גיטין כה. (תוס') שיעור מעשר נמדדת לפי שיעור שנשתייר אחר תרומה, מנא לן?

[מיללער]

גיטין כה. הלוקח יין מבין הכותים ואומר שני לוגין יהא תרומה, עשרה מעשר ראשון.

ופי' רש"י שבחבית היה מאה לוגין. ולכן הפריש שני לוגין לתרומה, כדין אחד מחמשים בבינונים

ונתקשו בתוס' א"כ למה הפריש עוד עשרה למעשר ראשון, הרי פשו ליה רק 98 לוגין, וחייב לפרוש רק 9.8 לוג למעשר, ותירצו ב' תירוצים

א. דעשרה לאו דוקא

ב. כיון דמה"ת חטה אחת פוטרת הכרי לתרומה, ומה שהוסיף עד לאחד מחמשים אף שדין תרומה עליה, מכ"מ אינה פוטרת אותו מהשיעור של מעשר.

ומובן שיש נפק"מ גדולה להלכה בין ב' תירוצים, שהרי הדין שהמוסיף בתרומה תרומתו תרומה, הוא לאו דוקא באחד מחמשים, ונמצא לתי' הא' שכל מה שמוסיף בתרומה מגרע חיובו ממעשר, ולתירוץ הב' לעולם חייב ליתן אחד מעשרה למעשר אף אם הרבה בתרומה

[ומעניין שבמס' סוכה (כג: ד"ה עשרה מעשר) יש תוס' ממש אות באות עם ב' התירוצים, וסיימו שם על תירוץ הב' בזה"ל: "וגם זה לא יתכן כלל" וכאן הביאו את זה בניחותא. ובתוס' הרא"ש כאן ביארו הסברא למה לא יתכן וז"ל: דנהי דחטה אחת פוטרת את הכרי מ"מ כל מה שירצה יפריש דתרומה ניטלת באומד ובמחשבה רק שלא יעשה כל גרנו תרומה דבעינן ראשית ששיריה ניכרין (וצ"ע מה מוסיף בזה להפריך את סברת התירוץ כיון שתרומה ניטלת באומד אם למעשה יכול לפרוש חטה אחת ויפטור את הכרי)]

ואנכי בעניי לא הבנתי, מנא להו לתוס' שהמעשר תלוי בהתרומה, דלמא שיעור המעשר הוא לפי גודל הכרי כמות שהוא ולא מעלה ולא מוריד שיעור התרומה שבה? יתר על כן, הלא למדנו מפורש במס' ביצה שמעשר ראשון שהקדימו בשבולין פטור מתרומה גדולה, הרי לנו שהמעשר אינו תלוי בהתרומה, עכ"פ בחיובה, ומנלן שבשיעורה יהי' תלוי בה?

[מיללער]

מצאתי שהפני יהושע כאן כותב: המעשר מתמעט משום תרומה כמ"ש המהרש"ל בים של שלמה פרק הפרה בסוגיא דברירה

עיינתי וחיפשתי בדברי היש"ש ולא מצאתי שיבאר את מקור הדבר וסברתה, ולפלא שכתב מסברא דנפשיה דאולי אם הוסיף בתרומה יתר מאחד מארבעים אינו ממעט משיעור המעשר וצ"ע

וז"ל היש"ש פרק הפרה - דיני ברירה:

[ביקורת תהיה]

מנא להו לתוס' שהמעשר תלוי בהתרומה, דלמא שיעור המעשר הוא לפי גודל הכרי כמות שהוא ולא מעלה ולא מוריד שיעור התרומה שבה?

הסברא פשוטה לכאורה: הרי תרומה אינה חייבת במעשר, נמצא שאין כאן כי אם צ"ח לוגין החייבים במעשר; ואם יפריש עשרה, הרי הוא מרבה במעשרות, שמעשרותיו מקולקלין.

[מיללער]

מנא להו לתוס' שהמעשר תלוי בהתרומה, דלמא שיעור המעשר הוא לפי גודל הכרי כמות שהוא ולא מעלה ולא מוריד שיעור התרומה שבה?

הסברא פשוטה לכאורה: הרי תרומה אינה חייבת במעשר, נמצא שאין כאן כי אם צ"ח לוגין החייבים במעשר; ואם יפריש עשרה, הרי הוא מרבה במעשרות, שמעשרותיו מקולקלין.

