פורום אוצר החכמה

יאיר1 כתב:א. לגבי הקושיא שלך, נכון שאפשר לדרוש בגז"ש ובא הכהן ושב הכהן, אבל אולי בתירוץ זו תוס' סברו שאין אינו ממש אותה התיבה אין לדרוש. והרי אדרבא, אי חשיב שכתיב ביה לעשות, עוד יותר יש לרבות קרבנות, וכתבו כן לרווחא דמילתא, דבפרה לא נאמר עשייה, ואף אי חשיב שבקרבנות לא נאמר, שהרי לעשות לא נאמר, ותוכל לדחות ששאר לשונות עשייה לא דמי, מכל מקום נרבה קרבנות משום שיותר מסתבר.
כנלע"ד, מה אומר? אדון בזה היום עם בני החבורה בלנ"ד.

שמואל דוד כתב:אגב, עי׳ יעב״ץ וגליון הש״ס בגמרא. ואולי אפשר לומר דזהו כוונת רש״י שאף שיש קושיא על הגמרא מ״מ הגירסא הוא ״מר״.

י. אברהם כתב:איך נכון ליישב דיוק ברש"י יחליט כ"א בעצמו

שמואל דוד כתב:(ב) קשה מאוד להגיה הספרים...

אִיךְ-מֶיְין כתב:יומא ב: בתוד"ה ואימא צוה (בעניין הפסוק האמור במילואים "ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים וכו' כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם" שלומדים ממנו פרישת שבעה ימים בפרה וביו"כ).
כתבו התוס': "ואי לא כתב אלא לעשות לכפר, ה''א לכפר זה יוה''כ, לעשות זה קרבנות, דפרישתו לקדושה, אבל פרה לא, דבין בפרה ובין בקרבנות לא כתב לעשות אלא מייתורא דרשינן מלעשות לרבות וטפי הוה מסתבר לרבויי קרבנות להכי כתב צוה זה פרה"
והיינו דקרבנות רק מסתבר לרבות מלעשות, אבל לא כתיב לשון 'לעשות' בקרבנות.
ולכאורה תמוה מאד: דהרבה מקראות מצינו דכתיב בהו לשון עשיה בקרבנות:
א) וַאֲלֵהֶם תֹּאמַר אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר אֲשֶׁר יָגוּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יַעֲלֶה עֹלָה אוֹ זָבַח: וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא יְבִיאֶנּוּ לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ לַה' וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מֵעַמָּיו: (ויקרא י"ז ח'-ט').
ב) וְהָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא טָהוֹר וּבְדֶרֶךְ לֹא הָיָה וְחָדַל לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ כִּי קָרְבַּן ה' לֹא הִקְרִיב בְּמֹעֲדוֹ חֶטְאוֹ יִשָּׂא הָאִישׁ הַהוּא: (במדבר ט' י"ג).
ג) וַעֲשִׂיתֶם אִשֶּׁה לַה' עֹלָה אוֹ זֶבַח לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ בִנְדָבָה אוֹ בְּמֹעֲדֵיכֶם לַעֲשׂוֹת רֵיחַ נִיחֹחַ לַה' מִן הַבָּקָר אוֹ מִן הַצֹּאן: (במדבר ט"ו ג').

ויש עוד הרבה פסוקים שמופיע בהם השורש 'עשה' גבי קרבנות

רבותי הבו עצה!!! הרבה חיפשתי ולא מצאתי מי שעמד בזה.

אִיךְ-מֶיְין כתב:מו"מ בקושיא זו עם הגרח"מ שטיינברג שליט"א.

מקרא מפורש - יומא.pdf

אליהו חיים כתב:

אִיךְ-מֶיְין כתב:מו"מ בקושיא זו עם הגרח"מ שטיינברג שליט"א.

מקרא מפורש - יומא.pdf

שם בהערה מובא פסוקים הרבה דכתיב בהם עשייה, אך לכל אחד בפנ"ע יש קצת יישוב וכדלהלן, אך קשה לומר יישוב אחד שיספיק לומר בכללות דלא נאמר עשייה בקרבנות.

