פורום אוצר החכמה

ההוא דאמר כתב:יג, א
איך הותר לרבי טרפון לקלל את עצמו - והלא קללת חכם אפילו על תנאי היא באה
אמר רבי טרפון אקפח את בניי אם לא שמעתי להבחין הפרש בין קבלה לזריקה ואין לי לפרש וכו'.
צ"ע, דהלא שנינו במכות [יא, א] דקללת חכם אפילו על תנאי היא באה. וכמדומה שכבר עמדו בזה.

ההוא דאמר כתב:טו, ב
בגדר דין אונן
אונן וברש"י כל זמן שלא נקבר המת.
ובשיעורי הגרמ"ד הקשה [וכן שמעתי בימי חורפי מהגרב"מ אזרחי שליט"א להקשות], דהלא כתיב באונן ואחריתה כיום מר זבחים ק: ועוד, ואם כן מבואר שפסול אונן זהו אף לאחר שנקבר המת. והוסיף הגרב"מ שכן מבואר ברש"י גופיה במקו"א.
ונראה ליישב, דלעולם המציאות של אונן זהו עד הקבורה, ומיהו הניהוגים של אנינות, זהו כל יום מיתת המת, ומכאן שאף פסולו נוהג לאחר מכן, ואולם במציאות האמיתית אונן זהו רק עד קבורת המת.

ההוא דאמר כתב:יג, א
איך הותר לרבי טרפון לקלל את עצמו - והלא קללת חכם אפילו על תנאי היא באה
אמר רבי טרפון אקפח את בניי אם לא שמעתי להבחין הפרש בין קבלה לזריקה ואין לי לפרש וכו'.
צ"ע, דהלא שנינו במכות [יא, א] דקללת חכם אפילו על תנאי היא באה. וכמדומה שכבר עמדו בזה.

דאמר ר' יוחנן מנין שברית כרותה לשפתים שנאמר {בראשית כב-ה} ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה אליכם ואיסתייעא מלתא דהדור, ועיי"ש

שמואל דוד כתב:כב:
טמא פסול כו׳
יש לעיין בלשון הגמרא שהרי במשנה ל״ג תיבת פסול.
וכן אצל שאר הפסולים לא כתב הגמרא פסול.
ועיין רש״י כג. ד״ה כגון - כדתנן טמא פסול כו׳
ומשמע קצת שגרס כן במתניתין וצ״ע בזה.

ביקורת תהיה כתב:תוס' דף ח ריש ע"ב בסוף הדיבור:
אע"ג דלעיל לא קאי, עיקר פירכא סמיך אותו מי גמירי מהדדי. המלה 'אותו' אין לה שחר, והיא תקועה כאבן נגף בדברי התוספות. ואמנם המפרשים סיקלו את המסלה וסילקו את המלה מדברי התוספות, כמצוין בגליון.
עד שבא רש"ש וניקד את המלה, ראו והשתאו:
אע"ג דִּלְעֵיל לָא קָאֵי, עִיקַּר פִּירְכָא סָמֵיךְ אַ'וְתוּ מִי גְמִירִי מֵהֲדָדֵי':

ביקורת תהיה כתב:

שמואל דוד כתב:כב:
טמא פסול כו׳
יש לעיין בלשון הגמרא שהרי במשנה ל״ג תיבת פסול.
וכן אצל שאר הפסולים לא כתב הגמרא פסול.
ועיין רש״י כג. ד״ה כגון - כדתנן טמא פסול כו׳
ומשמע קצת שגרס כן במתניתין וצ״ע בזה.

אשתמיטתך פסקא דלעיל טז ע"ב 'אונן פסול'.

שברי לוחות כתב:

ביקורת תהיה כתב:תוס' דף ח ריש ע"ב בסוף הדיבור:
אע"ג דלעיל לא קאי, עיקר פירכא סמיך אותו מי גמירי מהדדי. המלה 'אותו' אין לה שחר, והיא תקועה כאבן נגף בדברי התוספות. ואמנם המפרשים סיקלו את המסלה וסילקו את המלה מדברי התוספות, כמצוין בגליון.
עד שבא רש"ש וניקד את המלה, ראו והשתאו:
אע"ג דִּלְעֵיל לָא קָאֵי, עִיקַּר פִּירְכָא סָמֵיךְ אַ'וְתוּ מִי גְמִירִי מֵהֲדָדֵי':

יפה, ועיי"ש בפתח עינים להחיד"א, ובעיני כל חי, ותרווה נחת

ההוא דאמר כתב:יג, א
איך הותר לרבי טרפון לקלל את עצמו - והלא קללת חכם אפילו על תנאי היא באה
אמר רבי טרפון אקפח את בניי אם לא שמעתי להבחין הפרש בין קבלה לזריקה ואין לי לפרש וכו'.
צ"ע, דהלא שנינו במכות [יא, א] דקללת חכם אפילו על תנאי היא באה. וכמדומה שכבר עמדו בזה.

