' פברואר 02, 2018 3:30 pm

מדוע אסרה התורה לאו דלפני עיור - הלא ישנו חיוב של ערבות?
יש לעיין, בשאלה כללית בכל הנושא של איסור ד'לפני עיור',
לשם מה אסרה התורה להכשיל את רעהו הישראלי באיסורים, בלאו מיוחד דלפני עיור.
ותיפוק ליה מצד שכל ישראל ערבים זה לזה [שבועות לט, א סנהדרין כז, ב] - "והכתיב וכשלו איש באחיו איש בעון אחיו מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה".
ומעתה, תיפוק ליה מצד החיוב של ערבות, המחייב להמנע מלהכשיל את חברו.
[ודוחק לומר, שכל הלאו נאמר על מנת שלא להכשיל נכרי באיסוריו שלו], וצ"ע.

ההוא דאמר
הודעות: 1145
הצטרף: ד' נובמבר 29, 2017 4:09 am

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי ההוא דאמר » א' פברואר 04, 2018 2:45 am

יז, א
ביאור נרחב במעשה דרבי אלעזר בן דורדיא.
מהו פשר פנייתו אל ההרים,
ומהן תשובתם.
מדוע נקרא 'רבי', כל זמן שלא לימד אחרים.
ומדוע בכה רבי יש קונה עולמו בשעה א', כלום קנאה יש בדבר.

ביאור נאות בכל זה עפ"ד המהר"ל, בשפתי חיים [אלול, מאמר א'], מצו"ב.
קבצים מצורפים
שפתי חיים - מעשה דר''א בן דורדיא.PDF
(1.29 MiB) הורד 49 פעמים

ההוא דאמר
הודעות: 1145
הצטרף: ד' נובמבר 29, 2017 4:09 am

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי ההוא דאמר » א' פברואר 04, 2018 2:47 am

שמואל דוד כתב:
ההוא דאמר כתב:טו, א
איך ניתן להסתמך על אמירתו של הנכרי?
רד"ה אימור לשחיטה זבנה - ותלינן לקולא ומתניתין בבהמה טמאה אפילו בסתמא א"נ בטהורה ובמפרש ליה עובד כוכבים דלקיומיה קאי.
וצריך ביאור, מדוע כאשר מפרש העכו"ם דלקיומיה קאי מותר למכור לו, והלא לעיל [ ] נסתפקנו דילמא מערים העכו"ם כאשר אומר שרוצה תרנגול קטוע, עיי"ש.
וביותר ילה"ק, דהיאך ניתן להסתמך על אמירתו של העכו"ם שרוצה לקיימו, והלא פיהם דיבר שווא [עיין עוד ב"ב מה, א "מימר אמר: אפי' ליכא כל הני - לא, מאי טעמא? מידע ידע דסתם עובד כוכבים אנס הוא, שנא': אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר"]

אסור למכור לו אם אמר לקיומי קאי


צדקו דבריכם.

ההוא דאמר
הודעות: 1145
הצטרף: ד' נובמבר 29, 2017 4:09 am

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי ההוא דאמר » א' פברואר 04, 2018 3:58 am

יז, ב
ההשפעה העצומה של לימוד בחברותא
מזימה תשמור עליך, מדבר זימה תשמור עליך.
הקשה המהרש"א, מאי שנא מהא דאיתא בשלהי סוכה, דאביי חשש בעצמו ואמר, אין מאן דסני לי הוה לא הוה מצי לאוקמי נפשיה, עד דתנא ליה ההוא סבא כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו.
ותירץ באופן א', דהכא איירי בשעה שעוסק בתורה כפרש"י.
ב' "ועוד, דהתם יחיד הוה".
חזינן, עד כמה מתעצמת התורה בלימוד הרבים, ולא בלימוד בחבורה, אלא אף בלימוד של שניים בצוותא, והדבר מהווה רוממות עילאית בתוספת לימוד התורה, עד כדי שבעוד שת"ח העוסק לבדו בתורה, צריך לחשוש מיצה"ר. אולם שניים העוסקים בתורה, עליהם נאמר מזימה תשמור עליך.

