מסכת חולין - הערות והארות פנינים ומרגליות

[ההוא דאמר]

כז, א
מדוע יש דין לשחוט את כל הסימן בעוף - ולא סגי ברובו ככולו
השוחט דיעבד אין לכתחילה לא. ובגמ' מוקי לה בתירוץ הראשון בשוחט סימן אחד בעוף.
וברש"י ד"ה [אאחד בעוף]. משום הרחקה לעבירה דלמא אתי למיעבד רובא דחד.
וצריך עיון, דהלא כיון דקיי"ל בכל דוכתא דרובו ככולו, אם כן מה לי בכך שישחוט רק רוב סימן אחד בעוף, כיון דכל מה שמעכב הוא סימן אחד, וכאשר שחט את רובו הרי הוא כשחיטת כולו, וצ"ע.

[שמואל דוד]

כח.

תוספות ד״ה ועל רוב אחד בעוף - י״מ דדריש בגימטריא כו׳

וקשה שהרי אין זה גימטריא רק נוטריקון וצ״ע בזה.

[שייף נפיק]

ד ב
''מושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים''
צ"ב והאיכא עובדיה? וצ"ל דיש יוצא מן הכלל, וידןע הכלל שכל מקום שכתוב 'כל' הכוונה לרוב אא"כ נאמר כל כולו.
ועיין.

[ביקורת תהיה]

תוספות ד״ה ועל רוב אחד בעוף - י״מ דדריש בגימטריא כו׳.
וקשה שהרי אין זה גימטריא רק נוטריקון וצ״ע בזה.

ברייתא בפרק הישן: אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, שֶׁלֹּא הִנִּיחַ מִקְרָא וּמִשְׁנָה, גְּמָרָא, הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת, דִּקְדּוּקֵי תּוֹרָה וְדִקְדּוּקֵי סוֹפְרִים, קַלִּים וַחֲמוּרִים וּגְזֵרוֹת שָׁווֹת, תְּקוּפוֹת וְגִימַטְרִיָּאוֹת, שִׂיחַת מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְשִׂיחַת שֵׁדִים וְשִׂיחַת דְּקָלִים, מִשְׁלוֹת כּוֹבְסִין, מִשְׁלוֹת שׁוּעָלִים, דָּבָר גָּדוֹל וְדָבָר קָטָן.

רש"י: וְגִימַטְרִיָּאוֹת - דְּבָרִים הַלְּמֵדִין בִּלְשׁוֹן גִּימַטְרִיָּא, כְּגוֹן 'שֵׁשַׁךְ' – 'בָּבֶל' בְּאַ"ת בַּ"שׁ; 'כַּשְׂדִּים' - 'לֵב קָמָי' בְּאַ"ת בַּ"שׁ; 'סָהֲדָה' - 'מָנוֹן' בְּאַ"ט בַּ"ח. וְכֵן לְפִי מִנְיַן הָאוֹתִיּוֹת, כְּגוֹן סְתַם נְזִירוּת שְׁלשִׁים יוֹם מִ'קָּדוֹשׁ יִהְיֶה', 'יִהְיֶה' בְּגִימַטְרִיָּא שְׁלשִׁים הָווּ:

[שמואל דוד]

ד ב
''מושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים''
צ"ב והאיכא עובדיה? וצ"ל דיש יוצא מן הכלל, וידןע הכלל שכל מקום שכתוב 'כל' הכוונה לרוב אא"כ נאמר כל כולו.
ועיין.

עיין יעב״ץ

[שמואל דוד]

תוספות ד״ה ועל רוב אחד בעוף - י״מ דדריש בגימטריא כו׳.
וקשה שהרי אין זה גימטריא רק נוטריקון וצ״ע בזה.

