פורום אוצר החכמה

קדושין נט ע"א:
רב גידל הוה מהפיך בההיא ארעא אזל רבי אבא זבנה אזל רב גידל קבליה לרבי זירא אזל רבי זירא וקבליה לרב יצחק נפחא אמר ליה המתן עד שיעלה אצלנו לרגל.
ופירש"י לרגל - כשדורשין בהלכות הרגל היו מקבלין פני הרב.

לכאורה יפלא מדוע לא נקיט דרגל כפשוטו, שהיו מקבילים פני הרב בימות הרגל,
כדאיתא (ר"ה טז ע"ב): ואמר רבי יצחק חייב אדם להקביל פני רבו ברגל שנאמר מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת מכלל דבחדש ושבת איבעי לה למיזל.

ופשוט שהדרישה בהלכות הרגל לא היתה ברגל עצמו, אלא לפניו, עי' פסחים ו ע"א.

עי' מגילה ד. משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת והלכות חג בחג
וע"ע ביצה ד. דרב לא מוקי אמורא עלויה מיומא טבא לחבריה משום שכרות וברש"י דרב אוריי היה מורי בדרשה שלו, ובדפוסי ספרד היה מורי הלכות יום טוב בדרשה שלו

י. אברהם כתב:עי' מגילה ד. משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת והלכות חג בחג
וע"ע ביצה ד. דרב לא מוקי אמורא עלויה מיומא טבא לחבריה משום שכרות וברש"י דרב אוריי היה מורי בדרשה שלו, ובדפוסי ספרד היה מורי הלכות יום טוב בדרשה שלו

יודע אני גם את הציטוטים הללו. מה שנקטתי הגמרא הנ"ל דפסחים היה רק להראות שלכאורה זה לא כפשוטו.
ועתה חושב אני, כי יתכן שרש"י הבין שלא יאמר ר' יצחק נפחא שיבא אליו ר"ג להקביל פניו מדין מקביל פני רבו, שהוא רחוק מדרך ענווה, לכן נקט רש"י באופן שלא ישתמע כן, אלא שבאים ללמוד וממילא נפגשים.
אינני יודע אם זה לאמתה של תורה, ואשמח בביהור הענין.