מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

הערות על מסכת מגילה

הערות, בירורים וחידושים במרחבי התלמודים. לומדי דף היומי וכל חבורות הלומדים
קמצן_קדוש
הודעות: 189
הצטרף: ו' מאי 06, 2016 12:15 am

הערות על מסכת מגילה

הודעהעל ידי קמצן_קדוש » ב' פברואר 19, 2018 11:51 pm

א. המשנה בתחילת המסכת: "אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה".
וכתב על זה רש"י וז"ל "והכפרים אינן בקיאין לקרות וצריכין שיקראנה להם אחד מבני העיר".
ומבואר בדבריו שהקילו חכמים על בני הכפרים להיות מקדימין לימי הכניסה בכדי שלא יצטרכו לחזור ולבוא שוב על מנת לשמוע את קריאת המגילה.
ומקשים על דבריו של רש"י שהרי קי"ל שכל שאינו מחויב בדבר - אינו מוציא אחרים ידי חובתם.
וא"כ, איך אליבא דרש"י יכול בן העיר להוציא את בני הכפרים ידי חובתם בקריאה בימי הכניסה? הלא הוא עצמו אינו חייב אלא בי"ד ולא התירו לו להקדים קריאתה.

וכעין זה כותב בתוספות במסכת יבמות (י"ד. דב"ה כי) ומטעם זה מכריח תוספות להסביר בפירוש המשנה שהכוונה היא שבני הכפרים היו מתכנסים בכפר ולא בעיר.
ושם היו נוהגין להתאסף בשני וחמישי לשמוע קריאת התורה, ועל זה באו חכמים ותקנו שבאותם הימים יכולים גם לקרוא מגילה (והקורא הוא אחד מבני הכפר ולא מבני העיר).

וכך כותב תוספות : "לפי שבעירם היו מתאספים לבא לבית הכנסת בשני ובחמישי לקרות התורה. וכן נראה דאמר בירושלמי דבן עיר אין מוציא בן כרך דכל שאין מחויב בדבר אין מוציא אחרים ידי חובתם וכיון שבני הכפרים היו בקיאים לקרות ודאי היו קורין בעירם".

רבינו חננאל הסביר כעין רש"י.

ובמשנה ברורה (תרפ"ח, סק"ח) כתב "מי שדינו לקרוא בט"ו אינו יכול לקרוא ולפטור לבני י"ד בי"ד וכן להיפך כיון שאינו מחוייב עתה בדבר [פר"ח] והפמ"ג כתב דבדיעבד אם בן כרך קרא לבן י"ד בי"ד יצא".

ואולי י"ל לדעת רש"י הכוונה היא שבני הכפרים יוצאים בדיעבד (ושמא ע"ז גופא תקנו אנשי כה"ג שיצאו בכך לכתחילה..?).

ב. הגמרא (ב.) "א"ר יהודה, אימתי בזמן שהשנים כתיקנן וישראל שרויין על אדמתן. אבל בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה".
ופירש"י "אבל בזמן הזה - שפסקו כל אלה וישראל נפרדו ולא יגיעו שלוחי ב"ד אצלם הכל צופין למקרא מגילה ואומרים יום י"ד באדר קרינן המגילה נשארו לאדר ט"ו יום וט"ו של ניסן עושין פסח ואם תקדים קריאתה יעשו פסח לסוף שלשים יום של קריאה ונמצאו אוכלין חמץ בימים אחרונים של פסח".
אולי יש להקשות למה כתב רש"י שהטעם הוא שמא יאכלו חמץ בימים אחרונים וכו', ומדוע לא כתב רש"י שהחשש הוא שמא לא יאכלו כזית מצה ומרור בלילה ראשון של פסח..?

