פורום אוצר החכמה

פלתי כתב:אתה לגמרי צודק, אבל בכל אופן אפשר להסתדר גם בלי המילים האלו, שמובנות מאליהן.
(אני רק מנסה ליישב הגהת הב"ח, ואני מבין את טענתך לגמרי).

פלתי כתב:לכאורה אכתי יש לשאול מדוע פתח בדיעבד - כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן, ואינו פותח בלכתחילה דהיינו במשנה דלקמן פ"ד: לשם ששה דברים הזבח נזבח, לשם זבח, לשם זובח, לשם השם, לשם אישים, לשם ריח, לשם ניחוח.

והדר ביה רבה לגבי רב נחמן מק"ו דרב אשי

ביקורת תהיה כתב:לאחר שהושלמה עריכתה של שמעתא ד'שחטה לשמה לזרוק דמה שלא לשמה' בדורו של רב אשי, בכך שרב אשי הקים את הק"ו שמסר רב דימי משמו של רב ירמיה לסייע לרבי יוחנן, הגיעה הידיעה כי: א) גם רב נחמן ורבה בבבל נחלקו באותה מחלוקת שנחלקו רבי יוחנן וריש לקיש בארץ ישראל; ב) הק"ו שהביא רב דימי, וכפי שהוסבר על ידי רב אשי, אף הוא נהגה שם והביא את רבה להודות לדעת רב נחמן.
השמועה החדשה צורפה לשמועה הוותיקה, ונוספה לאחריה עם הפתיחה הרווחת 'איתמר'.

אפרקסתא דעניא כתב:י.

והדר ביה רבה לגבי רב נחמן מק"ו דרב אשי

משמע שחזר בו בפועל, ולא רק שאמור לחזור בו.

אם כן, הק"ו נאמר בדור השלישי לאמוראים.

כיצד אפוא הוא מיוחס לרב אשי?

אכן, לפעמים אומר אמורא מאוחר שמועה שיסודה קדום. אבל כאן קשה ליישב כך, שהרי מישהו שאל את רבה את שאלת הק"ו הזו, ולכן הוא חזר בו. וכי לא ידעו אמוראי בבל מי הקשה כך לרבה?

ועוד, שבגמרא הובא בתחילה הק"ו באופן מסוים, ורק אח"כ נאמר שרב אשי הקשה כך. ומה באמת הקשו לרבה?

תירוץ פשוט לכל זה הוא "רב אשי הקדמון", אך כבר ביררו הג"ר אייזיק הלוי זצ"ל, ועוד ת"ח, שלא היה שום רב אשי הקדמון.

ויש לבדוק בכתבי היד, שמא הגירסה הנכונה כאן רב אסי או רב אתי. וצ"ע בכ"ז.

שמואל דוד כתב:זבחים דף י

רש״י י: ד״ה שכן נכנס דמה לפני ולפנים - ״כגון״ ביום הכפורים

לכאורה מבואר מזה דכגון לאו דוקא ודו״ק
viewtopic.php?t=23887#p239149

בזאת יבא אהרן וגו' - ואף זו לא בכל עת, כי אם ביום הכיפורים, כמו שמפורש בסוף הפרשה (פסוק כט)בחדש השביעי בעשור לחודש:

ההוא דאמר כתב:י, א
גדר הפסול דמחשבין מעבודה לעבודה
מחשבין מעבודה לעבודה
עומד בזכרוני נידון, האם כאשר מחשב בשחיטה לפסול בזריקה, האם זהו פסול בעבודת השחיטה, או שזהו פסול עתידי על עבודת הזריקה.

פלתי כתב:

ההוא דאמר כתב:י, א
גדר הפסול דמחשבין מעבודה לעבודה
מחשבין מעבודה לעבודה
עומד בזכרוני נידון, האם כאשר מחשב בשחיטה לפסול בזריקה, האם זהו פסול בעבודת השחיטה, או שזהו פסול עתידי על עבודת הזריקה.