ההוא דאמר
הודעות: 1145
הצטרף: ד' נובמבר 29, 2017 4:09 am

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי ההוא דאמר » א' פברואר 04, 2018 4:32 am

יז, ב
מדוע אין נוגע הדבר למימרא - אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס
א"ל אידך ניזיל אפיתחא דבי זונות ונכפייה ליצרין ונקבל אגרא.
יש לעיין, בשרפי מעלה אמוראי קדם, מדוע חיפשו ללכת ולקבל שכר, והלא שנינו במתניתין דאבות, דאין להיות כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס.
ניתן להוסיף מקורות וסתירות נוספות, ממקומות אחרים.

ההוא דאמר
הודעות: 1145
הצטרף: ד' נובמבר 29, 2017 4:09 am

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי ההוא דאמר » א' פברואר 04, 2018 4:34 am

שמואל דוד כתב:משנה טז. אין מוכרים להם דובין ואריות כו'
יש להעיר מדוע קתני דוב קודם ארי.
ואולי יש ליישב עפמש"כ התוספות לעיל ב: ד"ה וארו ודו"ק
ועיין המשך הגמרא ארי שבור, וצ"ע מדוע לא כתב הגמרא דוב שבור.


מסתבר, שיותר מובן שארי שבור למלאכה, היינו שאין ראוי לעשות עימו מלאכה, מחשש גבוה שמא יזיק, יותר מאשר דב, שהגם שאינו ראוי למלאכה, מכל מקום פחות מסוכן הוא מהארי השואג לטרף [ע"פ תהילים קד].

שמואל דוד
הודעות: 3609
הצטרף: ו' אפריל 08, 2016 10:11 am

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי שמואל דוד » א' פברואר 04, 2018 7:47 am

עיין תוספות ב:

עזריאל ברגר
הודעות: 4108
הצטרף: ג' אוקטובר 14, 2014 3:49 pm
מיקום: ארץ הקודש

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי עזריאל ברגר » א' פברואר 04, 2018 9:32 am

ההוא דאמר כתב:יז, א
במעשה דרבי אלעזר בן דורדיא.
מדוע בכה רבי יש קונה עולמו בשעה א'

יש ווארט על הענין הזה בסיפורי חסידים מאת רש"י זוין (לא זוכר בשם איזה צדיק), שרבי בכה בכיה של רחמים: אבוי לעוה"ב שכזה שקונים אותו ברגע אחד! תשובה יכולה לנקות מהחטאים, אבל מה יהיה עם המצוות שהוא החסיר? האם הוא יוכל להיכנס לגן עדן, או שלביזיון יהיה לו לעמוד שם עירום ועריה בלי לבושי המצוות שלא קיים בעוה"ז?
(הארכתי יותר ממה שכתוב שם, ע"פ מה שהבנתי מספרים נוספים וכו')

סמל אישי של המשתמש
אוצר החכמה
מנהל האתר
הודעות: 16112
הצטרף: ב' מאי 03, 2010 5:49 pm
שם מלא: משה דביר

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי אוצר החכמה » א' פברואר 04, 2018 1:13 pm

לכאורה מה שאמר רבי אח"כ לא דיין שמקבלין אותם אלא שקורין אותם רבי הוא היפך זה הוורט. (אא"כ נסביר שהיה ת"ח )

ההוא דאמר
הודעות: 1145
הצטרף: ד' נובמבר 29, 2017 4:09 am

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי ההוא דאמר » א' פברואר 04, 2018 2:44 pm

אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס - הרחבת סתירות הדברים
בע"ז [יז,א-ב] "רבי חנינא ורבי יונתן הוו קאזלי באורחא מטו להנהו תרי שבילי חד פצי אפיתחא דעבודת כוכבים וחד פצי אפיתחא דבי זונות אמר ליה חד לחבריה ניזיל אפיתחא דעבודת כוכבים דנכיס יצריה אמר ליה אידך ניזיל אפיתחא דבי זונות ונכפייה ליצרין ונקבל אגרא".
מקום נוסף בו מצינו התייחסות לשכר, הינו בדברי רב יוסף קידושין [לא,א], שאם נמצא שאינו מצווה ועושה גדול עבידנא יומא טבא לרבנן, מאחר שנוסף בשכרו..
יש לציין עוד, בגמ' בעירובין [כח,ב] "רבי זירא כי הוה חליש מגרסיה הוה אזיל ויתיב אפיתחא דרב יהודה בר אמי אמר כי נפקי ועיילי רבנן איקום מקמייהו ואקבל בהו אגר".
מקום נוסף הינו בגמ'
מקור נוסף שחשבו על השכר, הינו בגמ' בפסחים כא,ב ובקידושין נז,א כשם שקיבלתי שכר על הדרישה כן אקבל שכר על הדרישה.
ובגמ' שלהי פ"ק דסוטה, שהקב"ה אמר למשה, שאם מתאווה הוא להיכנס לארץ על מנת לקיים את מצוות התלויות בה, מבטיח הוא לו, כי שכר רב מזה מעותד לו.
את הגמ' ביומא [סט,ב], "אמר רב ואיתימא רבי יוחנן בייא בייא היינו האי דאחרביה למקדשא וקליה להיכליה וקטלינהו לכולהו צדיקי ואגלינהו לישראל מארעהון ועדיין מרקד בינן כלום יהבתיה לן אלא לקבולי ביה אגרא לא איהו בעינן ולא אגריה בעינן".
המהר"ל בדרך חיים [אבות ב,א] הקשה, מהמשנה הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה.
ועיין בתוי"ט [אבות א,ג] אריכות דברים, שוודאי שאף העובד על מנת לקבל פרס צדיק גמור הוא, כדאיתא בב"ב [י,ב] הנותן סלע לעני ע"מ שיחיה בנו.
והביא בתו"ד, "[וראיתי בתוס' פרק קמא דר"ה ריש דף ד' שכתבו דמתני' בנכרים שתוהין על הראשונות. [א.ה. ז"ל התוס', "בשביל שיחיו בני - והא דתנן פרק קמא דמסכת אבות (מ"ג) אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס היינו באומות העולם שתוהין על הראשונות", וכ"כ הסמ"ג ל"ת ד'] ע"כ. ותמיהני היאך אפשר לומר כן שהתנא נקט מלתיה על העכו"ם. וכ"ש דכל הני מילי דאבות מרגלא בפומייהו הוי. לפי פי' אחד דהר"ב לעיל במשנה ב'. וגם רבינו הקדוש לא הוה ליה לקבעו במשנה. אם אין דבריו כי אם על העכו"ם. ונחה שקטה דעתי בראותי דבריהם ריש פרק קמא דפסחים דף ח' ריש עמוד ב' שכתבו דמתני' מיירי בכה"ג שאם לא תבא לו הטובה שהוא מצפה. תוהה ומתחרט על הצדקה שעשה אבל מי שאינו תוהה ומתחרט הרי זה צדיק גמור. וכן משמע בריש ר"ה ובפ"ק דב"ב [שם]. ולפ"ז הא דנקטי בר"ה עכו"ם לדוגמא בעלמא שהם תוהים כדאיתא התם בגמרא. אבל משנתינו בישראל התוהה. ודבריהם הכי קאמרי דמתני' בכגון עכו"ם וכו'. והיינו ישראל התוהה. כמו עכו"ם שהוא מן הסתם תוהה]".