ג. אדמו"ר אחד הביאו לפניו צנצנת של חול ממדבר סיני. עמד והקשה שהלא מרע"ה כשירד מן ההר ומצא בנ"י וכו' מיד השליך ושיבר את הלוחות.
והרי המדבר כולו חול ואיך נשברו לוחות האבן על קרקע חולית?
הוא מותיב לה והוא מפרק לה - צ"ל שבקרקע למרגלותיו של מרע"ה היתה אבן וכך כשהשליך מרע"ה את הלוחות הם פגעו באבן ונשברו.
ושוב הקשה, שהרי קי"ל שהלוחות היו עשויין אבן ספיר (קהלת רבה, ט') והיא קשה וחזקה מכל אבן אחרת, וא"כ עדיין קשה איך נשברו הלוחות כשמרע"ה השליך אותם לארץ?
ותירץ בהקדים הגמרא מגילה (ב:) "אמר רב חסדא מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין".
ואמר שכשהשליך משה את הלוחות, נפלו חלקי הפנים של אותיות מ"ם וסמ"ך שבלוחות (וזה מה שנשבר מהלוחות).

ד. "אלא לרבי יהושע בן קרחה בשלמא מדינה ומדינה לחלק בין שושן לשאר עיירות, אלא עיר ועיר למאי אתא?" (ב:).
לא כל כך מובן, מדוע ריב"ק צריך "מדינה ומדינה לחלק בין שושן לשאר עיירות"?
והרי לשיטתו כל עיר המוקפת חומה מימות שושן קוראת בט"ו. ואין שום חילוק בין שושן לשאר עיירות..

ואולי רש"י עמד על כך, מכיוון שהוא גרס בגמרא "אלא לר' יהושע בן קרחה בשלמא מדינה ומדינה לחלק בין מוקפין חומה מימות אחשורוש לשאין מוקפין מימות אחשורוש".
(ועדיין קצת קשה שהרי בתחילת הגמרא לא משמע שצריך את היתור של "מדינה ומדינה" כדי ללמוד לגבי עיירות המוקפות מימות יהושוע בן נון..).

ה.
"מכאן סמכו של בית רבי שמבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה" (ג.).
שואלים, והלא גם קריאת המגילה היא לימוד תורה, וא"כ מה החידוש הגדול שמבטלין תורה לקריאת מגילה?
ושמעתי מהרב עקביה שלימוד מגילה שהוא מן הסתם פחות מעמיק נחשב ללימוד פחות מאשר לימוד תורה למעשה (מה שהמשגיח היה מכנה "ביטול תורה באיכות").
ועוד תירוץ שמעתי, שהגם שיצטרכו לנדוד למקום אחר בכדי לשמוע קריאת מגילה וע"י זה יהיה ביטול תורה, ואו שרב המוסר שיעור תורה ילך לשמוע מגילה וע"י זה יתבטלו תלמידיו - "מכאן סמכו של בית רבי שמבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה".

ו. גמרא (ג.) "אמר רב איקא בר אבין אמר רב חננאל אמר רב מאי דכתיב ויקראו בספר תורת האלהים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא".
וכתב רש"י "ויקראו בספר תורת האלהים וגו' - בספר עזרא כתיב".
ובאמת פסוק זה אינו בספר עזרא כי אם בנחמיה (ח', ח').
ובגליון הש"ס מובא רש"י ממסכת סוכה (י"ב.) שם כתב "צאו ההר - פסוק הוא בספר עזרא" כשגם פסוק זה למעשה הוא מספר נחמיה.
ועוד דוגמא מביא מגמרא סוכה (ל"ז.) "וכן בעזרא אומר צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן וכו'" וגם הוא פסוק בנחמיה.
ומאריך שם ומביא עד כמה דוגמאות. עיי"ש.
וכותב לפתור את כל אלה לפימש"כ בגמרא סנהדרין (צ"ג:) "כל מילי דעזרא נחמיה בן חכליה אמרינהו".
ולא ירדתי לעומק דבריו, שהרי דבריו של עזרא נכתבו על שם נחמיה, אבל מהיכא תיתי להעמיד דברי נחמיה תחת שם עזרא?
וצ"ע.

ז. "הא דרבים והא דיחיד" (גמרא ג:).
למסקנת הגמרא, לימוד תורה של יחיד הוא קל יותר מעבודת המקדש וכשם שמבטלין משפחות כהונה ולויה מעבודתם ובאין לשמוע מקרא מגילה - כך פוסקין מלימוד תורה של יחיד ע"מ לשמוע מקרא מגילה.
ויש לעיין, והלא לפי מסקנת הגמרא לימוד תורה של רבים חמור יותר מעבודת המקדש ("עתה באתי"), וא"כ יוצא שלימוד תורה של רבים ידחה קריאת מגילה (!?).
(שהרי כל ההיתר לבטל לימוד ע"מ לשמוע מגילה הוא מההיתר של משפחות כהונה שמבטלות עבודתן. והן חמורות רק מלימוד של יחיד ולא של רבים..).

