מסכת זבחים - הערות והארות פנינים ומרגליות

הערות, בירורים וחידושים במרחבי התלמודים. לומדי דף היומי וכל חבורות הלומדים
עזריאל ברגר
הודעות: 3847
הצטרף: ג' אוקטובר 14, 2014 3:49 pm
מיקום: ארץ הקודש

Re: מסכת זבחים - הערות והארות פנינים ומרגליות

הודעהעל ידי עזריאל ברגר » ב' יולי 30, 2018 11:48 am

ההוא דאמר כתב:קז, ב
מדוע לא נימא רובו ככולו בשחוטי חוץ
אמר רב מרי לאיתויי כולה בפנים וצוארה בחוץ [צוארה] בחוץ פשיטא אמאי קפיד רחמנא אשחיטה ושחיטה בחוץ היא.
יש לעיין מדוע לא נימא רובו ככולו, ונחשיב שהבהמה כולה נמצאת בתוך העזרה, ויש לה דין של שחיטה בפנים.
והשאלה הנלווית, מה יהיה הדין אם כל הבהמה נמצאת בעזרה, והאדם השוחט נמצא מחוץ לעזרה ושוחט בסכין ארוך. [הגמ' בחולין [כמדו'] מביאה דוגמא כזו, ששוחט בסכין ארוך].

זו גמרא מפורשת, כמדומני בריש מכילתין.

ביקורת תהיה
הודעות: 364
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: מסכת זבחים - הערות והארות פנינים ומרגליות

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ב' יולי 30, 2018 12:18 pm

ההוא דאמר כתב:קז, ב
מדוע לא נימא רובו ככולו בשחוטי חוץ
אמר רב מרי לאיתויי כולה בפנים וצוארה בחוץ [צוארה] בחוץ פשיטא אמאי קפיד רחמנא אשחיטה ושחיטה בחוץ היא.
יש לעיין מדוע לא נימא רובו ככולו, ונחשיב שהבהמה כולה נמצאת בתוך העזרה, ויש לה דין של שחיטה בפנים.
והשאלה הנלווית, מה יהיה הדין אם כל הבהמה נמצאת בעזרה, והאדם השוחט נמצא מחוץ לעזרה ושוחט בסכין ארוך. [הגמ' בחולין [כמדו'] מביאה דוגמא כזו, ששוחט בסכין ארוך].

א. משום שנאמר 'וֶהֱבִיאוּם לַייָ', שֶׁתְּהֵא כּוּלָּהּ לִפְנִים (דף כו ע"א).
ב. פלוגתא דשמעון התימני וחכמים בריש כל הפסולין: 'וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי יְיָ', וְלֹא הַשּׁוֹחֵט לִפְנֵי הַשֵּׁם; שִׁמְעוֹן הַתִּימְנִי אוֹמֵר, מִנַּיִן שֶׁיִּהְיוּ יָדָיו שֶׁל שׁוֹחֵט לִפְנִים מִן הַנִּשְׁחָט, תַּלְמוּד לוֹמַר 'וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי יְיָ', שׁוֹחֵט אֶת בֶּן הַבָּקָר יְהֵא לִפְנֵי הַשֵּׁם.

אהרן תאומים
הודעות: 73
הצטרף: ב' יולי 30, 2018 9:15 am
מיקום: קנדה
שם מלא: אהרן תאומים
יצירת קשר:

Re: מסכת זבחים - הערות והארות פנינים ומרגליות

הודעהעל ידי אהרן תאומים » ב' יולי 30, 2018 2:20 pm

ההוא דאמר כתב:קב, ב
דברי תורה טהורים בכל מקום
והאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן בכל מקום מותר להרהר חוץ ממרחץ ומבית הכסא לאונסו שאני
ידיעה מעניינת מובאת בדרך שיחה [להגרח"ק שליט"א] ח"א פרשת ואתחנן:

מתוך ספרי "אלף בית רש"י" הנמצא בשלבי עריכה ראשוניים - אשמח לקבל הערות והארות ושאלות בדיוקים לשוניים ברש"י בדווקא בכל מקום בש"ס aharonteomim@gmail.com
רש"י ד"ה והיכי עביד הכי. רבי אלעזר ברבי שמעון דאמר האי דינא בבית הכסא:
רש"י ד"ה לאונסו. שהיתה שמועתו שגורה בפיו ומהרהר בה על כרחו ודוגמתו שמעתי בקדושין:
נפתח בנאמר בגמרא בתחילת הסוגיא :
אמר רבא האי דינא מרבי אלעזר ברבי שמעון גמירנא דאמר בבית הכסא – בהמשך מובא הדין המדובר ולא כדין פסוק אלא בצורת דיון ארוך בנוגע לטבול יום הבא לבקש לאכול ממנחה וכו' שעל כל זה ציין רבא שהוא מר"א ברבי שמעון וזה למעשה ברייתא שלמה,
פירוש דברי רבא בפשטות שרבא למד את הדין הזה מר"א בר"ש שאמרה בבית הכסא,
בסיום הדין – הדיון הזה, שואלת הגמרא והיכי עביד הכי – מסביר רש"י איך ר"א בר"ש אמר את זה בבית הכסא, ו[הרי] אמר רבה בר בר חנה א''ר יוחנן בכל מקום מותר להרהר [בדברי תורה] חוץ ממרחץ ומבית הכסא, מתרצת הגמרא לאונסו שאני, מסביר רש"י שהיתה שמועתו שגורה בפיו ו[לכן] מהרהר בה על כרחו.
ומכאן נבוא להציג את הדיוקים ברש"י ולאחר מכן שאילות בהבנת דברי הגמרא ורש"י שחלקם הובאו במפרשים.
א. מדוע רש"י כותב "האי דינא" יכל לומר דאמר בבית הכסא ומובן מאוד שמדובר בדין הזה.
ב. רש"י כותב שהיה שמועתו שגורה בפיו, מנין לרש"י שכך היה לכן היה מהרהר וכי לא יכל לומר שהיה מהרהר על כרחו, ומיני וביה נשאל הרי כתוב "שאמר" וכפי שרש"י עצמו מסביר בפירוש שאילת הגמרא ובתירוץ זה נהפך להירהור גרידה,
ג. ונמשיך ונשאל ואם זה אכן היה הרהור בלבד כפי שרש"י אומר, איך ידע מכך רבא.
ד. ממשיך רש"י לומר שדוגמתו "שמעתי" בקידושין, מדוע רש"י כותב שמעתי על דבר לכאורה הכתוב במפורש בגמרא, אמנם הלשון "שמעתי" ברש"י מופיע פעמים בודדות בש"ס כשמציין לגמרא אחרת ובדרך כלל הכוונה לפירוש הנאמר לו מרבותיו כשלמד את המסכתא השניה, אבל במסכת זבחים מופיע לשון זו כמה וכמה פעמים אבל על דברים הנוגעים לקדשים ורש"י כותב זאת לגבי דברים ששמע בסדר יומא או במסכת מנחות, ולכאורה זה שענין קדשים אין לסמוך על סברות והכל צריך להיות במסורת, וא"כ הקושיה תתחדד יותר מה ראה לומר זאת על ענין שאינו קשור באופן ישיר לקדשים אלא ללימוד בבית הכסא, גם הלשון דוגמתו הוא שונה משאר מקומות שכותב כמו או וכן.
ה. הדבר הוכח כמה פעמים שיש לרש"י דרך מיוחדת בהבאת ראיות או מקורת לפירושו, שבחלקם לא ציין מקום כלל אלא כתב כמו או כדאיתא בלי לציין מקום, ויש מקומות שמציין מקום כשם הפרק ללא שם המסכתא ולפעמי מציין את שם המסכתא בלבד, ובכל מקרה ציון מקום וככל שהוא מפורט יותר יורה למעיין שרש"י רוצה שנסתכל באותו מקום, ולפעמים בשם המסכת עצמה נרמז ענין נוסף בהבנת הדברים, וא"כ צריך להבין מדוע ציין כאן למסכת קידושין.

