באחד בניסן ראש השנה לחדשים,
ובתר הכי אמרינן בגמרא,
ותנא דידן (שלא מנה ר"ה לחדשים, אלא "ראשי שנים") בשנים קמיירי, בחדשים לא קמיירי.
ומה המיוחד שיש בר"ה לחודשים? [עי' רשב"א ושא"ר שכתבו דנפק"מ לדעת אימתי הוא "חודש ראשון" וכו' הכתובים בקראי].
והנה בכת"י לחד מן קמאי מבעלי התוספות, אשר כתבו להרמ"ה ז"ל, ונדפס בקובץ התורני "מוריה" (תשרי תשנ"ב עמוד כב, ויש להעיר כי שם ייחסו הפירוש לרמ"ה ז"ל, בעוד שמהדברים ניכר כי הם נכתבו אל הרמ"ה, ולאו דנםפקי מידי הרמ"ה ז"ל, עש"ה), וז"ל (בקיצור קצת):
עכ"ל.מפני מה מנה הכתוב לחודשים מניסן וכו', ולשנים מתשרי וכו'. וי"ל לפי שכל המועדים מניסן ועד תשרי הם, ועד בכלל, אבל ממרחשון ועד ניסן, ולא עד בכלל, אין שם מועד. ולפי שהיה הכתוב צריך לתלות את החגים והמועדים בחודשים, כדי שיוודע באיזה חודש הם נעשים, כדכתיב וכו', ולפי שאין סוד חודש העיבור בנוי אלא על חודש האביב, כדי שיהא רוב אביב מצוי בחודש שהפסח נעשה בו, והיינו ניסן, אבל מניסן ועד תשרי אין שם עיבור, לפיכך הוצרך הכתוב למנות לחודשים מניסן, כדי להודיענו זמן החגים והמועדים בדרך קצרה. וכו'. ומפני מה מנה הכתוב לשנים מתשרי, לפי שהוא זמן הראוי לראשי שנים, דס"ל כמ"ד בתשרי נברא העולם.
ולפי דבריו ז"ל, אינו מצוה, אלא שדיברה תורה בלשון קצרה, וכדי שלא להאריך נקט הכי.
ולכאורה יש להעיר, דנמצא לפי"ז דהא דניסן ר"ה לחודשים, אי"ז נפק"מ דייקא לגבי חודש ניסן אייר וכו', אלא לכל השנה כולה, ואם כן הוא בכלל "ראשי שנים", ומהו שהגמרא מתרצת "בשנים קמיירי בחודשים לא קמיירי", [ואולי מפני דאינו נפק"מ לכל השנה אלא עד חשון, וא"כ הוא ר"ה לחודשים, שאינו לשנה שלימה, ועיין].