ד"א, בחור אחד אמר לרבו שהוא מסתפק האם ללכת לחתונה של חבר "אלתר" ואו ללכת לאיזושהי עבודה שמישהו הציע לו לאותה הלילה.
אמר לו הרב והלא הדבר מפורש בגמרא מגילה דף ג: "אמר רבא פשיטא לי וכו' עבודה ומת מצוה מת מצוה עדיף". ע"כ שמעתי.


ח. "א"ר חנינא חכמים הקילו על הכפרים להיות מקדימין ליום הכניסה כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכין" (ד.).
יש לתהות, שהרי כל תקנת החכמים לגבי ההקדמה לימי הכניסה היא שייכת רק לאחר שימי הכניסה היו נהוגים.
וימי הכניסה עצמם לא ניתקנו אלא ע"י עזרא (ב"ק פב. שיהו ישראל קורין בתורה בשני וחמישי ושיהו בתי דינין יושבים בשני וכו'),
והלא עזרא לא תיקן את כל הנ"ל אלא לאחר מעשה המגילה. וא"כ איך תקנו חכמים קולא לבני כפרים על סמך תקנה שלא נתקנה עדיין?

שאלה זו מובאת בר"ח "ואקשינן והלא עזרא אחר שבאו ובנו הבית תיקן קריאת התורה בשני ובחמישי ובמנחה בשבת, ובימי כנסת הגדולה שהיו בימי מרדכי ואסתר לא היתה תקנה זו ואין שם עדיין יום הכניסה, ואיך אמרה משנתינו אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה?".

ומביא שם מתלמוד ירושלמי (מגילה סוף הלכה א') וז"ל "ר' יוסטא בי ר' שונם בעא קומי ר' מנא; ולא עזרא תיקן שיהו קורין בתורה בשני ובחמישי ובשבת במנחה? ומרדכי ואסתר מתקינים על מה שעזרא עתיד להתקין? א"ל מי שסידר את המשנה סמכה למקרא (אסתר ט') משפחה ומשפחה ומדינה ומדינה ועיר ועיר".

פירוש הדברים הם שבאמת תקנו שיקדימו לאו דווקא לימי הכניסה אלא שלאחר תקנת עזרא החליטו שהימים שאליהם יקדימו הם ימי הכניסה שבלאו הכי כבר מתכנסים בהם.

(ובאמת לא ברור האם תקנות עזרא היו בהכרח אחרי מעשה אסתר ומרדכי. שכך מצאתי שעזרא עלה מבבל בימי המלך ארתחשסתא (שהוא אחשוורוש עפ"י המקובל) וא"כ סיפור המגילה היה "בשנת שתים עשרה למלך אחשוורוש (הפיל פור הוא הגורל וגו')" ולמיטב הבנתי עזרא נפטר בדרכו לארץ (בפעם השניה?) בסוף ימי מלכות אחשוורוש (שמלך ארבע עשרה שנה) וא"כ הכל די חופף לאותה התקופה. וטובים ממני ודאי כבר ירדו לשורש העניין).

ט. "אבל שמחה אינה נוהגת אלא בזמנה". וכתב רש"י "שמחה - של מאכל ומשתה".
לא מובן לפי"ז מדוע הבאנו בגמרא לעיל (ב.) שבזמן הזה "הועיל ומסתכלין בה אין קוראין אותה אלא בזמנה" (שלא יטעו לומר שיום הכניסה הוא יום י"ד לחודש).
והרי אם בכל מקרה המשתה והשמחה הם ביום י"ד ורק את קריאת המגילה מקדימים - מי יטעה לומר שיום הכניסה הוא יום י"ד לחודש?

ובאמת פירש הרי"ף דלא כרש"י וכתב ז"ל "בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה. כלומר, הואיל ועיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה כדי לחלק להם מעות פורים, אין קורין אותה אלא בזמנה".
ולפי דבריו ניחא.
ועיין בשפת אמת שהאריך לבאר שכוונתו היא לעיניהם של עניים דייקא שהם עם ישראל שעניים ממצות וכו' עיין בדבריו.

