עינא דשפיר חזי כתב:א. בפרק ה' משנה א' מבואר לפירוש הר"ש שאם מת מאהיל על עין התנור (כעין ארובה) שאין בה פותח טפח הטומאה נכנסת לתוך העין ומשם עוברת לתנור ויוצאת לתוך הבית (לדעת ב"ש), וקשה איך הטומאה עוברת אם אין פותח טפח.
התנור טמא והבית טהור. כתב הר"ש (בד"ה ובית הלל): 'ובשאין בעין פותח טפח איירי, דאי יש בו פותח טפח למה לא תכנס לבית כו'. וסברי בית שמאי דנכנסת טומאה לכלי דרך נקב קטן כדאשכחן בסיפא (משנה ב') גבי ארובה שבין בית לעליה. ובית הלל סברי דנכנסת לטמא את הכלי ולא לטמא הבית, ור' עקיבא סבר דאין נכנסת כלל'. מה שכתב הר"ש דאיירי כשאין בעין פותח טפח, נמצא בכתב יד להיפך דאיירי דוקא כשיש בו פותח טפח, עיין במלאכת שלמה (ד"ה בש"א). מיהו כאן נבאר דבריו כפי שיטתו שכתב לפנינו שאין בעין פותח טפח.
בכלים (פ"ט מ"ח) תנן: 'ניקבו (הכלים), העשוי לאוכלים שיעורן בזיתים, העשוי למשקים שיעורן במשקים. העשוי לכך ולכך, מטילים אותו לחומרו בצמיד פתיל ובכונס משקה'. ופירש הרע"ב: 'שיעורן בזיתים. אם נפחת במוציא זית בעי מירוח (פירוש כדי להציל בצמיד פתיל), ובפחות מכאן לא בעי מירוח כו': שיעורן במשקין. בכונס משקה: העשוי לכך ולכך. למשקין ולאוכלין: מטילין אותו לחומרו. ואם ניקב בכונס משקה אינו מציל בצמיד פתיל עד שיומרח': וכתב הר"ש (שם): 'וסתם מתני' דלא כבית הלל ודלא כרבי עקיבא. דהא קדרה עשויה לכך ולכך ותנן במס' אהלות פ"ה (מ"ב), ארובה שבין הבית לעליה וקדרה נתונה עליה ונקובה בכונס משקה, ב"ש אומרים הכל טמא וב"ה אומרים הקדרה טמאה ועליה טהורה, ר"ע אומר אף הקדרה טהורה. והא דקדרה טמאה לב"ה חומרא בעלמא'.
פירוש דבריו, דהר"ש ס"ל דבית שמאי פליגי אבית הלל ור' עקיבא אם טומאה נכנסת לכלי חרס המוקף צמיד פתיל שניקב בכונס משקה. דבית שמאי ס"ל דהכלי טמא ואינו מציל, ור' עקיבא ס"ל דהנקב אינו מבטל הצמיד פתיל, והכלי מציל על עצמו וגם על מה שבתוכו, וכן ס"ל לבית הלל אלא שהחמירו שהכלי עצמו נטמא. וא"כ בכלים המצילים עם דפנות אהלים, כגון דאיכא ארובה פותח טפח בין בית לעלייה וסתמו בכלי שנקוב בכונס משקה, דאם היה הכלי שלם היה חוצץ בפני הטומאה, אבל היכא שניקב בכונס משקה ס"ל לבית שמאי שהכלי מקבל טומאה ואינו חוצץ והעלייה טמאה, ור' עקיבא ס"ל דהכלי עדיין נחשב כשלם וחוצץ עם דפנות אהלים והעלייה טהורה, ובית הלל החמירו בכלי חומרא בעלמא אבל העלייה טהורה. וא"כ מתני' דתנן (כלים שם) דקדירה הניקב בכונס משקה שאינו מציל בצמיד פתיל, הוא כשיטת בית שמאי, דלשיטת בית הלל וכל שכן לשיטת ר' עקיבא הכלי מציל.
