בגמרא זבחים (קטז:ב)
אמרו: בת י' שנים היתה [רחב הזונה] כשיצאו ישראל ממצרים, וזנתה מ' שנה שהיו ישראל במדבר, אחר נ' שנה נתגיירה, אמרה: יהא מחול לי בשכר חבל חלון ופשתים. כלומר ביקשה מחילה על אשר זינתה כל השנים.
ובאיילת השחר: יל"ע למה היתה צריכה מחילה, הרי היתה פנויה ועכו"ם אינם מוזהרים על הפנויה. (ולא תירץ כלום)
ואני נבוך בג' עניינים
א) מי יימר שלא היתה אשת איש
ב) והוא העיקר: כפי זכרוני אין אישות לנכרית, כי אם 'בעולת בעל', וזה שפיר איכא בפנויה זונה.
ג) מוזר לעצור ולדקדק על איזה 'סעיף' בשולחן ערוך עברה, כשאנו עסוקים במי שנקראת 'הזונה' בה"א הידיעה, היינו עיסוק יומם ולילה בפרטי התיעוב והניאוף, וכי באשת חיל עסקינן מפני שלא מצאנו על איזה סעיף קטן עברה?? אתמהה