נראה שהדבר תלוי במחלוקת אחרונים ואולי גם תלוי במחלוקת אמוראים מהיכן למדים דין זה דמחשבין מעבודה לעבודה. ויהיה הנפ"מ בין שני הצדדים, היאך יהיה הדין בשוחט על מנת להקטיר שלא לשמה. דאי חשיב פסול בעבודת השחיטה א"כ יהיה פסול, כמו שוחט שלא לשמה. אבל אי חשיב פסול בעבודה שמחשב עליה, א"כ יהיה כשר דהא מקטיר שלא לשמה עצמו נמי כשר.

בקרו טלה כתב:לדף יב מקובץ אוריתא (לוין) ח

ההוא דאמר כתב:י, א
העדר הבנה בשוחט חוץ לזמנו
ומה במקום שאם אמר הריני שוחט חוץ לזמנו שהוא כשר.
לא זכיתי להבין פשר החזון המופלא הזה, שעומד ושוחט את הקרבן חוץ לזמנו, ומלה"ד לאדם שעומד כאשר נוגה השמש זורח שבעתיים, ואומר הריני שוחט את הקרבן כעת בלילה.
והוא הדין כאן, דמה הפירוש ששוחט חוץ לזמנו, בד בבד ששוחט הוא את הקרבן כעת?

ההוא דאמר כתב:י, א
בגדרי מחשבת של"ל
מתקיף לה רב אשי מה לחוץ למקומו שכן נוהג בכל הזבחים תאמר בשלא לשמו שאינו נוהג אלא בפסח וחטאת.
ולכאורה מכאן יש להוכיח בנידון האחרונים [שהובא לעיל ב, א] האם מחשבת של"ל דכשר בכל הזבחים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה, זהו העדר ריצוי בקרבן, ומיהו הקרבן אינו נפסל.
או דהוי פסול בקרבן לענין ריצוי [ועיין בחידושי הגרא"ל מאלין, ובשיעורי הגרב"ד פוברסקי ועוד].
ומכאן משמע, דדין שלא לשמו אינו נוהג אלא בפסח וחטאת, ולא בשאר הזבחים, ומשמע כצד הראשון שמחשבת של"ל הוי רק בגדר העדר ריצוי, ולא בגדר פסול לענין ריצוי, וצ"ע.

שמואל דוד כתב:ז:
ברש"י רד״ה ה״ג אלא הוא למה לי לכדתניא [וכו'] אבל אשם לא נאמר כו' ול"ג כל מקום שנאמר בזביחה אינו אלא לעכב דהך ברייתא לקמן היא בפירקין בדינא ר' אליעזר ורבי יהושע ול"ג ליה
ועיין הגהות הב״ח שכתב וז״ל הכי גרסינן כו׳ בזביחה הוא אינו וכו׳ ור׳ יהושע הס״ד ״ותיבות ל״ג ליה נמחק.״
אשמח בביאור כוונתו.

שמואל דוד כתב:דבריך נראים נכונים כדרכך בקודש.
האם יש למישהו דפו״י של רש״י עמ״ס זבחים.

ההוא דאמר כתב:יג, א
איך הותר לרבי טרפון לקלל את עצמו - והלא קללת חכם אפילו על תנאי היא באה
אמר רבי טרפון אקפח את בניי אם לא שמעתי להבחין הפרש בין קבלה לזריקה ואין לי לפרש וכו'.
צ"ע, דהלא שנינו במכות [יא, א] דקללת חכם אפילו על תנאי היא באה. וכמדומה שכבר עמדו בזה.

כל כיור שאין בו כדי לקדש ארבעה כהנים ממנו אין מקדשין בו שנאמר ורחצו ממנו משה ואהרן ובניו

משה ואהרן. תרין ובניו תרין שאף משה כהן היה בשבעת ימי המילואים ואע"ג דלא כהנו בבת אחת מיהו קרא להכי מידריש:

ורחצו ממנו משה ואהרן ובניו" - יום שמיני למלואים הושוו כולם לכהונה ותרגומו ויקדשון מניה בו ביום קדש משה עמהם

ההוא דאמר כתב:יג, א
איך הותר לרבי טרפון לקלל את עצמו - והלא קללת חכם אפילו על תנאי היא באה
אמר רבי טרפון אקפח את בניי אם לא שמעתי להבחין הפרש בין קבלה לזריקה ואין לי לפרש וכו'.
צ"ע, דהלא שנינו במכות [יא, א] דקללת חכם אפילו על תנאי היא באה. וכמדומה שכבר עמדו בזה.