עכשיו מבוארים דברי הר"ש שהבאנו בתחילה, דהר"ש ס"ל דעינו של תנור שאין בו פותח טפח, דומה לקדירה שניקבה בכונס משקה, וכמו דפליגי בית שמאי, בית הלל ור' עקיבא בקדירה ה"נ דפליגי בעין התנור. והקשה הר"ש (הכא): 'והא דמשמע ס"פ תשיעי בכלים (שם) דבעינו של תנור בעי צמיד פתיל, דקתני, תנור שניקב מעינו שיעורו מלא פי כוש. התם כשעמד כולו באהל המת, דמגו דבעי צמיד פתיל לפתחו בעי נמי לעינו, אבל הכא דאין פיו באהל המת לא'. פירוש דבריו, דהרי השתא אמרינן דלבית הלל ור' עקיבא אין טומאה נכנסת לתנור דרך עינו כשאין בו פותח טפח אפילו אם אינו מוקף צמיד פתיל, והויא כמו קדירה הסותמת הארובה שניקבה בכונס משקה, שאין טומאה נכנסת לקדרה דרך הנקב. והרי במשנה כלים אמרינן בסתמא, דעין התנור מצלת רק בצמיד פתיל, ואם ניקב מלא כוש טומאה נכנסת לתנור דרך עינו, הרי שאין התנור דומה לקדירה שניקבה בכונס משקה. על זה מתרץ הר"ש דטומאה נכנסת לתנור דרך עינו רק באופן שהוא נמצא באהל אחד עם פתחו, דמגו דבעי צמיד פתיל לפתחו בעינן צמיד פתיל נמי לעינו, אבל כשהעין בחוץ אין טומאה נכנסת לתנור דרך העין, אפילו אם העין אינו מוקף צמיד פתיל, אלא אם העין יש בו פותח טפח.
וקשה, מה החילוק בין אם התנור כולו נמצא בתוך האהל, או אם העין נמצא מחוץ לאהל, ומאי האי מגו דאמרינן. ובחזון איש כתב (ט"ז ד') דלפי תירוץ זה דבית הלל ור' עקיבא מודו כשהתנור עומד כולו באהל שטומאה נכנסת לעין בניקב מלא כוש, הרי שהר"ש חוזר בו ממה שכתב בפירושו לכלים, דאין לחלק בין עין שניקב במלוא כוש וקדירה שניקבה בכונס משקה, וא"כ ס"ל השתא דקדירה המוקפת צמיד פתיל הנמצאת באהל המת שנסדקה בכונס משקה, טמאה לכולי עלמא אפילו לבית הלל ולר' עקיבא.
ויש להקשות על פירוש הר"ש, הרי בקדירה שבארובה מה שמביא הטומאה לעלייה לשיטת בית שמאי, הוא החור שיש בו טפח על טפח, וכלשון הרע"ב לקמן (מ"ב ד"ה הכל טמא): 'שאין הקדירה מצלת וטומאה עולה דרך ארובה שיש לה פותח טפח', אבל הכא, תינח שהעין אינו מציל, אבל הרי המת מאהיל רק על העין ולא על התנור עצמו, ובעין אין פותח טפח, וא"כ איך יעביר העין הטומאה לתנור, וממנו לבית. ובאמת משנה מפורשת היא בכלים (פ"ח מ"ז): 'השרץ שנמצא בעין של תנור כו', מן השפה הפנימית ולחוץ טהור, ואם היה באויר אפילו כזית מן המת טהור, ואם יש שם פותח טפח הכל טמא'. הרי מבואר דעין התנור אפילו בחלק שהוא ליד חלל התנור הוא נפרד מאויר התנור, וכל שכן החלק מהעין הבולט לחוץ אינו שייך לתנור, ואם כן איך תעבור הטומאה מהעין לתנור לבית שמאי. בשלמא אם יש בעין פותח טפח, פשוט דהטומאה עוברת מהעין לתנור ומהתנור לבית, אבל כשאין בו פותח טפח, איך תעבור הטומאה מהעין לתנור, הא אפילו שרץ הנמצא בעין אינו מטמא התנור. אם לא שנדחוק ונאמר שרק פתח העין אין לו פותח טפח והעין עצמו יש בו פותח טפח, וכגון שמתרחב.
לסיכום, דעת הר"ש במתני' קשה וכבר העיר בזה החזון איש (שם ג') ע"ש. והחזו"א האריך בדברי הר"ש ומפרש דבריו באופן שאהל המת נוגע בכותל הבית והתנור חוצץ מדין דפנות אהלים, והעין אע"פ שאין בו פותח טפח אבל יש בו כדי לרבע טפח על טפח, ונדחק מאד.
עינא דשפיר חזי כתב:ב. בסוף פרק א' האם יש התאמה בין מנין האיברים שהמשנה מונה לבין המדע בזמנינו.
לא.