נוטר הכרמים
הודעות: 4756
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » א' פברואר 04, 2018 6:32 pm

ההוא דאמר כתב:מדוע אסרה התורה לאו דלפני עיור - הלא ישנו חיוב של ערבות?
יש לעיין, בשאלה כללית בכל הנושא של איסור ד'לפני עיור',
לשם מה אסרה התורה להכשיל את רעהו הישראלי באיסורים, בלאו מיוחד דלפני עיור.
ותיפוק ליה מצד שכל ישראל ערבים זה לזה [שבועות לט, א סנהדרין כז, ב] - "והכתיב וכשלו איש באחיו איש בעון אחיו מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה".
ומעתה, תיפוק ליה מצד החיוב של ערבות, המחייב להמנע מלהכשיל את חברו.
[ודוחק לומר, שכל הלאו נאמר על מנת שלא להכשיל נכרי באיסוריו שלו], וצ"ע.

ובביאור מהר"י פערלא על ספר המצוות לרס"ג (ח"ג פרשה נז) כתב ליישב ע"פ דעת הרא"ש (פ"ג דברכות סי' יג) ורבינו יונה דנשים אינן בכלל ערבות, וגם בגרים כתבו רש"י והתוס' (פ"ב דנדה יג, ב) דאינם בכלל תורת ערבות, וא"כ איכא נפק"מ בקרא דלפני עור לענין נשים וגרים ועבדים. שגם הם גרים. שאינם בכלל תורת ערבות. וא"כ ליכא בהו איסורא אלא משום קרא דלפני עור לא תתן מכשול לחוד.

ומוסיף לבאר לפי"ז במאי דמוקי הכא ברייתא דקתני מנין שלא יושיט אדם וכו' דוקא בדקאי בתרי עברי דנהרא, אבל בחדא עברא דנהרא שרי. וקשה טובא, דאפילו בחד עברא דנהרא נהי דמשום לאו דלפני עור ליכא. מ"מ תיפוק ליה דאסור מדאורייתא מתורת ערבות . אכן לפי האמור ניחא דלנ"ע איצריך דווקא היכא דלא נאמר דין ערבות, וכנ"ל.

ובשו"ת מענה אליהו להגאון האדר"ת (סימן סו) הביא שבספר עדות ביוסף (יו"ד סי' א) כתב דטעמא דלפני עור וספויי איסורא הוא משום ערבות, ולכן לא שייך בנשים איסורים אלו בדברים שהיא אינה מוזהרת, דלא שייך באשה משום ערבות, ע"ש, והעלה כן להלכה לפלפולו שם. והקשה עליו, וז"ל,
שרי לי' מרי', שנעלם ממנו לשעתו דאיסור לפני עור הוא גם בעכו"ם... ואיזה ערבות יש לנו על העכו"ם, אלא שגזירת הכתוב שלא נכשיל את העור מי שהוא, ולא שייך בזה משום ערבות כלל .
והוסיף בזה דברים נפלאים, וז"ל, אלא שבעיקר לאו דלפני עור שמפורש ומפורסם בכל המקומות שגם בעכו"ם ישנו - הוא דבר תמוה, דמנא לן הא כלל לרבותינו ז"ל, דלמא אין הכי נמי שלא נאמר הלאו רק לישראל ולא בזולתם.
אמנם בעניותינו כתבתי במקום אחר בס"ד, שי"ל דעיקר לפני עור לא נאמר רק לעכו"ם שלא להכשילם באיסוריהם, דלישראל לא צריך קרא כלל. דמלבד משום איסור ספויי, לדברינו שהוא גם לגדולים, תיפוק לי' גם כן משום מצות הוכח תוכיח את עמיתך, מאחר שחייבים להוכיחו כשעושה מעצמו, כל שכן שאסור לנו להכשילו בידים. ולא שייך לומר דהוכח תוכיח הוא רק כשהעושה במזיד ולא בשוגג, דודאי כשעושהו שוגג שייך מצות תוכחה כשיודע שישמע לדבריו, והרי קיי"ל דבדאורייתא בדבר המפורש להדיא לא אמרינן מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידים, כמש"כ הראשונים בריש פ"ד דביצה, וא"כ למה לי קרא דלפני עור. ומשום מלקות ליכא למימר, דהא לא שייך מלקות בלפני עור, דהוה לי' לאו שבכללות או שאר טעמים שכתבו בזה רבותינו מוני המצות, אלא ודאי דעיקר קרא נכתב שלא להכשיל גם למי שאין אנו חייבים בתוכחתו.
[והאריך הרבה לפלפל בזה].
וראה עוד בשו"ת חת"ס יו"ד סי' יט, ובפליתי סי' כז, ובשו"ת ציץ אליעזר (חי"א סי' סא) באריכות.

