פורום אוצר החכמה

באמונתו כתב:

מיללער כתב:ה:
אילן במה אברכך וכו'
למה לא יברך שלא יבוש המעיין ואל יקצץ האילן ועל הנמשל שלא שתעמוד לו השעה בעשרו וגדולתו ורוב בניו?

מבואר בספרים אשר "ברכה" היא עניין "ריבוי". שלא יבוש... תפילה היא, לא ברכה.

תודה!

ח.
אמר ר' אמי מאי דכתיב (קהלת י, יא) אם ישוך הנחש בלא לחש ואין יתרון לבעל הלשון כו׳

עיין גבורת ארי שהעיר מדוע לא כתב הגמרא ופליגא אדריש לקיש במסכת ערכין שנתקבצו כל החיות אצל הנחש כו׳
ועיין רש״ש שתמה על הגבורת ארי שהרי הגמרא כאן הביא דברי ריש לקיש ע״ש

ועיין דקדוקי סופרים מש״כ בזה דבר נפלא, צירפתי צילום:

שמואל דוד כתב:ח.
ועיין דקדוקי סופרים מש״כ בזה דבר נפלא, צירפתי צילום:

יש ללמד זכות על גאון הדורות, שכן לפי המתועד, רבינו זצ"ל בסוף ימיו, סגי נהור בעיניו היה, והיה לומד כל הש"ס מזיכרונו בע"פ!
ממילא אירע זה, ונעלמה הימנו הגמרא לרגע.

יב:

מרימר ומר זוטרא מחלפי דימינא לשמאלא ודשמאלא לימינא.

לכאורה זה קשה לשכחה, וצ״ע בזה.

לתועלת הלומדים - ממרן בעל המשמר הלוי זצ״ל

שמואל דוד כתב:יב:
מרימר ומר זוטרא מחלפי דימינא לשמאלא ודשמאלא לימינא.
לכאורה זה קשה לשכחה, וצ״ע בזה.

הלא במקור מוזכר "סנדל". אפשר שסנדלים דווקא, לפי שהחלפתם ניכרת, אבל נעליים, אין החלפתם בולטת כ"כ.
גם בלב אליהו, בשם סבא מקלם, מוזכר כלל גדול בעניינים סגוליים, אשר דווקא בצורה המפורשת, קיים אותו העניין, לא באופנים אחרים, אף בלא סברה וטעם, מפני שכולו סגולי.
גם שו"ת אגרות משה - יורה דעה חלק ג סימן כ:

שבדברים כאלו שאין להם טעם, אלא שכן הוא המציאות דשריית הרוח רעה, אין לנו אלא זה שנאמר מפורש, ולא אף בשינוי קצת...

ראה המצורף, בשם מרן הגאון ר"ח קניבסקי שליט"א, בשם להבחל"ח חזו"א זצ"ל, אותו דבר.

טז:

היתה לי נחלתי כאריה ביער נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה, מאי נתנה עלי בקולה, אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב ואמרי לה אמר רבי חמא אמר רבי אלעזר,זה שליח צבור (היורד לפני התיבה שאינו הגון) [שאינו הגון היורד לפני התיבה]

עי' בבכור שור [לבעל התבואות שור]
[ציין לזאת הפמ"ג באו"ח סי' רפ"א בא"א]

יז.

תנו רבנן מלך מסתפר בכל יום

כף החיים סימן רס

תענית טו

אפר מקלה ,ובתוס " הוי מעצם אדם, ובעקידה היו עצמות".
על פניו תמוה מאוד !
ויש שרצו לתרץ באפר עצמות נכרי -ודוחק, שנאמר לשים אפר זה על התיבה ןכו.
וראיתי שהביאו בשם - הגהות עיני שמואל : שהי כתוב "אפר א' " , כשהכוונה היא ל- אפר אייל,
והעורך שפתחו שגה ופתחו " לאדם".

דבריו נאים- והשאלה האם מצאנו גירסא תואמת לכך ?

גם לקמן תוספות טז, א:

אפר מקלה - פירוש, אותו אפר הוה מדבר הנשרף מעצמות אדם, כדי לזכור עקידת יצחק, דאלמלא שלא היה בא אלא כדי לומר שהרי אנו לפניך כאפר, כמו כן מהני עפר סתם, והיינו פירוש איכא בינייהו עפר סתם.