י. "רב אסי אמר בין בזמנה בין שלא בזמנה בעשרה. הוה עובדא וחש ליה רב להא דרב אסי" (ה.).
להלכה נפסק שכשלא בזמנה (המקדימים לימי הכניסה) ודאי חייבין עשרה.
הר"ן כתב לעיל בתחילת המסכת שבני הכפרים שהיו מקדימין לימי הכניסה וקורין ביום וכו' בלילה היו קורין ביחיד בבתיהם. וצ"ע איך יצאו בכך יד"ח.

יא. "אע"פ שאמרו מקדימין ולא מאחרין מותרין בהספד ובתענית ומתנות לאביונים" (משנה ה.).
הרמב"ם בפירוש המשניות הסביר שהכוונה היא שלמרות שהקדימו לימי הכניסה מותר לתת אז מתנות לאביונים ויוצאים אז יד"ח.
וקשה לפירושו שאך לא מכבר כתבה הגמרא שאדרבא חייבים לתת מתנות לאביונים בימי הכניסה משום שעיניהם של עניים נשואות בקריאת מגילה וכו',
ומה באתה המשנה לחדש?

יב. "ולמה נקרא שמה טבריא וכו'" (ו.).
לכאורה אין מקום לשאלה כזו שהרי טבריה נקרית ע"ש הקיסר טיבריוס (רש"ש).
וביעב"ץ כתב שחכמים לא היתה נחה דעתם מכך שעיר מערי ארץ ישראל נקראית ע"ש נכרי. ולכן חיפשו סיבה אחרת לתלות בה את שם העיר (כך שמעתי. לא מצאתי את היעב"ץ בפנים).
"וכי מסקי ארונא להתם ספדי ליה הכי: "אוהבי שרידים יושבי רקת, צאו וקבלו הרוגי עומק".
בשפתי חכמים מסביר שטבריה היא לצד צפונה של א"י, ומכיוון שגם בבל היא בצפון - כשהיו שולחים את מתיהם לא"י - מגיעים היו לטבריה.
וזה מש"כ "יְשָׁרִים בְּלִבּוֹתָם, נָחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם, בְּתוֹכָהּ קְבוּרָתָם, כֻּלָּם בְּנֵי עֲלִיָּה וכו'".

יג. "ושוין בהספד ובתענית שאסורין בזה ובזה" (ו:).
רש"י כתב "שאסורין בזה ובזה - ביום ארבעה עשר וחמשה עשר שבשניהן".
דווקא ימי י"ד וט"ו, אבל הימים הקודמים (מ- י"א ומעלה) מותרים בהספד ותענית כמו שכבר כתבה המשנה (ה.) "אע"פ שאמרו מקדימין ולא מאחרין מותרין בהספד ובתענית".
ומענין מדוע יום י"ג לא נאסר בהספד ותענית, שהרי אמרנו בגמרא לעיל שהוא "זמן קהילה לכל".
(ויום י"ג באדר הוא יום ניקנור שעליו נכתב במגילת תענית שאסור להתענות בו. והיום כבר ביטלו את יום זה ואדרבא נוהגין בו תענית אסתר).

יד. "ר"ש בן גמליאל היינו תנא קמא, אמר רב פפא סדר פרשיות איכא בינייהו וכו'" (ו:).
שאלת הגמרא אינה מובנת שהרי דעת ת"ק היא ש-"כל מצות שנוהגות בשני נוהגות בראשון חוץ ממקרא מגילה".
ואילו דעת רשב"ג היא "כל מצות שנוהגות בשני אין נוהגות בראשון".
ויש מתרצים ששאלת הגמרא היא רק לעניין קריאת מגילה, שלעניין זה ת"ק ורשב"ג סוברים כאחד שקריאתה בחודש השני.
ובאמת רש"י גרס בגמרא "ואמר ר' פפא" (ולא "אמר") וככה"נ מחק את שאלת הגמרא הנ"ל.

