קידושין נז: (בכורות ט: י:) - המקדש בפטר חמור מחיים

[מיללער]

במשנה קידושין (נו:) המקדש בפטר חמור אינה מקודשת. ובגמ' שם (נז:) נימא מתני' דלא כר"ש, דתניא פטר חמור אסור בהנאה דברי ר"י ור"ש מתיר, אמר ר"נ אמר רבה ב"א לאחר עריפה ודברי הכל (שר' שמעון מודה שפטר חמור לאחר עריפתה אסורה בהנאה דיליף מעגלה ערופה - רש"י).

מפשטות דברי הגמ' משמע דלר"י ל"צ לאוקים מתני' לאחר עריפה, דלדידיה הרי פטר חמור אסורה בהנאה מחיים. אולם בבכורות (ט:) אמרי' דאף לר' יהודה יכול לקדש אשה בפטר חמור מחיים, דכיון שהאשה יכולה לפדות החמור בשה ששוה פחות מדמי חמור תתקדש בהך דביני וביני. ולפיכך יש שם (י:) איכא דאמרי דמקשי על המשנה בקידושין הא מני לא כר"ש ולא כר"י, דאי ר"ש תיקדש בכוליה ואי ר"י תיקדש בהך דביני וביני, ותירץ רבה ב"א אמר רב לעולם ר' יהודה וכגון שאין החמור שוה אלא שקל, וכרבי יוסי בר יהודה דסבר שהשה צריך להיות שוה שקל לכה"פ, וממילא אין האשה מרויחה ואינה מקודשת.

והנה מלבד הקושיא הבולטת למה לא תירץ רבה בר אבוה לפי האיכא דאמרי, כמו שתירץ ללישנא קמא דמיירי בלאחר עריפה ודברי הכל, ודחיק לאוקמא כשאין החמור שוה אלא שקל ודוקא לר"י בר יהודה.

(בגמ' קידושין נח. מביאה ברייתא המקדש בפטר חמור ר' שמעון אומר מקודשת וחכ"א אינה מקודשת - וברייתא הזה בודאי צריך לאוקמא כשהחמור שוה רק שקל וכרבי יוסי בר יהודה דבלא"ה אף לר' יהודה מקודשת ומאן האי חכמים דס"ל דאינה מקודשת, ואולי סברא הגמ' בבכורות דהברייתא קאי על המשנה וממילא גם המשנה מיתוקמא דוקא כה"ג ודו"ק)

אבל ביותר קשה על הרשב"א בקידושין, שהביא הגמ' מבכורות שגם לר"י האשה מקודשת אם החמור שוה יותר משקל, והקשה על הגמ' קידושין למה לא פריך מינה גם לרבי יהודה ותירץ משום שהגמ' סמיך על השינויא במס' בכורות (דמיירי בחמור שוה שקל וכרבי יוסי ב"י) אי נמי דמשמע ליה הכא דמתני' במקדשה בכוליה פטר חמור ולא בטופיינא דביני וביני. עכ"ל

לכאורה אם הגמ' משמע ליה שרוצה לקדשה בכוליה פטר החמור הרי אף לר"ש לא קשה מידי, דאף שס"ל שפטר חמור מותר בהנאה מחיים, אבל בוודאי כשהאשה מקבלת את החמור תתחייב לפדותה בשה, וממילא אין בה כל שיווי החמור, וא"כ אף לר"ש לא צריך לאוקמא בלאחר עריפה?

[מתון]

לכאורה אם הגמ' משמע ליה שרוצה לקדשה בכוליה פטר החמור הרי אף לר"ש לא קשה מידי, דאף שס"ל שפטר חמור מותר בהנאה מחיים, אבל בוודאי כשהאשה מקבלת את החמור תתחייב לפדותה בשה, וממילא אין בה כל שיווי החמור, וא"כ אף לר"ש לא צריך לאוקמא בלאחר עריפה?

לכאורה היא יכולה ליהנות מגוף החמור קודם הפדייה, ובהנאה זו היא מתקדשת לו.

[ביקורת תהיה]

למה לא תירץ רבה בר אבוה לפי האיכא דאמרי כמו שתירץ ללישנא קמא דמיירי בלאחר עריפה ודברי הכל?