אין לנו דרך לבדוק גרסאות כאן, לפי שלא שרד כ"י כל שהוא מתוספות תענית שלנו, ומקבילות דומות. מ"מ, מסתבר שזה הנוסח בידינו, הרי הוא אמתי.

י"א שמדובר בעצמות אדם מישראל, שנשרף על קידוש ה', וכעין העקידה.
הספר "ציון לנפש חיה" (עמוד ט"ו) מביא מקורות, ש"להעלות חֵמה - ולנקום נקם", א"צ לקבור. גם ראה הספר חסידים - סימן תמט.
אף כאן, הכוונה היא לעורר רחמים ותשובה, וכמאמר רבי זירא: מריש כי הוה חזינא להו לרבנן דיהבי אפר מקלה על גבי תיבה - מזדעזע לי כוליה גופאי...

באמונתו כתב....
י"א שמדובר בעצמות אדם מישראל, שנשרף על קידוש ה', וכעין העקידה.
הספר "ציון לנפש חיה" (עמוד ט"ו) מביא מקורות, ש"להעלות חֵמה - ולנקום נקם", א"צ לקבור. גם ראה הספר חסידים - סימן תמט.
אף כאן, הכוונה היא לעורר רחמים ותשובה, וכמאמר רבי זירא: מריש כי הוה חזינא להו לרבנן דיהבי אפר מקלה על גבי תיבה - מזדעזע לי כוליה גופאי...[/quote]
-------------------
ישכח ל באמונתו -
יש טעם בדבריך והם נאים אף נעים,
אולם עדיין דחוקין הם, שכן מאין יימצא להם בכל הזמנים ובכל התפוצות אפר ממי שנשרף עקהש.

יהודהא כתב:באמונתו כתב....
י"א שמדובר בעצמות אדם מישראל, שנשרף על קידוש ה', וכעין העקידה.
הספר "ציון לנפש חיה" (עמוד ט"ו) מביא מקורות, ש"להעלות חֵמה - ולנקום נקם", א"צ לקבור. גם ראה הספר חסידים - סימן תמט.
אף כאן, הכוונה היא לעורר רחמים ותשובה, וכמאמר רבי זירא: מריש כי הוה חזינא להו לרבנן דיהבי אפר מקלה על גבי תיבה - מזדעזע לי כוליה גופאי...

------------------- ישכח ל באמונתו -
יש טעם בדבריך והם נאים אף נעים,
אולם עדיין דחוקין הם, שכן מאין יימצא להם בכל הזמנים ובכל התפוצות אפר ממי שנשרף עקהש.

י"א שבתקופת רבותינו בעל התוספות, שכיח היה, ויש להדגיש, שאפילו באפר קדוש אחד הי"ד, הרי יכול להספיק שנים רבות, כמו באפר פרה, ובס' עלי תמר - מסכת תענית פרק ב הלכה א:

אפר מקלה. בתוס' כתבו, ואותו אפר היה מעצם אדם, שהרי האפר הוא לזכרון העקידה, ובעקידה היו עצמות. ונראה שכוונתם לברכות ס"ב, ובהשחית ראה ה' וינחם על הרעה, מה ראה אפרו של יצחק ראה, עיין שם, במהרש"א ובמפרשים.
והנה בספר חיי עולם ח"א מובאים תשובות הגדולים, שאין באפר חיוב מדינא לקבור, עיין בעמוד ל"ג בתשובות הגר"ח לערמאן, שהביא את דברי המל"מ בהלכות אבל פי"ד, שמבואר בירושלמי נזיר פ"ז ה"א, שאין חיוב קבורה עד שיהא ראשו ורובו. ולא כהתוס' יום טוב שבת פ"י דכזית מן המת חייב בקבורה. ואפילו לדעתו אין חיוב קבורה באפר שאין בו כזית בשר ועצם, והביא ראיה מדברי תוס' דידן, שאין חיוב קבורה באפר. ומה שנהגו לקבור את אפר הקדושים, אין זה חיוב מדינא, אלא זהו כבודם וכבוד החיים, שטעונין גניזה כדשן הקרבנות. דאין לך קרבן גדול מזה. עיין בתשובת הגדולים מיענדזוב עמוד כ"ט, ומדוארט וקאליש, עמודים י"ד ט"ז עיין שם.
ויש להעיר ממדרש ויושע באוצר המדרשים ד"ה כתיב ויבואו, שאמר יצחק, עשה רצון שמים, ושרפני יפה יפה, וטול אפר שלי, והוליכו אצל שרה אמי, ותניחו בתיבה בחדר שלה, ובכל שעה שהיא נכנסת לחדר שלה, תזכור את יצחק בנה בבכי, עכ"ל. הרי שאין חיוב קבורה באפר. ומאחר שהיה זה כבודו של יצחק ושל אמו, אמר כן. גם יש קצת סמך לדברי התוס'.
ואולי מ"ש התוספות: ואותו אפר היה מעצם אדם, שהרי האפר היה לזכרון העקידה, ובעקידה היו עצמות, אולי היה אפר זה מעצם אדם קדוש, שנתן נפשו על קידוש ה'.

