קידושין פ: - "נשים דעתן קלות עליהן"? - בש"ס משמע בדיוק ליהפך!

[טוב וחסד]

חז"ל אומרים "שנשים דעתן קלות עליהן", כלומר שהן נוחות להתפתות לעבירה, מה שאין כן באנשים, שאין דעתם קלה כמותן.

פלא פלאים הוא - איך וכיצד נסביר את כל המעשים המסופרים על קדושי עליון (שם, דף פא ע"א) כולל ר"מ אם לא שמשמים הגינו עליו?!!!

יתירה מכך, על פי המסופר על התנאית ברוריה, אשת ר"מ כמופיע (ע"ז יח ע"ב) בגרסת רש"י [בלבד-כי אין לכך שום מקור בחז"ל] התפתתה רק אחרי "ימים רבים", ואילו ישנם גברים שהתפתו מייד, ולא אחרי ימים רבים.
כיצד דברים אלו מתיישבים עם מאמר חז"ל?

[חגי פאהן]

אם היה מדובר בנשים, היו מתפתות עוד יותר מהר. הגמרא לא באה לומר שלגברים אין יצר, אדרבה, יש להם יצר, ויש לזה ראיה בכמה מקומות.

[.השוחט]

אצל אנשים לרוב הנפילה היא מתגבורת היצר, לא מקלות דעת.
חז"ל באו ללמדנו ששרש החטא אצל אשה שונה, והיא יכולה ליפול אף בלא התגברות מיוחדת של היצר אלא כתוצאה מן הקלות של דעתה. והבן.
ונפ"מ לדעת מה הדרך להתמודד. על מה צריך לעבוד.
ה"דרך" לחטא שונה, והדבר ממנו יש לברוח ולהימנע, הצורך במודעות ובהתחזקות, שונים אצל המינים.

[אהרן תאומים]

ראה כאן

[איש הגבעה]

ראה כאן

באחד הספרים של המקובל רבי יעקב עדס שליט"א מביא בשם מרן הגרי"ש אליישב זצ"ל שאמר לו שלא יתכן שדברים הללו יצאו מפה קדשו של רש"י ותלמיד טועה כתבו, ולא יתכן שרש"י יכתוב כאלו דברים על ר"מ שניסה להכשיל אשתו וכו'

[אהרן תאומים]

ראה כאן

באחד הספרים של המקובל רבי יעקב עדס שליט"א מביא בשם מרן הגרי"ש אליישב זצ"ל שאמר לו שלא יתכן שדברים הללו יצאו מפה קדשו של רש"י ותלמיד טועה כתבו, ולא יתכן שרש"י יכתוב כאלו דברים על ר"מ שניסה להכשיל אשתו וכו'

הראיה שהבאתי שסיפור זה רש"י כתבו וכן העובדה שבעל מנורת המאור מביא את סיפור זה משמו של רש"י ועוד, שמים בהחלט בצל את דברי הגרי"ש זצל וכבודו במקומו מונח, מה גם שלא נוכחתי בסיטואציה בו הגרי"ש אמר את דבריו שבהחלט יתכן שמישהו שם הוסיף נופך על דברי רש"י ועל כך אמר הרב שלא יתכן וכו'

[טוב וחסד]

ראה כאן

באחד הספרים של המקובל רבי יעקב עדס שליט"א מביא בשם מרן הגרי"ש אליישב זצ"ל שאמר לו שלא יתכן שדברים הללו יצאו מפה קדשו של רש"י ותלמיד טועה כתבו, ולא יתכן שרש"י יכתוב כאלו דברים על ר"מ שניסה להכשיל אשתו וכו'

הראיה שהבאתי שסיפור זה רש"י כתבו וכן העובדה שבעל מנורת המאור מביא את סיפור זה משמו של רש"י ועוד, שמים בהחלט בצל את דברי הגרי"ש זצל וכבודו במקומו מונח, מה גם שלא נוכחתי בסיטואציה בו הגרי"ש אמר את דבריו שבהחלט יתכן שמישהו שם הוסיף נופך על דברי רש"י ועל כך אמר הרב שלא יתכן וכו'

ראיה קלושה עד כדי בטלה ומבוטלת! על זה שבכל כתבי הגאונים אין שום זכר למיוחס לרש"י, זה לא הפריע לך? גם בתקופת הראשונים איננו מוצאים ולוּ אזכור אחד, מלבד ברש"י -גם לא מפריע לך! מה שמנורת המאור והמהרי"ל, כ-200 שנה לאחר פטירתו של רש"י אין זו קושיה כלל ועיקר, היות ואז הסיפור השתרבב לו בכל הדפוסים.

[אהרן תאומים]

ראיה קלושה עד כדי בטלה ומבוטלת!

סוף סוף אני מקבל תגובה מבעל האשכול שכותב בחוצפה נוראה על גדולי עולם על פי דעות המתחדשים, וממשיך בסגנון זה לכתוב בהנפת קולמוס ראיה קלושה עד כדי בטילה ומבוטלת, בלי להתמודד עם הראיה, זה כמו שאכתוב אני כל דברי הרב הנקין הי"ד מגובבים בראיות קלושות ומבוטלות הבאים לבסס אג'נדה

עוד תוספת לראיה שלי שרש"י בהחלט טמן כאן שהוא כתב רש"י זה, וכן רואים שרש"י מיד בדף כ"ה ע"ב עובר להשתמש בלשון פיתוי וכן שוב אומר לעבירה ולא לדבר עבירה רש"י ד"ה במטה. חוץ לעיר לעבירה כעין קוברי מת שלא יבינו: וד"ה באשה חשובה. בין האנשים ובין הנשים אשה יפה וקרובה למלכות דמיסתפו מינה ולא קטלי לה אבל משום עריות איכא דיפה היא ואצטריך לאשמועי' דלא תתייחד חיישינן שמא תתפתה אבל אשה שאינה חשובה בין האנשים וחשובה בין הנשים משום רציחה נמי איכא דבא עליה ואחר כך הורגה דלא ס''ל אשה כלי זיינה עליה וחשובה בין האנשים ולא בין הנשים מותרת להתייחד ומשום עריות ליכא דאינה יפה: והדמיון בענין אשה חשובה ולכן מודגש ביותר השינוי בין פיתוי לריצוי.

[יוֹסֵפֶר]

ראה כאן

באחד הספרים של המקובל רבי יעקב עדס שליט"א מביא בשם מרן הגרי"ש אליישב זצ"ל שאמר לו שלא יתכן שדברים הללו יצאו מפה קדשו של רש"י ותלמיד טועה כתבו, ולא יתכן שרש"י יכתוב כאלו דברים על ר"מ שניסה להכשיל אשתו וכו'

הראיה שהבאתי שסיפור זה רש"י כתבו וכן העובדה שבעל מנורת המאור מביא את סיפור זה משמו של רש"י ועוד, שמים בהחלט בצל את דברי הגרי"ש זצל וכבודו במקומו מונח, מה גם שלא נוכחתי בסיטואציה בו הגרי"ש אמר את דבריו שבהחלט יתכן שמישהו שם הוסיף נופך על דברי רש"י ועל כך אמר הרב שלא יתכן וכו'

סיפרתי הדברים המובאים כאן לפני ת"ח חשוב שליט"א ממקורבי הגרי"ש אלישיב, והתפלא מאד שכך אמר הרב אלישיב, ואח"כ חייך ואמר שמא תלמיד טועה הכניס כן בספר של הגר"י עדס... נומיתי לו הרי יעקב ובית דינו קיים.. ויל"ע.