בקרו טלה כתב:ב.

הערות הגריש''א.png

[ועי' באגרות משה אבן העזר חלק א סימן לו "וכן הזכירני ר' ברוך זלמן הכהן נ"י אדם חשוב מפה מזה שפרסמו להקל בפרה אדומה בטבול יום להוציא מחומרת הצדוקים"]

שמואל דוד כתב:ג:
מה מילואים כל הכתוב מעכב בהן אף הכא כל הכתוב בהן מעכב בהן
עיין גבורת ארי:
מבואר מדבריו שגם על ב׳ דברים שייך לשון ״כל״. וע״ע https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=17&t=27418

feder6806 כתב:ד:
בגמרא מקשה, פסוק אחד אומר "ולא יכול משה לבא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן", ופסוק אחרת כתיב "ויבא משה בתוך הענן"? מתרץ הגמרא תני דבי רבי ישמעאל שעשה הקדוש ברוך הוא שביל בתוך הענן.
רש"י על התורה בסוף משפטים בהביאו דברי המגרא אלו מוסיף "ענן זה עשן הוא... ועשה הקדוש ברוך הוא שביל"...
וקשה למה הוצרך רש"י להוסיף שענן זה הוא עשן
ועוד האם באמת ענן הוא עשן? הרי הם שני דברי נפרדים אחד בא מיסוד המים ואחד מיסוד האש?

מיללער כתב:ד:

במקום גילה שם תהא רעדה, ופי' רש"י במקום גילה. מתן תורה של לוחות.דכתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב.

ובתוד"ה במקום גילה. כדכתיב עוז וחדוה במקומו: סתמו ולא פירשו כוונתן מה בעי בהאי קרא - והשאג"א בספרו גבורות ארי פי' שהתוס' נחלקו בזה על רש"י וכוונתם דלר"מ בן חרש ילפי' מסיני לכה"ג ביום הכיפורים דמקום גילה לאו היינו מתן תורה כמו שפי' רש"י אלא למחנה שכינה שהוא מקום גילה כמ"ש עוז וחדוה במקומו של שכינה, ולכן כל כה"ג שנכנס למקום שכינה לפני ולפנים צריך לפרוש.

ואולי י"ל שדברי התוס' הם כפי' רש"י, והביאו מקרא אחרת שמתן תורה נקרא מקום גילה, שהרי 'עוז' הוא מתן תורה כמ"ש ה' עוז לעמו יתן, וע"ז נאמר עוז וחדוה במקומו שמתן תורה היתה בחדוה וגילה.

נוטר הכרמים כתב:

מיללער כתב:ד:

במקום גילה שם תהא רעדה, ופי' רש"י במקום גילה. מתן תורה של לוחות.דכתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב.

ובתוד"ה במקום גילה. כדכתיב עוז וחדוה במקומו: סתמו ולא פירשו כוונתן מה בעי בהאי קרא - והשאג"א בספרו גבורות ארי פי' שהתוס' נחלקו בזה על רש"י וכוונתם דלר"מ בן חרש ילפי' מסיני לכה"ג ביום הכיפורים דמקום גילה לאו היינו מתן תורה כמו שפי' רש"י אלא למחנה שכינה שהוא מקום גילה כמ"ש עוז וחדוה במקומו של שכינה, ולכן כל כה"ג שנכנס למקום שכינה לפני ולפנים צריך לפרוש.

ואולי י"ל שדברי התוס' הם כפי' רש"י, והביאו מקרא אחרת שמתן תורה נקרא מקום גילה, שהרי 'עוז' הוא מתן תורה כמ"ש ה' עוז לעמו יתן, וע"ז נאמר עוז וחדוה במקומו שמתן תורה היתה בחדוה וגילה.

עי' היטב במרומי שדה להנצי"ב ריש פרק אין עומדין, ותרוה נחת.