ועיין עוד המצורף פה.

לבאמונתו-
..אוֹדֶ֣ה שִׁמְךָ֔ כִּ֥י עָשִׂ֖יתָ פֶּ֑לֶא עֵצ֥וֹת מֵרָחֹ֖ק אֱמ֥וּנָה אֹֽמֶן: (ישעיהו פרק כה פסוק א).

ישכח גדול. על ההפניות.
ועקב כך נזכרתי גם שהתירו להציג אפר קרבנות השואה במוזיאון. [ וכשכ כיון שאין בו טומאת מת לעניין כוהנים.]

תודה!
האם ידוע לכם מקור שהתירו הנ"ל?

תענית דף ח' ע"א רש"י ד"ה ואעפ"כ "שאין תפילתם נשמעת אלא אם כן משים נפשו בכפו, כלומר שנפשו מכוונת בכפו", ובהגהות הב"ח הוסיף "מכוונת בכפו מבחוץ".

והדברים צריכים תלמוד, ואולי כוונתו למ"ש הטושו"ע או"ח סי' צ"ה ס"ג בשם הרמב"ם שבשעת התפילה צריך להניח ידיו על לבו, ואולי זוהי הכוונה שנפשו מכוונת בכפו, על ידי הנחת ידיו על לבו מבחוץ.

יט:

רש״י ד״ה בשפיכתא - בכח גדול יותר מדאי דאינה טובה לא לזה ולא לזה שוב אמר רבי שפיכותא מטר דק ועבה יותר מדאי לאילני לא מהניא דלאו רזיא היא לצמחים נמי לא שהגשמים מרובין באין ושוטפין אותן

מה כוונת רש״י ״דק ועבה״ לכאורה דק הוא היפך עבה וצ״ע

מחולת המחנים כתב:תענית דף ח' ע"א רש"י ד"ה ואעפ"כ "שאין תפילתם נשמעת אלא אם כן משים נפשו בכפו, כלומר שנפשו מכוונת בכפו", ובהגהות הב"ח הוסיף "מכוונת בכפו מבחוץ".

והדברים צריכים תלמוד, ואולי כוונתו למ"ש הטושו"ע או"ח סי' צ"ה ס"ג בשם הרמב"ם שבשעת התפילה צריך להניח ידיו על לבו, ואולי זוהי הכוונה שנפשו מכוונת בכפו, על ידי הנחת ידיו על לבו מבחוץ.

שני כתבי היד הידועים, לא מופיע בהם תיבת "מבחוץ".
עכ"פ, בפרשת דרכים דרך ערבה - דרוש כב:

ובפ"ק דתעניות דף ח אמרינן, אמר רב אמי, אין תפילתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים נפשו בכפו שנאמר נשא לבבנו אל כפים, ע"כ. ופרש"י אלא אם כן משים נפשו בכפו, כלומר שנפשו מכוונת בכפו מבחוץ, כלומר שיהיה תוכו כברו, הרי שהכל תלוי בכונת הלב.

