פורום אוצר החכמה

כט.

א. כל זמן שהן בבית בעלים הרי הן כהקדש. ולמעשה חמורין מסתם הקדש, דהרי אין להן פדיון. ומאידך ברגע שניתנין ליד הכהן פקעה קדושתן בכדי. {כשלא נמצאים בענין זו חידה נפלאה, היכי משכח"ל דבר אסור בהנאה מה"ת, [למעשה יש בזה קרבן מעילה], וברגע שניתן לפלוני, הותר, ללא שום התרת נדר או שבועה או מעשה פדיון.

ב. מנין לכהן שהקדיש שדה חרמו וכו' והרי היא תחת ידי. לכ' הלשון שלא בדקדוק לגמרי, דהא הקדיש וגאלה אחר. אלא ר"ל דהוא המרא קמא הנקראת אחוזתו. וכן בסמוך לגבי ישראל נקט יוצאה מתחת ידו מהאי טעמא.

ג. דאחרמינהו לניכסיה. אם הכוונה לכל נכסיו, א"כ הא אמרי' בדף הקודם דלא חל אפילו דיעבד. והיה מקום לפרש דאה"נ לא כל נכסיו. אבל קצת משמע בסוף הסוגיא דאמרי' דהוי קרקעות נמי, ומנא פשיטא לן, לכ' ע"כ מהא דמשמע להו שהחרים כל נכסיו ממש. ויל"ע. [ראיתי מי שכתב דאולי זה מקור הר"מ לפסוק כהתוספתא דחייל דיעבד].

ד. לפירסומי מילתא. ומ"מ לגבי פדיון מע"ש ורבעי כן סגי בפרוטה בזה"ז. ועי' בזה טעם בר' גרשום.

ה. אין שדה חרמין נוהגין אלא בזמן היובל. לכ' מזה מקשה על עובדא דפומבדיתא, והיינו דמשמע להו דהלכה כרשב"י אף דיחיד הוא לכאורה.

כט:

ו. (בעמ' ב') ובתר יובלא ניכליה וכו'. היינו דהם שני דינים נפרדים. ביובל חל דינא דהשדה תצא ממנו ותחזור לבעליה, אבל מ"מ יש לו זכות אכילה ב' שנים להקושיא, או שנה במקרה שבאמת כך הדין, ושייך לקיימו אף דכבר חל דין יציאה על השדה. ויל"ע היטב בגדרי מצב זה.

[לגבי גדר חרמין, שהערנו אתמול במה שנה מהקדש, העירוני לעיין בחינוך.
ולגבי היעב"ץ, כבוד היעב"ץ הסתר דבר. ומי שישים ליבו להערות החדשות שלא נדפסו בוילנא, יחכם ויבין מדעתו].

ז"ל בסוף פ' בחוקותי (כז טז)
והיה ערכך לפי זרעו זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף - יתכן, כי יש זריעה במפולת יד ויש במפולת שורים, ועיין פרק המקבל דף ק"ה שהרבה צריך זרע למפולת שורים יותר מלמפולת יד, וזה שאמר לפי זרעו, פירוש, כאשר יזרע האדם בעצמו, לא ע"י שורים, הקילה עליו התורה כ"כ שתשוב שדה אחוזתו. ודו"ק.

ולא הזכיר שר, גמ' מפורשת ערכין דף כ"ה ע"א
תנא כור זרע ולא כור תבואה מפולת יד ולא מפולת שוורים.
ופירש"י, ולא מפולת שוורים - שהיו רגילין לתת שקין מלאין זרע על השוורים ומנוקבין השקין מתחתיהן נקבין רחבים ומוליכין אותן ע"פ המחרישה והזרע נופל וגדולה קרקע המקבלת כור זרע במפולת יד שאינו עבה מקרקע המקבלת כור זרע במפולת זרע שוורים שהיא עבה:

תמה על כך ר' יעקב ניסן רוזנטל במשנת יעקב הלכות ערכין פ"ד ה"ב (עמ' רנ).

ל.

א. הב ליה דמי נירה. והא דבאמת פטור מלשלם על הנאת נירו ואין מחייבין את המוכר מדין נהנה, פשוט (אלא דשאלוני ע"כ כתבתיו) דנהנה היינו דוקא כשמהנה ברשות חבירו, אבל כשהיה שלו בשעת ההשקעה אין לזה שייכות עם דין מהנה.