ברם, לפי האמור לעיל בדברי הפרי יצחק, נראה דשפיר איכא נפקותא בעיקר גדר האיסור בין לפני עור לערבות, דבערבות החיוב של הכלל הוא על תוצאת העבירה, והיינו שאחר שלבסוף עשה בר ישראל עבירה, ערבים בעדו ונענשין עליו כל בני ישראל, אבל בודאי אין בכלל זה איסור לתת בפניו אפשרות של מכשול, וזה נתחדש בהך דלפנ"ע לא תתן מכשול, דאסור ליתן לו מכשול, ומעשה העבירה היא נתינת המכשול והנסיון להכשיל את חבירו באיסור גם אם לא נכשל לבסוף, ודוק.

נוטר הכרמים
הודעות: 4756
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » א' פברואר 04, 2018 6:37 pm

יז, א
בגמ', ואמר רבי לא דיין לבעלי תשובה שמקבלין אותן, אלא שקורין אותן רבי.

בפסקים ב'דין סמיכה' מאת רבי זליקמן בינגא תלמידו של המהרי"ל שנד' בקובץ זכור לאברהם (חולון, תשנ"ט, רנד – רסג) מובא,
'דהא אלעזר בן דורדיא היה שמו, ולאחר שעשה תשובה נקרא ר' אלעזר בן דורדיא, מכאן אותם חסידים המקדשים ומייחדים נפשם על קידוש ה', אע"פ שלא קרא ר' בחייהם, קוראים להם ר' אחר מותם, וקוראים בנו לס"ת 'בן החבר' וכן ראיתי, ובחייהם לא היו קוראים החבר ולאחר מותו קראו בנו בן החבר.
ולא תיקשי א"כ למה לא קוראים לס"ת כל בני קדושים החבר, וי"ל דווקא באדם שלמד והיה ראוי לקרותו חבר בחייו, ולא קראו חבר בחייו. ומסתמא ר' אלעזר בן דורדיא גדול היה, כדמשמע הלך וישב בין שני הרים וגבעות וכו'.

מאידך, בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"א סימן קלה) כתב, וז"ל,
והא דע"ז דף י"ז באלעזר בן דורדיא לא נסמך כי איך שייך להסמיך אחר מיתה אלא שמשמיא ע"י הב"ק קרו ליה לתואר בעלמא בשם רבי שזכה לזה ע"י התשובה ואין שייך כלל לענין סמיכה.

וכתב רבינו שלמה קלוגר בספר עבודת עבודה ,
הטעם שקראו רבי, הוא כי המלמד דעת לאדם נקרא בלשון רבי, ונהי שכבר ידענו מדוד שתשובה מהני, אך זה לא ידענו אם יכול לקנות בשעה אחת, או אפשר דבעינן הרבה שעות, ומזה שבכה ואמר יש קונה עולמו בשעה אחת, משמע דעתה נתחדש לו כן ועד עתה לא ידע מזה, וא"כ באופן זה הוי ר"א בן דורדיא רבי לכל העולם, שלימד דעת לכל העולם, דיש קונה עולמו בשעה אחת, ולשם כך נקרא רבי.
וזה כדברי השפתי חיים שהובאו לעיל.