שמואל דוד כתב:יט:

רש״י ד״ה בשפיכתא - בכח גדול יותר מדאי דאינה טובה לא לזה ולא לזה שוב אמר רבי שפיכותא מטר דק ועבה יותר מדאי לאילני לא מהניא דלאו רזיא היא לצמחים נמי לא שהגשמים מרובין באין ושוטפין אותן

מה כוונת רש״י ״דק ועבה״ לכאורה דק הוא היפך עבה וצ״ע

אקדים אשר "רבי" כאן היינו רש"י.
המפרשים אמנם מגיהים לשונו באופנים מספר.
מ"מ, לפי שני כתבי יד הידועים: שוב אמר רבי: שפיכותא - מטר דק ועבה יותר (מדאי) [לרוב], לאילני לא מהניא - דלאו רזיא (היא) [הוא], לצמחים נמי לא - שהגשמים מרובין באין ושוטפין אותן.
לכאורה הכוונה היא, ע"ד הגמרא לעיל בסמוך: ירדו לצמחין אבל לא לאילן. בשלמא לצמחים ולא לאילן - משכחת לה, דאתא ניחא ולא אתיא רזיא. לאילן ולא לצמחין - דאתיא רזיא ולא אתיא ניחא. לזה ולזה אבל לא לבורות ולא לשיחין ומערות - משכחת לה, דאתיא רזיא וניחא, מיהו טובא לא אתיא. אלא הא דתניא ירדו לבורות לשיחין ולמערות אבל לא לזה ולזה, היכי משכחת לה? - דאתיא בשפיכותא.
זאת אומרת ששניהם באו: דק ועבה, ובאו רבים מאוד, ולא בכוח.

כג.

הבא''ח בבניהו צידד להסכים לדברי המפרשים שכל מעשה חוני המעגל היה בחלום.

איזה מפרשים פירשו כך?

באמונתו כתב:תודה!
האם ידוע לכם מקור שהתירו הנ"ל?

-------------------
א, מתנצל על האיחור.
ב, נסיתי להיזכר ולחפש היכן קראתי על כך, ורק מחצית תאוותי עלתה בידי,

. הדיון בזמנו היה או לגבי הר ציון או לגבי יד ושם, וכמובן שהרבנים שנשאלו היו שאינם מהעדה החרדית
.ולמסקנת הר עמר :ו" אפילו תימא שיש שהרגו אותם בגזים וכו' ואח"כ שרפו לגופותיהם בעוה"ר, מ"מ אין כאן צורת תבניתו של מת, ולא כיוצא בה, לא מניה ולא מקצתיה, רק אפר דק כקמח. ואין פה טומאה ומותר לכהנים להכנס לשם" בקישור https://haravamar.org.il/%D7%A9%D7%95-%D7%AA/34-asdasd
וכן כאן בדך של מאורות https://www.daf-yomi.com/Data/UploadedF ... -sFile.pdf

ובמלמדלהועיל

" ד. ועתה נדון על זאת אי יש עכ"פ גם באפר הנשרפין מצות קבורה או לא. הנה פשיטא לדעת המשנה למלך סוף ה' אבל שהוכיח מהירושלמי רפ"ז דנזיר דאין מצות קבורה אלא אם יש כאן ראשו ורובו פשיטא דאין חיוב קבורה באפר, ואפילו יש כאן אפר של כל הגוף, לא מבעיא אם האפר אינו מטמא, ואם כן אין לו דין מת, ובודאי אין כאן חיוב קבורה, אלא אפילו את"ל דהאפר מטמא מ"מ הרי אין כאן ראשו ורובו אלא גשם קצת מכל הגוף וע"ז לא אמרה התורה קבור תקברנו, ואפילו לפמ"ש התוי"ט בשבת פ"ו מ"ה דגם בכזית מן המת יש חיוב קבורה כבר היטיב בזה לדבר הרב דאשפצין בס' חיי עולם למהר"ם לערנער צד 44 דהתוי"ט מיירי בכזית הבא ממת גדול וכבר איפסיק הלכתא בי"ד סי' שע"ד ס"א דאם מצא הכהן ראשו ורובו חוזר הוא אף על אבר אחד וכיון שכן חוזר הוא אף על כזית ובזה מיירי התוי"ט, וכשם שדרשינן תקברנו כולו ולא מקצתו, דהיינו אם אין כאן אלא מקצתו אינו חייב לקבור, כמו כן דרשינן כולו ולא מקצתו דאם יש כאן כולו צריך לקבור כולו ואינו יוצא אפילו אם שייר רק מקצתו דהיינו כזית. וא"כ בנ"ד דלא הובא לפנינו רק מקצתו דהיינו האפר (ואי האפר אינו מטמא אפילו מקצת אין כאן) בודאי אין כאן חיובא דקבור תקברנו. "