ומרש"י נפן לשאלות הנוספות המתעוררות בסוגיה זו, וכן דיוקים בגמרא:
א. נכתב בגמרא שרבא למד זאת מר"א בר"ש, דבר זה לא יתכן כידוע רבא אמורא בדור הרביעי ורבי אלעזר הוא תנא, ואכן המהרש"ק גורס רב, שזה דבר אפשרי.
ב. גם לגירסא רב צריכים לציין שזו היא המימרא היחידה שאמר משמו של ר"א בר"א, ולא רק שאמר סתם משמו אלא ציין "דגמירנא" פי' שלמד זאת ממנו, כידוע רב הוא תלמידו של רבי וממנו רוב תורתו ואף היה המתורגמן בבית מדרשו של רבי – רבי יהודה הנשיא , ואכן רבי אלעזר בר"ש נחשב בגמרא לחברו.
ג. ואם אכן זה הדין היחיד שלמד ממנו, הייחודיות והתמיהה העולה מכך יגברו, למה בדיוק את עניין זה אמר בבית הכסא, ולמאי ציין זאת.
ד. דין זה אינו ככל הדינין אלא זה דין שנאמר בצורה של דיון ארוך שזה דבר לא שכיח כמעט.
ה. הגמרא מתרצת שזה היה לאונסו וכי שכבר הוזכר שרש"י מסביר שהרהר, וא"כ איך ידע מכך רב ונהיה מוכרחים לומר שלאחר שהרהר ר"א בבית הכסא אמר לרב את מה שהרהר, והשאילה העולה מאליה לצורך מה היה צריך ר"א לומר שחשב על זה בבית הכסא, ועוד יותר לצורך מה רב ממשיך לספר זאת.
ו. השפת אמת מתמיה על רש"י דר"א אמרה בבית הכסא דמה שייך לומר על זה לאונסו לפלפל כל כך ואם זה מתוך הרהור של אונס ששכח שהוא בבה"כ למה רבא לא הזכיר לו שיפסיק (ויש ששואלים איך הלכו יחד לביה"כ הרי צריך לילך יחידי והם הבינו שרב היה בסמיכות לר"א) ולכן כותב השפ"א שרבא היה בביה"כ ושמע משם את פלפולו של ר"א ועל זה שאלה הגמרא איך מותר להרהר ומשני לאונסו שאני, ממשיך השפ"א לומר שלשון הגמרא בתחילה דאמר בבית הכסא, הוא לאו דווקא או שטעות סופר וצ"ל לומר גמרינא בבה"כ מר"א דאמר וכו'
דברי השפ"א המנוגדים לרש"י והמכריחים להגיה בגמרא צ"ע גם מה שהזכיר רבא הרי זה לא יתכן, ואף למקיימים את הגרסא רבא בגמרא ומסבירים שלא למד את זה מר"א ממש אלא משמו וכך הועבר במסורה שאמר את זה בבית הכסא, אבל לפי ציור השפ"א לא שייך כלל לומר רבא, ועוד אל פי דברי השפת אמת אלמאי אמר רבא היכן שמע זאת כשהיה בבית הכסא.
אחר כל זאת נילך במסילה שרש"י מוליכנו לנאמר במסכת קידושין דף ל"ג ע"א ונפתח קודם בדברי רש"י שם בד"ה
לאונסיה שאני. פעמים שהוא טרוד ומעיין בשמועתיה לפני כניסתו למרחץ וע''כ היא שגורה בפיו ולבו ומעיין בה בבית המרחץ: וכאן שוב רש"י כותב את הלשון שגורה בפיו ולבו, ומפרט יותר, פירוש זה שרש"י אומר שגורה בפיו הוא לכאורה תוספת שאיננה נזקקת ממש לפשט שהרהר, מאן יאמר לן שהייתה שגורה בפיו ובוודאי דבר זה היה לרש"י במסורה מרבותיו והוצרך לכך, אמנם בזבחים יכלנו לומר שכתב שגורה בפיו בגלל מה שרב אמר דגמירנא "דאמר" בבית הכסא ולכן אפשר לקשור זאת ללשון שגורה בפיו, אלא שבקידושין בוודאי אין צריך לכך ללשון שגורה בפיו כי מדובר בהרהור בלבד ולא נאמר שם שום לשון אמירה, ורש"י כתב "דוגמתו" משמע שזכרון אחד עולה לכאן ולכאן.
ונמשיך בלשון הגמרא והא ר' חייא הוה יתיב בי מסחותא וחליף ואזיל רבי שמעון בר רבי ולא קם מקמיה ואיקפד ואתא אמר ליה לאבוה שני חומשים שניתי לו בספר תהלים ולא עמד מפני ותו בר קפרא ואמרי לה ר' שמואל בר ר' יוסי הוה יתיב בי מסחותא על ואזיל ר' שמעון בר רבי ולא קם מקמיה ואיקפד ואתא א''ל לאבוה שני שלישי שליש שניתי לו בתורת כהנים ולא עמד מפני ואמר לו שמא בהן יושב ומהרהר טעמא דבהן יושב ומהרהר הא לאו הכי לא לא קשיא הא בבתי גואי הא בבתי בראי ה''נ מסתברא דאמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן בכל מקום מותר להרהר חוץ מבית המרחץ ומבית הכסא דילמא לאונסיה שאני, ע"כ
מדובר כאן בשני סיפורים שארעו לרבי שמעון בר רבי – הוא רבי רבי יהודה הנשיא חברו של רבי אלעזר בן רבי שמעון, בשניהם הוא נכנס לבית המרחץ ולא קמו מפניו, והוא מספר זאת לאביו, תוך שהוא מזכיר את הדברים שהוא לימדם – את רבי חייא שני חומשים בתהילים, ואת בר קפרא או ר' שמואל בר ר' יוסי שני תשעיות בתורת כהנים ( הוא ספרא דבי "רב" תלמידו של רבי וחברו של ר' שמעון בנו של רבי, וכפי המסופר בגמרא שרב בהיותו מתורגמן בבית המדרש נכנסו באיחור ר' שמעון ורב חייא וחזר בשביל כל אחד מתחילת הדרשה ), רבי עונה לבנו ואמר לו שמא בהן יושב ומהרהר ומסביר רש"י וטרוד היה ולא הבין בעברך לפניו, ומובא בתוספת ישנים (נדפס כיום על הדף וכן מביאם המהרש"א) שמא בהן יושב ומהרהר כו'. לא היה צריך לומר בהן דה''ה בשאר ד''ת אלא הא דקאמר הכי סוד ה' ליראיו כדאיתא בב''ר דאמר ר' חייא יבא עלי אם לא הייתי מסתכל בספר תהלים כו', ע"כ ונוסיף עוד לדייק בתוך הדברים כי אם רוצה רבי לרצות לבנו יכול לומר בסתם שמא היה טרוד ולאו דווקא בדברי תורה, ומוסיף לומר "בהן" , ותוספות מסבירים שרבי ידע ברוח קדשו שהדברים החביבים על רבי חייא הוא מדרש התהילים וכפי שנמצא במדרש רבא בראשית ל"ג ג, [במדרש איתא שרבינו הוא רבי אומר את שבחו של תלמידו רבי חייא שהוא גדול וקדוש ומספר עליו רבי ישמעאל ברבי יוסי כביכול בתלונה שהוא לא קם מפניו, ורבי חייא נשאל (במפרשי המדרש פיר' שרבי שאל אותו) למה לא קם וענה מפני שהיה עסוק באגדת תהילים,(השל"ה מסביר שבמדרש תהילים מוסבר הפסוק מפני שיבה תקום שצריכים לעשות תשובה בצעירות ולא לחכות לזיקנה ולכן כך רבי חייא למד פשט בפסוק ומפני זה לא קם)] ובזה נחמו ביותר שהדברים שאתה עצמך למדתו הם הם הדברים החביבים עליו ביותר, וכפי שיומתק עם דברי רש"י בד"ה לאונסיה וכו' שגורה בפיו ולבו, שאכן חוזר עליהם תמיד,
אחר שהגיעונו שמדרש תהילים הם הדברים החביבין על רבי חייא, נבין שהדברים החביבין על בר קפרא/ר' שמואל בר"י הם תורת כהנים הוא ספרא דבי רב,
ומכאן נחזור לגמרא בזבחים ולדבר "רב" הוא האוסף ובודאי גם המחבב של הברייתות בתורת כהנים, ומביא את דברי רבי אלעזר ברבי שמעון, וכל הדרשות מהפסוקים הנאמרים במהלך אותו דיון "האי דינא" כמו שפותח רב בדבריו, וכפי שרש"י חוזר ומבי לשון זה האי דינא, מובאים אכן בתורת כהנים, ופותח רב ואומר האי דינא גמירנא מרבי אלעזר ברבי שמעון וכל פילפול זה הוא מהדברים החביבים עליו הגורמים שיאמרם בבית הכסא, ועל כך שאלה הגמרא איך יתכן שיאמרם בבית הכסא במקום שאפילו להרהר אסור, ועונה הגמרא וכפי שרש"י מביא מהמסורה "שמעתי" שהייתה שגורה בפיו,
והנה הדבר המיוחד הנלמד בבית מדרשו של "רבי" שדברים חביבים ומיוחדים גורמים שיחשבו עליהם בבית הכסא, ומאן דנפח מדיליה נפח ורבי ידע זאת גם על עצמו, חוזרים גם בבית מדרשו של חברו רבי אלעזר בר רבי שמעון, ובשניהם עניין חביבות של דברים השייכים לתורת כהנים בעניני הקרבנות ולמעלה מכך תהילים לדוד כדאיתא טוב יום בחצריך מאלף עולות שיעלה בנך שלמה, ולא לחינם בשניהם מצאנו את ענין ההרהור בבית הכסא, אמנם בקידושין הסיפור עצמו הוא גבי בית מרחץ (ולכך רש"י כתב "דוגמתו") אבל הן כשרבי אמר לבנו בהן היה מהרהר מדיליה נפח שאצלו זה יכול לקרות בבית הכסא, והן כשהגמרא מקשה ומביאה את דברי רבה בר בר חנה בשם רב יוחנן מוזכר גם בית הכסא,
ונפלאים הדברים וחביבין מאי דאיתא בבא מציעא דף פ"ה ע"א מספרת הגמרא על הייסורין שהיה לרבי שאמר עליהם חביבין יסורים במשך שלש עשרה שנים והסבל הגדול שהיה לו כשהיה הולך לבית הכסא שצעק מרוב יסורים ולכן היה מכוין ללכת בשעה שנתנו מספוא לחיות ויש רעש גדול ובכל זאת צעקותיו היו נשמעים עד ליורדי הים ומשיכה הגמרא לומר שיסורי ר' אלעזר ברבי שמעון שהיו מוציאים מתחתיו שישים קערות מלאות דם כל לילה שקיבלם מאהבה עדיפי מהיסורין של רבי שקיבלם לסיבה, (יעויין שם בגמרא גבי מעיו של ר"א בר"ש גדלם המופלג וכן ששאבו שומן ממנו ולכאורה גם אצלו סביר שהיה משמעות גדולה יותר לשהייה זמן ארוך בבית הכסא) ומכאן שרבי היה מגיע לבית הכסא לאונסו ואפשר שאפילו באותו הזמן היה מסוגל להרהר מדברים החביבים עליו, (ולכאורה שייך לומר שגם ר"א בר"ש נאנס לשהות יותר בבית הכסא).
וסיום הדברים שרש"י נקט את שם המסכת קידושין לרמוז בכך כשם שהדבר שנדמינו בו לבהמות מתקדש ונקרא קדושין והוא הוא לשון הקדש דאסר לה אכולא עלמא כהקדש, כך גדולי עולם אלו היו במקום הנחות ביותר בית הכסא נאנסים לחשוב בדבר המקודש קרבנות, וכדברי ר' צדוק הכהן שכל מעשה בגמרא משתייך לאותה המסכת שנכתב בה מעמד הר סיני בשבת כי בשבת ניתנה תורה, חורבן בית המקדש בגיטין כביכול גורשנו מארצנו, וכן המעשים האלו מענין בית הכסא והיכולת להתקדש גם שם נכנסים לקידושין ולזבחים.