שמואל דוד כתב:

ביקורת תהיה כתב:

שמואל דוד כתב:כב:
טמא פסול כו׳
עיין גמרא טז. אונן כו׳ בלי תיבת פסול ע"ש
וא"כ הגמרא בדף טז: אונן פסול כו' לכאורה לא קאי על מתני׳ ודו״ק בזה.

ביקורת תהיה כתב:מים לא קמבעיא לי דלא חייצי, כדאמרינן בשלהי תמיד נשחט גבי 'שֶׁבַח הוּא לִבְנֵי אַהֲרֹן שֶׁיֵּלְכוּ עַד אַרְכוּבּוֹתֵיהֶם בְּדָם', וְהָא קָא חָיֵיץ, לַח הוּא וְאֵינוֹ חוֹצֵץ.
כי קמבעיא לי, שלג הוא דקמבעיא לי, מי הוי כמים ולא חייץ, או דלמא שלג לאו לח הוא וחייץ?

שמואל דוד כתב:אגב יש לציין לגמרא בבא בתרא בפרק לא יחפור בעי רבי ירמיה רגלו אחת תוך חמישים כו׳ וכ״ה דרכו של רבי ירמיה בכ״מ דוק ותשכח.

שו"ת משאת בנימין סימן מט
משום דהכי דרכו ומדתו של ר' ירמיה בעיות שלו לשאול בבה"מ שאלות זרות ורחוקות משום יגדיל תורה ויאדיר ואף על פי שאינן באפשרות רק דרוש וקבל שכר וזה מצינו בכמה מקומות בתלמוד ובפרט בפרק בהמה המקשה וכדאמרינן בפ' ב' דב"ב ועל דא אפקיה מבי מדרשא.

שמואל דוד כתב:אגב יש לציין לגמרא בבא בתרא בפרק לא יחפור בעי רבי ירמיה רגלו אחת תוך חמישים כו׳ וכ״ה דרכו של רבי ירמיה בכ״מ דוק ותשכח.

ביקורת תהיה כתב:'ציצית ראשו' הן הפאות, שכן גם הכהנים מוזהרים בלאו דבל תקיפו.

חיים סגל כתב:

שמואל דוד כתב:

ביקורת תהיה כתב:'ציצית ראשו' הן הפאות, שכן גם הכהנים מוזהרים בלאו דבל תקיפו.

ליכא חיוב לגדל פאות ארוכות

אכן, אך לכאורה גם אין איסור משום פירוע ראש, וממילא שייך למיבעי

חיים סגל כתב:אכן, אך לכאורה גם אין איסור משום פירוע ראש, וממילא שייך למיבעי

ההוא דאמר כתב:כז, ב
שאלה עצומה על יסוד הגרי"ז באיסור נעבד לגבוה
אתנן
ברש"י [נידה מא, א] כתב על דברי הגמ' שולדות קדשים גם נוהג בהם פסול אתנן ובזה עלו ירדו אף לר"ש, דמיירי בקדשים קלים ואליבא דריה"ג, ולכך יכול הוא לעובדם בע"ז, דאם לא כן אלא מיירי בקדשי קדשים, אם כן אינן שלו שיוכל לאוסרם.
וז"ל, הכי נמי מסתברא. דכל הני פסולין דהכא בבהמות קדשים קאמר ורובע ונרבע כגון שהקדישן ולבסוף נרבעו ומוקצה ונעבד נמי בקדשים קלים ואליבא דרבי יוסי הגלילי דאמר ממון בעלים הן ויכול לאוסרן והכי נמי מוקמינן בפרק בתרא דזבחים (דף קיד.)|".
ויש לעיין, ליסודו הנודע של הגרי"ז [הל' איסורי מזבח כמדו'], שנעבד לגבוה חלוק מנעבד להדיוט, ונאסר מחמת גוף העבירה שנעבדה בו, ולא משום חלות איסור שחל בו, והרי זה דומיא דנוגח שפסול למזבח, הגם שאין בו חלות בגופו, אלא עצם העבירה שנעשתה בו הופכת אותו למאוס לגבוה.

שמואל דוד כתב:כ״ו ע״א
בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא הוא בפנים וציציתו בחוץ מהו כו׳
ופירש״י ציציתו - ציצית ראשו דהיינו שערו
ויש להעיר דהנה הכהן חייב לספר כל שערו א׳ לשלושים יום וא״כ איך אפשר ציור כזה?
וכה״ג יש להעיר בגמרא י״ט. יצא שערו בבגדו כו׳ לפי פירש״י שם שהכוונה לשערות ראשו. (ועיין שם בשיטה).
עוד יש לעיין מדוע נקט רבי ירמיה לשון ציציתו ולא אמר שערו.
אגב יש לציין לגמרא בבא בתרא בפרק לא יחפור בעי רבי ירמיה רגלו אחת תוך חמישים כו׳ וכ״ה דרכו של רבי ירמיה בכ״מ דוק ותשכח.

פלתי כתב:

חיים סגל כתב:אכן, אך לכאורה גם אין איסור משום פירוע ראש, וממילא שייך למיבעי

מדוע שלא יהא איסור פרוע ראש בפיאות?