וכענין זה פירשנו מ"ש במתני' פט"ו דשבת [מ"א] כל קשר שהוא יכול להתירו באחת מידיו אין חייבים עליו, דהיינו דלא קאי ע"י האדם שרוצה להתיר אותו, דהול"ל ביד א' אלא דקאי ע"י שתי ידיו של הקשר, דהיינו אם עשה קשר עם עניבה עליו אף שהוא חזק מ"מ יכול להתירו באחת מידיו כשיאחז אחת מידיו של הקשר, דהיינו שמושך צד א' של עניבה ממילא הוא נפסק, אבל בקשר גמור א"א להתירו אלא כשיאחז שתי ידיו של הקשר, ומושך זה לכאן וזה לכאן.
הפליאה ע"ז לכאורה עצומה מאוד, שהרי איבעיא לן בגמ' ריש פרק ואלו קשרים (קיא, ב) בעניבה אליבא דר"מ דכיון דמיהדק יחשב כקשר של קיימא, ואטו עניבה לחוד מיגרע גרע מעניבה שע"ג קשר, ואי אמרת בעניבה שע"ג קשר דהוה ליה 'יכול להתירו באחת מידיו' ופטור לר"מ, בכלל מאתים מנה, וצע"ג.דהיינו אם עשה קשר עם עניבה עליו אף שהוא חזק מ"מ יכול להתירו באחת מידיו כשיאחז אחת מידיו של הקשר, דהיינו שמושך צד א' של עניבה ממילא הוא נפסק,
.וא"ת אמאי לא פשיט מדתנן לקמן חבל דלי שנפסק לא יהא קושרו אלא עונבו ומוכחא בפ"ק דפסחים (ד' יא.) דהנהו רבנן היינו ר"מ דפריך התם מינה לרבנן שהם ר"מ. וי"ל דהתם נמי פריך מספק אם הנהו רבנן הם ר"מ כמו שמסתפק כאן
ולפ"ז צ"ל שלצד הא' של האיבעיא קילא עוד עניבה מן קשר שיכול להתיר בא' מידיו. דעניבה שרי שם לכתחלה. והכא תני אין חייבין עליו דמשמע הא איסורא איכא כדדייק הש"ס לקמן.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 49 אורחים