אהרן תאומים
הודעות: 73
הצטרף: ב' יולי 30, 2018 9:15 am
מיקום: קנדה
שם מלא: אהרן תאומים
יצירת קשר:

Re: מסכת זבחים - הערות והארות פנינים ומרגליות

הודעהעל ידי אהרן תאומים » ב' יולי 30, 2018 2:26 pm

שמואל דוד כתב:קב.

כל חרון אף נאמר בו רושם

ועיין רש״י נאמר בו רושם - סימן מה של חרון היה שם. פעמים הכאה פעמים נזיפה פעמים קללה וגידוף כגון (שמואל א כ) ויחר אף שאול כתיב בתריה בן נעות המרדות ויחר אף אליהוא (איוב לב) לא רבים יחכמו (שם) ויחר אף יעקב ברחל התחת אלהים (בראשית ל) לשון נזיפה הוא

והנה יש לדקדק מדוע הביא רש״י הפסוק בבראשית לבסוף.

ומדוע רק אצל הפסוק בבראשית פירש לשון נזיפה הוא, ולא פירש כלום אצל הפסוק בשמואל ואיוב.

גם יש להעיר בהסדר שכתב רש"י הכאה נזיפה קללה. (לכאורה קללה חמור מנזיפה)

אגב עיין ערכין טז: הכאה קללה נזיפה. וע"ש בכל הסוגיא ודו"ק.

ואולי יש לומר שנזיפה עושה יותר רושם מקללה אף שקללה חמור טפי. וצ"ע.

מתוך ספרי אלף בית רש"י על הש"ס הארות וערות ושאלות בדיוקים ברש"י אשמח לקבל aharonteomim@gmail.com


רש"י ד"ה נאמר בו רושם. סימן מה של חרון היה שם פעמים הכאה פעמים נזיפה פעמים קללה וגידוף כגון (שמואל א כ) ויחר אף שאול כתיב בתריה בן נעות המרדות ויחר אף אליהוא (איוב לב) לא רבים יחכמו (שם) ויחר אף יעקב ברחל התחת אלהים (בראשית ל) לשון נזיפה הוא:
הדיוקים העולים ברש"י זה:
א. מדוע ציין רש"י כדוגמא לרושם שלוש דברים אלו – הכאה, נזיפה, קללה וגידוף, הרי יש עוד דוגמאות שכתוב סוגי עונש בעקבות החרון אף, כגון (בראשית לט יט) וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנָיו אֶת דִּבְרֵי אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר דִּבְּרָה אֵלָיו לֵאמֹר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָשָׂהּ לִי עַבְדֶּךָ וַיִּחַר אַפּוֹ. ולאחר מכן נתנו בבית הסהר.
ב. שלשת הפסוקים שרש"י מביא משמעותם נזיפה, מדוע לא הביא פסוק לדוגמא על השאר, הכאה – (במדבר כב כז ) ותֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יְהוָה וַתִּרְבַּץ תַּחַת בִּלְעָם וַיִּחַר אַף בִּלְעָם וַיַּךְ אֶת הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל, קללה – דברים כט כו) וַיִּחַר אַף יְהוָה בָּאָרֶץ הַהִוא לְהָבִיא עָלֶיהָ אֶת כָּל הַקְּלָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה, ולהיפך בהבאת פסוקים אלו יכל רש"י להביא רק פסוקים מן התורה ללא דברי נביאים, כמו שמשמע בלשון הגמרא, כל חרון אף שבתורה.
ג. וכפי שמובן מרש"י שזה לאו דווקא תורה אלא גם נ"ך וע"כ הביא פסוק מן התורה מן הנביאים ומן הכתובים, מדוע סדרן בסדר הזה מן הנביאים מן הכתובים ולבסוף מן התורה, ומדוע בחר גם דווקא פסוקים אלו, אכן הפסוק שרש"י הביא מן התורה זו הפעם הראשונה שנאמר "חרון אף", אבל בנביאים הפעם הראשונה זה פסוק בספר יהושוע (ז א) "וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מַעַל בַּחֵרֶם וַיִּקַּח עָכָן בֶּן כַּרְמִי בֶן זַבְדִּי בֶן זֶרַח לְמַטֵּה יְהוּדָה מִן הַחֵרֶם וַיִּחַר אַף יְהוָה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל.", ובכתובים זה פסוק בספר דברי הימים א (יג י) "וַיִּחַר אַף יְהוָה בְּעֻזָּא וַיַּכֵּהוּ עַל אֲשֶׁר שָׁלַח יָדוֹ עַל הָאָרוֹן וַיָּמָת שָׁם לִפְנֵי אֱלֹהִים." .
ד. רש"י כותב בסוף דבריו - לשון נזיפה הוא שזה משתמע רק על הפסוק האחרון, ולכאורה כל שלושת הפסוקים הם לשון נזיפה, והיה צריך לומר בתחילה לשון נזיפה כגון וכו'.
והנה ההסבר בדברי רש"י טמון בפתיחת דבריו "סימן מה", וכוונתו למקומות שלא נאמר בהם עונש ממש אלא סימן מה לכל הפחות, ובזה תתחזק קושית הגמרא על הפסוק במשה שאפילו "סימן מה" אין בו, ורש"י ממשיך להביא שלשה דברים הנכללים בסימן מה שאינם עונש, ודברים אלו הם על פי הגמרא בערכין (דף טז ע"ב) עד היכן תוכחה רב אמר עד הכאה ושמואל אמר עד קללה ורבי יוחנן אמר עד נזיפה כתנאי רבי אליעזר אומר עד הכאה רבי יהושע אומר עד קללה בן עזאי אומר עד נזיפה אמר רב נחמן בר יצחק ושלשתן מקרא אחד דרשו {שמואל א כ-ל} ויחר אף שאול ביהונתן ויאמר לו בן נעות המרדות וכתיב {שמואל א כ-לג} ויטל שאול את החנית עליו להכותו למאן דאמר עד הכאה דכתיב להכותו ולמאן דאמר עד קללה דכתיב {שמואל א כ-ל} לבשתך ולבושת ערות אמך ולמאן דאמר עד נזיפה דכתיב ויחר אף שאול וכו',
ולכן רש"י הביא בראשונה את הפסוק ויחר אף שאול כי שלשת הדברים נמצאים בפסוק זה, (ורש"י קראם קללה וגידוף כי לבשתך ולבשת ערות אמך זה לשון כפולה), ואפשר שסידרם לא כהגמרא בערכין הכאה קללה ונזיפה שזה כסדר חומרתם ראה שם במפרשים, אלא אפשר שאולי סידרם רש"י בסדר זה הכאה החמור יותר לרושם של חרון, המצוי יותר נזיפה והאחרון קללה,
לאחר מכן הביא רש"י את הפסוק באיוב שהמיוחד בו שנאמר שם שלשה פעמים חרון אף, וַיִּחַר אַף אֱלִיהוּא בֶן בַּרַכְאֵל הַבּוּזִי מִמִּשְׁפַּחַת רָם בְּאִיּוֹב חָרָה אַפּוֹ עַל צַדְּקוֹ נַפְשׁוֹ מֵאֱלֹהִים ...וַיַּרְא אֱלִיהוּא כִּי אֵין מַעֲנֶה בְּפִי שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר אַפּוֹ, ורק לאחר מכן נאמרת הנזיפה,
ואחרון חביב מביא רש"י את הפסוק מן התורה שזה פעם ראשונה שכתוב חרון אף בכל התנ"ך, אבל הנזיפה ממש לא מורגשת הוצרך רש"י לומר שהמילים "התחת אלקים" הם לשון נזיפה, אף שיעקב אבינו לא אמר על רחל עצמה במפורש נזיפה אלא זה תוכחה שמשתמע כאילו שהיא לא פונה לה' כביכול שאליו צריך לפנות, ועוד מצאנו לשון זה ולא בכוונת נזיפה אלא עידוד, אצל יוסף שאמר התחת אלקים אני בשביל להרגיע את אחיו שלא יפחדו, ואפשר לרמוז על פי מה דאיתא באבות פרק ו משנה ב אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, בְּכָל יוֹם וָיוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת מֵהַר חוֹרֵב וּמַכְרֶזֶת וְאוֹמֶרֶת אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה שֶׁכָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה נִקְרָא נָזוּף, שֶׁנֶּאֱמַר נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם, שפירושה מי שסר מן התורה הוא נקרא נזוף כ"ש מי שסר מן ה' עצמו ולא מתפלל ומבקש ממנו כביכול, ונרמז אשה יפה – רחל אמנו שנאים מעשיה, וסרת טעם –
שבקשה מיעקב אבינו בנים ולא מאלקים.
קשר נוסף בדרך רמז נמצא בהבאת דווקא פסוקים אלו משמואל ומאיוב, נראה שבסוף הסוגיא הזו בענין החרון אף על משה, מביאה הגמרא פסוקים משמואל בענין שאול, ופסוקים מאיוב, ועוד אפשר שהם שלוש של שלוש שלוש - סביב שלושת פסוקים אלו יש את שלושת הענינים של הכאה נזיפה וקללה, בשמואל כמו שהובא לעיל מהגמרא בערכין, באיוב, בירושלמי סוטה פרק ה' הלכה ו' אליהוא בן ברכאל הבוזי ממשפחת רם, הוא בלעם שרצה לקלל
ולבסוף ברכ-אל, (ויש שם גם דרש רם משפחת אברהם), והפעם הראשונה שנאמר בתורה חרון אף והכאה הוא בבלעם שנאמר ויחר אף בלעם ויך את האתון במקל, בתורה איתא במדרש רבה על פסוק זה וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל (בראשית ל, ב), רַבָּנָן דְּרוֹמָאָה בְּשֵׁם רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר (איוב טו, ב): הֶחָכָם יַעֲנֶה דַּעַת רוּחַ, זֶה אַבְרָהָם, (בראשית טז, ב): וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי. (איוב טו, ב): וִימַלֵּא קָדִים בִּטְנוֹ, זֶה יַעֲקֹב, וראה במפרשי המדרש על המושג רוח קדים וברש"י פרשת בשלח על הפסוק ברוח קדים עזה כל הלילה, והיא היא הכאה המכה על הים (ראה גם הפסוקים הסמוכים בישעיה כז ז הַכְּמַכַּת מַכֵּהוּ הִכָּהוּ אִם כְּהֶרֶג הֲרֻגָיו הֹרָג. ח בְּסַאסְּאָה בְּשַׁלְחָהּ תְּרִיבֶנָּה הָגָה בְּרוּחוֹ הַקָּשָׁה בְּיוֹם קָדִים, וזה נסוף על יציאת מצרים) וכן במכילתא שם וְאֵי זוֹ זוֹ? זוֹ רוּחַ קָדִים. וכֵן אַתָּה מוֹצֵא, שֶׁלֹּא נִפְרָע הַמָּקוֹם מֵאַנְשֵׁי דּוֹר הַמַּבּוּל וּמֵאַנְשֵׁי סְדוֹם, אֶלָּא בְרוּחַ קָדִים עַזָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (אִיּוֹב ד,ט) מִנִּשְׁמַת אֱלוֹהַּ יֹאבֵדוּ, וּמֵרוּחַ אַפּוֹ יִכְלוּ. הרי לנו הכאה, וקללה כדאיתא על שאמרה ואם אין מתה אנכי ואכן נתקיימה קללתה ומתה בלידת בנה בנימין (ששאול משבט זה), ונזיפה התחת אלקים.

