מכות ב ע"ב. - עדים זוממין אינם שלמים כופר

[הורודנאי]

בגמ' במכות דף ב ע"ב מבואר שעדים זוממין אינם משלמים כופר כיון דכופרא כפרה, והם אין שורם הרג אדם ואין להם על מה לכפר.
קשה וכן בעדים על כל דיני ניזקן זה שבאו לחייב חיוב ממוני באו לומר שפלוני חיסר לפלוני ממון וחייב להשלים לו וא"כ כשהוזמו נאמר שאין להם חסר להשלים. ועוד דכל חיוב מיתה הוא כפרה על העבירה ועדים זוממין נהרגים.

[ההוא דאמר]

אולי יעזור, עיין בקובץ שיעורים [כתובות אות ק"ד] ביסודו הנודע שעדים זוממין הרי זה בגדר של ירושת המעשה, וכאילו הם עשו את המעשה שהעידו עליו.
ועיין עוד בקובץ ביאורים לגרא"ו ריש מכות. ועיין עוד בשיעורי הגר"ש ב' גדרים בעניין. ומן הסתם גם בשיעורי הגרב"ד.

[הורודנאי]

יש"כ גדול, אבל דברי הקוב"ש שהבאת מתרצים לגבי מיתה בלבד אבל נשאר קשה מה החלוק בן מזיק לכופר. ואדרבה לדבריו יש יותר מקום לומר שישלם כופר שזה כפרה על העבירה מאשר מזיק שזה השלמה של חסר מציאותי.
בנוגע לשאר המ"מ שהבאת אין הספרים תחת ידי כרגע בעז"ה אעיין בהזדמנות הראשונה שתהיה לי.

[אפרים זלמן]

הנני מעתיק מחדושים ובאורים, אולי יעזור

שם והני לאו בני כפרה נינהו, יעוי' ברש"י וברמב"ן, ונראה דהענין דכשם שאם העידו עליו שלא נטל את הלולב ועי"ז עמדו ב"ד לכופו לקנות לולב וליטלו, והוזמו, דאין לחייבם לשלם לו דמי לולב, ה"נ בכופר ובקרבן הרי עדותן שהוא חייב במצוה זו, ולא חשיבא עדות להוציא ממון.

[הורודנאי]

לכאורה תליא במחלוקת ראשונים האם למ"ד כופרא כפרה יש חיוב ממוני לניזק. ולשיטות שאין חיוב ממוני (מאירי ב"ק מ ע"א) אכן מובן התירוץ דלשיטתם אין כפיית ב"ד על עצם החיוב רק על המצווה כמו בקרבן ולולב. אבל לשיטות (רשב"א שם ועוד) שגם בכופרא כפרה יש חיוב ממוני לניזק, (ואכהמ"ל בגדר זה) ולשיטתם ב"ד ממשכנים על עצם החוב לא גרע מחיוב מיתה.

[אפרים זלמן]

איני בענין, רק אוכל להעתיק המשך דברי החו''ב (והוא ממש''כ בחו''ב ב''ק), אולי יעזור (לא עיינתי מה הוא כותב ואולי אינו ענין לדבריך)

בריטב"א כתב דכיון דבעיא דגמ' בב"ק מ' א' בחייבי כופר אי ממשכנין אותן לא איפשיטא קיי"ל דאין ממשכנין, ולפיכך אין לחייב עדים זוממין בכופר, ומבואר דאף בתביעת יורשי הניזק אין ממשכנין, ודלא כהרשב"א בב"ק שם, עוד הביא שם בשם ר"י דאי ממשכנין היינו דכופין אותו עד שיאמר רוצה אני, ר"ל דאין נוטלין מנכסיו בע"כ, דכיון דכפרה הוא צריך שיהא לרצונו, ומינה נמי דאין כאן שעבוד נכסים כלפי יורשי הניזק, דחיוב המזיק רק כלפי שמיא, וכמ"ש תו' ב"ק מ"ג א' דבמת המזיק פטורין היורשים, דאין כפרה למתים. (ב"ק מ' א' מתוה"ד).