ב. תלמוד לומר במספר שני תבואות. לא נתפרש כאן להדיא דמונים הב' שנים מיום ליום כמו שנתבאר להלן לענין בתי ערי חומה. ויל"ע בזה, דהיה מקום להבין דהכוונה לפעמיים "שנת תבואה", והיה עלינו לברר גדרה המדוייק.

שוב העירוני דנתפרש להדיא בברייתא לעיל יח: דגם בשדה אחוזה נמנין הב' שנים מיום ליום.

[ואגב. שמעתי פעם מהגר"נ קרליץ שליט"א דלכן אפשר לומר "וברך שנתינו כשנים הטובות" גם במנחה דקה לפני סוף השנה, דיש לפרשו על שנת תבואה, ואכ"מ]. אבל מהנידון כאן על מכרה לו לפני ראש השנה, מוכח דבאמת הוא מיום ליום, ולכן קנה ערב ראש השנה, גואל עד ערב ראש השנה שנתיים אח"כ, ורק קמ"ל דרשאי הלוקח לקצור את התבואה בכ"ח אלול, אע"פ שבשעתו קנה עם קמה.

ל:

ג. (בעמ' ב'). הריני כבן עזאי. דומה שכמעט לא מצינו שום מקום שאביי נאלם, ודוקא כאן זה קרה כשאמר הריני כב"ע. וביותר יש לציין שרנב"י שלא הבטיח כלום יישב בטוב טעם, ושיבחו יוסף וקרא לו סיני, הנמוך שבהרים, שבא ללמד שניתנה תורה על ידי ענווה. [באמת אין רשות לומר כעין זה, אלא דומני שאם זו כוונת רב יוסף, א"כ מחוייבים לפרש זאת. יותר היה נוח למצוא זאת בכת קודמין].

ד. כי טוב לו עמך. עי' תוס'. ולכ' כוונתם דיש להגיה הגמרא מפני הספרי ולא להיפך, מפני דגירסת הספרי מסתברא כמו שביארו. אמנם בדבריהם בקידושין נראה דיש לגרוס ספרא, לא ספרי, וזו עיקר ראייתם, דעצם הפסוק היינו מגיהים במדרש מפני הגמרא, אבל עצם העובדה שזה נדרש בספרא במקום הפסוק כשכיר כתושב ולא בספרי במקום הפסוק כי טוב לו עמך, הוא המוכיח על וודאות הגירסה. והבן.

לא:

רבא אמר וכו'. שיטת רש"י דר"י ורבנן פליגי בעושה שדהו מכר ע"מ להחזיר, אבל בע"מ שלא להחזיר אסור לכו"ע, ובתי ערי חומה הוי שלא ע"מ להחזיר, ועל כן אילו היה תחילתו הלוואה כעושה שדהו מכר היה אסור לכו"ע, אלא כיון דאצלינו תחילתו מכר, [רק דאם גואל מתבטל המכר למפרע ונתברר שהיתה הלוואה, בהיפך משם דהוי הלוואה, אלא דאם לא יפרע בזמנו, יוברר למפרע דהוי מכר], בזה למתני' קילא ושרי מדינא, ולברייתא שווה להתם, דסו"ס נעשה כעת מעשה המסופק, שלפי צד א' יהא מכר ולצד שני הוא הלוואה. והבן.

ולתוס' בפי' א' איירי מתני' בגוונא דהתנו שהלוקח ישלם שכירות אם המוכר יגאל, ולכו"ע הוי ממש כהתם, דהיינו פלוגתא דר"י ורבנן, ובאמת מתני' כר"י וברייתא כרבנן. ושונה מרש"י בשתי נקודות, איך מיירי מתני' האם בע"מ להחזיר, והאם יש צד לחלק בין תחילתו מכר לתחילתו הלוואה. ועי' עוד פי' בתוס' על פי דרכם.

וברבינו גרשום דרך נוספת. דלרבא אין הכוונה שמחזיר המלוה הפירות שאוכל, אלא שרש הפלוגתא דר"י ורבנן מה קורה כשפורע, האם זה נחשב כאילו המלוה קנה את השדה ועכשיו מוכר חזרה, ולכן ר"י מתיר, דפירות דידיה אכל, או שזה מתברר למפרע כהלוואה ולכן רבנן אוסרים, ו"על מנת להחזיר" איכא בינייהו, אין זו אוקימתא, אלא דפליגי בסברא זו האם זה החזרת המצב למפרע או שינוי מכאן ולהבא. ולר"ג אין שום חילוק בין המשנה לשם, ומתני' וברייתא פליגי בדיוק בזה, למתני' המוכר שב וקונה, ואין כאן לתא דריבית, משא"כ להברייתא המכר בטל למפרע. והבן.