ברייתא בפרק הישן: אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, שֶׁלֹּא הִנִּיחַ מִקְרָא וּמִשְׁנָה, גְּמָרָא, הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת, דִּקְדּוּקֵי תּוֹרָה וְדִקְדּוּקֵי סוֹפְרִים, קַלִּים וַחֲמוּרִים וּגְזֵרוֹת שָׁווֹת, תְּקוּפוֹת וְגִימַטְרִיָּאוֹת, שִׂיחַת מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְשִׂיחַת שֵׁדִים וְשִׂיחַת דְּקָלִים, מִשְׁלוֹת כּוֹבְסִין, מִשְׁלוֹת שׁוּעָלִים, דָּבָר גָּדוֹל וְדָבָר קָטָן.

רש"י: וְגִימַטְרִיָּאוֹת - דְּבָרִים הַלְּמֵדִין בִּלְשׁוֹן גִּימַטְרִיָּא, כְּגוֹן 'שֵׁשַׁךְ' – 'בָּבֶל' בְּאַ"ת בַּ"שׁ; 'כַּשְׂדִּים' - 'לֵב קָמָי' בְּאַ"ת בַּ"שׁ; 'סָהֲדָה' - 'מָנוֹן' בְּאַ"ט בַּ"ח. וְכֵן לְפִי מִנְיַן הָאוֹתִיּוֹת, כְּגוֹן סְתַם נְזִירוּת שְׁלשִׁים יוֹם מִ'קָּדוֹשׁ יִהְיֶה', 'יִהְיֶה' בְּגִימַטְרִיָּא שְׁלשִׁים הָווּ:

יישר כח. וע״ע ברכת פרץ.

8E1C078C-BED9-49CA-8BF7-38F67B8243AF.jpeg (100.42 KiB) נצפה 9585 פעמים

וע״ע שו״ת בית נפתלי סימן לט

[ביקורת תהיה]

כז, ב
תוספות ד"ה ועוד שאלו:

פֵּרוּשׁ, קוּנְטְרֵיקוֹן הַהֶגְמוֹן אֶת רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְלֹא כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ בַּקֻּנְטְרֵס 'אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל'. וּבְכָל דּוּכְתֵי דְּאִיכָּא 'וְעוֹד שְׁאֵלוֹ' עֲלֵהּ קָאֵי, וְאַף עַל גַּב דְּלָא מַיְתֵי הָתָם.

יש להעיר:
א. גם בתוספות בפרק אע"פ (נח ע"א ד"ה קוביוסטוס) מוחלף השם: רבן גמליאל חלף ריב"ז. ושמא הוא אשגרה מלשון המשנה דכל הצלמים: שָׁאַל פְּרוֹקְלוֹס בֶּן פְּלוֹסְפוֹס אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּעַכּוֹ, שֶׁהָיָה רוֹחֵץ בַּמֶּרְחָץ שֶׁל אַפְרוֹדִיטֵי.
ב. אם השאלה על אודות בריאת העופות אינו מובאת בבכורות, מדוע זה אומר רש"י 'שְׁאֵלוֹ קוּנְטְרֵיקוֹן הַהֶגְמוֹן אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל שְׁאֵלוֹת הַרְבֵּה, וְהֵן בִּבְכוֹרוֹת', והלוא שם מובאות שתי שאלות בלבד, וכי שתים יִקָּרֵא הרבה?
ושמא יש ספרים ששאלה זו כתובה בהם ביחד עם שתי השאלות האחרות.
העיון בילקוט שמעוני (פקודי אות ח) מעלה הרהור כזה, שכן מביא שם את שלוש השאלות כרוכות יחד: שָׁאַל קוּנְטְרֵיקָס הֶגְמוֹן אֶת רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, בְּגִבּוּי הַכֶּסֶף וכו'; וְעוֹד שְׁאֵלוֹ, בִּפְרָטָן שֶׁל לְוִיִּם וכו'; וְעוֹד שְׁאֵלוֹ, כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם וכו'.

