מסופר על אותו מכשף שהיה מחטט בקברים. "כי מטא אמערתא דרב טובי בר מתנה תפשיה בדיקניה" - כאשר הגיע אותו מכשף למערת קבורתו של רב טובי בר מתנה, וניסה להפשיט מעליו את בגדיו, תפשו רב טובי בר מתנה לאותו מכשף בזקנו ולא הרפה.
בא אביי ידידו של של אותו גוי - ואמר לרב טובי בר מתנה: "במטותא מינך, שבקיה".
בשנה שלאחר מכן חזר ובא המכשף למערת הקבורה של רב טובי וניסה להפשיטו. שוב תפס אותו בזקנו. "אתא אביי לא שבקיה עד דאייתי מספרא וגזיא לדיקניה" - אבל הפעם לא עזב רבי טובי את זקנו של המכשף עד שאביי הוכרח להביא מספריים וחתך את זקנו של המכשף כדי לשחררו.
ראשית השאלה זועקת לה מה לגדול האמוראים הקדושים, עם אותו נבלה?
מדוע אביי בא לעזרתו, פעמיים??