ב. אלא הא ודאי דלא כר"מ. לכאורה הכוונה דכ"כ פשיטא ליה מסברא דמתנה אינה כמכר, דמשום כך לא מקבל דרשות שאינן מוכרחות.

ג. ויהא שובר את הדלת. לכאורה נראה מיותר. ובזכרוני שהגר"ש רוזובסקי בריש כתובות (בעניין אונס ביום אחרון) אמר בזה ביאור נפלא והביא שאמר זאת למרן הגרי"ז שהנהן לו בראשו. ויל"ע בשיעורי או חידושי הגר"ש.

לא.

רש"י ד"ה אלא - מכר שמעון ללוי באייר כו' ובדף לא: ד"ה שנה פירש שמכר לו בתשרי וצע"ק

.השוחט כתב:ל.
ב. תלמוד לומר במספר שני תבואות. לא נתפרש כאן להדיא דמונים הב' שנים מיום ליום כמו שנתבאר להלן לענין בתי ערי חומה. ויל"ע בזה...

מפורש לעיל דף י"ח ע"ב דמנינן מעת לעת

צודק. יישר כח. תיקנתי שם בס"ד.

[אגב. הוספתי ב' הערות קטנות בדף לא:].

לב:

אלא יהושע אמאי לא ליבעי רחמי. לכ' צ"ב, הא לא מבקשים על כל יצה"ר, וכמובן דכך צריך להיות, ורק יצרא דע"ז שראו שזה מה שהחריב ועדיין מרקד וכו' היתה סיבה מיוחדת לבטלו, וא"כ בפשטות זה לא היה שייך עדיין בימי יהושע ומדוע יש טענה עליו שלא ביטלו.

לד.

רש״י ד״ה מה שדה כו׳ ״באידך פירקא״ בפרק אין מקדישין כו׳

לכאורה תיבת אלו מיותרות ומה כוונתו בזה?

בכת"י ליתא
כדאמ' בפ' אין (מעמידין) מקדישין


וכשיזדמן לך במק"א תוכל להבין שזה טעות

י. אברהם כתב:בכת"י ליתא
כדאמ' בפ' אין (מעמידין) מקדישין

כדאמרינן.PNG

וכשיזדמן לך במק"א תוכל להבין שזה טעות

יישר כח!
איפה נמצא כת״י הנ״ל?

אוקספורד

שמואל דוד כתב:לא.

רש"י ד"ה אלא - מכר שמעון ללוי באייר כו' ובדף לא: ד"ה שנה פירש שמכר לו בתשרי וצע"ק

בעמוד ב: זה היה כבר בספק הגמרא שיש גם שנה למכר ראשון כי הרי כשמגיע תשרי עלתה לו שנה, בעמוד א. החידוש אפילו שהקונה הראשון אינו נחשב ללוקח כי הרי לא החזיק בא כלל

אהרן תאומים כתב:

שמואל דוד כתב:לא.

רש"י ד"ה אלא - מכר שמעון ללוי באייר כו' ובדף לא: ד"ה שנה פירש שמכר לו בתשרי וצע"ק

בעמוד ב: זה היה כבר בספק הגמרא שיש גם שנה למכר ראשון כי הרי כשמגיע תשרי עלתה לו שנה, בעמוד א. החידוש אפילו שהקונה הראשון אינו נחשב ללוקח כי הרי לא החזיק בא כלל

החזיק בה חודש

שמואל דוד כתב:

אהרן תאומים כתב:

שמואל דוד כתב:לא.

רש"י ד"ה אלא - מכר שמעון ללוי באייר כו' ובדף לא: ד"ה שנה פירש שמכר לו בתשרי וצע"ק

בעמוד ב: זה היה כבר בספק הגמרא שיש גם שנה למכר ראשון כי הרי כשמגיע תשרי עלתה לו שנה, בעמוד א. החידוש אפילו שהקונה הראשון אינו נחשב ללוקח כי הרי לא החזיק בא כלל

החזיק בה חודש

לא מחייב , אפי' קנה בל' ניסן לפני השקיעה ומכר מיד אחר צה"כ בא' אייר

אהרן תאומים כתב:

שמואל דוד כתב:

אהרן תאומים כתב:

שמואל דוד כתב:לא.

