בלומדי נפגשתי בדברי התוס' בסנהדרין [דף לב: ד''ה היכי] וז''ל פ"ה כשקיבלו עדותן של עדים ואם תאמר א"כ במאי חסמינן להו הא כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד וכ"ת שיחזרו בהן תוך כדי דיבור כפ"ה הא מי יימר כדאמריתו טפי מתוך כדי דיבור עכ''ל.
ידוע מח' האחרונים אם תוך כדי דיבור הוא שיעור שלום עליך רבי, או שלום עליך רבי ומורי, עי' מ''ב [סי' קכד ס''ק לד].
והנה אם נאמר דשיעור תוכ''ד הוא שלום עליך רבי ומורי, א''כ לק''מ קושיית התוס', דהרי "מי יימר כדאמריתו" הוי פחות מכדי דיבור, דשלום עליך רבי ומורי, הם 10 הברות (ש-לום ע-לי-ך ר-בי ו-מו-רי), ואילו "מי יימר כדאמריתו" הם 8 הברות (מי יי-מר כ-ד-אמ-רי-תו), ונמצא דעדיין לא עבר הזמן של תוכ''ד, אבל אם נאמר דהשיעור של תוכ''ד הוא שלום עליך רבי, מובנים היטב דברי התוס', ד"שלום עליך רבי" הם 7 הברות (ש-לום ע-לי-ך ר-בי), ואילו "מי יימר כדאמריתו" הם 8 הברות, ונמצא דבאמת כבר עבר זמן תוכ''ד.
לכאורה זו ראייה נפלאה, חפשתי באחרונים אבל לא מצאתי מי שמביא אותה, מה דעתכם?