מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

הארות והערות בפרק הבא על יבמתו

הערות, בירורים וחידושים במרחבי התלמודים. לומדי דף היומי וכל חבורות הלומדים
פי האתון
הודעות: 692
הצטרף: ה' יוני 25, 2015 12:27 am

יבמות סא. - יהודי מומר היה בצבא מדין?

הודעהעל ידי פי האתון » ב' ינואר 30, 2017 9:54 am

בגמרא יבמות סא.
"קברי עובדי כוכבים אינן מטמאין באהל שנא' ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם אתם קרויין אדם ואין העובדי כוכבים קרויין אדם מיתיבי וכו' כל הורג נפש וכל נוגע בחלל תתחטאו (במלחמת מדין).
ותי' הגמרא: דלמא איקטיל חד מישראל".

ושמעתי פעם דאיתא במדרש שיהודי מומר היה בצבא מדין ואותו הרגו ונטמאו.
אודה למי שימציא לי מקורו.

שייף נפיק
הודעות: 2762
הצטרף: ה' יוני 22, 2017 10:11 am

יבמות נה א - ילפותא להעראה בחייבי לאוין דכהונה

הודעהעל ידי שייף נפיק » א' מאי 06, 2018 11:28 am

צ"ע למה הגמ' מנסה ללמוד ילפותות להעראה גם לחייבי לאוין וגם לחייבי לאוין דכהונה, הלא שניהם לאוין, ולמה שנחלק ביניהם?

עזריאל ברגר
הודעות: 12907
הצטרף: ג' אוקטובר 14, 2014 3:49 pm
מיקום: בת עין יע"א

Re: יבמות נה א - ילפותא להעראה בחייבי לאוין דכהונה

הודעהעל ידי עזריאל ברגר » א' מאי 06, 2018 11:41 am

רש"י כותב צד אחד: ששאר חייבי לאווין הם "לאו השווה בכל" וא"א ללמוד מהם את חייבי לאווין דכהונה.

והצד השני - מסברת עצמי: שמכהנים לשאר א"א ללמוד, כמארז"ל בכ"מ "ודלמא שאני כהנים שריבה בהם הכתוב מצוות יתרות".

פי האתון
הודעות: 692
הצטרף: ה' יוני 25, 2015 12:27 am

Re: יבמות סא. - יהודי מומר היה בצבא מדין?

הודעהעל ידי פי האתון » ה' נובמבר 22, 2018 10:06 am

ראיתי בעלון נפלא בשם 'פיקודיך דרשתי' שמביא מדרש זה.
עלון פקודיך דרשתי מטו''מ התשעח.jpg
עלון פקודיך דרשתי מטו''מ התשעח.jpg (562.79 KiB) נצפה 4598 פעמים


ומקורו: 'מדרש אגדה' (בובר).
מדרש אגדה בובר.jpg
מדרש אגדה בובר.jpg (141.05 KiB) נצפה 4598 פעמים


ולפלא שלא שמו לב שזה רמוז בגמרא ביבמות הנ"ל...

שאלה נוספת: האם 'מדרש אגדה' מוסמך האם הוא קדום או מאוחר?

מצורף גם העלון בשלמותו - מומלץ!
פקודיך דרשתי.pdf
(580 KiB) הורד 350 פעמים

ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: יבמות סא. - יהודי מומר היה בצבא מדין?

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ה' נובמבר 22, 2018 12:12 pm

פי האתון כתב:זה רמוז בגמרא ביבמות הנ"ל.

אפילו זכר לדבר אין כאן, שכן מהמשך דברי הגמרא שם עולה בבירור שהכוונה היא שאחד מאנשי הצבא הבאים למלחמה נהרג:
הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר, קִבְרֵי גוֹיִם אֵינָן מְטַמְּאִין בְּאֹהֶל, שֶׁנֶּאֱמַר 'וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם', אַתֶּם קְרוּיִין אָדָם וְאֵין הַגּוֹיִם קְרוּיִין אָדָם. מֵיתִיבִי, 'כֹּל הוֹרֵג נֶפֶשׁ וְכֹל נוֹגֵעַ בֶּחָלָל תִּתְחַטְּאוּ'. דִּלְמָא אִקְּטִיל חַד מִיִּשְׂרָאֵל. וְרַבָּנָן, 'לֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ'. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי, 'לֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ' לַעֲבֵירָה.