שמר
הודעות: 450
הצטרף: ו' אפריל 07, 2017 2:30 am

Re: מסכת זבחים - הערות והארות פנינים ומרגליות

הודעהעל ידי שמר » ג' יולי 31, 2018 10:32 am

ההוא דאמר כתב:קז, ב
מדוע לא נימא רובו ככולו בשחוטי חוץ
אמר רב מרי לאיתויי כולה בפנים וצוארה בחוץ [צוארה] בחוץ פשיטא אמאי קפיד רחמנא אשחיטה ושחיטה בחוץ היא.
יש לעיין מדוע לא נימא רובו ככולו, ונחשיב שהבהמה כולה נמצאת בתוך העזרה, ויש לה דין של שחיטה בפנים.
והשאלה הנלווית, מה יהיה הדין אם כל הבהמה נמצאת בעזרה, והאדם השוחט נמצא מחוץ לעזרה ושוחט בסכין ארוך. [הגמ' בחולין [כמדו'] מביאה דוגמא כזו, ששוחט בסכין ארוך].

כמדומני שיש פה הבנה אחרת בכל הסוגיא.
הנה יש להקשות מדוע בגוונא שכולה בחוץ וצווארה בפנים לא הקשתה הגמ' מדוע חייב הלא אשחיטה קפיד רחמנא וצווארה בפנים.
ועיין היטב ברש"י בסוגיין והעולה שאין כאן שאלה של סברות האם אזלינן בתר צוארה או בתר גופה אלא האם מתקיים שפיר הדין של "ואל אהל מועד לא הביאו" כלומר האם נקרא שנכנס לאהל מועד בשביל "לצאת מהחוץ" ולהיפטר.
ועל גוונא דצווארה בחוץ וגופה בפנים הקשתה הגמ' פשיטא אשחיטה קפיד רחמנא - כלומר פשוט שחייב בכה"ג שהרי לא נקרא שהביאה לאהל מועד שהרי צוארה\מקום השחיטה בחוץ ולא הובא אף פעם, ועל זה תי' רב מרי דמיירי שצוארה בפנים וגופה בחוץ שבזה איכא סברא טפי שמקרי שבאה לאהל מועד שהרי צווארה בפנים (שהוא לכאורה עיקר המגדיר אם באה אם לאו) והו"א שייפטר קמ"ל שאין זה נקרא שבאה לאהל מועד וחייב, ובקיצור אין הנושא מיקום אלא מעשה הבאה.
ולפי"ז לא שייך כאן דיני רובו ככולו, שדינים אלו נאמרו בשביל להגדיר מהו המיקום של הקרבן אבל כאן לא במיקום עסקינן אלא במעשה הבאה לאהל מועד, כלומר אף אי נימא רובו ככולו ורובה בפנים ובאמת מוגדרת כל הבהמה שמיקומה שם עדיין סוכ"ס צווארה לא בא לאוהל מועד ובעי ביאה במציאות, וכמו שלא שייך לומר על אוכל רוב כזית בפסח שיצא מדין רובו ככולו דבעין מציאות אכילת כזית ולא "כאילו".

שמואל דוד
הודעות: 3261
הצטרף: ו' אפריל 08, 2016 10:11 am

Re: מסכת זבחים - הערות והארות פנינים ומרגליות

הודעהעל ידי שמואל דוד » ד' אוגוסט 01, 2018 1:53 am

קו:

אלא אמר ר' אבין ק"ו כו'

ועיין בהגהות הב"ח שהגיה דצ"ל אביי וכן איתא בילקוט כו' "וכן משמע להדיא מגמ'"

אשמח בביאור כוונתו.

ביקורת תהיה
הודעות: 364
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: מסכת זבחים - הערות והארות פנינים ומרגליות

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ד' אוגוסט 01, 2018 4:33 pm

ביקורת תהיה כתב:
ההוא דאמר כתב:קז, ב
מדוע לא נימא רובו ככולו בשחוטי חוץ
אמר רב מרי לאיתויי כולה בפנים וצוארה בחוץ [צוארה] בחוץ פשיטא אמאי קפיד רחמנא אשחיטה ושחיטה בחוץ היא.
יש לעיין מדוע לא נימא רובו ככולו, ונחשיב שהבהמה כולה נמצאת בתוך העזרה, ויש לה דין של שחיטה בפנים.

משום שנאמר 'וֶהֱבִיאוּם לַייָ', שֶׁתְּהֵא כּוּלָּהּ לִפְנִים (דף כו ע"א).

תשובה שלא כענין!
שם הנושא הוא כשרות עבודת הקרבן, וגילתה תורה שאין העבודה כשרה עד שתהא הבהמה כולה בפנים, דבענין זה לא אמרינן מיעוטא בתר רובא גריר.
כאן הנושא הוא חיובא דשחיטת חוץ, ובענין זה מסתבר דאמרינן רובה ככולה כמו בכל התורה כולה, ואם יהיה מיעוטה בחוץ ורובה וצוארה בפנים – פטור (וכ"מ במנחת חינוך וכ"נ שנוטה דעת חזו"א).
ואם כן קמה השאלה וגם נצבה: אמאי בכולה בפנים וצוארה בחוץ לא נימא צוארה בתר גופה גריר ופתח אוהל מועד היא.

ההוא דאמר
הודעות: 1040
הצטרף: ד' נובמבר 29, 2017 4:09 am

Re: מסכת זבחים - הערות והארות פנינים ומרגליות

הודעהעל ידי ההוא דאמר » ד' אוגוסט 01, 2018 7:01 pm

קח, א
במה תלוי פלוגתת התוס' - בקומץ שחסר יש דין עלו לא ירדו
תוס' ריש העמוד, "וקצת תימה, קומץ ולבונה אמאי לא מיחייב עלייהו בחוץ כשחסרו, נהי דמיפסלי לכתחילה, מ"מ מתקבלין הם בפנים, דאם עלו לא ירדו, דהוה ליה פסולו בקדש כשחסר בין קמיצה להקטרה".
מבואר בדברי התוס', כי מנחה שחסרה, יש לה דין של עלו לא ירדו, כדין כל פסולי הקדשים ששנינו לעיל בפ' המזבח מקדש [פג, א ואילך].
מאידך, ציינו בהגהות עוז והדר [הנדמ"ח, במסורת הש"ס] את דברי התוס' לעיל [מב, ב ד"ה הקומץ], דקומץ שחסר, אף דעלה על גבי המזבח, ירד. וז"ל התוס': "
וכל שכן קומץ דמיפרת דלא מסקינן".

ויש לדון, במאי פליגי בעלי התוס', ומהו שורש הנידון, האם בקומץ שחסר אמרינן דעלו לא ירדו כדין כל הפסולין. או דשאני קומץ שחסר, דירד מכל מקום, וצ"ע.
נערך לאחרונה על ידי ההוא דאמר ב ד' אוגוסט 01, 2018 9:48 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

עזריאל ברגר
הודעות: 3847
הצטרף: ג' אוקטובר 14, 2014 3:49 pm
מיקום: ארץ הקודש

Re: מסכת זבחים - הערות והארות פנינים ומרגליות

הודעהעל ידי עזריאל ברגר » ד' אוגוסט 01, 2018 8:13 pm

ביקורת תהיה כתב:
ביקורת תהיה כתב:
ההוא דאמר כתב:קז, ב
מדוע לא נימא רובו ככולו בשחוטי חוץ
אמר רב מרי לאיתויי כולה בפנים וצוארה בחוץ [צוארה] בחוץ פשיטא אמאי קפיד רחמנא אשחיטה ושחיטה בחוץ היא.
יש לעיין מדוע לא נימא רובו ככולו, ונחשיב שהבהמה כולה נמצאת בתוך העזרה, ויש לה דין של שחיטה בפנים.