טו. "אמר רבינא היינו דאמרי אינשי טבא חדא פלפלתא חריפתא ממלי צני קרי" (ז.).
שמעתי בשם אחד מאדמור"י ראפשיץ פשט יפה על גמרא זו;
כוונת רבינא היא ששמואל לא רק שאומר דבר שאי אפשר לפרוך (ובזה הוא כמו פלפלתא), אלא שדבריו יש בהם בכדי ליתן טעם בכל שאר הראיות.
ר"ל, למרות שדחתה הגמרא את כל ההוכחות לכך שאסתר ברוה"ק נאמרה - לאחר שאמר שמואל את הפסוק "קימו וקבלו" (קימו למעלה מה שקבלו למטה) -
ממילא שמעינן שגם מש"כ "ויאמר המן בליבו" הוא נגלה לכותב ברוה"ק, וכן מש"כ "ותהי אסתר נושאת חן וכו'" הוא גם ברוה"ק וכו' וכו'.

וע"ז "אמר רבינא היינו דאמרי אינשי טבא חדא פלפלתא חריפתא ממלי צני קרי" - כלומר שפלפלתא חריפתא נותנת טעם במלי צנא קרי.

טז. "ואימר שתים לקרבן ולא לטומאה שלש אף לטומאה" (ח.).
רש"י כתב "ולא לטומאה - חמורה אלא כבעל קרי בעלמא".
אולי היה קשה לו איך אפשר לומר שלא תהיה טומאה כלל, והלא קראו הפסוק "טמא".
אלא כנ"ל.

יז. מדוע א"א לשאול למסקנת הגמרא שזב בשתי ראיות לא יהיה טמא (פירוש טמא חמור כנ"ל) וגם לא יביא קרבן?
(וע"ז לא שייך לתרץ את כל דחיות הגמרא..).

יח. "מאי תרגום שכתבו מקרא איכא? בשלמא תורה איכא יגר שהדותא" (ט.).
שואלין בשם מהרי"ל דיסקין; מה שייך שלא לתרגם "יגר שהדותא"?
ומה נכתוב בפסוק? "ויקרא לו לבן גלעד ויעקב קרא לו גלעד"?
ולא שמעתי מה תירץ.
ד"א, שהדותא פירוש עד כמו "אנן סהדי". וכן בלשון ערבי קורין עד היום למחבלים שאהידי"ם ופירושו בלשונם - עדים. עפ"ל.


יט. "ואמר רבי יוחנן מאי דכתיב ולא קרב זה אל זה כל הלילה, בקשו מלאכי השרת לומר שירה. אמר הקב"ה מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה?!" (י:).
ואפשר להקשות, לפי"ז איך בנ"י אמרו "אז ישיר"? ("מעשי ידי טובעין וכו'"?).
ואולי ישראל שהיו בצרה ונצלו שונים מן המלאכים בזה.

כ. "אמר רבא שלחה ליה (ושתי) בר אהורייריה דאבא, אבא לקבל אלפא חמרא שתי ולא רוי וההוא גברא אשתטי בחמריה. מיד וחמתו בערה בו" (יב:).
אביה של ושתי הוא בלשצאר שכן נאמר בו "בלשאצר מלכא עבד לחם רב לרברבנוהי אלף ולקבל אלפא חמרא שתה" (רש"י).
ובדף י: אמרו שושתי היא נכדה של נבוכדנצר ("והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד נאם ה' שם זה הכתב שאר זה לשון נין זה מלכות ונכד זו ושתי").
וא"כ בלשצר היה בנו של נבוכדנצר?
נ"ב. שוב מצאתי בתרגום המגילה (ממש בתחילתה) שכותב שושתי היתה בתו של אויל מרודך. וצריך ליישב.

כא. "אמר רב נחמן מרדכי מוכתר בנימוסו היה" (יב:).
רש"י כתב "מוכתר בנימוסו היה - בשמות נאין נימוס שם בלשון יון". כמו אנונימו"ס (ללא-שם).

