מצינו כמה פעמים בש"ס שאמרו "אין אשתו של אדם מתה אלא אם כן מבקשין ממנו ממון ואין לו, שנאמר (משלי כב, כז) אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך" (ר"ה דף ו' ע"א, סנהדרין דף כ"ב ע"א, זבחים דף כ"ט ע"ב), וברש"י בזבחים פירש מבקשים ממנו - ממון של גזל, והתוס' כתבו דמיירי בנדר, והביאו ראיה מגמ' בשבת (דף ל"ב ע"ב) שאמרו "תניא רבי נתן אומר בעון נדרים מתה אשה של אדם, שנאמר (משלי כב, כז) אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך", ויש ליישב דעת רש"י.
והנה הפסוק במשלי לכאורה מיירי בערבות, כדכתיב בפסוק לעיל מיניה "אל תהי בתוקעי כף בעורבים משאות".
האם מצאנו לאחד מרבותינו הראשונים שפירש האי מימרא "אין אשתו של אדם מתה אלא אם כן מבקשין ממנו ממון ואין לו" דמירי בהלואה?