פי האתון
הודעות: 692
הצטרף: ה' יוני 25, 2015 12:27 am

Re: יבמות סא. - יהודי מומר היה בצבא מדין?

הודעהעל ידי פי האתון » ו' נובמבר 23, 2018 11:43 am

ביקורת תהיה כתב:
פי האתון כתב:זה רמוז בגמרא ביבמות הנ"ל.

אפילו זכר לדבר אין כאן, שכן מהמשך דברי הגמרא שם עולה בבירור שהכוונה היא שאחד מאנשי הצבא הבאים למלחמה נהרג:
הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר, קִבְרֵי גוֹיִם אֵינָן מְטַמְּאִין בְּאֹהֶל, שֶׁנֶּאֱמַר 'וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם', אַתֶּם קְרוּיִין אָדָם וְאֵין הַגּוֹיִם קְרוּיִין אָדָם. מֵיתִיבִי, 'כֹּל הוֹרֵג נֶפֶשׁ וְכֹל נוֹגֵעַ בֶּחָלָל תִּתְחַטְּאוּ'. דִּלְמָא אִקְּטִיל חַד מִיִּשְׂרָאֵל. וְרַבָּנָן, 'לֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ'. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי, 'לֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ' לַעֲבֵירָה.


יש"כ.
לכאורה אתה צודק.
אמנם ראה כאן:
ברכת אברהם אלברט.jpg
ברכת אברהם אלברט.jpg (429.03 KiB) נצפה 4571 פעמים

ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

הארות והערות בפרק הבא על יבמתו

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ד' אוקטובר 02, 2019 5:07 pm

נה, ב
אָמַר רָבָא: לְמָה לִי דִּכְתַב רַחֲמָנָא 'שִׁכְבַת זֶרַע' בְּשִׁפְחָה חֲרוּפָה, 'שִׁכְבַת זֶרַע' בְּאֵשֶׁת אִישׁ, 'שִׁכְבַת זֶרַע' בְּסוֹטָה? דְּשִׁפְחָה חֲרוּפָה - כְּדַאֲמַרַן (פרט למערה ושלא כדרכה). דְּאֵשֶׁת אִישׁ - פְּרָט לִמְשַׁמֵּשׁ מֵת. הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר מְשַׁמֵּשׁ מֵת בַּעֲרָיוֹת פָּטוּר, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר חַיָּב (אביי בשלהי ידיעות הטומאה) מַאי אִיכָּא לְמֵימַר. אֶלָּא פְּרָט לִמְשַׁמֵּשׁ מֵתָה. דְּסוֹטָה לְמָה לִי? אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: פְּרָט לְשֶׁקִּנֵּא לָהּ שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ. אָמַר לֵהּ רָבָא: 'מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה' כְּתִיב. אֶלָּא אָמַר רָבָא: פְּרָט לְשֶׁקִּנֵּא לָהּ דֶּרֶךְ אֵבָרִים. סָלְקָא דַעְתָּךְ אָמֵינָא בִּקְפִידָא דְבַעַל תְּלָה רַחֲמָנָא, וְהָא קָא קָפֵד, קָא מַשְׁמַע לָן.
לאמר, בכל אחת משלש הפרשיות נדרש יתור הלשון באופן שונה:
א. בשפחה חרופה הכתוב בא למעט כל ביאה שאינה ביאה גמורה;
ב. באשת איש הכתוב בא למעט ביאה שאינה בגדר ביאה;
ג. ובסוטה הכתוב בא למעט קריבה שאין בה ביאה כלל (לדעת רבא).
ונראה בביאור הענין:
סתם שכיבת איש את אשה שבכל המקרא משמעהּ משגל, ונשאלת השאלה: אם כן אפוא לאיזה צורך הוסיף הכתוב והבהיר בשלשה מקומות שהשכיבה היתה שכיבה של זרע, דהיינו משגל?
ועל כך באה התשובה:
א. בשפחה חרופה הכתוב בא ללמדנו שאינו חייב כי אם על ביאה שהיא בשלמותה, ולא על העראה או שלא כדרכה (ונחלקו הדעות אם ביאה בשלמות היינו כניסה שלמה או גמר ביאה).
ב. באשת איש כבר חייבה תורה אף על העראה ועל ביאה שלא כדרכה, ולא בא אפוא הכתוב אלא למעט ביאה שאינה בגדר ביאה:
משמש מת – לדעת רבא (אבל משמש מתה אינה ביאה כלל ואין צורך למעטה);
משמש מתה – לדעת אביי (אבל ביאה באיבר מת בגדר ביאה היא ולא נתמעטה).
ג. בסוטה –
לדעת רב ששת: כסוטה כשפחה חרופה, הכתוב בא ללמדנו שאינה נאסרת על בעלה כי אם במשגל רגיל, למעט ביאה שלא כדרכה (או העראה).
לדעת רבא: אין מסתבר שביאה המחייבת מיתה לא תאסור אשה על בעלה, ולא בא הכתוב אלא למעט מעשי חדודים; שלא יעלה על הדעת לומר ששכיבה האמורה בסוטה משמעהּ כפשטהּ – מעשי חדודים בעלמא (שכן הבעל מקפיד גם על כך), אלא אף כאן משמעה משגל, ואין מעשי חדודים אוסרים אשה על בעלה.
אבל כל משגל שהוא, אף שאינו מחייב מיתה, כגון משמש מת, אוסר אשה על בעלה, כדאמר שמואל בפרק ארוסה: 'שחוף מקנין על ידו'.

ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הארות והערות בפרק הבא על יבמתו

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ש' אוקטובר 05, 2019 11:40 pm

נז, א
בְּעָא מִנֵּהּ רַבִּי יוֹחָנָן מֵרַבִּי אוֹשַׁעְיָא: פְּצוּעַ דַּכָּא כֹּהֵן שֶׁנָּשָׂא בַּת גֵּרִים מַהוּ שֶׁיַּאֲכִילֶנָּה בִּתְרוּמָה? אִשְׁתִּיק וְלָא אֲמַר לֵהּ וְלָא מִידִי.
לְמַאן? אַלִּבָּא דְהַאי תַּנָּא. דִּתְנַן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: אִשָּׁה בַּת גֵּרִים לֹא תִּנָּשֵׂא לִכְהֻנָּה עַד שֶׁתְּהֵא אִמָּהּ מִיִּשְׂרָאֵל; וְהָכִי קָמִבַּעְיָא לֵהּ, כַּשְׁרוּת מִתּוֹסְפָא בָּהּ וְאָכְלָה, אוֹ דִלְמָא קְדֻשָּׁה מִתּוֹסְפָא בָּהּ וְלָא אָכְלָה.
תָּא שְׁמַע! כִּי אֲתָא רַבִּי אַחָא בַּר חִנָּנָא מִדָּרוֹמָא, אֲתָא וְאַיְתִי מַתְנִיתָא בִּידֵהּ: מִנַּיִן לִפְצוּעַ דַּכָּא כֹּהֵן שֶׁנָּשָׂא בַּת גֵּרִים שֶׁמַּאֲכִילָהּ בִּתְרוּמָה? שֶׁנֶּאֱמַר: 'וְכֹהֵן כִּי יִקְנֶה נֶפֶשׁ קִנְיַן כַּסְפּוֹ הוּא יֹאכַל בּוֹ'.
תימה: כהן ותרומה מאי עבידתייהו? הכי הוה ליה לרבי יוחנן למיבעי: בת גרים שאמה מישראל מהו שתינשא לפצוע דכא?
וביותר יש לתמוה על משנת רבי אחא בר חיננא: א. מה ראה הכתוב ללמד בפרשת אכילת תרומה הלכה בהלכות חיתון (שגר שאמו מישראל אינו בכלל קהל השם)? ב. היכן נרמז בייתור הכתוב, שהכוונה לבת גרים שאמה מישראל, והכהן הקונה אותה הוא פצוע דכא?
ברם, שבעתים יש לתמוה, שהרי בפשטות ניתנים השאלה והפתרון להתפרש בענין אכילת תרומה, כדלהלן:
השאלה: בת גרים האסורה לכהונה (וה"ה גיורת עצמה) שנישאת לכהן פצוע דכא משום דלאו בקדושתיה קאי, מהו שתאכל בתרומה? מי אמרינן נישואין שכל סיבתם היא העדר קדושת כהונה אין בדין שיאכילו בתרומה, או דלמא כל שהוא קנין כספו של כהן דין הוא שיאכל בתרומה?
הפתרון: אמר קרא 'וכהן כי יקנה נפש' – מכל מקום.
והשם יאיר עינינו ולבנו בתורתו.

ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הארות והערות בפרק הבא על יבמתו

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ה' אוקטובר 17, 2019 2:15 pm

נט, א
תָּנוּ רַבָּנָן: 'וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח', פְּרָט לְבוֹגֶרֶת, שֶׁכָּלוּ לָהּ בְּתוּלֶיהָ. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁירִין בְּבוֹגֶרֶת.
בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי?
רַבִּי מֵאִיר סָבַר: 'בְּתוּלָה' - אֲפִלּוּ מִקְצָת בְּתוּלִים מַשְׁמַע, 'בְּתוּלֶיהָ' - עַד דְּאִיכָּא כָּל הַבְּתוּלִים, 'בִּבְתוּלֶיהָ' - בִּכְדַרְכָּהּ אִין, שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ לָא.
וְרַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבְרִי: 'בְּתוּלָה' - בְּתוּלָה שְׁלֵמָה מַשְׁמַע, 'בְּתוּלֶיהָ' - וַאֲפִלּוּ מִקְצָת בְּתוּלִים, 'בִּבְתוּלֶיהָ' - עַד שֶׁיִּהְיוּ כָּל בְּתוּלֶיהָ קַיָּמִין, בֵּין בִּכְדַרְכָּהּ בֵּין שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ.
תימה, שהתלמוד הוסיף מחלוקת אחת מדעתו.
ושמא ההוֹספה הוּספה לאור הסוגיא שבהמשך:
מימרא דרב 'נבעלה שלא כדרכה פסולה לכהונה', תיובתא דרבא ממתניתא ד'ולא תהיה לאשה',
ופירוקא דפרקינן 'הא מני ר"מ היא, ורב דאמר כרבי אלעזר'.

ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הארות והערות בפרק הבא על יבמתו

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ה' אוקטובר 17, 2019 9:57 pm

נט, ב
'קרן אורה' ד"ה אנוסת עצמו:
מהא דתני גבי מפותת עצמו 'ואם נשא נשוי', וגבי מפותת חבירו לא תני הכי, משמע דדווקא גבי מפותת עצמו הוא דמהני הנישואין לפוטרו מקנס, אבל במפותת חבירו לא הוי נישואין לפוטרו מקנס.
מריה דאברהם! קנס במפותת חבירו מאי עבידתיה? הלוא בעולה היא!
יש לדקדק: מאי פריך רב אשי מהא דאמר רב גבי בוגרת 'אם נשא נשוי', דילמא הכי נמי דמוציא בגט, אלא דלענין זה הוי נשוי לפוטרו מקנס, כי היכי דמתרץ לברייתא.
בודאי רצה לומר, שפיתהּ כה"ג בעודהּ נערה, וכנסהּ לאחר שבגרה, שהרי בוגרת אין לה קנס. אולם יש לתמוה הרבה: מה תתן ומה תוסיף בגרוּת למי שאינה בתולה?

ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: יבמות נה א - ילפותא להעראה דחייבי לאוין

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ה' אוקטובר 17, 2019 11:21 pm

עזריאל ברגר כתב:מכהנים לשאר חייבי לאוין א"א ללמוד, כמארז"ל בכ"מ "שאני כהנים שריבה בהם הכתוב מצוות יתרות".
כן מבואר בתוספות הרא"ש, וז"ל:
ושאר חייבי לאוין לא ילפי מחייבי לאוין דכהונה, דאיכא למיפרך שכן ריבה בהן מצות יתירות.
אך הרמב"ן ביאר בפנים אחרים, וז"ל:
וא"ת, כיון דחייבי לאוין דכהונה גמרינן, ואפילו חייבי עשה, למה לי קרא לחייבי לאוין דעלמא, כל דכן הוא. איכא למימר, לפי שאין עונשין מן הדין. ועוד, דאי בעית למגמר מינייהו – גמור, דהא 'שכבת זרע' דשפחה חרופה לגופיה צריך, כיון דמ"מ בשאר חייבי לאוין גמרינן העראה. ומיהו חייבי לאוין דכהונה צריכי, דלאו שאינו שוה בכל קיל אפילו מעשה שוה בכל.
וצריך תלמוד:
א. רמב"ן מאי טעמא לא אמר כרא"ש?
ב. הא דאמרינן בעלמא 'קַל וָחֹמֶר, וּמָה אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁאֵין אִסּוּרָהּ שָׁוֶה בַּכֹּל בְּנָהּ פָּגוּם, זוֹ שֶׁאִסּוּרָהּ שָׁוֶה בַּכֹּל אֵינוֹ דִין שֶׁבְּנָהּ פָּגוּם', אמאי לא פרכינן: איסור כהונה שאני, שריבה בהן הכתוב מצות יתירות?

ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הארות והערות בפרק הבא על יבמתו

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ה' אוקטובר 31, 2019 9:46 am

סא, ב
תַּנְיָא. 'זוֹנָה' –
זוֹנָה כִּשְׁמָהּ, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: 'זוֹנָה' זוֹ מֻפְקֶרֶת.
רַבִּי מַתְיָא בֶּן חָרָשׁ אוֹמֵר: אֲפִלּוּ הָלַךְ בַּעְלָהּ לְהַשְׁקוֹתָהּ וּבָא עָלֶיהָ בַּדֶּרֶךְ, עֲשָׂאָהּ זוֹנָה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: 'זוֹנָה' זוֹ אַיְלוֹנִית.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין 'זוֹנָה' אֶלָּא גִיּוֹרֶת וּמְשֻׁחְרֶרֶת וְשֶׁנִּבְעֲלָה בְּעִילַת זְנוּת.
רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: פָּנוּי הַבָּא עַל הַפְּנוּיָה שֶׁלֹּא לְשֵׁם אִישׁוּת, עֲשָׂאָהּ זוֹנָה.
דומה שאין עוד מלה בתורה שעל אודותיה כה חלוקות הדעות (וביחוד בפירוש הנוגע לחיוב מלקות).

ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הארות והערות בפרק הבא על יבמתו

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ב' נובמבר 25, 2019 1:48 pm

סה, ב
הַהִיא דַּאֲתַאי לְקַמֵּהּ דְּרַבִּי אַמִּי (וְתוֹבַעְתּוֹ לְגָרְשָׁהּ), אָמַר לָהּ: זִיל, לָא מִפַּקְּדַת. אָמְרָה לֵהּ: מִסֵּיבוּ דִּילָהּ מַאי תֶּהֱוֵי עֲלָהּ דְּהַךְ אִתְּתָא? אָמַר: כִּי הָא וַדַּאי כָּפֵינַן.
הַהִיא דַּאֲתַאי לְקַמֵּהּ דְּרַב נַחְמָן, אָמַר לָהּ: לָא מִפַּקְּדַת. אָמְרָה לֵהּ: לָא בָּעֲיָא הַךְ אִתְּתָא חֻטְרָא לִידָהּ וּמָרָה לִקְבוּרָה?! אָמַר: כִּי הָא וַדַּאי כָּפֵינַן.
תימה: מה תשובה היא זו 'אינכן מצוות בפריה ורביה'? כלום בשביל קיום מצות פריה ורביה באו מעוקות אלו לתבוע גט פיטורין?! הלוא בודאי נכספה וגם כלתה נפשן לחבוק בן (דוגמת רחל שאמרה ליעקב 'הבה לי בנים, ואם אין – מתה אנכי'); ואם כן אפוא מדוע נדחתה תביעתן? וכי קלת־משקל היא טענה זו לעומת טענת הצורך במסעד ומשען לעת זקנה.
אתמהה.