נוטר הכרמים
הודעות: 4756
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » א' פברואר 04, 2018 6:51 pm


בגמ', אמרו ליה אמאי קא עסקת באורייתא, אמר להו כאשר צוני ה' אלהי. מיד גזרו עליו לשריפה.


נראה לבאר סגנון תשובת רחב"ת ותוכנה, ונקדים בזה, דהנה בכסף משנה (הלכות יסודי התורה פ"ה ה"א) הביא את דברי הר"ן בפרק במה טומנין דלא אמרו יהרג ואל יעבור אלא לעבור על מצות ל"ת, אבל לא דגזרו לבטל מצות עשה כיון שאינו עובר בידים. ועוד שהם יכולים לבטלה ממנו על כרחו שיניחוהו בבית האסורים ותבטל מאליה, עכ"ל.
ובכס"מ הקשה עליו, וז"ל,
וקשיא לי שהרי רב חנינא בן תרדיון מסר נפשו כדי לעסוק בתורה, וכן ר' יהודה בן בבא כדי לסמוך זקנים. ובמדרש מה לך יוצא ליסקל על שנטלתי לולב מה לך יוצא ליצלב על שמלתי את בני. ואין לומר מדת חסידות שנו כאן, אלא משמע שעל פי הדין היו עושים כן.

וכבר העירו האחרונים על דברי הכס"מ, שבדברי הר"ן עצמו ושאר ראשונים בשבת שם מבואר בלשונם להדיא דבאמת החילוק בין מצות לא תעשה למצות עשה לענין חיוב יהרג ואל יעבור הוא גם לגבי החיוב ליהרג בשעת השמד, אלא דמ"מ בשעת השמד רשאי ואינו מתחייב בנפשו, והוסיפו דכן מצינו בדניאל שמסר עצמו למיתה על התפלה שהיא מצות עשה דרבנן.

ובמנחת חינוך (מצוה רצה-רצו) כתב ישוב נוסף לקושיא זו, וז"ל,
ולדידי נראה לומר חילוק, דזה ודאי ברור אם אנס עומד עליו ורוצה לבטלו ממצות כגון שאינו רוצה שיניח תפילין, בודאי למה ימסור נפשו כיון דביד האנס לאסרו בלא"ה, וממילא לא יקיים המצוה כלל, ולמה צריך מסירת נפש. אבל ברחב"ת שלא היה עומד עליו רק ע"י גזירת המלכות והי' פ"נ כשיוודע יהיה נהרג ע"ז, אבל מ"מ קודם [נראה דצ"ל קוים] המצוה של לימוד התורה, כי קודם שנתפס עסק בתורה ובכל רגע יש מ"ע, וא"כ אם היה מבטל לא היה מקיים המצוה ועכשיו קיים, אבל בעומד ואינו רוצה להניח לו לקיים יש בידו שלא להניחו א"כ למה ימסור נפשו, כנ"ל, ולא הבאתיו בכור הבחינה עדיין.

ומעין סברת המנ"ח כתב בשיירי כנסת הגדולה על דברי הב"י (יו"ד סימן קנז), וז"ל,
ותו תמיה לי, דמה ענין כל הני שהביא הרב ז"ל לדין הר"ן ז"ל, דהר"ן מדבר בשאונסים אותו הגוים לעבור ואם לאו יהרג, על זה אמרו דבמצות עשה יעבור ואל יהרג, אבל כל הני דמביא הרב ז"ל לא היה האונס אונסו על זה באותה שעה, אלא שגזר שלא ילמדו תורה והיו עוסקים בתורה דשמא לא ירגיש האויב בזה, וה"ל ספק אם ירגיש ועל הספק לא היה לו מלהניח לעשות המצוה, מה שאין כן הכא שאומר בפירוש לא תקיים מצוה זו שאם תקיים אותה אהרוג אותך.