[ההוא דאמר]

כז, א
מדוע יש דין לשחוט את כל הסימן בעוף - ולא סגי ברובו ככולו
השוחט דיעבד אין לכתחילה לא. ובגמ' מוקי לה בתירוץ הראשון בשוחט סימן אחד בעוף.
וברש"י ד"ה [אאחד בעוף]. משום הרחקה לעבירה דלמא אתי למיעבד רובא דחד.
וצריך עיון, דהלא כיון דקיי"ל בכל דוכתא דרובו ככולו, אם כן מה לי בכך שישחוט רק רוב סימן אחד בעוף, כיון דכל מה שמעכב הוא סימן אחד, וכאשר שחט את רובו הרי הוא כשחיטת כולו, וצ"ע.

ושמעתי לבאר כעת, על פי דברי הגמ' [דכ"ט] שיש דין בשחיטה דבענין רוב הניכר, ואם כן להכי לא סגי ברובו ככולו גרידא.

[ההוא דאמר]

כט, ב ל, א
מדוע לא יאסר לשחוט ב' זבחים כאחד - מדין אין עושין מצוות חבילות
דתנינא תזבח שלא יהו שנים שוחטין זבח אחד תזבחהו שלא יהא אחד שוחט שני זבחים ואמר רב כהנא תזבחהו כתיב וכו', אבל חכמים אומרים ב' שוחטים זבח אחד.
יש לעיין, בטעמא דרבנן, מדוע התירו לשחוט ב' זבחים כאחד, ומאי שנא מהדין של אין משקין ב' סוטות כאחד [סוטה ח, א] משום הכלל הנודע של 'אין עושין מצוות חבילות חבילות'. ואם כן מדוע מתירים רבנן לשחוט ב' זבחים כאחד. וצ"ע.

[שמואל דוד]

ב. אם השאלה על אודות בריאת העופות אינו מובאת בבכורות, מדוע זה אומר רש"י 'שְׁאֵלוֹ קוּנְטְרֵיקוֹן הַהֶגְמוֹן אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל שְׁאֵלוֹת הַרְבֵּה, וְהֵן בִּבְכוֹרוֹת', והלוא שם מובאות שתי שאלות בלבד, וכי שתים יִקָּרֵא הרבה?

מצינו לשון הרבה גם על שתים

[שמואל דוד]

כט.

הא לא קשיא איידי דסליק מבהמה כו׳

עיין רש״י שבועות כג: ד״ה הא לא קשיא - כלומר אם קושיא אחרת אין כאן זו יש לה תירוץ. וכן כל דוכתא דאיכא הא לא קשיא יש קושיא גדולה מזו.

צ״ע בזה.

[שמואל דוד]

כט:

רש״י ד״ה מתחלה ועד סופה - באחת עבודותיה בין באמצע ובין בתחלה ובין בסוף

לכאורה הול״ל בין בתחילה בין באמצע ובין בסוף וצ״ע

[אהרן תאומים]

תוספת הפשט וחידושו במה שלא מוזכר בגמרא וזה אמצע כי הלשון מתחילה ועד סוף משמע בלא הפסק כל הזמן, וע"כ מוסיף רש"י את החידוש אמצע תחילה כי הוא לא היה בתחילה ואינה בסופה, ואחריו מי שהיה בתחילה ואחריו מי שהיה בסוף שיותר סברה שנטמא מפני שהיה בסוף כשהאפר מוכן

[שמואל דוד]

יישר כח. גם אני חשבתי כך. אולם הלשון ק״ק.

[שמואל דוד]

לא:

השחיז את הסכין ועף כו׳

קשה לי מדוע קתני מתניתין שהשחיז את הסכין, הול״ל שהיה עף כו׳ ומה איכפת לן מה היתה סיבת העייפות וצ״ע.

[שמואל דוד]

ל:

866C35A9-D252-4763-A105-8BAB53C3C7C5.jpeg (19.43 KiB) נצפה 9487 פעמים

-מנחת יהודה-
לכאורה מהמשך הגמרא מבואר שאי אפשר לפרש כן וצ״ע בזה.

[שמואל דוד]

לב.