רב סבירא ליה כרבי יוחנן ואיתימא רבי אלעזר דעדיין היא מחלוקת. ותו לא מידי.

[ביקורת תהיה]

לכאורה אם הגמ' משמע ליה שרוצה לקדשה בכוליה פטר החמור הרי אף לר"ש לא קשה מידי, דאף שס"ל שפטר חמור מותר בהנאה מחיים, אבל בוודאי כשהאשה מקבלת את החמור תתחייב לפדותה בשה, וממילא אין בה כל שיווי החמור, וא"כ אף לר"ש לא צריך לאוקמא בלאחר עריפה?

אדקשיא לך ארשב"א תקשי לך אאיכא דאמרי, דמקשו 'אי רבי שמעון, תיקדש בכוליה'.
ותו, תיקשי לך אשינויא דרבה בר אבוה אמר רב 'לעולם רבי יהודה וכגון שאינו שוה אלא שקל',
אי אינו שוה אלא שקל, מאי טעמא דר"ש דמקודשת, הא תצטרך לפדותו בכל שויו.

[מיללער]

לכאורה אם הגמ' משמע ליה שרוצה לקדשה בכוליה פטר החמור הרי אף לר"ש לא קשה מידי, דאף שס"ל שפטר חמור מותר בהנאה מחיים, אבל בוודאי כשהאשה מקבלת את החמור תתחייב לפדותה בשה, וממילא אין בה כל שיווי החמור, וא"כ אף לר"ש לא צריך לאוקמא בלאחר עריפה?

אדקשיא לך ארשב"א תקשי לך אאיכא דאמרי, דמקשו 'אי רבי שמעון, תיקדש בכוליה'.
ותו, תיקשי לך אשינויא דרבה בר אבוה אמר רב 'לעולם רבי יהודה וכגון שאינו שוה אלא שקל',
אי אינו שוה אלא שקל, מאי טעמא דר"ש דמקודשת, הא תצטרך לפדותו בכל שויו.

אבל יכולה לישא עליו משא וכדו' ושאר הנאות עד הפדייה, אבל עדיין אין זה 'כל הנאות החמור' דסוכ"ס תצטרך לפדותה

[מיללער]

למה לא תירץ רבה בר אבוה לפי האיכא דאמרי כמו שתירץ ללישנא קמא דמיירי בלאחר עריפה ודברי הכל?

רב סבירא ליה כרבי יוחנן ואיתימא רבי אלעזר דעדיין היא מחלוקת. ותו לא מידי.

טוב, או לכה"פ רוצה להעמיד המשנה דתיתוקם גם אליבא דרבי יוחנן

[ביקורת תהיה]

יכולה לישא עליו משא וכדו' ושאר הנאות עד הפדייה.

דברי הרשב"א 'מקדשה בכוליה פטר חמור' הן הן דברי הגמרא בבכורות 'תיקדש בכוליה',
וכמו שתפרש את דברי הגמרא כך תפרש את דברי הרשב"א.

[ביקורת תהיה]

רב סבירא ליה כרבי יוחנן ואיתימא רבי אלעזר דעדיין היא מחלוקת.

או לכה"פ רצה להעמיד המשנה דתיתוקם גם אליבא דרבי יוחנן.

רב קדם לרבי יוחנן כדאיתא בפרק ראשית הגז:

אָמַר לֵהּ (רבי יוחנן לאיסי בר היני), מַאן רֵישׁ סִדְרָא בְּבָבֶל. אָמַר לֵהּ, אַבָּא אֲרִיכָא. אָמַר לֵהּ, אַבָּא אֲרִיכָא קָרֵית לֵהּ, דְּכִירְנָא כַּד הֲוָה יָתֵבְנָא אַחַר שַׁבְסְרֵי שׁוּרָן אֲחוֹרֵהּ דְּרַב קַמֵּהּ דְּרַבִּי, וְנָפְקִי זִקּוּקִין דְּנוּר מִפֻּמֵּהּ דְּרַב לְפֻמֵּהּ דְּרַבִּי וּמִפֻּמֵּהּ דְּרַבִּי לְפֻמֵּהּ דְּרַב, וְלֵית אֲנָא יָדַע מָה הֵן אָמְרִין, וְאַתְּ אַבָּא אֲרִיכָא קָרֵית לֵהּ.