רש"י ד"ה אלא - מכר שמעון ללוי באייר כו' ובדף לא: ד"ה שנה פירש שמכר לו בתשרי וצע"ק

בעמוד ב: זה היה כבר בספק הגמרא שיש גם שנה למכר ראשון כי הרי כשמגיע תשרי עלתה לו שנה, בעמוד א. החידוש אפילו שהקונה הראשון אינו נחשב ללוקח כי הרי לא החזיק בא כלל

החזיק בה חודש

לא מחייב , אפי' קנה בל' ניסן לפני השקיעה ומכר מיד אחר צה"כ בא' אייר

צדקת

ערכין ב: הכל חייבין בלולב לאתויי קטן היודע לנענע דתנן קטן היודע לנענע חייב בלולב.

בשיטמ"ק העתיק מתוספות אחרות, דהיינו שצריך לידע כל דיני נענועים כדאיתא בירושלמי ג' נענועים לכל רוח ובעי הכין חד והכין חד כדאיתא בנדה דז' סממנין מעבירין על הכתם דבעי אמטויי חד ואתויי חד וכו'

לא הבנתי על מה העתיקו התוס' גם הדין של העברה על הכתם, ומה השייכות לדיני נענועים מלבד ההשוואה שבשניהם צריך לאמטויי ואתויי והג' פעמים חושבים הכין חד והכין חד (ובאמת הוא איבעיא דלא איפשיטא בין בבבלי בנדה לגבי כתם ובין בירושלמי לגבי נענועים וכתם, אלא שלדינא נקיטנן לחומרא כדאיתא בשו"ע סי' תרנ"א)

ערכין טז:

אמר רב יהודה אמר רב מנין שלא ישנה אדם באכסניא שלו מן התורה שנאמר {בראשית יג } אל המקום אשר היה שם אהלו בתחלה רבי יוסי ברבי חנינא אמר מהכא (בראשית יג, ג) וילך למסעיו מאי בינייהו איכא בינייהו אכסנאי דאקראי.
פירש"י, למסעיו - בדרך שהיה רגיל לחנות ממסע למסע שלא שינה בית מלוניו: דאקראי - כגון אכסנאי שבדרך שלן שם במקרה בעלמא ששקעה לו שם חמה למאן דאמר מאהלו לא חשיב אלא אכסניא קבועה ומאן דאמר ממסעיו חשיב אפילו דאקראי:

היינו שריב"ח דרש מילת למסעיו דהיינו החניות של אאע"ה שהיו רק באקראי. ורש"י עה"ת הביא ג"כ הדרש על הפסוק וילך למסעיו, וכתב שם המזרחי: וקרא חניותיו בשם מסעיו לפי שאין חניה בלא מסע שחזר ונסע משם כמו שפרש״י בפסוק בכל מסעיהם (שמות מ: לח)

והמהרש"א בח"א כאן הביא מה שכתב הרא"מ והעיר עליו בזה"ל: וכתב הרא"ם וקרא חניותיו בשם מסעיו לפי שאין חניי' בלא מסע כו' ע"ש ואין צורך אלא כדקאמר הכא דלמסעיו משמע אפילו באקראי ולא כן חניי' דמשמע קבועה ואולי נעלם ממנו סוגיא דשמעתין:

והנה לכאורה המזרחי ציין שם לדברי רש"י בחומש עה"כ בסוף ספר שמות (שמות מ: לח) כי ענן ה' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם. כתב רש"י בכל מסע שהיו נוסעים היה הענן שוכן במקום אשר יחנו שם מקום חנייתן אף הוא קרוי מסע וכן (בראשית יג) וילך למסעיו וכן (במדבר לג) אלה מסעי לפי שממקום החנייה חזרו ונסעו לכך נקראו כולן מסעות. דהיינו שרש"י בעצמו ציין שם לדברי הכתוב בפר' לך וילך למסעיו שהכוונה למקום חניותיו אלא שקראו מסעות משום שמשם חזר ונסע, וא"כ אם נעלם להמזרחי הסוגיא בערכין לא עליו תלונתו אלא על רש"י ז"ל ח"ו.

אולם לא הבנתי את תלונות המהרש"א כל עיקר, אדרבא, הרי בגמרא כאן אמרו דלריב"ח שלמד מהמקרא של וילך למסעיו שאין לו לאדם לשנות מקום אכסניא שלו הוא אף אם האכסניא אינו אלא מקום אקראי, ומנלן הא? משום שלכן נקרא בלשון מסע שאין זה חנייה לשם חנייה אלא הכנה להמסע שלאחריו - והן הן הדברים שכתב רש"י והעתיקו המזרחי וזכרון אחד עולה לכאן ולכאן וצ"ע.