לא הוה בדיחנא בחביבי דאישייליה כו׳
ועיין רש״י דלא היתה דעתו גסה בדודו רבי חייא ולא היה רבי חייא בסבר פנים עמו כו׳

וראיתי בספר נתן פריו שהעיר ממשנה באבות ״לא הביישן לומד ולא הקפדן מלמד״ וצ״ע

[שמואל דוד]

לב:

הא תנן אח״כ כו׳
עיין גליון הש״ס שהעיר מיומא מא וע״ש ביומא שהניח בצ״ע.
ובשפת אמת ביומא תירץ שבחולין הוא משנה ואי אפשר לשבש משנה ע״ש
אולם צ״ע שמבואר ברשב״א וכן במהרש״א וב״ח וגהש״ס שקושיית הגמרא בחולין הוא מהברייתא ולא מן המשנה ושצ״ל ״התניא אח״כ״
וצ״ע בזה.

אגב יש לעיין מדוע לא ציין רעק״א ז״ל ביומא מ״א לזבחים מב ומנחות טו שגם שם הקשה הגמרא ״הא תניא אח״כ״

[טור תלגא]

לב.

לא הוה בדיחנא בחביבי דאישייליה כו׳
ועיין רש״י דלא היתה דעתו גסה בדודו רבי חייא ולא היה רבי חייא בסבר פנים עמו כו׳

וראיתי בספר נתן פריו שהעיר ממשנה באבות ״לא הביישן לומד ולא הקפדן מלמד״ וצ״ע

הרב דוד כוכב כ' שזה היה בזמן שר' חייא היה בנזיפה ולכן לא היה בסבר פנים עמו.
http://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=13315

[שמואל דוד]

מעניין. יישר כח.

[אהרן תאומים]

לב.

לא הוה בדיחנא בחביבי דאישייליה כו׳
ועיין רש״י דלא היתה דעתו גסה בדודו רבי חייא ולא היה רבי חייא בסבר פנים עמו כו׳

וראיתי בספר נתן פריו שהעיר ממשנה באבות ״לא הביישן לומד ולא הקפדן מלמד״ וצ״ע

ראה מאמרי שימי את, על התייחסות לשאלות שימי ע"י סבו רב והדברים יובנו טוב יותר על הילך הרוח המשפחתי

https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=41809
וכן מאמר זה https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=19198

[שמואל דוד]

יישר כח!

[אביר הרועים!]

לא:

השחיז את הסכין ועף כו׳

קשה לי מדוע קתני מתניתין שהשחיז את הסכין, הול״ל שהיה עף כו׳ ומה איכפת לן מה היתה סיבת העייפות וצ״ע.

לענ"ד אלו ב' ציורים נפרדים.

[בקרו טלה]

לענ"ד אלו ב' ציורים נפרדים.

עי' ר"י מלוניל הע' 112 ובתורת המאור הע' 68

[שמואל דוד]

יישר כח

מרש״י מבואר שהוא ציור אחד. ועיין מלאכת שלמה.
שו״ר שכ״כ המגיה לרי מלוניל שציין הרב בקרו טלה.

[שמואל דוד]

לענ"ד אלו ב' ציורים נפרדים.

עי' ר"י מלוניל הע' 112 ובתורת המאור הע' 68

מי זה בעבה״ל?

[שמואל דוד]

לט:

רש״י ד״ה רצה לשחק בה - שלא תפציר בו לתת לה גט לפוטרה מיבם אם ימות והפליגה בדברים ואין אלו נעשין שלוחו לגרש דהא לא אמר תנו להכי נקט בריא דאילו מסוכן קיימא לן הלכה כר"ש שזורי דאמר כותבין ונותנין דתנן (גיטין דף סה:) בראשונה היו אומרים היוצא בקולר ואמר כתבו גט לאשתי אע"פ שלא אמר תנו הרי אלו כותבים ונותנים שמפני שהיה בהול על מיתתו לא הספיק לגמור דבריו וחזרו לומר אף המפרש והיוצא בשיירא ר"ש שזורי אומר אף המסוכן ״וא"ר חננאל הלכה כר"ש שזורי״

אשמח למקור לדברי רש״י ז״ל.

[בקרו טלה]

לט:

רש״י ד״ה רצה לשחק בה -״וא"ר חננאל הלכה כר"ש שזורי״
אשמח למקור לדברי רש״י ז״ל.