כב. רש"י כתב "נערי לא גרסינן אלא הכי גרסינן אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יהושע בן לוי כו'" (יב:).
מה רצה רש"י?
בגליון מפנה לספר "מקום שמואל" (לרבי שמואל בן אלקנה מאלטונה) שם מובא הסבר לדברי רש"י.
וכך אומר;
בנוסח המקורי בגמרא היתה כאן מילת "סימן" שהיא "נערי".
הסימן בא להורות על שם ארבעת אומרי התירוצים על השאלה מדוע מרדכי נקרא גם "יהודי" (שבט יהודה) וגם "ימיני" (שבט בנימין).
והמילה "נערי" מסמלת את: נחמן, יהושע, רבא, יוחנן (שתירוציהם נמצאים בהמשך הגמרא).
אלא שהיה קשה לרש"י מדוע כתוב בגמרא "ואמר רבה בר בר חנה וכו", שאם נגרוס בגמרא "ואמר" (עם וי"ו) זה נשמע כמו מימרא נפרדת של רבב"ח ולא תירוץ על השאלה הנ"ל.
ולכן אומר רש"י שגורסים בגמרא "אמר" בלי וי"ו וכך המימרא של רבב"ח היא תירוץ נוסף על השאלה ולא מימרא באנפי נפשא.
ורק שקצת לא הבנתי א"כ מדוע רש"י מוחק את המלה "נערי"? הלא לאחר תיקון הגירסא הסימן שוב שייך..?

כג. "ר' נחמיה אומר הדסה שמה ולמה נקראת אסתר שהיו אומות העולם קורין אותה על שום אסתהר" (יג.).
פירש רש"י "אסתהר - ירח יפה כלבנה".
וברמב"ן (בראשית ל"ט, כ') מסביר מהו "בית הסוהר" וכותב: "ובעלי הלשון יפרשו "סהר" כיפה עגולה מלשון אגן הסהר (שה"ש ז', ג'). ולפי דעתי שהוא הבור, בית בנוי תחת הקרקע ולו פתח קטן מלמעלה יכניסו בו האסורים וממנו להם אורה. והוא מלשון סיהרא בארמית כאשר אמר (שם ו', ט"ז) צהר תעשה לתבה מלשון צהרים ושנו בהם זה לרוב אורו וזה למיעוט".
וכן כאן (יב.) הובא "דר וסוחרת רב אמר דרי דרי ושמואל אמר אבן טובה יש בכרכי הים ודרה שמה הושיבה באמצע סעודה ומאירה להם כצהרים".
ורש"י כתב "כצהרים - והאי וסוחרת לשון סהרא הוא" (וכמו שאומרים "צהרא טבא וגו'").
וקיצור הדבר הפירוש הוא "אור" או דבר המאיר.

כד. "וישנה ואת נערותיה וגו' אמר רב שהאכילה מאכל יהודי ושמואל אמר שהאכילה קדלי דחזירי" (יג.).
ע"ז תוספות כתב "קדלי דחזירי: וח"ו היא לא היתה אוכלת".
וברש"י חלק ופירש "כתלי דחזירי - בקונ"וש שמינות. ומתוך אונסה לא נענשה".
בספר 'הערוך' (ערך "קתל") הביא פירוש אחד שהכוונה היא לעורף של חזרת - ראש של חסא.
ובפירוש השני הביא כרש"י וכתב שקתלי דחזירי הם חתיכות בשר חזיר עם קמח וסולת.
ד"א, מה שכתב רש"י "בקונו"ש שמינות" היינו מה שקורין היום בייקונ"ס (Bacons).

כה. "ותהי אסתר נשאת חן אר"א מלמד שלכל אחד ואחד נדמתה לו כאומתו" (יג.).
שמעתי הסבר יפה: בגמרא בהמשך כתוב שאסתר הזמינה את המן למשתה כדי לעורר את עמ"י לתפילה שלא יאמרו "אחות יש לנו בבית המלך".
ואם כן נראה שכל יהודי שושן ידעו שיש להם אחות בבית המלך.
כאן יש מקום לתהות, "אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה" - וכי לא היתה בכל שושן אף נשמה טובה שהלכה לספר למלך או לעבדיו שאסתר מזרע היהודים? וכי כל יהודי שושן שמרו על הסוד?
אלא שיהודי שושן גם אם סיפרו שאסתר היא אחותם - כל אומה ואומה גם היא טענה שאסתר באה ממנה, וכך אף אחד לא האמין דווקא לאותם המלשינים ולכן לא נתגלה מאיזו אומה אסתר אכן הגיעה.

