התנצלות
בעמדי במסכת זבחים דף ט' ע"ב, תוס' ד"ה מחשבין, עמדתי משתומם על דבריהם המוקשים, וגם לאחר עיון במפרשים לא נח לי.
סוף דבר אחר זמן ועמל רב ובסיעתא דשמיא, עלה בדעתי שכפי הנראה שיבוש הוא שנפל בדברי התוס', ולאחר התיקון באים דבריהם בשופי. וניכרים דברי אמת.
אמנם, מאחר וגדולי מפרשי המסכת למדו דברי התוס' הללו כלשונם, ואף לא אחד מהם ערער על נוסחת התוס', על כן לבי נוקפי לאמור, שמא טעות היא בידי.
בקשה
על כן ביקשתי להציג את הדברים בפני מרנן ורבנן חברי ביהמ"ד דהכא, אולי יראם ויבחנם מי שנכון לכך, ויעמידני על טעותי או אדרבה יעמידני על דעתי.
וזה החלי בע"ה
זבחים דף ט' ע"ב מחלוקת ר' יוחנן ור"ל במחשבין מעבודה לעבודה.
איתמר שחטה לשמה לזרוק דמה שלא לשמה רבי יוחנן אמר פסולה וריש לקיש אמר כשירה רבי יוחנן אמר פסולה מחשבין מעבודה לעבודה וילפינן ממחשבת פיגול וריש לקיש אמר כשירה אין מחשבין מעבודה לעבודה ולא ילפינן ממחשבת פיגול. ע"כ הנצרך לעניננו.
וכתבו התוס' שם ז"ל: מחשבין מעבודה לעבודה. כדאמר כגון משחיטה לזריקה, אבל משחיטה לקבלה לא דהא מפיגול יליף לה. ותימה דלקמן (דף יג.) דפריך וקבלה מי פסלה כו' ומשני כאן במחשבת שלא לשמן כאן במחשבת פיגול, אמאי לא משני אידי ואידי במחשבת שלא לשמן וקבלה לא עשה בה מחשבה כמעשה כגון בשוחט על מנת לקבל שלא בשמן ובזריקה עשה בה מחשבה כמעשה.
ונראה לי דלקמן מיירי שחישב בעבודה עצמה אם קבל [לגמור הקבלה] שלא לשמן פסול ואם קבל [לגמור] חוץ לזמנו כשר ואם זרק לגמור הזריקה חוץ לזמנו פסול. ע"כ דבריהם בקיצור הנצרך לענייננו.
והנה דברי התוס' אלו קשים טובא וכבר נתחבטו בהם המפרשים. דמה שכתבו שאם קיבל ע"מ לגמור הקבלה שלא לשמה פסול, ומשמע מדבריהם דאפילו אם סוף סוף גמר הקבלה לשמה, מ"מ פסול משום מחשבת שלא לשמה שחישב בתחילה, קשה שהרי כבר כתבו התוס' בריש דבריהם דאפילו למ"ד מחשבין מעבודה לעבודה, ה"מ במחשב לזרוק אבל במחשב לקבל שלא לשמו כשר דלא ילפינן אלא דומיא דפיגול, וא"כ מאחר דלא יליף רק מפיגול ובפיגול גופיה כשר כה"ג בקבלה, מנלן לפסול שלא לשמו בכה"ג. [וראיתי לקצת ממפרשי זמנינו שכתבו בפשיטות דמדברי התוס' מבואר דדוקא מעבודה לעבודה הוא דפליגי ר' יוחנן ור"ל, אבל בעבודה אחת ודאי מחשבין מתחילתה לסופה לכו"ע וא"צ לזה שום לימוד. וזה דבר חידוש, וקשה טובא לומר שהתוס' יבליעו בנעימה חידוש כה"ג מבלי לפרש]. ועי' טה"ק כאן וחזו"א (ס"א סקכ"ה) ועוד מפרשים שנתקשו בזה והניחו בקושיא.
עוד קשה על דבריהם, שהרי הקשו אמאי לא מוקי כולהו בשינוי קודש, ותירצו דהגמרא מוקי לה באותה עבודה עצמה דמחשב מתחילתה על גמרה. ואינו מובן, דאכתי קושיא במקומה עומדת דלא לוקים ליה הגמרא במחשב בעבודה עצמה ונוקי כולהו בשינוי קודש מעבודה לעבודה וכדהקשו התוס' מעיקרא. ומאיזה הכרח הוצרכה הגמרא להעמיד באוקימתא משונה כזו ולא אוקמוה כפשוטו כקושיית התוס'. ועי' טה"ק שעמד על זה ותירוצו דחוק.