עי' מנחות ל ע"ב ולקמן עה ע"ב

[שמואל דוד]

יישר כח. אולם לפי זה צ״ל ״חנינא״ ולא ״חננאל״.

[שמואל דוד]

קבלתי תשובה מחכ״א שליט״א

במנחות ל"א וחולין ע"ה אמר כך ר' חיננא/חנינא/חנינה. ויתכן שכך צריך להגיה ברש"י, במקום 'חננאל'. (ומצינו חילוף כזה בין חננאל לחנינא בעין יעקב חגיגה, וע' גם רש"ש ב"ב ל,א ויפה עינים שבת פח,ב).

[אהרן תאומים]

מב :
רש"י ד"ה והאיכא חרותא. דקתני מתניתין (שם) אלו כשרות חרותא בידי שמים ותניא לקמן (דף נה:) בידי אדם טרפה ואיזו היא חרותא כל שצמקה ריאה שלה ונתקשה כחריות של דקל מחמת שהבעיתה אדם בקולו ופעמים שצומקת מקולות וברד והיא בידי שמים והדרא בריא אבל בידי אדם תו לא הדרא בריא:
מכאן יש לדייק ביאור חדש על מכת ברד . ויט משה את-מטהו, על-השמיים, וה' נתן קולות וברד, ותיהלך אש ארצה; וימטר ה' ברד, על-ארץ מצריים.. העתירו, אל-ה', ורב, מהיות קולות אלוקים וברד; ואשלחה אתכם, ולא תוסיפון לעמוד.
ונתחבטו המפרשים מה הם אותם קולות ומה הצורך בהם. והקולות היו יוצרים לחץ וואקום באויר, ובזה יובן מה דאיתא במדרש רבה וַיַּךְ הַבָּרָד בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם" ירד הברד והיה עשוי אנבטאות אנבטאות ומסבב את מקניהם ולא היו יכולים לצאת והיה המצרי מביא את המאכלת ושוחטה והעוף יורד עליו מלמעלה ואוכלו שנאמר (תהלים עח מח) ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים מהו ומקניהם לרשפים אלו העופות כמה דאת אמר (איוב ה ז) ובני רשף יגביהו עוף,
שהבהמה לא מתה אלא נעשו הריאות שלהם כי חרותה וע"כ מיהר המצרי לשחוט הבהמה, כי עדיין לא מתה, ואולי האנטבאות הם חומות וגדרות שהאויר נשאב מבינהם.

[שמואל דוד]

מא.

רש״י ד״ה ורב נחמן כו׳ דהא ר׳ יהודה בן בבא פליג כו׳

לכאורה הול״ל ״רב יהודה בן בתירא״ שנזכר קודם בגמרא. ואולי היה כתוב ברש״י ׳ב״ב׳ והסופרים טעו בזה.

[ביקורת תהיה]

בפרק רבי ישמעאל קודם רבי יהודה בן בבא את רבי יהודה בן בתירא ('וְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא וְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא מַתִּירִין מִשּׁוּם שְׁנֵי דְבָרִים'), ומן הסתם היתה כן הגירסא לפני רש"י גם כאן. אך באמת דין הקדימה לרבי יהודה בן בתירא, כדתניא בפרק הדר:

מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ חָמֵשׁ נָשִׁים מְקַבְּלוֹת פְּרָס מִבַּעְלֵיהֶן, וַחֲמִשָּׁה עֲבָדִים מְקַבְּלִין פְּרָס מֵרַבֵּיהֶן, רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה מַתִּיר בְּנָשִׁים וְאוֹסֵר בַּעֲבָדִים, רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא מַתִּיר בַּעֲבָדִים וְאוֹסֵר בְּנָשִׁים.

[אהרן תאומים]

מא.

רש״י ד״ה ורב נחמן כו׳ דהא ר׳ יהודה בן בבא פליג כו׳. לכאורה הול״ל ״רב יהודה בן בתירא״ שנזכר קודם בגמרא. ואולי היה כתוב ברש״י ׳ב״ב׳ והסופרים טעו בזה.

