פורום אוצר החכמה

חולין פט. מבואר דאי אמינא מצוות להנות ניתנו אז אם קיים בחפץ אסור כגון לולב של ע"ז הרי לא יצא, מה הביאור בזה?

רש"י ורבא אמר. אפילו בעפר עפרה נמי מותר שכסוי הדם מצוה ולא הנאה שהמצות שנתנו לישראל לא ליהנות נתנו להם לא לשם הנאה נתנו להם אלא גזירת מלך היא עליהם:
ואם בקיום המצוות היה גם מטרה שיהיה הנאה בעשייתן הרי שהיה אסור לשות מצוה באיסור הנאה

מצווה הבאה בעבירה היא, וקוב"ה "שונא גזל בעולה".

בשב"ק שעעל"ט מצאתי בס"ד [לא חיפשתי ובדיוק ראיתי מולי] ספר 'תורת המצווה' [רובינפלד אינו באוצר] שהביא מ"מ ע"ז
וציין לריטב"א ור"ן בר"ה כח. וחת"ס שם וכן יש בזה רמב"ן ורשב"א נראה לי ביבמות וכן טורי אבן ועוד שאיני זוכר.

בקיצור התירוצים היו כך,
א. משום מצווה הבא בעבירה, אמנם יש בזה מחלו' ראשו' אם יצא או לאו.
ב. משום אי עביד לא מהני, ויש חילוקים לענינינו שאפי' אביי יודה.
ג. משום סברא דומה לאי עביד.

הספר אינו תחת ידי, ואודה למי שיכול להעלות -תורת המצווה רובינפלד ח"ב עמ' שנה הג' ג.

רמב"ן יבמות קג:
סנדל של עכו"ם לא תחלוץ ואם חלצה חליצתה כשירה ... ויש מפרש לכתחילה לא תחלוץ משום דנהנית שנשאת בו, ואם חלצה חליצתה כשירה נהי דעבדה איסורא חליצתה לא מיפסלא, ולא דייק לי מהא דגרסינן בפרק ראוהו ב"ד רבא אמר אחד זה ואחד זה לא יצא הדר אמר רבא אחד זה ואחד זה יצא מאי טעמא מצות לאו ליהנות ניתנו, אלמא אי ניתנו ליהנות כיון שאם יצא נהנה ועבד איסורא, ואי לא יצא לא עשה ולא כלום ונמצא שלא נהנה, אמרינן דלא יצא.

מבואר ברמב"ן שהגדר הוא שבזה שהתורה אמרה לא ליהנות היא אמרה שלא יצא יד"ח [אולי זה סוג של אי עביד לא מהני]

אף לאלו שלא יאמרו בכגון דא מצוה הבאה בעבירה , יאמרו שחומר ותוקף איסורו ישלול חלות כל דין על חפצא זו ע"י זה שהתורה מנע הנאה ממנו, וכל דיני תורה ודיני ממונות לא יחולו בה, ולא תוכל לקיים בה כל עניין הלכתית כלל.

ויל"ע לפי הר"ן בגיטין פ"ב שמחלק בין איסורי הנאה שאינם בביעור לאיסורים שישנם בביעור וכדר"ש כל העומד וכו', ומה שאמר שם בכתותי מכתת שיעורא לדעת רבנן, ובשו"ע אבהע"ז סי קכד, ברמ"א ובנו"כ שם.