ראש השנה ד' א'- האומר סלע זו לצדקה.. ה"ז צדיק גמור - כמה שאלות

[תם מה הוא אומר]

(ד רע"א)
האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיו בני, ובשביל שאזכה בה לחיי העולם הבא הרי זה צדיק גמור.

פרש"י, "אם רגיל בכך".

אבל בפירוש ר"ח כתב, "ויש שמפרשין הרי זו צדקה גמורה".

ביאור הדברים לכאורה,

הוקשה ליה לרש"י ז"ל, דהיאך חשיב צדיק גמור על ידי צדקה פעם אחת בלבד, ולזה פרש"י ש"רגיל" בכך.

אבל ר"ח מפרש כפשטו שהכוונה לצדקה.

1. ולכאורה "רגיל" שכתב רש"י ז"ל היינו פעמיים כדכתב הר"ן ז"ל נדרים (מ"ו א'), עיי"ש. וצ"ב מה מיוחד בפעמיים שעושה אותו "צדיק גמור"?

2. יש לי השערה כי מחלוקת רש"י ור"ח תלויה בגירסאות, היה כתוב: "צ"ג" רש"י פטרו - צדיק גמור, ור"ח פטרו "צדקה גמורה" - אם יש מישהו שיוכל לאשש/לסתור השערה זו ע"פ כ"י?

בתודה מראש

[שמואל דוד]

עיין מאירי ב״ב דף י.
ע״ע חפץ חיים עה״ת וברוך שכוונת.

[אהרן תאומים]

מתוך מה שכתבתי בספרי אלף בית רש"י (בעריכה) ופורסם בפורטל דף היומי דיוק וחידוש ברש"י
הרי זה צדיק גמור. אם רגיל בכך: מדברי רש"י אלו משמע שרוצה לומר שאדם זה הוא צדיק גמור ולא רק במעשה הזה הוא צדיק, והנה רש"י בפסחים ח' ע"ב על מאמר זה הנותן סלע לצדקה וכו' כותב בד"ה הרי זה צדיק גמור. בדבר זה ולא אמרינן שלא לשמה עושה אלא קיים מצות בוראו שצוהו לעשות צדקה ומתכוין אף להנאת עצמו שיזכה בה לעולם הבא או שיחיו בניו: וכן רש"י בבא בתרא י ע"ב בד"ה הרי זה צדיק גמור. על דבר זה ומחשבה זו: והרבינו חננאל כאן מביא שיש אומרים שהיא צדקה גמורה, וכן יש גורסים כך בבתא בתרא,
ונראה שרש"י הוכרח כאן לומר דמדובר באדם שרגיל בכך – בנתינת צדקה ועל כן הוא צדיק גמור, דאם מדובר במעשה אחד של צדקה מה הוכיחה כאן הגמרא דכורש מלך כשר היה בגלל שהיה נותן לכהנים כל הנצרך להם, הרי אפשר לומר דזה בלבד הוא מעשה צדקות ואין מכאן ראיה על שהוא צדיק ועל כן אומר רש"י שאדם שנותן כסדר ורגיל בכך בנתינת צדקה אף אם חושב בשביל שיחיה בני וכו' הרי הוא צדיק גמור, ודברי רש"י בפסחים מדויקים מאוד דשם כתב בדבר זה וכו' שהבודק את החמץ ומתכוין גם למצוא מחט הרי הוא עוסק במצוה אף שאינו מתכוין רק לשם המצוה אבל המצוה נעשית וכן הוא בצדקה כפי שרש"י מפרט "אלא קיים מצות בוראו שצוהו לעשות צדקה", ומה לי מה שמתכוין להנאת עצמו כך גם בבדיקת החמץ עושה הבדיקה ומה נפק"מ כוונתו הנוספת למציאת המחט, ובבא בתרא רש"י כתב חידוש שהוא צדיק גמור על דבר זה "ומחשבה זו" שגם מחשבתו היא צדקות והיות וכל העינין בגמרא שם הוא ממעלת הצדקה ואיך צריך ליתן צדקה, הרי שרש"י משמיענו שמחשבה זו היא מחשבה לכתחילה