[מיללער]

יכולה לישא עליו משא וכדו' ושאר הנאות עד הפדייה.

דברי הרשב"א 'מקדשה בכוליה פטר חמור' הן הן דברי הגמרא בבכורות 'תיקדש בכוליה',
וכמו שתפרש את דברי הגמרא כך תפרש את דברי הרשב"א.

נקודה נכונה

תודה רבה

[ביקורת תהיה]

ועל גוף דברי הרשב"א יש להעיר:
בפשטות לישנא קמא פליג אאיכא דאמרי, ולדידיה לעולם אין האשה מתקדשת בפטר חמור לרבי יהודה ואפילו הוא שוה הרבה, דלית ליה הך סברא דמיקדשא בהך דביני ביני, כיון שבשעה שהיא מתקדשת החמור אסור כולו בהנאה, והיינו טעמא דלא פריך אלא לרבי שמעון 'לימא מתניתין דלא כרבי שמעון'. ורב נחמן נמי הכי ס"ל, ולהכי מוקים מתניתין 'לאחר עריפה ודברי הכל'.
תדע כי כן הוא!
הרי הלכה כחכמים דפודין פטר חמור בשה כל שהוא, והלכה כרבי יהודה דהמקדש בפטר חמור אף לפני עריפה אינה מקודשת, ואמאי? תיקדש בהך דעדיף אכל שהוא! אלא ודאי נקטינן להלכה כלישנא קמא (וכסתמא דגמרא דקדושין), דלעולם אין האשה מתקדשת בפטר חמור.

[מיללער]

ועל גוף דברי הרשב"א יש להעיר:
בפשטות לישנא קמא פליג אאיכא דאמרי, ולדידיה לעולם אין האשה מתקדשת בפטר חמור לרבי יהודה ואפילו הוא שוה הרבה, דלית ליה הך סברא דמיקדשא בהך דביני ביני, כיון שבשעה שהיא מתקדשת החמור אסור כולו בהנאה, והיינו טעמא דלא פריך אלא לרבי שמעון 'לימא מתניתין דלא כרבי שמעון'. ורב נחמן נמי הכי ס"ל, ולהכי מוקים מתניתין 'לאחר עריפה ודברי הכל'.
תדע כי כן הוא!
הרי הלכה כחכמים דפודין פטר חמור בשה כל שהוא, והלכה כרבי יהודה דהמקדש בפטר חמור אף לפני עריפה אינה מקודשת, ואמאי? תיקדש בהך דעדיף אכל שהוא! אלא ודאי נקטינן להלכה כלישנא קמא (וכסתמא דגמרא דקדושין), דלעולם אין האשה מתקדשת בפטר חמור.

הערה נכונה

הרמב"ם כותב מפורש דאין אשה מתקדשת בפטר חמור מחיים?

[ביקורת תהיה]

בהלכות בכורים כתב הרמב"ם:

פֶּטֶר חֲמוֹר אָסוּר בַּהֲנָיָה עַד שֶׁיִּפָּדֶה. וְאִם מְכָרוֹ קֹדֶם פִּדְיוֹן – דָּמָיו אֲסוּרִים. וְאִם מֵת קֹדֶם פִּדְיוֹן
אוֹ שֶׁעֲרָפוֹ – הֲרֵי זֶה יִקָּבֵר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָיָה אַף לְאַחַר עֲרִיפָתוֹ הוֹאִיל וְלֹא נִפְדָּה.

ובהלכות אישות ריש פרק חמישי:

הַמְקַדֵּשׁ בְּדָבָר שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָאָה, כְּגוֹן חָמֵץ בְּפֶסַח אוֹ בָּשָׂר בְּחָלָב וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִשְּׁאָר אִסּוּרֵי הֲנָאָה – אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.