משום שנאמר 'וֶהֱבִיאוּם לַייָ', שֶׁתְּהֵא כּוּלָּהּ לִפְנִים (דף כו ע"א).

תשובה שלא כענין!
שם הנושא הוא כשרות עבודת הקרבן, וגילתה תורה שאין העבודה כשרה עד שתהא הבהמה כולה בפנים, דבענין זה לא אמרינן מיעוטא בתר רובא גריר.
כאן הנושא הוא חיובא דשחיטת חוץ, ובענין זה מסתבר דאמרינן רובה ככולה כמו בכל התורה כולה, ואם יהיה מיעוטה בחוץ ורובה וצוארה בפנים – פטור (וכ"מ במנחת חינוך וכ"נ שנוטה דעת חזו"א).
ואם כן קמה השאלה וגם נצבה: אמאי בכולה בפנים וצוארה בחוץ לא נימא צוארה בתר גופה גריר ופתח אוהל מועד היא.

לא עיינתי בספרים שציינת, אבל "והביאום לה'" הוא פסוק בפרשת שחוטי חוץ, ואם משמעותו היא שצריכים להביא את הבהמה בשלמות - כל מי שלא עשה כן ה"ה שוחט בחוץ לכאורה.

ביקורת תהיה
הודעות: 364
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: מסכת זבחים - הערות והארות פנינים ומרגליות

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ד' אוגוסט 01, 2018 10:28 pm

הטענה טענה, אך בפשטות משמע כי אבוה דשמואל ושמואל עוסקים בשאלה של כשר ופסול, ככל שאר האופנים המוזכרים שם בהמשך, ולא בשאלה של חיוב כרת ופטור כרת. וכמו כן הרמב"ם מביא דין זה בפסולי המוקדשים, ולא בדיני שחיטת חוץ.
זאת ועוד, התוס' שם בד"ה חתך כתבו שהדין של תהא כולה לפנים משום 'והביאום' היינו לכתחלה, ודלא כהרמב"ם שכתב: היתה הבהמה כולה בפנים ורגלה בחוץ ושחט – הזבח פסול, שנאמר 'והביאום ליי', עד שתהיה כולה בפנים.

שמר
הודעות: 450
הצטרף: ו' אפריל 07, 2017 2:30 am

Re: מסכת זבחים - הערות והארות פנינים ומרגליות

הודעהעל ידי שמר » ה' אוגוסט 02, 2018 1:59 am

ההוא דאמר כתב:צט, א
איך אברהם אבינו היה כשר לעבודת העקידה
כהן גדול מקריב אונן.
ראה בשו"ת צפנת פענח [ח"א סי' עב, ובשו"ת צפנת פענח נ"י החדש כמה פעמים], דנשאל הרוגוצ'ובר בדברי הפסיקתא, שאמר אברהם אבינו להקב"ה בשעת העקידה, לא כהן גדול אני, ואמר לו הקב"ה חייך אני אעשה אותך לכהן גדול, ותמה אותו רב השואל, דלשם מה נצרך שהקב"ה יעשה את אברהם לכהן גדול, והלא סגי אם היה עושה את אברהם לכהן הדיוט הכשר לעבודת העקידה.
וכתב הרוגוצו'בי: "הפירוש, כיון דבעת שישחטו יהי' אונן ואסור להקריב ובאין כאחת, אך כה"ג מקריב אונן יומא י"ד וכ"מ.
ויש להתבונן בדבריו, דמהיכי תיתי שבאין כאחת יפסול בעבודת השחיטה, והלא בשעת מעשה השחיטה לא היה אונן, ורק לאחר מכן חל עליו האנינות. ולכאורה תיפוק ליה משום עבודת זריקת הדם, שתעשה אחר שיהא אונן ופסול משום כהן הדיוט, וצ"ע. [ומשום הקטרה ליכא לאותובי, דהלא יצחק היה עקוד על גבי המזבח].
[]

הג"ר יעקב דוד אילן בירחון האוצר ח האריך בזה (עמ' יז)

שמואל דוד
הודעות: 3261
הצטרף: ו' אפריל 08, 2016 10:11 am

Re: מסכת זבחים - הערות והארות פנינים ומרגליות

הודעהעל ידי שמואל דוד » ה' אוגוסט 02, 2018 10:16 pm

קח.

ר"ש אומר אפילו העלה על הסלע או על האבן חייב.

מה החילוק בין סלע לאבן ומדוע אמר שניהם?

אהרן תאומים
הודעות: 73
הצטרף: ב' יולי 30, 2018 9:15 am
מיקום: קנדה
שם מלא: אהרן תאומים
יצירת קשר:

Re: מסכת זבחים - הערות והארות פנינים ומרגליות

הודעהעל ידי אהרן תאומים » ה' אוגוסט 02, 2018 11:47 pm

אפשר ש"אבן" הוא דבר המטלטל, וסלע הוא מחובר לקרקע וראה בעמוד ב' את הלימודים ויבן נח וכו' זה "אבן" , ויעל על הצור וכו' זה "סלע"

שמואל דוד
הודעות: 3261
הצטרף: ו' אפריל 08, 2016 10:11 am

Re: מסכת זבחים - הערות והארות פנינים ומרגליות

הודעהעל ידי שמואל דוד » ו' אוגוסט 03, 2018 12:00 am

אהרן תאומים כתב:אפשר ש"אבן" הוא דבר המטלטל, וסלע הוא מחובר לקרקע וראה בעמוד ב' את הלימודים ויבן נח וכו' זה "אבן" , ויעל על הצור וכו' זה "סלע"

יישר כח.
ואחר החיפוש ראיתי בהון עשיר שהעיר בזה. ועיין בשושנים לדוד מש"כ בדבריו. וע"ע חסדי דוד תוספתא קרבנות פרק יב ובחזון יחזקאל שם ודו"ק

שמר
הודעות: 450
הצטרף: ו' אפריל 07, 2017 2:30 am

Re: מסכת זבחים - הערות והארות פנינים ומרגליות

הודעהעל ידי שמר » ו' אוגוסט 03, 2018 12:20 am

עי' ע"ז מה - מו - מז נראה שלאחר שנתלשו נקראים אבנים "אבני הר שנתדלדלו" ועוד כהנה שם.

ההוא דאמר
הודעות: 1040
הצטרף: ד' נובמבר 29, 2017 4:09 am

Re: מסכת זבחים - הערות והארות פנינים ומרגליות

הודעהעל ידי ההוא דאמר » ו' אוגוסט 03, 2018 1:20 am

שמר כתב:
ההוא דאמר כתב:צט, א
איך אברהם אבינו היה כשר לעבודת העקידה
כהן גדול מקריב אונן.
ראה בשו"ת צפנת פענח [ח"א סי' עב, ובשו"ת צפנת פענח נ"י החדש כמה פעמים], דנשאל הרוגוצ'ובר בדברי הפסיקתא, שאמר אברהם אבינו להקב"ה בשעת העקידה, לא כהן גדול אני, ואמר לו הקב"ה חייך אני אעשה אותך לכהן גדול, ותמה אותו רב השואל, דלשם מה נצרך שהקב"ה יעשה את אברהם לכהן גדול, והלא סגי אם היה עושה את אברהם לכהן הדיוט הכשר לעבודת העקידה.
וכתב הרוגוצו'בי: "הפירוש, כיון דבעת שישחטו יהי' אונן ואסור להקריב ובאין כאחת, אך כה"ג מקריב אונן יומא י"ד וכ"מ.
ויש להתבונן בדבריו, דמהיכי תיתי שבאין כאחת יפסול בעבודת השחיטה, והלא בשעת מעשה השחיטה לא היה אונן, ורק לאחר מכן חל עליו האנינות. ולכאורה תיפוק ליה משום עבודת זריקת הדם, שתעשה אחר שיהא אונן ופסול משום כהן הדיוט, וצ"ע. [ומשום הקטרה ליכא לאותובי, דהלא יצחק היה עקוד על גבי המזבח].
[]

הג"ר יעקב דוד אילן בירחון האוצר ח האריך בזה (עמ' יז)


יישר כח להרב שמר על כל פועלו הרב, אולי כת"ר יעלה לנו את הדברים המשובחים מן הסתם. [בטאבלט אינו מופיע גליון ח'].

שמר
הודעות: 450
הצטרף: ו' אפריל 07, 2017 2:30 am

Re: מסכת זבחים - הערות והארות פנינים ומרגליות

הודעהעל ידי שמר » ו' אוגוסט 03, 2018 2:19 pm

ירחון האוצר %238.pdf
ירחון האוצר ח
(1.14 MiB) הורד 151 פעמים

ההוא דאמר
הודעות: 1040
הצטרף: ד' נובמבר 29, 2017 4:09 am

Re: מסכת זבחים - הערות והארות פנינים ומרגליות

הודעהעל ידי ההוא דאמר » א' אוגוסט 05, 2018 2:53 am

שמר כתב:
ירחון האוצר %238.pdf


תודה.

שמואל דוד
הודעות: 3261
הצטרף: ו' אפריל 08, 2016 10:11 am

Re: מסכת זבחים - הערות והארות פנינים ומרגליות

הודעהעל ידי שמואל דוד » א' אוגוסט 05, 2018 7:05 am

קט.