עזריאל ברגר
הודעות: 12907
הצטרף: ג' אוקטובר 14, 2014 3:49 pm
מיקום: בת עין יע"א

Re: הארות והערות בפרק הבא על יבמתו

הודעהעל ידי עזריאל ברגר » ב' נובמבר 25, 2019 6:11 pm

ביקורת תהיה כתב:סה, ב
הַהִיא דַּאֲתַאי לְקַמֵּהּ דְּרַבִּי אַמִּי (וְתוֹבַעְתּוֹ לְגָרְשָׁהּ), אָמַר לָהּ: זִיל, לָא מִפַּקְּדַת. אָמְרָה לֵהּ: מִסֵּיבוּ דִּילָהּ מַאי תֶּהֱוֵי עֲלָהּ דְּהַךְ אִתְּתָא? אָמַר: כִּי הָא וַדַּאי כָּפֵינַן.
הַהִיא דַּאֲתַאי לְקַמֵּהּ דְּרַב נַחְמָן, אָמַר לָהּ: לָא מִפַּקְּדַת. אָמְרָה לֵהּ: לָא בָּעֲיָא הַךְ אִתְּתָא חֻטְרָא לִידָהּ וּמָרָה לִקְבוּרָה?! אָמַר: כִּי הָא וַדַּאי כָּפֵינַן.
תימה: מה תשובה היא זו 'אינכן מצוות בפריה ורביה'? כלום בשביל קיום מצות פריה ורביה באו מעוקות אלו לתבוע גט פיטורין?! הלוא בודאי נכספה וגם כלתה נפשן לחבוק בן (דוגמת רחל שאמרה ליעקב 'הבה לי בנים, ואם אין – מתה אנכי'); ואם כן אפוא מדוע נדחתה תביעתן? וכי קלת־משקל היא טענה זו לעומת טענת הצורך במסעד ומשען לעת זקנה.
אתמהה.

היא איותה נפשה לחבוק בן, ובעלה אומר "הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים"!
האם בגלל רצונה זה נכפה אותו לגרשה?!

ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הארות והערות בפרק הבא על יבמתו

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ב' נובמבר 25, 2019 8:45 pm

ניחא דלא כפינן ליה משום הכי לגרשה; אבל אמאי כד אמרה דבעיא חוטרא לידה – כי הא ודאי כפינן?!

עושה חדשות
הודעות: 12522
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: הארות והערות בפרק הבא על יבמתו

הודעהעל ידי עושה חדשות » ה' יוני 04, 2020 6:29 pm

נה, ב
בהא דאיצטריך קרא פרט למשמש מתה,
דסד"א הואיל לאחר מיתה נמי איקרי שארו אימא ליחייב עלה באשת איש.
האם ה"נ ס"ד לאסור משמש אשה שבעלה מת?

עזריאל ברגר
הודעות: 12907
הצטרף: ג' אוקטובר 14, 2014 3:49 pm
מיקום: בת עין יע"א

Re: הארות והערות בפרק הבא על יבמתו

הודעהעל ידי עזריאל ברגר » ה' יוני 04, 2020 9:06 pm

עושה חדשות כתב:נה, ב
בהא דאיצטריך קרא פרט למשמש מתה,
דסד"א הואיל לאחר מיתה נמי איקרי שארו אימא ליחייב עלה באשת איש.
האם ה"נ ס"ד לאסור משמש אשה שבעלה מת?

אכן. סלקא אדעתין, עד שלמדו חז"ל להתירה מדרשות הפסוקים (כמדומני בפ"ק דקידושין, אמתניתין ד"וקונה את עצמה").


חזור אל “בית התלמוד”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 14 אורחים