כו. "אמר רבא ליכא דידע לישנא בישא כהמן אמר ליה תא ניכלינהו אמר ליה מסתפינא מאלהיו דלא ליעביד בי כדעבד בקמאי אמר ליה ישנו מן המצות אמר ליה אית בהו רבנן וכו'" (יג:).
כל מהלך הגמרא עפ"י רש"י:
ישנו עם אחד - ולכן גם אם יש בהם צדיקים הם עדיין עם אחד ויענשו עם הרשעים.
שמא תאמר קרחה אני עושה במלכותך? - מפוזר.
שמא תאמר יש מהם הנאה? - מפורד - הם כמו פרידה שאין ממנה הנאה.
שמא תאמר שיש מדינה מהם? - בכל מדינות מלכותך.
ולמלך אין שוה להניחם - שהם לא מתחתנים בנו ולא משלמים מיסים ושה"י פה"י וכו'.
במהרש"א הקשה על הסבר זה שיוצא שאחשורוש שאל את אותה השאלה פעמיים והמן ענה לו פעמיים את אותה התשובה (במילים "מפוזר" ו"בכל מדינות מלכותך").
ולכן מסביר המהרש"א ש"בכל מדינות מלכותך" היינו שהמלך הציע שיגלו את כל אותם היהודים למדינה אחת מיוחדת ושם הם ישארו לתמיד.
וע"ז ענה המן "בכל מדינות מלכותך" - לא תוכל לאסוף אותם כי הם פזורים בכל העולם.

כז. "ת"ר ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל" (יד.).
רש"י מונה וסופר את כל הנביאים שנשלחו להם לישראל:
א.אברהם. ב.יצחק. ג.יעקב. ד.משה. ה.אהרן. ו.יהושע. ז.פנחס. ח.עלי. ט.שמואל. י.גד.
יא.נתן. יב.דוד. יג.שלמה. יד.עידו. טו.מיכיהו. טז.עובדיה. יז.אחיה. יח.יהוא. יט.עזריה. כ.חזיאל.
כא.אליעזר. כב.הושע. כג.עמוס. כד.מיכה. כה.אמוץ. כו.אמציה. כז.אליהו. כח.אלישע. כט.יונה. ל.ישעיה.
לא.יואל. לב.נחום. לג.חבקוק. לד.צפניה. לה.אוריה. לו.ירמיה. לז.יחזקל. לח.דניאל. לט.ברוך. מ.נריה.
מא.שריה. מב.מחסיה. מג.חגי. מד.זכריה. מה.מלאכי. מו.מרדכי בלשן.

רש"י מוחק מהרשימה את דניאל מכיוון שהוא לא היה נביא בשליחות לעמ"י (גמרא ג.).
וא"כ יש רק מ"ו ברשימה ורש"י כותב שהוא אינו יודע מיהם החסרים.
הגר"א כותב שהם עודד וחנני.

כח. "...ואחד שמתח את השרביט. וכמה? אמר רבי ירמיה שתי אמות היה והעמידו על שתים עשרה. ואמרי לה על שש עשרה. ואמרי לה על עשרים וארבע. במתניתא תנא על ששים, וכן אתה מוצא באמתה של בת פרעה וכן אתה מוצא בשיני רשעים דכתיב "שיני רשעים שברת" ואמר ריש לקיש אל תקרי שברת אלא שריבבת" (טו:).
המהרש"א מצא סימן יפה לכל השיטות;
למ"ד 12 אמה: בפסוק "ויהי כראות המלך את אסתר וגו'" ישנן 12 תיבות מתחילת הפסוק על המילה "ויושט" (כולל).
למ"ד 16 אמה: ישנן 16 תיבות מתחילת הפסוק על המילה "שרביט" (כולל).
למ"ד 60 אמה: ישנן 60 אותיות מתחילת הפסוק עד המילים "שרביט הזהב" (לא כולל).
וכן בת פרעה: בפסוק שם (שמות ב', ה') "ותרד בת פרעה לרחץ על היאר וכו' היאר ותרא את התבה בתוך הסוף ותשלח את אמתה ותקחה".
וכותב המהרש"א שמתחילת הפסוק הנ"ל ועד המילה "ותשלח" ישנן בדיוק 60 אותיות (כולל).
ובאמת מי שיבדוק ימצא שיש שם 62 אותיות ולא 60.
ושמא בס"ת של המהרש"א היה כתוב "יאור" כתיב מלא (ולא "יאר" כמו אצלינו) ואז יוצא בדיוק 60. וכמו ברש"י שם על הפסוק שכתוב בו "יאור" בכתיב מלא.

