לכאורה השאלה אינה התעניינות גרידא, אלא כדי ללמוד ממעשיהם ולזכות גם כן לאריכות ימים.
כך לכאורה מוכח ממעשה דר' עקיבא ששאל את רבי נחוניא הגדול במה הארכת ימים, ומשרתיו הכוהו עד שעלה לעץ דקל, ומשם ניסה להוכיח את חפותו בשאלה: "רבי! אם נאמר 'כבש' למה נאמר 'אחד'?". רבי נחוניא הבין שכוונתו הייתה טהורה, והורה: "צורבא מדרבנן הוא, שבקוהו".
את הוראת 'שבקוהו' הסביר רבינו אברהם מן ההר:
"שלא תכוהו, דצורבא מרבנן [הוא] וללמוד תכונותי ומדותי שאל, ויעשה הוא כמו שעשיתי".
ואלו מידותיו של רבי נחוניא הגדול:
מימי לא קיבלתי מתנות, ולא עמדתי על מדותי וותרן בממוני הייתי
שאלתי היא, כיצד יכול רבי עקיבא לעשות כמו שעשה רבי נחוניא? והלא גדלותו הצטיינה בכך שמימיו לא עשה כן. וכך גם בשאר התנאים.
ואם כן, אולי מעלה גדולה ניתן ללמוד מכך, אך לא אריכות ימים, שניתנה בשכר שמימיהם לא נהגו כך וכך.