ברם, לכאורה ישובים אלו אינם מספיקין, דהתינח שמלכתחילה הקהיל רחב"ת קהילות ברבים לעסוק בתורה, משום שהיה זה שעת השמד, וכן כי היה זה מצב של ספק סכנה, וקודם קיום המצוה, וחפץ לקיים המצוה של ת"ת. אבל אחר שתפסוהו ואתיוהו למה לא מצא אמתלא להיפטר כמו רבי אלעזר בן פרטא.

ואמנם בדברי מהרש"א בח"א נראה שבא ליישב קושיא זו, וז"ל,
א"ל כאשר צוני כו'. גבי ר"א בן פרטא לא א"ל רק תנית שלא היה עוסק בתורה בפרהסיא ברבים, ולכך היה יכול להכחישם כדקאמר מדהא ליתא כו', ולשון תנית שהיה שונה בעל פה, אבל רבי חנינא בן תרדיון שהיה מקהיל קהלות ברבים וס"ת בחיקו לא היה לו מקום להכחישם, ולכך א"ל אמאי קא עסקת באורייתא, מה היה לך עסק בתורה שהיתה מונחת בחיקך שזה יורה על לימודך בה שלכך שרפו אותה עמו, וק"ל.

ברם, לכאורה צ"ב, דאמנם אחר שדרך רחב"ת היה להקהיל קהילות ברבים ובאופן של 'ספר תורה בחיקו', ולא שהיה שונה בעל פה בסתר לא היה לו מקום להכחישם, אבל מפני מה לא עשה כרבי אלעזר בן פרטא מלכתחילה לשנות בתורה בע"פ ובסתר, ולא להסתכן בנפשו.

ברם, נראה כי אכן התשובה לזה מקופלת בדבריו של רבי חנינא בן תרדיון 'כאשר צוני ה' אלקי'. וצ"ב מאי האי לישנא דנקט. ונראה שהמכוון הוא לקרא דכתיב בפר' ואתחנן (ד, ה), רְאֵ֣ה׀ לִמַּ֣דְתִּי אֶתְכֶ֗ם חֻקִּים֙ וּמִשְׁפָּטִ֔ים כַּאֲשֶׁ֥ר צִוַּ֖נִי ה' אֱלֹהָ֑י לַעֲשׂ֣וֹת כֵּ֔ן בְּקֶ֣רֶב הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֛ם בָּאִ֥ים שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ. ומהאי קרא למדו חז"ל בנדרים (לז, א) מה אני בחנם אף אתם בחנם.

ומבואר דפס' זה מיירי בצורת מסירת התורה לדורות, שאופן מסירת התורה הוא 'כאשר צוני ד' אלקי', ואופן מסירת התורה לדורות ג"כ לא משתנה, ומכאן חיובה למדה בחנם כמו שמשה רבינו לימדה בחנם.

ומעתה נראה דזהו מכוון תשובת רחב"ת, דאופן מסירת התורה הוא להקהיל קהילות ברבים, וכן 'ספר תורה בחיקו' בפומבי ומתוך הכתב, ולא לשנות בהחיבא ובסתר, ולכן רחב"ת מסר נפשו להריגה לקיים את מסירת התורה באופן זה.

נוטר הכרמים
הודעות: 4756
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » א' פברואר 04, 2018 6:54 pm

בגמ', עכשיו שאני נשרף וס"ת עמי, מי שמבקש עלבונה של ס"ת הוא יבקש עלבוני.