מנין לרבות פסולין כגון הלן והיוצא והטמא ושנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו ושקבלו פסולין וזרקו את דמו והניתנין למטה שנתנן למעלה והניתנין למעלה שנתנן למטה והניתנין בחוץ שנתנן בפנים והניתנין בפנים שנתנן בחוץ ופסח וחטאת שנתנן שלא לשמן מנין ת"ל לא יביאנו לעשות כל המתקבל בפתח אהל מועד חייבין עליו בחוץ

מה כוונת הגמרא בלשון ״כגון״ ?

ההוא דאמר
הודעות: 1040
הצטרף: ד' נובמבר 29, 2017 4:09 am

Re: מסכת זבחים - הערות והארות פנינים ומרגליות

הודעהעל ידי ההוא דאמר » א' אוגוסט 05, 2018 3:55 pm

ההוא דאמר כתב:קח, א
במה תלוי פלוגתת התוס' - בקומץ שחסר יש דין עלו לא ירדו
תוס' ריש העמוד, "וקצת תימה, קומץ ולבונה אמאי לא מיחייב עלייהו בחוץ כשחסרו, נהי דמיפסלי לכתחילה, מ"מ מתקבלין הם בפנים, דאם עלו לא ירדו, דהוה ליה פסולו בקדש כשחסר בין קמיצה להקטרה".
מבואר בדברי התוס', כי מנחה שחסרה, יש לה דין של עלו לא ירדו, כדין כל פסולי הקדשים ששנינו לעיל בפ' המזבח מקדש [פג, א ואילך].
מאידך, ציינו בהגהות עוז והדר [הנדמ"ח, במסורת הש"ס] את דברי התוס' לעיל [מב, ב ד"ה הקומץ], דקומץ שחסר, אף דעלה על גבי המזבח, ירד. וז"ל התוס': "
וכל שכן קומץ דמיפרת דלא מסקינן".

ויש לדון, במאי פליגי בעלי התוס', ומהו שורש הנידון, האם בקומץ שחסר אמרינן דעלו לא ירדו כדין כל הפסולין. או דשאני קומץ שחסר, דירד מכל מקום, וצ"ע.


ויתכן לבאר, דיש לחקור בדין קומץ שנחסר, האם יש לו דין פסול, שנוכל לדונו כדין כל הפסולין דעלו לא ירדו. או דקומץ דחסר אינו בגדרי פסלות, אלא דהוי חיסרון בהלכות 'שיעור', דקומץ חסר אין לו שיעור הכשר לעלות על גבי המזבח. ולהכי לא שייך לדון בו דין עלו לא ירדו שנאמר בפסולין, שיש בהם שיעור אלא דאית בהו דין פסלות, שבהו התחדש דין הכשר מחודש דעלו לא ירדו כדין לחמו של מזבח, ואולם בדבר שהינו חסרון שיעור, לא נאמרה האי הלכתא.

ההוא דאמר
הודעות: 1040
הצטרף: ד' נובמבר 29, 2017 4:09 am

Re: מסכת זבחים - הערות והארות פנינים ומרגליות

הודעהעל ידי ההוא דאמר » א' אוגוסט 05, 2018 3:55 pm

קי ,א
בגדר שיעור נסכים
קבע ששה לפר ומשך מהן ארבעה והקריבן בחוץ חייב שראויין לאיל קבע ארבעה לאיל ומשך מהן שלשה והקריבן בחוץ חייב שראויין לכבש.
יש לחקור, בגדר נסכים, האם כל הנסכים הוי אותו שם של קרבן נסכים, אלא שיש הלכה של שיעורים, לפר ו', לאיל ד' וכו', ולהכי כאשר מושך מהפר ומקריב לאיל אין בזה חיסרון, כיון דשם נסכים חד הוא, אלא שיש הלכה של שיעור.
או דילמא, דלעולם יש שם נסכים של פר שהינם ו', ויש שם נסכים של איל, [ויתכן לבאר בזה, שחיוב נסכים זהו מדיני הקרבן, ולא דין עצמי, ויל"ע בזה], אלא שבהלכות הקרבת חוץ נאמר, שעצם הדבר שהנסכים ראויים להקריב בפנים באיזו צורה, כבר יש עליהם שם חיוב של קרבן חוץ.
ונפק"מ, האם אדם שהקדיש נסכי פר שהינם ו' לוגין, האם מותר לו לכתחילה להעבירם לנסכי איל וכן להיפך, והיינו דאם הוי שם קרבן אחד של נסכים, אלא שהוי מהלכות שיעורין, אם כן יכול לשנות. אולם אם הוו שמות חלוקים, אם כן אינו יכול לשנות בזה, וצ"ת.

ההוא דאמר
הודעות: 1040
הצטרף: ד' נובמבר 29, 2017 4:09 am

Re: מסכת זבחים - הערות והארות פנינים ומרגליות

הודעהעל ידי ההוא דאמר » א' אוגוסט 05, 2018 3:56 pm

קי, א
איך יתכן פסול מום לאחר שחיטה?
איבעיא להו חסרון דחוץ שמיה חסרון או לא שמיה חסרון מי אמרינן כיון דנפק איפסלו להו מה לי חסר מה לי יתר.
ברש"י מבואר, שהשאלה היא האם יש פסול מום של חיסרון, כפי שיוצא הוי פסול, וז"ל: "איפסיל ליה. ואפי' הכי מיחייב עליה בחוץ ומה לי יוצא ומה לי חסרון".
וצ"ע, דהלא מיירי לאחר שחיטה, ומהיכי תיתי שיהא מום בבהמה לאחר שחיטה.
[ולעולם בגמ' לעיל כה, ב גבי הצורם אוזן פר, עמדו בזה האחרונים, היאך מצינו פסול של צורם אחר שחיטה, ויש שמבארים, שאין זה בגדר מום, אלא שהפר אינו בשלימותו, ואכמ"ל, עכ"פ מדברי רש"י נראה שהוי גדר של פסול, וצ"ע].

ביקורת תהיה
הודעות: 364
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: מסכת זבחים - הערות והארות פנינים ומרגליות

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ב' אוגוסט 06, 2018 1:23 am

ההוא דאמר כתב:קי, א
[b]איך יתכן פסול מום לאחר שחיטה?

מום מאן דכר שמיה? שחיטה מאן דכר שמה? הלוא במנחות עסיקינן!

ההוא דאמר
הודעות: 1040
הצטרף: ד' נובמבר 29, 2017 4:09 am

Re: מסכת זבחים - הערות והארות פנינים ומרגליות

הודעהעל ידי ההוא דאמר » ב' אוגוסט 06, 2018 1:37 am

יש הרבה צדק בדבריך.
אך עיין ברמב"ם [פי"ח ממעשה הקרבנות ה"ח]: "כָּל דָּבָר שֶׁחַיָּבִין עַל הַעֲלָאָתוֹ בַּחוּץ כֵּיוָן שֶׁהֶעֱלָה מִמֶּנּוּ כְּזַיִת בַּחוּץ חַיָּב. בֵּין שֶׁהֶעֱלָה בִּפְנִים תְּחִלָּה וְשִׁיֵּר מִמֶּנּוּ כְּזַיִת וְהֶעֱלָהוּ בַּחוּץ. בֵּין שֶׁהִנִּיחַ הַכּל בִּפְנִים וְלָקַח מִמֶּנּוּ כְּזַיִת וְהֶעֱלָהוּ בַּחוּץ. אֲבָל אִם חִסֵּר אוֹתוֹ דָּבָר הַקָּרֵב כָּל שֶׁהוּא בִּפְנִים וְהֶעֱלָה שְׁאֵרִיתוֹ בַּחוּץ פָּטוּר".
ומשמע שהרמב"ם מדבר על 'כל דבר', כולל זבחים, וא"כ הדק"ל.
אמנם מהמשך דברי הרמב"ם יש לדחות את ראייתנו:
"כֵּיצַד. הַקֹּמֶץ אוֹ הַלְּבוֹנָה וְהָאֵימוּרִין וְהָעוֹלָה וּמִנְחָה הַנִּשְׂרֶפֶת וְהַנְּסָכִין שֶׁחָסְרוּ מִקְצָתָם בִּפְנִים וְהִקְרִיב שְׁאֵרִיתָן בַּחוּץ פָּטוּר. שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר (ויקרא יז-ט) 'לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ' עַל הַשָּׁלֵם הוּא חַיָּב וְאֵינוֹ חַיָּב עַל הֶחָסֵר. הוֹצִיאוֹ שָׁלֵם וְחָסַר בַּחוּץ וְהֶעֱלָהוּ הֲרֵי זֶה סָפֵק לְפִיכָךְ אֵינוֹ לוֹקֶה".
כלומר, שמפרש הרמב"ם דדבריו נסובים רק על מנחות. וצ"ע.

ביקורת תהיה
הודעות: 364
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: מסכת זבחים - הערות והארות פנינים ומרגליות

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ב' אוגוסט 06, 2018 9:50 am

בלתי מובן! הרי הרמב"ם מזכיר בפירוש לבונה ואימורין ועולה ונסכים.

ההוא דאמר
הודעות: 1040
הצטרף: ד' נובמבר 29, 2017 4:09 am

Re: מסכת זבחים - הערות והארות פנינים ומרגליות

הודעהעל ידי ההוא דאמר » ב' אוגוסט 06, 2018 11:54 am

ביקורת תהיה כתב:בלתי מובן! הרי הרמב"ם מזכיר בפירוש לבונה ואימורין ועולה ונסכים.


מה בדיוק לא מובן?
פשטות הדברים בגמ' כמו שאתם טוענים.
מאידך, מסתימות הדברים מתחילה ברמב"ם, נראה שדין של חסר, מוסב אף על כל דבר שעולה למזבח, ואם כן הדק"ל.
אך ממה שמפרש הרמב"ם את דבריו, נראה שמדבר הוא רק על קומץ, לבונה וכדו', ולא על זבחים. ואם כן משמע שבאמת בזבחים לא יהיה דין זה של חסר.
אולם עדיין צריך להבין לדבריכם, מהו החילוק בין זבחים, למנחות, לבונה וכו'.

