הפריש קרבן ואחזו קורדייקוס מהו להקריב קרבנו בשעת חליו

[מיללער]

בסנהדרין מז. (וכן הוא בהוריות יא. וזבחים יב:) נאמרו ב' דינים בשם ר' יוחנן לגבי דיחוי בקרבן, מי שהפריש קרבן והמיר דתו וכן מי שהפריש קרבן ונשתטה נדחה קרבנו ואע"פ שחזר מהמרתו או נשתפה הקרבן פסול הואיל ונדחה ידחה.

וקאמרינן עלה צריכותא למה ליה לאשמעינן בב' דינים דסד"א דוקא בהמיר דתו כיון דאיהו דחה נפשיה בידים אבל בנשתטה דממילא קא דחי "אימא כישן דמי" קמ"ל.

ופירש"י שהדמיון לישן כמו שכל אדם כשישן בלילה אין קרבנו נדחה לאחר שניער. ובתוס' הוסיפו שלאו לגמרי דמי לישן דבישן מקריבין את קרבנו בשעה שישן, אלא כישן דמי דאפי' אם לא הוי חזי לא היה נדחה משום דממילא מיתער הא נמי ממילא מישתפי.

ויש לציין לזה דברי הגמרא בגיטין ע: במי שצוה שיכתבו גט ויתנו לאשתו ואח"כ אחזו קורדייקוס, נחלקו ר"י ור"ל אי כותבין ונותנין הגט בשעה שהוא שוטה או לא, וקאמרינן שם במאי קא מיפלגי ריש לקיש מדמי ליה לישן ור' יוחנן מדמי ליה לשוטה. ור' יוחנן נמי לידמיה לישן ישן לא מחוסר מעשה האי מחוסר מעשה (שצריך ליקח תרופה לרפאותו מחוליו) ור"ל נמי נדמייה לשוטה, שוטה לא סמיא בידן האי סמיא בידן. ע"כ

ולכאורה זה סותר למה שכתבו התוס' ששוטה ממילא מישתפי ודמי בזה לישן, וכאן משמע שדוקא כשסמיא בידן כמו מי שאחזו קורדיקוס דמי לישן ואף גם רק לשיטת ריש לקיש, וכאן לר' יוחנן קייימינן וא"כ הדרא קושית התוס' לדוכתיה מאי היה הוה אמינא לדמות שוטה לישן שקרבנו לא ידחה.

ויש לעיין במי שהפריש קרבן ואחזו קורדייקוס אם לשיטת ריש לקיש בגיטין יכולים להקריב עליו קרבנו בשעת חליו, ובפשטות לר' יוחנן לא יקריבו את קרבנו בשעת חליו וממילא נדחה קרבנו, וא"כ נוכל לאוקמי דמיירי בכה"ג וההוו"א שידמה לישן כמו שס"ל ר"ל בגיטין ונמצא ר"י לשיטתיה, ומתורץ גם קושית התוס'.

(ועל עצם קושית התוס' י"ל עפ"י מה שראיתי בחמדת דניאל עמ"ס זבחים יב: בשיטת הרמב"ם שפסק לגבי גט דאם עשה שליח לגרש ונשתטה ומסרו הגט מגורשת בדיעבד ובקרבן פסק שהקרבן פסול מטעם דיחוי, וביאר הוא ז"ל דהדיחוי בשוטה בקרבן הוא לאו משום שאין בו דעת אלא משום דשוטה לאו בר כפרה הוא כלל, וממילא מתורץ ההו"א דנדמייה לישן שאכן יכולין להקריב קרבנו בשעה שהוא שוטה כמו בישן ועל זה מחדש ר"י דשוטה אינו בתורת קרבן כלל ודו"ק)

[מיללער]

מצאתי עכשיו בהגהות יפה עינים שציין לדברי הירושלמי בגיטין פ"ז ה"א, שאכן שם מבואר שנחלקו ר"י ור"ל בין לגבי גט ובין לגבי קרבן (ועי' שם כמה פרטים בהסוגיא דלא כבבלי בגיטין ובסנהדרין וזבחים הנ"ל, ועיי"ש בהגהות שיירי קרבן).