כתב בשו"ת חזון נחום (ח"א סימן ו אות ג), וז"ל,
והנה מה שהבאתי ראי' ממה שרחב"ת מסר נפשו להקהיל קהלות ברבים ולא חש על שריפת ס"ת העתיד לבא, לכאו' הרי באמת ר' יוסי בן קיסמא עמד כנגדו ואמר תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת ס"ת באש.
ואפשר שיתכן להמליץ דר' יוסי בן קיסמא לשיטתו אזיל דביבמות (צ"ו) בבהכ"נ של טבחיא בנגר שיש בו קלוסטרא שנחלקו בו ר"א ור"י עד שקרעו ס"ת בחמתן והי' שם ר' יוסי בן קיסמא אמר תמי' אני אם לא יהי' בהכ"נ ע"א וכן הוה. ושם מקשה הש"ס קרעו ס"ד אלא אימא שנקרע ס"ת בחמתן, ראה מה נפלא הדבר בהסכמת ביטוי שפתיו של ר' יוסי בן קיסמא דבלשון זה אמר בע"ז (י"ח) תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת ס"ת באש ובלשון הזה אמר ביבמות תמי' אני אם לא יהי' בהכ"נ ע"א.
אבל הוא הדבר דאזיל לשיטתו כמו דביבמות שנקרע ס"ת מאליו בחמתן הוציא משפט קשה משום בזיון הס"ת ע"י גרמא, ע"כ כמו כן אצל רחב"ת הי' חש גם משום ס"ת שישרף ע"י עכו"ם, אבל רחב"ת לא חש לזה והחמיר על עצמו למסור נפשו, ואי משום שריפת ס"ת מאליהן הן נשרפין כנ"ל, ודוק בזה.

ועי' עוד בשו"ת מנחת יצחק ח"ג סי' ג, ובשו"ת משנה הלכות ח"ה סי' קכא.

עזריאל ברגר
הודעות: 4108
הצטרף: ג' אוקטובר 14, 2014 3:49 pm
מיקום: ארץ הקודש

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי עזריאל ברגר » א' פברואר 04, 2018 7:06 pm

כשלמדתי את הסוגיא הבנתי שמכיוון שהם ידעו שהוא ינצל והוא לא, לכן הוא עשה תחבולות וסמך על הניסים להינצל, והוא ידע שלא ינצל אז העדיף לקדש את השם ברבים "עם גאווה יהודית" ולא לצאת קרח מכאן ומכאן.

שמואל דוד
הודעות: 3609
הצטרף: ו' אפריל 08, 2016 10:11 am

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי שמואל דוד » א' פברואר 04, 2018 9:24 pm

עבודה זרה יט. לייתו לן תילים

פירש"י ספר תהלים.

וצע"ק מדוע אמר תילים ולא תהלים.

נוטר הכרמים
הודעות: 4756
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ב' פברואר 05, 2018 12:00 am

שמואל דוד כתב:עבודה זרה יט. לייתו לן תילים

פירש"י ספר תהלים.

וצע"ק מדוע אמר תילים ולא תהלים.

כן הוא בעשרות מקומות בדברי חז"ל, בברייתא דקנין תורה, בירושלמי, במדרשים, בקדמונים ועוד.

בן אדם
הודעות: 310
הצטרף: ג' ינואר 10, 2017 6:15 pm

Re: הערות והארות פנינים ומרגליות במסכת ע"ז

הודעהעל ידי בן אדם » ב' פברואר 05, 2018 12:14 am

נוטר הכרמים כתב:
שמואל דוד כתב:עבודה זרה יט. לייתו לן תילים

פירש"י ספר תהלים.

וצע"ק מדוע אמר תילים ולא תהלים.

כן הוא בעשרות מקומות בדברי חז"ל, בברייתא דקנין תורה, בירושלמי, במדרשים, בקדמונים ועוד.

אאל"ט בלשון חז"ל לא מצאנו כלל לשון 'תהלים', אלא לשון תלים גרידא. השינוי מ'תלים' ל'תהלים' היא תופעה מאוחרת.
ובאמת, המילה 'תהלים' לכאורה אין לה משמעות, דאם הוא מלשון תהלה, הול"ל "תהלות".


חזור אל “בית התלמוד”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 5 אורחים