פורום אוצר החכמה

"מניח את חברו יחידי - שכינה מסתלקת מישראל!" מה המקור?
גמרא מפורשת בברכות ה סוע"ב:

תניא, אבא בנימין אומר: שנים שנכנסו להתפלל, וקדם אחד מהם להתפלל ולא המתין את חברו ויצא, טורפין לו תפלתו בפניו, שנאמר: טרף נפשו באפו הלמענך תעזב ארץ. ולא עוד אלא שגורם לשכינה שתסתלק מישראל, שנאמר: ויעתק צור ממקמו; ואין צור אלא הקדוש ברוך הוא, שנאמר צור ילדך תשי.

נשאלת השאלה: מדוע תעזוב השכינה את כלל ישראל בגין אדם אחד?
האחרונים דייקו ופירשו תיבות אלו באופנים שונים (ראה אמרי בינה לר' שמואל גארמיזאן כאן (עמ' יז); תאוה לעינים מאמר יד; ולא עוד אלא מאמר טו (דף ב ע"ד); עיון יעקב; פני יהושע; מגיד תעלומה; בן יהוידע).
אבל מתברר שיש כאן הוספה מאוחרת בגמרא, שרבותינו הראשונים לא הכירוה!
התיבות "ולא עוד אלא שגורם לשכינה שתסתלק מישראל, שנאמר" אין להן זכר בעדי הנוסח (כת"י מינכן 95 [אבל הושלם בגליון]; פאריז 671; פירנצה 7; אוקספורד 366; קמבריג' T-S AS 79.40; קמבריג' T-S NS 291.67d; קמבריג' T-S NS 329.933; קמבריג' T-S F 1(2).15; ירושלים 4° 577.4.23; בהמ"ל ENA 147/1–10; אוקספורד Heb. e. 73/80–81; רי"ף ג ע"א בדפי הרי"ף; הערוך ערך טרף; ראב"ן סי' קכה; מעין גנים לר' שמואל מסנות, איוב יח ד, עמ' 57; פסקי רי"ד; חידושי הרא"ה; ילקוט שמעוני איוב רמז תתקז; רא"ש פרק א סי' ז; מנורת המאור סי' קיח; מנורת המאור לר' ישראל אלנקאוה פרק כ עמ' 426; עין יעקב).

מה שאמר אבא בנימין כך הוא (אליבא דעדי הנוסח הנזכרים, ויש מביאים הסגנון בשינויים קלים כמובן):

שנים שנכנסו להתפלל, וקדם אחד מהם להתפלל ולא המתין לחבירו וסיים ויצא, טורפין לו תפלתו בפניו, שנאמר: טורף נפשו באפו הלמענך תעזב ארץ ויעתק צור ממקומו, ואין צור אלא הקדוש ברוך הוא, שנאמר: צור ילדך תשי.

הדרשה מהפסוק מוסברת בשני אופנים לפחות:
א. טורף נפשו באפו – גרמת לעצמך לטרוף תפילתך בפניך. הלמענך תעזב ארץ – וכי בשביל שאתה יצאת מבית הכנסת אתה חושב כי ויעתק צור ממקומו – שהשכינה תסתלק מלפני חבירך העומד ומתפלל לפניו? לא! השכינה לא תסתלק מעם חבירך שהשארת יחידי! אלא, תפילתו תתקבל בשמים, ואילו תפילתך לא תתקבל (כך פירשו הערוך בפירושו השני; רש"י; רא"ה; ספר הנר. וראה גם פירוש ר' יהונתן מלוניל; נמוקי יוסף; פירוש הרשב"ץ למסכת ברכות).
ב. טורף נפשו באפו – גרמת לעצמך לטרוף תפילתך בפניך. הלמענך תעזב ארץ ויעתק צור ממקומה – אתה גרמת שתסתלק שכינה מעם חבירך, שהרי כל זמן שהם שנים, שכינה שרויה ביניהם, וכיון שאחד הלך לו, נסתלקה שכינה מעם היחיד שמתפלל לבדו. כעונש על כך, גם תפילתך לא תתקבל (כך פירשו רבינו חננאל; הערוך בפירושו הראשון; ראב"ן. השווה תלמיד רבינו יונה ג ע"א בדפי הרי"ף; חידושי הריטב"א).
יתכן שמישהו רשם לו בגליון הגמרא את פירושו הנראה לו, ולבסוף נכנס לתוך הגמרא, על ידי מעתיק שלא היה נזהר. בכל הדפוסים, מדפוס שונצינו רמ"ד ואילך, מופיע נוסח זה בתוך הגמרא.

נפלא ביותר.
תשו"ח.

ובל שאר המקומות שאיתא בגמרא כן ונשאלת אותה שאלה, כגון: מתפלל אחורי רבו כמדו' וחולק על ישיבתו של רבו, ואין בכוחי לפרט עוד כמה, ג"כ לא מצינו בכת"י?!

אותה אבקש כתב:ובל שאר המקומות שאיתא בגמרא כן ונשאלת אותה שאלה, כגון: מתפלל אחורי רבו כמדו' וחולק על ישיבתו של רבו, ואין בכוחי לפרט עוד כמה, ג"כ לא מצינו בכת"י?!

יפה. הבנתי.
אם כן סמי מכאן את הקושיא שהקשיתי לעיל. אלא שאין זה מחזק את הגירסא שלפנינו בגמרא, מאחר ואינה מופיעה בספרי רבותינו הראשונים. אדרבה, הם פירשו את הגמרא באופנים אחרים.

סוף סוף מצאתי בכת"י ווין Fragm. Hebr. A 33 - נוסח הדומה מאוד לנוסח הדפוס:

גם בכת"י שבגנזי שכטר, ב, עמ' 360, מובא כפירוש השני שהבאתי לעיל:

ב. טורף נפשו באפו – גרמת לעצמך לטרוף תפילתך בפניך. הלמענך תעזב ארץ ויעתק צור ממקומה – אתה גרמת שתסתלק שכינה מעם חבירך, שהרי כל זמן שהם שנים, שכינה שרויה ביניהם, וכיון שאחד הלך לו, נסתלקה שכינה מעם היחיד שמתפלל לבדו. כעונש על כך, גם תפילתך לא תתקבל (כך פירשו רבינו חננאל; הערוך בפירושו הראשון; ראב"ן. השווה תלמיד רבינו יונה ג ע"א בדפי הרי"ף; חידושי הריטב"א).