https://www.sefaria.org.il/Melamed_Leho ... .5?lang=he

יהודהא כתב:ולמסקנת הר עמר :ו" אפילו תימא שיש שהרגו אותם בגזים וכו' ואח"כ שרפו לגופותיהם בעוה"ר, מ"מ אין כאן צורת תבניתו של מת, ולא כיוצא בה, לא מניה ולא מקצתיה, רק אפר דק כקמח. ואין פה טומאה ומותר לכהנים להכנס לשם" בקישור https://haravamar.org.il/%D7%A9%D7%95-%D7%AA/34-asdasd
וכן כאן בדך של מאורות https://www.daf-yomi.com/Data/UploadedF ... -sFile.pdf
ובמלמד להועיל
" ד. ועתה נדון על זאת אי יש עכ"פ גם באפר הנשרפין מצות קבורה או לא. הנה פשיטא לדעת המשנה למלך סוף ה' אבל שהוכיח מהירושלמי רפ"ז דנזיר דאין מצות קבורה אלא אם יש כאן ראשו ורובו פשיטא דאין חיוב קבורה באפר, ואפילו יש כאן אפר של כל הגוף, לא מבעיא אם האפר אינו מטמא, ואם כן אין לו דין מת, ובודאי אין כאן חיוב קבורה, אלא אפילו את"ל דהאפר מטמא מ"מ הרי אין כאן ראשו ורובו אלא גשם קצת מכל הגוף וע"ז לא אמרה התורה קבור תקברנו, ואפילו לפמ"ש התוי"ט בשבת פ"ו מ"ה דגם בכזית מן המת יש חיוב קבורה כבר היטיב בזה לדבר הרב דאשפצין בס' חיי עולם למהר"ם לערנער צד 44 דהתוי"ט מיירי בכזית הבא ממת גדול וכבר איפסיק הלכתא בי"ד סי' שע"ד ס"א דאם מצא הכהן ראשו ורובו חוזר הוא אף על אבר אחד וכיון שכן חוזר הוא אף על כזית ובזה מיירי התוי"ט, וכשם שדרשינן תקברנו כולו ולא מקצתו, דהיינו אם אין כאן אלא מקצתו אינו חייב לקבור, כמו כן דרשינן כולו ולא מקצתו דאם יש כאן כולו צריך לקבור כולו ואינו יוצא אפילו אם שייר רק מקצתו דהיינו כזית. וא"כ בנ"ד דלא הובא לפנינו רק מקצתו דהיינו האפר (ואי האפר אינו מטמא אפילו מקצת אין כאן) בודאי אין כאן חיובא דקבור תקברנו. "

תודה!

פולסברג כתב:כג.
הבא''ח בבניהו צידד להסכים לדברי המפרשים שכל מעשה חוני המעגל היה בחלום.
איזה מפרשים פירשו כך?

ראה המצורף פה:

שכויח!

כד: - כה.
מרגלא בפומי' של ר' מיילעך בידערמאן שליט''א

כה.

רש״י ד״ה דובים - וזאבים בשדות. האם כוונת רש״י שדובים היינן זאבים?

נכון המסתבר שנוסח המקורי הינו: דובים - (ו)זאבים בשדות.

מלאכת שלמה תענית ג, א:

סדר תעניות האלו האמור וכו'. ה"ר שמשון ז"ל, ברפ"ט דמסכת שביעית, קרי ליה להאי פירקא "פירקא דחסידי", והכי נמי מתקרי בין הפוסקים ז"ל, והטעם ידוע...

באמת, כינוי מיוחד הזה לפרק שלנו, מופיע בראשונים ואחרונים רבים.

באמונתו כתב:המסתבר שנוסח המקורי הינו: דובים - (ו)זאבים בשדות.