ביקורת תהיה
הודעות: 364
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: מסכת זבחים - הערות והארות פנינים ומרגליות

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ב' אוגוסט 06, 2018 1:57 pm

כלום אימורין ועולה אינם זבחים?!

ההוא דאמר
הודעות: 1040
הצטרף: ד' נובמבר 29, 2017 4:09 am

Re: מסכת זבחים - הערות והארות פנינים ומרגליות

הודעהעל ידי ההוא דאמר » ב' אוגוסט 06, 2018 3:07 pm

צודק, ויישר כח שאתה מעמיד את השאלה על תילה.
דאם כן מה שייך חיסרון באימורין לאחר שחיטה, בעוד שברש"י מבואר שזהו מגדרי פסול. והיכן מצינו פסול דמום לאחר שחיטה, וצ"ע.
אמנם בדעת הרמב"ם לא קשיא מידי, דאין זה גדר של פסול, אלא דבעינן שהדבר יהיה בשלימותו, ואם נחסר שוב אינו בשלימותו, ואין זה בגדר של מום כלל.
אמנם בלשון רש"י שהשווה חסר ליוצא, משמע שהוי בגדרי פסול, וצ"ע.

ההוא דאמר
הודעות: 1040
הצטרף: ד' נובמבר 29, 2017 4:09 am

Re: מסכת זבחים - הערות והארות פנינים ומרגליות

הודעהעל ידי ההוא דאמר » ב' אוגוסט 06, 2018 3:09 pm

ההוא דאמר כתב:קי ,א
בגדר שיעור נסכים
קבע ששה לפר ומשך מהן ארבעה והקריבן בחוץ חייב שראויין לאיל קבע ארבעה לאיל ומשך מהן שלשה והקריבן בחוץ חייב שראויין לכבש.
יש לחקור, בגדר נסכים, האם כל הנסכים הוי אותו שם של קרבן נסכים, אלא שיש הלכה של שיעורים, לפר ו', לאיל ד' וכו', ולהכי כאשר מושך מהפר ומקריב לאיל אין בזה חיסרון, כיון דשם נסכים חד הוא, אלא שיש הלכה של שיעור.
או דילמא, דלעולם יש שם נסכים של פר שהינם ו', ויש שם נסכים של איל, [ויתכן לבאר בזה, שחיוב נסכים זהו מדיני הקרבן, ולא דין עצמי, ויל"ע בזה], אלא שבהלכות הקרבת חוץ נאמר, שעצם הדבר שהנסכים ראויים להקריב בפנים באיזו צורה, כבר יש עליהם שם חיוב של קרבן חוץ.
ונפק"מ, האם אדם שהקדיש נסכי פר שהינם ו' לוגין, האם מותר לו לכתחילה להעבירם לנסכי איל וכן להיפך, והיינו דאם הוי שם קרבן אחד של נסכים, אלא שהוי מהלכות שיעורין, אם כן יכול לשנות. אולם אם הוו שמות חלוקים, אם כן אינו יכול לשנות בזה, וצ"ת.


ראיתי במנחת אברהם בשם הגרי"ז, שאין הנסכים מדיני הקרבן, ולהכי ניתן למשוך מפר לאיל.

אהרן תאומים
הודעות: 73
הצטרף: ב' יולי 30, 2018 9:15 am
מיקום: קנדה
שם מלא: אהרן תאומים
יצירת קשר:

Re: מסכת זבחים - הערות והארות פנינים ומרגליות

הודעהעל ידי אהרן תאומים » ב' אוגוסט 06, 2018 7:07 pm

דף קט"ו ע"ב
רש"י ד"ה ויתיב רב חסדא וקאמר וישלח את נערי בני ישראל. נראה בעיני שהספרים חסרים כאן ולא ידעתי מה ואם אין חסרין זהו פירושו יתיב רב חסדא וקאמר להאי קרא וישלח את נערי וגו' ומפרש דאלו הבכורות: א''ל רב הונא הכי אמר רב אסי ופסקו. אותו היום פסקה עבודה מן הבכורות שמסיני נצטוו על הכהונה כדיליף לקמן ושמשו נדב ואביהוא כל אותה שנה ראשונה עד שהוקם המשכן ומתו: לישנא אחרינא הכי אמר רב אסי ופסקיה. צריך להפסיק כאן נגינת טעם המקרא באתנחתא ולא יקרא בטעם פשטא כמו שאנו קורין אותו דכשהוא נקרא בטעם פשטא משמע שקריאת נערי בני ישראל דבק על ויעלו עולות משמע שהם העלום אבל כשאתה קורהו באתנחתא עומדת התיבה לבדה ואינה דבק על ויעלו וי''ל שלא שלחם אלא להביא הקרבנות ולעמוד עליהם ויעלו עולות אותם שכשרים להעלותם דהיינו נדב ואביהוא שמשבאו לסיני הופרשו הכהנים כדיליף לקמן: סבר רב חסדא לאותביה מתני'. דקתני שנהגו עבודה בבכורות עד יום הקמת המשכן: שמעיה. רב חסדא לרב חנא דיתיב וקאמר תו משמיה דרב אדא כו':
הקדמת הדברים שרש"י פותח בהם לאוקמיה גירסא ולבאר את הסוגיא, הם לשון יחידי שלא תמצא כמותו בש"ס, והנראה שרש"י רצה לרמוז בכך בדרך פירושו את שני הלשונות עצמן לפירוש המילה "ופסקו" וביאורו או לגיר' "ופסקיה" וביאורו, שאם תפרש ופסקו כלשון הראשון והכוונה שכל פסוק זה מדבר על נערי בני ישראל וזו היה פעם האחרונה שהקריבו, הרי שהספרים חסרים תבות והיה צ"ל יתיב רב הונא בר רב קטינא קמיה דרב חסדא וקאמר רב חסדא כתיב{שמות כד-ה} וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַיקֹוָק פָּרִים והמשיכו להקריב עד הקמת המשכן א''ל הכי אמר ר' אסי (קרבו) ופסקו, רש"י לא ידע איזה תיבות להוסיף בדיוק כשאין לו גירסא אחרת, (כי בסדר קדשים אפשר שרש"י נזהר מלגרוס מסברא רק ממסורת), וללשון השני שהכל עניין של דרך קריאת טעמי הפסוק ונגינתו הרי שגם לשון הגמרא אפשר לקרוא ולהטעים בנגינה ולהסביר ואין צריך להוסיף שום תיבות , אלא לפרש ש"וקאמר" זה קריאת הפסוק הזה בהטעמה, ולא כשאר מקומות בש"ס שאין הכוונה וקאמר לקריאת הפסוק, וכן להסביר מי קרא שזה רב חסדא, (ועיין בשאר הגירסאות כאן שבשמ"ק והב"ח חנא והונא מתחלפים ויש אומרים ששני אלו היו בני רב קטינה שגם רב חסדא מביא בשמו בש"ס).

דלי דלות
הודעות: 73
הצטרף: ד' פברואר 08, 2017 2:54 pm

Re: מסכת זבחים - הערות והארות פנינים ומרגליות

הודעהעל ידי דלי דלות » ג' אוגוסט 07, 2018 1:24 pm

ההוא דאמר כתב:
שמואל דוד כתב:ק״ב ע״א

יבמה מלך כו׳

יש לעיין מדוע נקט הגמרא לשון ״יבמה״על משה ולא כתב ״אחי בעלה״


יבמה מראה על יותר שייכות.
והזדמנות זו יש להאיר, דלמרות שאלישבע היתה האשה המאושרת בתבל מבחינה ערכית כוללת, מכל מקום באותה שעה 'אבלה על שני בניה', הוי אומר שאין שלימות בעוה"ז.


ראה שו"ת ציץ אליעזר חכ"א סי' ב' [צויין במהדורת שוטנשטיין], ביאור נפלא על דברי הגמרא אלה מהגה"ק בעל פני מנחם מגור זיע"א, שמה שאלישבע היתה אבילה על שני בניה נאמר לשבחה [ונאים הדברים למי שאמרם, אותו צדיק שהצדיק עליו את הדין בפטירת שני בניו].

ההוא דאמר
הודעות: 1040
הצטרף: ד' נובמבר 29, 2017 4:09 am

Re: מסכת זבחים - הערות והארות פנינים ומרגליות

הודעהעל ידי ההוא דאמר » ג' אוגוסט 07, 2018 1:57 pm

קיב, ב
ביסוד לבישת בגדי כהונה
רד"ה ולא משום מחוסר בגדים. דאינהו נמי כזר בזמן שאין בגדיהן עליהם אין כהונתם עליהם והוו להו זרים הכי נפקא לן בפרק שני (שם יז:).
מבואר ברש"י שדין בגדי כהונה, יסודו משום דבלאו הכי הוי כזר.
ובשיעורי הגרמ"ד [לעיל די"ג, וקדמו בבית האוצר להגר"י ענגיל] חקרו, האם דין לבישת בגדי כהונה, זהו משום לתא דזרות, דבלא בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם.
או דהוי משום קדושת העבודה. ועיי"ש ראיות רבות לכאן ולכאן וסתירות דברים.
ובדברי רש"י נראה לכאורה, שהוי מגדרי זרות.

ההוא דאמר
הודעות: 1040
הצטרף: ד' נובמבר 29, 2017 4:09 am

Re: מסכת זבחים - הערות והארות פנינים ומרגליות

הודעהעל ידי ההוא דאמר » ג' אוגוסט 07, 2018 1:58 pm

קיג, א
השמטת דברי רש"י אכילת בשר פיגול
רד"ה הזמן. שנפסלין במחשבת חוץ לזמנו וחייבין על קדשים משום נותר וטמא שוין בשתיהם.
ויש לדקדק, מדוע השמיט רש"י, שיש חיוב כרת על אכילת בשר הפיגול, אחר שחשב שלא לזמנו, דהלא נפסלין במחשבת פיגול דחוץ לזמנו, וצ"ע.