וכן בשיני רשעים: כמו שכתב רש"י כאן "משני רשעים נפיק להאי דרשה. דליכתוב קרא ושן רשע, אלא י' דשני וי"ם דרשעים הרי ששים".
נערך לאחרונה על ידי קמצן_קדוש ב ד' פברואר 28, 2018 12:35 am, נערך 9 פעמים בסך הכל.

קאצ'קלה
הודעות: 1382
הצטרף: ג' נובמבר 20, 2012 8:26 pm

Re: בעזרת נורא העלילה, הערות על מסכת מגילה.

הודעהעל ידי קאצ'קלה » ב' פברואר 19, 2018 11:54 pm

קמצן_קדוש כתב:ו. גמרא (ג.) "אמר רב איקא בר אבין אמר רב חננאל אמר רב מאי דכתיב ויקראו בספר תורת האלהים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא".
וכתב רש"י "ויקראו בספר תורת האלהים וגו' - בספר עזרא כתיב".
ובאמת פסוק זה אינו בספר עזרא כי אם בנחמיה (ח', ח').
ובגליון הש"ס מובא רש"י ממסכת סוכה (י"ב.) שם כתב "צאו ההר - פסוק הוא בספר עזרא" כשגם פסוק זה למעשה הוא מספר נחמיה.
ועוד דוגמא מביא מגמרא סוכה (ל"ז.) "וכן בעזרא אומר צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן וכו'" וגם הוא פסוק בנחמיה.
ומאריך שם ומביא עד כמה דוגמאות. עיי"ש.
וכותב לפתור את כל אלה לפימש"כ בגמרא סנהדרין (צ"ג:) "כל מילי דעזרא נחמיה בן חכליה אמרינהו".
ולא ירדתי לעומק דבריו, שהרי דבריו של עזרא נכתבו על שם נחמיה, אבל מהיכא תיתי להעמיד דברי נחמיה תחת שם עזרא?
וצ"ע.

ענין ספר נחמיה שנקרא על שמו של עזרא נידון כבר בעבר באשכול אחר.
ובנוגע לפירושם של דברי הגמרא בסנהדרין שם, ראה גם יד רמה שם:
כלומר מפני מה לא נקרא ספרו של נחמיה על שמו שהרי הוא היה אחרון וכל מילי דעזרא איהו כתבינהו.

החתן סופר
הודעות: 240
הצטרף: ב' מאי 11, 2015 9:58 pm

Re: בעזרת נורא העלילה, הערות על מסכת מגילה.

הודעהעל ידי החתן סופר » ה' פברואר 22, 2018 11:25 pm

א. עיין בתורע"א במשנה ד"ה אלא דהיו חוזרים אחרי קורא המגילה מילה במילה, ומה שהקשה דהוי בע"פ תירץ בחש"ל דהיו להם מגילות.

ב. בפשטות צריך הצדקה טובה לבטל תקנה, וחשש לביטול עשה הוא אמנם הצדקה אבל הרבה פחות משמעותי מחשש איסור שכרוך בכרת.

ה. ע"ע בסוף התורא"ש (מסה"ק) הערות להגר"ד מצגר שליט"א, סימן יג אות ב, ובחזו"ע פורים עמוד מט

ביקורת תהיה
הודעות: 1881
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הערות והארות על מסכת מגילה

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ג' מאי 12, 2020 3:19 pm

כז ב
שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ: בַּמָּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים? אָמַר לָהֶם: מִיָּמַי לֹא עָשִׂיתִי קַפֶּנְדַּרְיָא לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וְלֹא פָסַעְתִּי עַל רָאשֵׁי עַם קָדוֹשׁ, וְלֹא נָשָׂאתִי כַפַּי בְּלֹא בְרָכָה.

viewtopic.php?f=7&t=541&p=625429#p625429


חזור אל “בית התלמוד”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 19 אורחים