[אראל]

ועל גוף דברי הרשב"א יש להעיר:
בפשטות לישנא קמא פליג אאיכא דאמרי, ולדידיה לעולם אין האשה מתקדשת בפטר חמור לרבי יהודה ואפילו הוא שוה הרבה, דלית ליה הך סברא דמיקדשא בהך דביני ביני, כיון שבשעה שהיא מתקדשת החמור אסור כולו בהנאה, והיינו טעמא דלא פריך אלא לרבי שמעון 'לימא מתניתין דלא כרבי שמעון'. ורב נחמן נמי הכי ס"ל, ולהכי מוקים מתניתין 'לאחר עריפה ודברי הכל'.
תדע כי כן הוא!
הרי הלכה כחכמים דפודין פטר חמור בשה כל שהוא, והלכה כרבי יהודה דהמקדש בפטר חמור אף לפני עריפה אינה מקודשת, ואמאי? תיקדש בהך דעדיף אכל שהוא! אלא ודאי נקטינן להלכה כלישנא קמא (וכסתמא דגמרא דקדושין), דלעולם אין האשה מתקדשת בפטר חמור.

אם הפנאי בידך, תעיין היטב בדברי הנודע ביהודה מהדו"ק סי' פ"ד ד"ה ומעתה, הדורך בדרך כמעט הפוך ממה שכתבת פה

[מיללער]

בהלכות בכורים כתב הרמב"ם:

פֶּטֶר חֲמוֹר אָסוּר בַּהֲנָיָה עַד שֶׁיִּפָּדֶה. וְאִם מְכָרוֹ קֹדֶם פִּדְיוֹן – דָּמָיו אֲסוּרִים. וְאִם מֵת קֹדֶם פִּדְיוֹן
אוֹ שֶׁעֲרָפוֹ – הֲרֵי זֶה יִקָּבֵר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָיָה אַף לְאַחַר עֲרִיפָתוֹ הוֹאִיל וְלֹא נִפְדָּה.

ובהלכות אישות ריש פרק חמישי:

הַמְקַדֵּשׁ בְּדָבָר שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָאָה, כְּגוֹן חָמֵץ בְּפֶסַח אוֹ בָּשָׂר בְּחָלָב וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִשְּׁאָר אִסּוּרֵי הֲנָאָה – אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.

אינו מוכרח בדבריו ממש שהמקדש בפור חמור לא תהא מקודשת בהני דביני וביני

[מיללער]

ועל גוף דברי הרשב"א יש להעיר:
בפשטות לישנא קמא פליג אאיכא דאמרי, ולדידיה לעולם אין האשה מתקדשת בפטר חמור לרבי יהודה ואפילו הוא שוה הרבה, דלית ליה הך סברא דמיקדשא בהך דביני ביני, כיון שבשעה שהיא מתקדשת החמור אסור כולו בהנאה, והיינו טעמא דלא פריך אלא לרבי שמעון 'לימא מתניתין דלא כרבי שמעון'. ורב נחמן נמי הכי ס"ל, ולהכי מוקים מתניתין 'לאחר עריפה ודברי הכל'.
תדע כי כן הוא!
הרי הלכה כחכמים דפודין פטר חמור בשה כל שהוא, והלכה כרבי יהודה דהמקדש בפטר חמור אף לפני עריפה אינה מקודשת, ואמאי? תיקדש בהך דעדיף אכל שהוא! אלא ודאי נקטינן להלכה כלישנא קמא (וכסתמא דגמרא דקדושין), דלעולם אין האשה מתקדשת בפטר חמור.

אם הפנאי בידך, תעיין היטב בדברי הנודע ביהודה מהדו"ק סי' פ"ד ד"ה ומעתה, הדורך בדרך כמעט הפוך ממה שכתבת פה

תודה רבה על המראה מקום הנפלא

הפוך בה והפוך בה, ע' פנים לתורה ממש

[ביקורת תהיה]

א. בפשטות לישנא קמא לית ליה הך סברא דמיקדשא בהך דביני ביני, כיון שבשעה שהיא מתקדשת החמור אסור כולו בהנאה.
ב. אלא ודאי נקטינן להלכה כלישנא קמא (וכסתמא דגמרא דקדושין), דלעולם אין האשה מתקדשת בפטר חמור.

