פורום אוצר החכמה

במסכת עבודה זרה דף יג א'
אין מקדישין ואין מחרימין ואין מעריכין בזה"ז ואם הקדיש והחרים והעריך בהמה תיעקר פירות כסות וכלים וכו'

וקשה מאד, הא ערכין הוא רק על בני אדם ולא על בהמות וכלים, עי' מס' ערכין דף ה א' פלוגתת חכמים ור' מאיר, אי חל ערכין על פחות מבן חודש, וכן על כלים עיי"ש, וכל המחלוקת הוא רק אם אדם אינו מוצא דבריו לבטלה, על כן נחשב הדבר כאילו הוא נדר להקדש ומשום כן חייב הממון, אבל זה דבר פשוט שערכין אינו חל כלל. וצ"ע

[ועל תשבנו, שברייתא זו סובר כר' מאיר ומשום הכי חייב, דאם כן למה נקטה הברייתא 'ערכין', הא יותר הוי ליה למינקט 'נודרין', כיון שכל הסיבה שר' מאיר סובר שחייב ממון כשמעריך כלי הוא משום שאומרים שאדם זה רצה לנדור. ודוק]

לא הבנתי. היכן כתוב בברייתא זו שערכין חל על משהו אחר ולא על בני אדם?
מש"כ בסיפא מעות יוליכם לים המלח, זה מן הסתם קאי על ערכין, וכל השאר קאי על מקדישין ומחרימין.

השאלה בכלל לא מתחילה, הערך הוא על אדם אבל כשמשלם צריך לשלם מטלטלין ולא בני אדם (עיי' סנהדרין טו. הערכין המטלטלין).