כשהגמ' מביאה את המחלוקת מהי תרועה, היא מביאה את הפסוק 'יום תרועה' ומתרגמינן 'יום יבבא' ומוסיפה, וכתיב באימיה דסיסרא 'ותייבב אם סיסרא', מר סבר גנוחי גנח ומר סבר ילולי יליל.
מדוע מביאה הגמ' את הפסוק מאם סיסרא, הרי את המחלוקת מהי יבבא אפשר להביא על התרגום 'יום יבבא'.
שמעתי פעם תירוץ המתבסס על סיפור שהיה עם בחור שחלה וראש הישיבה לא יידע את אמו, וכשנפטר הבחור היא תבעה אותו לד"ת, וזכתה.
שמעתי פעם באיזה שמחה, לא יודע מה המקור ושל מי המהלך הזה. אני לא זוכר את פרטי הסיפור במדוייק, עם מי היה הסיפור ומה התירוץ בשורה האחרונה.
אודה למי שמכיר.