בכתב יד פארמה כתוב בן בבא לא בר"ת
http://web.nli.org.il/sites/NLI/Hebrew/ ... FL17257459

[שמואל דוד]

בפרק רבי ישמעאל קודם רבי יהודה בן בבא את רבי יהודה בן בתירא ('וְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא וְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא מַתִּירִין מִשּׁוּם שְׁנֵי דְבָרִים'), ומן הסתם היתה כן הגירסא לפני רש"י גם כאן. אך באמת דין הקדימה לרבי יהודה בן בתירא, כדתניא בפרק הדר:

מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ חָמֵשׁ נָשִׁים מְקַבְּלוֹת פְּרָס מִבַּעְלֵיהֶן, וַחֲמִשָּׁה עֲבָדִים מְקַבְּלִין פְּרָס מֵרַבֵּיהֶן, רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה מַתִּיר בְּנָשִׁים וְאוֹסֵר בַּעֲבָדִים, רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא מַתִּיר בַּעֲבָדִים וְאוֹסֵר בְּנָשִׁים.

יישר כח גדול! מה הראיה מאותו ברייתא?
אגב, עיין בחידושי הגרז״ס.

[שמואל דוד]

בכתב יד פארמה כתוב בן בבא לא בר"ת

יישר כח

[אהרן תאומים]

יישר כח. אולם לפי זה צ״ל ״חנינא״ ולא ״חננאל״.

בהחלט נראה שיש כאן שיבוש גרסאות אף שבכ"י פרמא איתא חננאל לא בר"ת וכד'

http://web.nli.org.il/sites/NLI/Hebrew/ ... FL17257535

[ביקורת תהיה]

מה הראיה מאותו ברייתא?

הראיה מכך שדעתו של רבי יהודה בן בתירא מופיעה ראשונה, ולאחריה - דעתו של רבי יהודה בן בבא.

[הא לחמא עניא]

בחולין דף נ"א ע"א [וכן בשבת דף כ"ט ע"ב] מוזכר הענין של מפטיר כנסיות.
האם ידוע לאי מי מחו"ר הפורום על מפרשים שמסבירים בדיוק מה הפירוש המילולי וההבנה בענין של "מפטיר כנסיות"???
את מה שרש"י כתב כבר ראיתי, אך רצוני לדעת הפירוש המילולי של "מפטיר כנסיות".
בתודה מראש לכל המעיינים והמסבירים.

[אהרן תאומים]

אחרי שראית את רש"י לא הבנתי מה תוספת הסבר צריך?
רש"י שבת כ"ט ריש כנישתא. מפטיר כנסיות המכניס ומוציא ומיישב תלמידים ותינוקות:
חולין נא מפטיר כנסיות אנא. מכניס ומוציא תלמידים ומאספם ומעמידם לילך מבית המדרש:
פעם הגמרא (בשבת) קוראת למקצוע ע"ש ההכנסה לבית הכנסת "ריש כנישתא" ופירוש שהוא נכנס ראשון לבית כנסת ומכניס את כולם, וכן שם מדובר בגרירת ספסל לבית המדרש לצורך הלימוד, וממילה מדובר בכניסה לבית המדרש, וכן לא כתוב מי זה היה, ולכן אמרו ריש כנישתא זה חשוב יותר,
ופעם (בחולין) מפטיר כנסיות, יוצא אחרון אחר שמוציא את כולם (כעין אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן- הא לחמא עניא) וכאן רב עוירא הוא אומר זאת על עצמו ולכן נקט בענוה מפטיר כנסיות ע"ש שהוא אחר הלימוד, ואף שבמעשה עצמו נראה שאינו נוהג בענוה שלא רצה לילך לאביי (וזה גם היפך מלבוא ליכנס לבית מדרש,)
וסימנך שבת - קדש זמן כניסה לבית הכנסת, כניסה ללימוד הש"ס מסכת השניה וסדר מועד, חולין - חול זמן יציאה מבית הכנסת, ומהמסכתות האחרונות בש"ס