וכן כתב רש"י בסוטה מט ע"א אנשי מעשה. בטוח בחשיבותו ועושה מעשים מופלאים כדאמר בתענית (דף כה.) נמטי כשוריך יאמר לחומץ וידלוק ולעזים להביא זאבים בקרניהם:

שמואל דוד כתב:כה. רש״י ד״ה דובים - וזאבים בשדות. האם כוונת רש״י שדובים היינן זאבים?

דב בארמית היינו זאב

ראה רש"י דניאל ז ה

וַאֲרוּ חֵיוָה אׇחֳרִי תִנְיָנָה דָּמְיָה לְדֹב.
לדב כתיב כמו דיבא תרגום של זאב שאף זאב נקראת מלכות פרס שנא' ע"כ הכם אריה מיער זאב ערבות ישדדם:

והוא מבראשית רבה צט

בנימין כנגד מלכות מדי, זה נמשל בזאב וזו נמשלה בזאב, זה נמשל בזאב (בראשית מט, כז): בנימין זאב יטרף וגו', וזו נמשלה בזאב (דניאל ז, ה): וארו חיוה אחרי תנינה דמיה לדב, רבי חנינא אמר לדב כתיב, דב היה שמה, היא דעתיה דרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן (ירמיה ה, ו): על כן הכם אריה מיער, זו בבל (ירמיה ה, ו): זאב ערבות ישדדם, זו מדי.

ובעץ יוסף שם
לדב כתיב צ"ל לדב כתיב דב הוא שמה. ור"ל משום דדוב לחוד וזאב לחוד לכן קאמר דדב כתיב בלא וי"ו והיינו זאב דזאב ערבות מתרגמינן דיבא. וז"ש דב היא שמה של החיה תנינא. ומה שלא נכתב זאב מפורש הינו משום דמדי ופרס כחדא מלכות חשיבי ופרס נמשל לדוב ממש כדאמרי' בפ"ק דברכות דפרסיים אוכלים ושותין כדוב ומדי הוא זאב. לכן אמר לדב דהוי לישנא דמשתמע לתרי אפי (יפ"ת):

ועי' בערוך השלם ערך דב

הביאו באשכול למה צריך גם דובים?
מרי"ח סופר שליט"א מה שכתב בקובץ בית אהרן וישראל וברוך שכוונתי.

כל מה שנתבאר הוא פשוט אמת ויציב.
ואוסיף:
לשון המיוחס לרש"י בתענית הוא: דובים - זאבים בשדות.
מה שכתב "זאבים" ברור שבא לאפוקי מהבנה לא נכונה שדובי היינו דובים, וכנ"ל.
ומה שהוסיף "בשדות" נראה שהוא הוכחה [נוספת] לזה [+ הסבר המציאות של המעשה]. שהרי עיזים רועות בשדה ולא ביער, אבל דובים נמצאים ביער כמפורש בנביא [ותצאנה שתים דובים מן היער], וא"כ כיצד פגשו העיזים דובים?
לכן אומר המיוחס לרש"י "זאבים בשדות".
ולכשתמצא לומר, אפשר לסכם את פירוש המיוחס לרש"י כאן במילים: לא דובים ולא יער...

טור תלגא כתב:

שמואל דוד כתב:כה. רש״י ד״ה דובים - וזאבים בשדות. האם כוונת רש״י שדובים היינן זאבים?

דב בארמית היינו זאב...

גם בערבית, כפירוש המשנה לרמב"ם - מסכת כלאים פרק א משנה ו:

זאב, "אלד'יב".

אין צריך להתרחק כל כך הרי כל זאב שבמקרא מתרגמינן דיב

טור תלגא כתב:אין צריך להתרחק כל כך הרי כל זאב שבמקרא מתרגמינן דיב

מתורגמן.png

כתבתי גם ב"ערבית".

שמואל דוד כתב:כה.

רש״י ד״ה דובים - וזאבים בשדות. האם כוונת רש״י שדובים היינן זאבים?

ראוי לעיין כאן viewtopic.php?f=46&t=41210&p=548888&hilit=%D7%93%D7%95%D7%93+%D7%A7%D7%90%D7%94%D7%9F#p548888
וכאן viewtopic.php?f=7&t=20568&p=202700&hilit=%D7%93%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9D+%D7%96%D7%90%D7%91%D7%99%D7%9D#p202719