א. תבענה שפתי תהלה, כי מצאתי סברא זו מפורשת בתוס' הרי"ד על מתני' דהמקדש בפטר חמור אינה מקודשת, וזה לשונו:

פירוש, אף על פי שהאשה יכולה לפדותו בשה ולהיות מותרת בו, אפילו הכי כל זמן שלא פדאתו הוי איסורי הנאה, ונמצא שלא נתן לה כלום. והוא הדין בהקדש, אע"פ שהאשה יכולה לחללו על שוה פרוטה, אפילו הכי כל זמן שלא חיללן אינה מקודשת, דבשעת קדושין לאו מידי יהב לה, וה"ה הכי נמי הכא.

ב. ימלא פי תהלתו, שכדברים האלו ממש כתב הרב 'אבן האזל' בפרק ב מהלכות גנבה:

הרמב"ם והתוס' רי"ד סברו דהא דבכורות אינה להלכה, כיון דבסוגיא דקידושין שהוא עיקר ההלכה לא הוזכר זה שיהיה אפשר לקדש בפטר חמור בהא דביני ביני, ואדרבה מוכח דלרבי יהודה ניחא מתני' כפשטה וכהלכה.

[עזריאל ברגר]

בהלכות בכורים כתב הרמב"ם:

פֶּטֶר חֲמוֹר אָסוּר בַּהֲנָיָה עַד שֶׁיִּפָּדֶה. וְאִם מְכָרוֹ קֹדֶם פִּדְיוֹן – דָּמָיו אֲסוּרִים. וְאִם מֵת קֹדֶם פִּדְיוֹן
אוֹ שֶׁעֲרָפוֹ – הֲרֵי זֶה יִקָּבֵר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָיָה אַף לְאַחַר עֲרִיפָתוֹ הוֹאִיל וְלֹא נִפְדָּה.

ובהלכות אישות ריש פרק חמישי:

הַמְקַדֵּשׁ בְּדָבָר שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָאָה, כְּגוֹן חָמֵץ בְּפֶסַח אוֹ בָּשָׂר בְּחָלָב וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִשְּׁאָר אִסּוּרֵי הֲנָאָה – אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.

אינו מוכרח בדבריו ממש שהמקדש בפור חמור לא תהא מקודשת בהני דביני וביני

אתה רוצה לומר שהיא תהיה מקודשת ואסורה בהנאה על בעלה מדין "דמיו אסורים"?

[מיללער]

יכולה לישא עליו משא וכדו' ושאר הנאות עד הפדייה.

דברי הרשב"א 'מקדשה בכוליה פטר חמור' הן הן דברי הגמרא בבכורות 'תיקדש בכוליה',
וכמו שתפרש את דברי הגמרא כך תפרש את דברי הרשב"א.

קבלתי מגאון אחד שליט"א שבהמקנה לעיל כט. רוצה לחדש דאשה פטורה מפדיון פטר חמור כמו שהיא פטורה מפדיון הבן, והביא ראי' לזה מהגמ' בכורות דלר"ש מקודשת האשה בכוליה, הלא צריכה לפדותה בשה, אלא מאי חזינן מינה שהשךאשה פטורה מלפדותה, וכיון דלר"ש מותרת בהנאה מקודשת בכוליה.

וכבר הקשו על המקנה שהחינוך כתב מפורש שפטר חמור נוהגת באנשים ובנשים. והגאון בעל חלקת יואב תירץ באופן אחר, שהחיוב לפדות פטר חמור חל רק על בעל החמורה שביכרה, אבל אם נתן את הבכור לאחר אינו מעביר בזה את החיוב פדיון, וממילא לר"ש כיון שפטר חמור מותר בהנאה מתקדשת בכוליה שעליה אין חיוב לפדותה רק על הבעל.

אולם בשבט הלוי דחה את זה והוכיח שגם על הלוקח או מקבל מתנה חל החיוב לפדות, ופירש את דברי הגמ' בבכורות כמו שכתב מעלתו, שכיון דלר"ש מותר החמור בהנאה עד הפדיון, מיקרי שמקודשת בכוליה שכל הנאות שלה, והפרשת השה תחתיו זה דבר חיצוני ואינו מחסר את ההנאות של החמור ודפח"ח.