ההוא דאמר
הודעות: 1040
הצטרף: ד' נובמבר 29, 2017 4:09 am

Re: מסכת זבחים - הערות והארות פנינים ומרגליות

הודעהעל ידי ההוא דאמר » ג' אוגוסט 07, 2018 2:05 pm

קיב, ב
הקדיש בשעת איסור במות וחרב הבית
רד"ה הקדישן בשעת איסור הבמות. מההיא שעתא קרינא בהו והביאום לה' וכיון שהמתין עד שלא יבא לקיימו נתבטל העשה על ידו אבל לאו וכרת ליכא דאזהרה ועונש בשעת הקרבה כתיבי והרי הותרו הבמות.
יל"ע, מדוע כאשר המתין מלהקריב בבית המקדש, עובר בעשה, והלא כעת שחרב בית המקדש אנוס הוא, ואונס רחמנא פטריה, וצ"ע.
ועיין ברמב"ם [ריש פי"ח ממעשה הקרבנות] דכתב:
"כל הקרבנות כולן בין קרבנות בהמה ועוף בין קרבנות מנחות מצות עשה להקריבן בבית הבחירה שנאמר ושם תעשה כל אשר אנכי מצוך".

ומעתה תיקשי, מדוע אינו עובר כאשר חרב הבית, בביטול מ"ע של ושם תעשה, וצ"ת.

אהרן תאומים
הודעות: 73
הצטרף: ב' יולי 30, 2018 9:15 am
מיקום: קנדה
שם מלא: אהרן תאומים
יצירת קשר:

Re: מסכת זבחים - הערות והארות פנינים ומרגליות

הודעהעל ידי אהרן תאומים » ד' אוגוסט 08, 2018 7:20 am

דף קטז ע"א
רש"י ד"ה תמים בדרכיו. עניו וסבלן:
ובמסכת עבודה זרה דף ו ע"א באותו ענין שכאן גבי נח כתב רש"י תמים בדרכיו. עניו ושפל רוח: קובץ מצורף עם תוספת נופך (למי שכבר קרא)
קטז.docx
(13.85 KiB) הורד 40 פעמים
נערך לאחרונה על ידי אהרן תאומים ב ד' אוגוסט 08, 2018 11:27 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

שמואל דוד
הודעות: 3261
הצטרף: ו' אפריל 08, 2016 10:11 am

Re: מסכת זבחים - הערות והארות פנינים ומרגליות

הודעהעל ידי שמואל דוד » ד' אוגוסט 08, 2018 9:31 pm

קיא:

רש"י ד"ה וכן המקבל בכלי כו' ורבי יהודה היא דלית ליה אם עלו לא ירדו אלא בלן ויוצא ונשחט כו'

צ"ע מדוע השמיט "טמא"?

ההוא דאמר
הודעות: 1040
הצטרף: ד' נובמבר 29, 2017 4:09 am

Re: מסכת זבחים - הערות והארות פנינים ומרגליות

הודעהעל ידי ההוא דאמר » ד' אוגוסט 08, 2018 11:34 pm

קיב, ב
מכניס עצמו לאונס
רד"ה הקדישן בשעת איסור הבמות. מההיא שעתא קרינא בהו והביאום לה' וכיון שהמתין עד שלא יבא לקיימו נתבטל העשה על ידו אבל לאו וכרת ליכא דאזהרה ועונש בשעת הקרבה כתיבי והרי הותרו הבמות.
צ"ע, דכיון שאילו בית המקדש היה נותר על תילו, יכל הוא להקריב, והגם ששיהה את הקרבן, מכל מקום אינו עובר על ביטול עשה, כאשר הקריב בבית הבחירה לבסוף. וכעת הלא הינו אנוס מאחר שחרב בית קדשינו ותפארתינו והיה למאכולת אש. ואם כן מדוע מבטל הוא את העשה.
ולכל היותר הינו מכניס את עצמו לאונס, שדנו בזה רבות האחרונים [עי' הפלאה כתובות ד"ג בחידושי הגרש"ש בכתובות, קובץ הערות, שערי חיים כתובות] והדברים עתיקין.
ואם כן יהא מוכח מכאן לכאורה, שאסור להכניס את עצמו לאונס, וצ"ע

שמואל דוד
הודעות: 3261
הצטרף: ו' אפריל 08, 2016 10:11 am

Re: מסכת זבחים - הערות והארות פנינים ומרגליות

הודעהעל ידי שמואל דוד » ה' אוגוסט 09, 2018 6:15 am

ההוא דאמר כתב:קיג, א
השמטת דברי רש"י אכילת בשר פיגול
רד"ה הזמן. שנפסלין במחשבת חוץ לזמנו וחייבין על קדשים משום נותר וטמא שוין בשתיהם.
ויש לדקדק, מדוע השמיט רש"י, שיש חיוב כרת על אכילת בשר הפיגול, אחר שחשב שלא לזמנו, דהלא נפסלין במחשבת פיגול דחוץ לזמנו, וצ"ע.

לכאורה הכל נכלל ב"זמן" ועיין לקמן ק"כ בגמרא ורש"י.
ועיין בקונטרס להבין ולהשכיל.
ועיין במעשה חושב (על השער המלך) פרק א הלכות עבודת יוהכ"פ הלכה ב שבאמת העיר על לשון "זמן" דמתני' דמדוע לא קתני "פיגול"
(אולם עיין תוספות כח: הפיגול והנותר והטמא שוין כו')
ועיין תפארת משה סימן א (הדרן עמ"ס זבחים) ולפי דבריו יש ליישב דברי רש"י ודו"ק.
ועיין בית דוד במשניות. ובשושנים לדוד שם.
[אגב עיין משך חכמה שמות כט לד]
נערך לאחרונה על ידי שמואל דוד ב ה' אוגוסט 09, 2018 6:48 pm, נערך 2 פעמים בסך הכל.

ההוא דאמר
הודעות: 1040
הצטרף: ד' נובמבר 29, 2017 4:09 am

Re: מסכת זבחים - הערות והארות פנינים ומרגליות

הודעהעל ידי ההוא דאמר » ה' אוגוסט 09, 2018 7:53 am

ההוא דאמר כתב:קיב, ב
מכניס עצמו לאונס
רד"ה הקדישן בשעת איסור הבמות. מההיא שעתא קרינא בהו והביאום לה' וכיון שהמתין עד שלא יבא לקיימו נתבטל העשה על ידו אבל לאו וכרת ליכא דאזהרה ועונש בשעת הקרבה כתיבי והרי הותרו הבמות.
צ"ע, דכיון שאילו בית המקדש היה נותר על תילו, יכל הוא להקריב, והגם ששיהה את הקרבן, מכל מקום אינו עובר על ביטול עשה, כאשר הקריב בבית הבחירה לבסוף. וכעת הלא הינו אנוס מאחר שחרב בית קדשינו ותפארתינו והיה למאכולת אש. ואם כן מדוע מבטל הוא את העשה.
ולכל היותר הינו מכניס את עצמו לאונס, שדנו בזה רבות האחרונים [עי' הפלאה כתובות ד"ג בחידושי הגרש"ש בכתובות, קובץ הערות, שערי חיים כתובות] והדברים עתיקין.
ואם כן יהא מוכח מכאן לכאורה, שאסור להכניס את עצמו לאונס, וצ"ע


שמעתי מת"ח מובהק שליט"א, שצריך לדחוק בלשון רש"י, דהכרת הינו על כך ששחט בזמן היתר הבמות - כשחרב הבית, ובשחיטה זו מפקיע את הבהמה מאפשרות הקרבה בבית המקדש [לכשיבנה במהרה], ועל כך עובר הוא בעשה, כאשר שוחט הוא ומבטל בידים את דין ההקרבה של הבהמה למקדש.
ובלא"ה תיקשי, מדוע רק כששוחט את הבהמה עובר על העשה, והרי כשחרב הבית מיד צריך הוא לעבור בעשה, וע"כ כנ"ל, דהאיסור הוא בכך שמפקיע את הבהמה מצד הקרבת מקדש לכישבנה.
ועיין עוד ברש"ש שכתב, דהוי איסור דבל יחל, שכשהקדיש את הבהמה היה מונח בדבריו, שכיון שזהו זמן איסור הבמות, שמייעד את הקרבן למקדש, וכאשר שוחט עתה בזמן איסור הבמות את הבהמה עובר הוא על בל יחל.
אלא שלפי כל האמור יצא נפק"מ נוראית, דגם כאשר יהרוג את הבהמה בזמן היתר הבמות, יעבור על איסור דבל יחל לרש"ש, ולרש"י על איסור בכך שהפקיע את הבהמה מאפשרות הקרבה במקדש, ובפשטות משמע דרק כאשר שוחט בחוץ עובר הוא על העשה, וצ"ע.

ביקורת תהיה
הודעות: 364
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: מסכת זבחים - הערות והארות פנינים ומרגליות

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ה' אוגוסט 09, 2018 10:32 am

ולי נראה שדברי רש"י מדוקדקים מאד, וכוונתו לומר, כי אין הפירוש של 'הרי אלו בעשה' האמור כאן כפירוש של 'הרי אלו בעשה' האמורים למעלה, שכן כאן אין הוא עובר בשעת ההקרבה על עשה ד'והביאום ליי', כי בשעה שבטל המשכן – בטלה מצות 'והביאום'; אלא הכוונה שברשלנותו נתבטלה מצות עשה, והיינו בשעת ביטול המשכן, 'והקריבן' דנקט – משום 'ואין בהן לא תעשה'.


חזור אל “בית התלמוד”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 6 אורחים