ונראה ליישב כל זה על פי הנוסחא שבדפוסים הישנים. ופלא בעיני שלא העירו על כך המפרשים, דבגירסת התוס' אשר בדפוסים הישנים ליתא כלל תיבות "לגמור הקבלה" שבסוגריים, ועד דאתי הצ"ק שהגיה כן, היתה הגירסה בתוס' "ונראה לי לקמן מיירי שחישב בעבודה עצמה אם קיבל שלא לשמן פסול ואם קיבל חוץ לזמנו כשר" עכ"ל. ולפי גירסא זו נראה לענ"ד פירוש דבריהם פשוט וברור, שהרי המשנה שם (דף י"ג ע"א) לא מיירי מעבודה לעבודה ולא מתחילת עבודה לגמר עבודה כלל, אלא מיירי כפשוטו באותה עבודה ממש, כדתנן התם הפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן, קיבל והלך וזרק שלא לשמן וכו' שהזבח נפסל בארבעה דברים בשחיטה ובקיבול ובהילוך ובזריקה, ע"כ. ופשטא דמילתא איירי במקבל שלא לשמו באופן הפשוט דבשעת הקבלה מחשב שעושה שלא לשמה, ועל זה פריך הגמרא שם וקבלה מי פסלה והתניא וכו' קבלה לא עשה בה מחשבה כמעשה כו' [אלמא קבלה לא פסלה בה מחשבה]. ומשני כאן במחשבת שלא לשמה כאן במחשבת פיגול. היינו דמתניתין דתנן "שהזבח נפסל בקבלה" מיירי במחשבת שלא לשמה בשעת קבלת הדם כפשטיה דמתניתין במחשב בעבודה עצמה, ואילו ברייתא דתניא קבלה לא עשה בה מחשבה כמעשה איירי במחשבת פיגול.
והתוס' בקושייתם הבינו כוונת הגמרא דמחשבת פיגול לא פסלה בקבלה היינו שמחשב בשעת שחיטה על הקבלה שיקבל חוץ לזמנו, דהיינו מעבודה לעבודה, ועל זה הקשו דכיון דברייתא [דקבלה לא עשה בה מחשבה כמעשה] על כרחך מתפרשת מעבודה לעבודה, א"כ היה להגמרא להעמידה במחשבת שלא לשמה, דבכה"ג אינו פוסל בקבלה נמי, וכמו שכתבו בתחילת דבריהם, ועל זה תירצו דהגמרא בעי להעמיד הברייתא באותו גוונא דמיירי המשנה, דהיינו במחשב בעבודה עצמה. וזהו שכתבו, "ונראה לי דלקמן מיירי במחשב בעבודה עצמה", רצונם לומר דגם מאי דמוקי הגמרא לברייתא במחשבת פיגול, מוקי לה דומיא דמתניתין במחשב הכל בעבודת הקבלה עצמה, דבזה לא משכחת לה פסול מחשבת חוץ לזמנו בשום גוונא. כנלע"ד נכון, ובזה מתיישב כל מה שהקשינו לעיל.
ואמנם הגהת הצ"ק דגריס אח"כ "ואם קיבל [לגמור הקבלה] חוץ לזמנו כשר", היא לכאורה הגהה מוכרחת ומוכחת, שהרי במחשבת חוץ לזמנו בקבלה על כרחך צריך לצייר בכה"ג דמיירי במחשב מתחילת העבודה לגמר העבודה, שהרי אי אפשר שיעשה הקבלה בזמנה במחשבה שמקבל חוץ לזמנה, דמחשבתו שמקבל חוץ לזמנו לאו כלום היא ואינו אלא כמצחק בעלמא, שהרי עכשיו הוא זמנו. וכן הוא בגירסת הגמרא לקמן (י"ג ע"ב) בדפוסים הישנים [הריני מקבל על מנת לקבל דמה למחר] כמו שהעירו המפרשים. וכן נראה להדיא מהמשך דברי התוס'. מיהו גם בלא הגהה כלל אפשר לפרש כן בדברי התוס' דכוונתם שבמקבל חוץ לזמנו כשר בכל עניין, בין אם מקבל חוץ לזמנו דאז הוי כמצחק בעלמא [ועי' רש"י י' ע"א ד"ה הריני שוחט חוץ למקומו], בין אם מקבל על מנת לגמור הקבלה חוץ לזמנו. כנלענ"ד.