אכן סברה יפה אף נכונה, ובוודאי הדין דין אמת, דאחר שידענו מדברי רבותינו בעלי התוס' ששיעור המעשר מתמעטת ונמדדת לפי מה שנתשייר בהכרי אחר הפרשת תרומה, אם הרבה עליה לשם מעשר "הרי הוא מרבה במעשרות". אבל מכאן לומר להיפך, שזהו המקור לדבריהם, קשה לומר על זה שזה 'סברא פשוטה' שהרי הנך רואה שהתוס' הרא"ש הצריך להוסיף פרט דנהי דחטה אחת פוטרת את הכרי מ"מ כל מה שירצה יפריש דתרומה ניטלת באומד ובמחשבה ולא אמר בפשיטות שכל מה שמפריש לתרומה הרי פטורה היא ממעשר וא"כ נמצא שמרבה במעשרות.

ולא עוד אלא שהתוס' עצמם בתירוצם השני (כאן במס' גיטין), אכן נקטו שחובת המעשר הוא כפי שיעור הכרי משום דחטה אחת פוטרת כל הכרי, ואפי' אם הפריש יותר לא ראו בזה 'ריבוי במעשר'. והים של שלמה נקט שאף לדברי התוס' בסוכה והתוס' הרא"ש שריבוי מתרומה ממעטת שיעור המעשר זה רק עד אחד מארבעים, אבל יותר מזה, אף שמעיקר הדין תרומתו תרומה, אינה ממעטת את חיוב המעשר, ולא מיקרי מרבה במעשרות.

ומדברי כולם נראה שהדין של 'מרבה במעשרות' הוא פועל יוצא מחיוב המעשר, ועד שלא נדע מקור לשיעור המעשר, לא נוכל לומר בפשיטות שאם חל חובת המעשר לפי ערך הכרי עם התרומה, אף שהתרומה גופא פטורה ממעשר, שזה יקרא מרבה במעשרות.

[ביקורת תהיה]

הגע בעצמך, לוּ הוליך שני לוגין מן המאה לים המלח, היעלה על הדעת שעדיין חייב לעשר עשרה ממאה?! ומאי שנא הרימם תרומה מביערם מן העולם?
אדרבה, פתח פיך ויאירו דבריך!

[מיללער]

הגע בעצמך, לוּ הוליך שני לוגין מן המאה לים המלח, היעלה על הדעת שעדיין חייב לעשר עשרה ממאה?! ומאי שנא הרימם תרומה מביערם מן העולם?
אדרבה, פתח פיך ויאירו דבריך!

הרי לך שהיש"ש ס"ל דאם הפריש יותר מאחד מארבעים תרומה לא ימעט משיעור המעשר, ולא דימה אותו למי שהוליך אחד מארבעים לים המלח.

על זה גופיה אנו דנין אם הפרשת תרומה הוא כמו הולכה לים המלח או לא, ואפי' אם נאמר שלמעשה נקטינן שדומה להולכה לים המלח, עדיין צריכה לזה מקור עד שהתוס' תמהו על דברי המשנה בפשטותה שמחייב לפרוש עשרה לוגין למעשר אף אחר שהפריש שני לוגין לתרומה, ולתירוץ אחד אף למעשה אינו נחשב כהולכה לים המלח כיון שמעיקר הדין חטה אחת םוטרת את הכרי.

[ביקורת תהיה]

סברא אנכי מבקש.

[מיללער]

סברא אנכי מבקש.

מי שיש לו מאה כור, נתחייב להפריש תרומה ומעשרות, שיעור התרומה הוא חטה אחת ושיעור המעשר הוא עשר אחוז שהיא עשרה כור.

אם הוליך שני כור לים המלח, חייב להפריש רק 9.8 כור מעשר, מפני שאנו אומרים שבשני הכור שזרק לים, זרק גם חלק המעשר שבו וממילא נשאר חיובו רק על הנשאר.

משא"כ אם מפריש שני כור תרומה, יש סברא שאין אומרים שבכלל הב' כור נכלל גם חלק המעשר שבו, אלא שיש דין שהתרומה עצמה פטורה ממעשר כלפי הכהן, אבל לגבי הישראל חשבינן ליה כאילו הם עדיין חלק מהכרי ומחויב לפרוש מעשר כבתחלה.

בעצם, אנו דנין כאן בסברות, לכאורה דבר זה אמורה להיות בעם מקורות למה התרומה ממעטת את שיעור המעשר.

[ביקורת תהיה]

הנה מקור: 'וְאָכַלְתָּ' - וְלֹא מוֹכֵר. (פרק הפועלים)