כל עבד עברי או אמה העבריה חייב האדון להשוותן לו במאכל ובמשקה בכסות ובמדור שנאמר כי טוב לו עמך שלא תהא אתה אוכל פת נקי והוא אוכל פת קיבר אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש אתה ישן על גבי מוכין והוא ישן על גבי התבן, אתה דר בכרך והוא דר בכפר או אתה דר בכפר והוא יושב בכרך שנאמר ויצא מעמך מכאן אמרו כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו, וחייב לנהוג בו מנהג אחוה שנאמר ובאחיכם בני ישראל, ואף על פי כן צריך העבד לנהוג בעצמו מנהג עבדות באותן העבודות שהוא עושה לו.
דרופתקי דאורייתא כתב:וראיתי בחשק שלמה בקידושין כ. שכתב טעם לקנוס האדון שהכשיל את העבד באיסור עבדי הם ולא עבדים לעבדים. וע"ש מ"ש עפ"ז. אבל במוסגר העיר שכ"ז לא ייתכן אלא במוכר עצמו, אבל במכרוהו בי"ד מאי איכ"ל. [ולפי סברא זו י"ל להיפוך, דכיון שיודע העבד שהאדון יהיה חייב לתת לו הכל, ה"ז גורם שלא יחשוש כ"כ למכור עצמו לע"ע].
מה טעם הדבר?
דרופתקי דאורייתא כתב:הובא ברמב"ם הל' עבדים פ"א ה"ט:כל עבד עברי או אמה העבריה חייב האדון להשוותן לו במאכל ובמשקה בכסות ובמדור שנאמר כי טוב לו עמך שלא תהא אתה אוכל פת נקי והוא אוכל פת קיבר אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש אתה ישן על גבי מוכין והוא ישן על גבי התבן, אתה דר בכרך והוא דר בכפר או אתה דר בכפר והוא יושב בכרך שנאמר ויצא מעמך מכאן אמרו כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו, וחייב לנהוג בו מנהג אחוה שנאמר ובאחיכם בני ישראל, ואף על פי כן צריך העבד לנהוג בעצמו מנהג עבדות באותן העבודות שהוא עושה לו.
כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו - וקשה מאי אדון די לו להיות כאדונו ויש לומר כדאיתא בירושלמי דפעמים אין לו אלא כר אחת אם שוכב עליו בעצמו אינו מקיים כי טוב לו עמך ואם אינו שוכב עליו וגם אינו מוסרו לעבדו זו מדת סדום נמצא שע"כ צריך למסור לעבדו והיינו אדון לעצמו.
עזריאל ברגר כתב:התכוונתי שהדין של הכר לא הובא ברמב"ם.
כנראה סבר שא"צ לכתבו במפורש.
ובתוס' קידושין כ' (ע"א ד"ה כל) הביאו ירושלמי דאם האדון אין לו אלא כר א' אסור לישן עלי' כי העבד לא יהי' לו במה לשכב ואם גם הוא לא ישכב ה"ז מדת סדום. ע"כ מחויב האדון ליתן להעבד והוא ישן ע"ג קרקע. מכאן אמרו כל הקונה עבד עברי קונה אדון לעצמו. והר"מ כאן לא הביא דברי הירושלמי ומסיים כל הקונה וכו'. ואפשר סובר הר"מ דהירושלמי סותר ש"ס שלנו ב"מ פ' איזהו נשך (ס"ב ע"א) ונדרים (פ' ע"ב) דמבואר שם ב' אנשים יש להם קיתון של מים ואם ישתה הא' וחבירו ימות חייו קודמים שנאמר וחי אחיך עמך חייך קודמין. אם כן כאן דילפינן מן כי טוב לו עמך אם כן הוא קודם. וכבר תמהו על הירושלמי הזה מהש"ס זה בס' מהרי"ט (קידושין שם ד"ה כל הקונה) ואינו ת"י ובס' תורת חיים ב"מ (שם ד"ה וחי אחיך (הא')) ע"ש מה שתירץ. ומכח קושיא זו לא הביא הר"מ הירושלמי, וסובר שאם אין לו אלא כר א' באמת האדון קודם, וצ"ע.
כרמי שלי כתב:עזריאל ברגר כתב:התכוונתי שהדין של הכר לא הובא ברמב"ם.
כנראה סבר שא"צ לכתבו במפורש.
כ' המנ"ח מצוה מב (אות יא), וז"ל:ובתוס' קידושין כ' (ע"א ד"ה כל) הביאו ירושלמי דאם האדון אין לו אלא כר א' אסור לישן עלי' כי העבד לא יהי' לו במה לשכב ואם גם הוא לא ישכב ה"ז מדת סדום. ע"כ מחויב האדון ליתן להעבד והוא ישן ע"ג קרקע. מכאן אמרו כל הקונה עבד עברי קונה אדון לעצמו. והר"מ כאן לא הביא דברי הירושלמי ומסיים כל הקונה וכו'. ואפשר סובר הר"מ דהירושלמי סותר ש"ס שלנו ב"מ פ' איזהו נשך (ס"ב ע"א) ונדרים (פ' ע"ב) דמבואר שם ב' אנשים יש להם קיתון של מים ואם ישתה הא' וחבירו ימות חייו קודמים שנאמר וחי אחיך עמך חייך קודמין. אם כן כאן דילפינן מן כי טוב לו עמך אם כן הוא קודם. וכבר תמהו על הירושלמי הזה מהש"ס זה בס' מהרי"ט (קידושין שם ד"ה כל הקונה) ואינו ת"י ובס' תורת חיים ב"מ (שם ד"ה וחי אחיך (הא')) ע"ש מה שתירץ. ומכח קושיא זו לא הביא הר"מ הירושלמי, וסובר שאם אין לו אלא כר א' באמת האדון קודם, וצ"ע.
דרופתקי דאורייתא כתב:הדין של הכר - אין לו מקור, אלא מדברי התוס' בשם "ירושלמי" (תוס' קידושין כ.), וכאן () העירוני למש"כ כאן http://beta.hebrewbooks.org/reader/read ... hlts=&ocr= שאין לזה מקור בירושלמי לפנינו.
הא דאמרינן עמך במאכל וכו', מסתברא דלאו עמך ממש, שיאכל מה שהוא אוכל ואפילו פסיוני או חלוט דחשיבא, אלא לומר שלא יתנהג בו מנהג עבד כנעני להאכילו פת סובין ולהשכיבו על גבי קרקע, אלא כסתם לקיט ושכיר ישראל, והיינו דפריט בתר הכי שלא תהא אתה אוכל פת נקיה והוא אוכל פת קיבר, וזה נראה מבואר.