פורום אוצר החכמה

אני מבקש עזרה בהבנת דברי הגמרא האלה:

תלמוד בבלי מסכת שבת דף קטז.:
אימא שלום דביתהו דרבי אליעזר אחתיה דרבן גמליאל הואי. הוה ההוא פילוסופא בשבבותיה דהוה שקיל שמא דלא מקבל שוחדא. בעו לאחוכי ביה; אעיילא ליה שרגא דדהבא, ואזול לקמיה, אמרה ליה: בעינא דניפלגי לי בנכסי דבי נשי. אמר להו: פלוגו. אמר ליה כתיב לן: במקום ברא ברתא לא תירות. אמר ליה: מן יומא דגליתון מארעכון איתנטלית אורייתא דמשה, ואיתיהיבת עוון גליון, וכתיב ביה: ברא וברתא כחדא ירתון. למחר הדר עייל ליה איהו חמרא לובא. אמר להו: שפילית לסיפיה דעוון גליון וכתב ביה: אנא לא למיפחת מן אורייתא דמשה אתיתי [ולא] לאוספי על אורייתא דמשה אתיתי. וכתיב ביה: במקום ברא ברתא לא תירות. אמרה ליה: נהור נהוריך כשרגא! - אמר ליה רבן גמליאל: אתא חמרא ובטש לשרגא.

את הקטע הזה העתקתי מפרויקט השו"ת של בר-אילן. בגמרות שלנו לא כתוב 'עוון גליון' אלא 'ספרא אחריתי'. עניין של צנזורה מן הסתם.

ואלה שאלותיי:

א. אותו פילוסוף, שכנראה הציע שירותי בוררות, לאיזו קהילה השתייך? גם אם היה יהודי, ודאי לא נמנה על שלומי אמוני ישראל אלא היה כנראה מאותם יהודים שהיוו את ראשית הקהילה הנוצרית באותם ימים, ואיזו נקודת השקה הייתה בינו ובין ר"ג ואחותו עד שהם נזקקים לפרסם את נבלותו?
הלא משפט כזה: "מן יומא דגליתון מארעכון איתנטלית אורייתא דמשה ואיתיהיבת עוון גליון" מן הסתם יתקבל ברגימה באבנים ע"י כל יהודי מן השורה.

ב. מה באמת כתוב באֶוָנְגֵלְיוֹן (עוון גליון) לגבי ירושת הבת? האם אצל הנוצרים בת שווה לבן? כיום זה החוק האזרחי בדר"כ, אבל איך היה אצלם בימי קדם?

ג. מה פשר הסתירה לכאורה שנמצאה בעוון גליון?

ד. לא הבנתי למה כדי להשוות בין בת לבן הוא צריך ללכת רחוק כ"כ ולומר שתורת משה בטלה. הוא היה יכול לומר משהו פשוט יותר - פרשת נחלות שבתורה, בפשטות, אינה עוסקת אלא בשדה אחוזה, כלומר הארץ שנתחלקה לבאי הארץ. חז"ל הם שפירשו שדין זה נוהג בכל רכושו של האב, שבת אינה יורשת במקום הבן גם במטלטלין ובכסף, והפילוסוף היה יכול לחלוק רק עליהם בפירוש כוונת התורה.

אודה על עזרתכם.

ראה בקובץ המצורף, עמ' 213 ואילך.

חד ברנש כתב:ראה בקובץ המצורף, עמ' 213 ואילך.

פיינטוך12.pdf

יישר כח.
בעז"ה אקרא בהמשך.

יעויין גם אצל אורבך, חז"ל: פרקי אמונות ודעות, עמ' 269-268

חד ברנש כתב:יעויין גם אצל אורבך, חז"ל: פרקי אמונות ודעות, עמ' 269-268

זה שם הספר?

כן. וכדי שתהא עזרתי שלמה הנה הדברים לפניך.


באופן כללי, נכנסת לסוגיה לא פשוטה, נושא עדין. וצריך מאוד להיזהר.
גם ספרו של אורבך לא ממולץ באופן כללי. והמבין יבין.

שוב תודה רבה מאד!

עקביה כתב:שוב תודה רבה מאד!

ראיתי התייחסות של הרב קוק לסוגיה זו שהוא מסביר שזה מרמז על הנצרות. איני זוכר היכן...

לכשתיזכר אל תשכח לעדכן.

אני הקטן מצאתי את זה (בחיפוש):

אגרות הראי"ה א' קעו' - ..כל חוק ומשפט שבעולם לא ימלא לעולם את כל הדרישות של כל הפרטים. חוקי דת ודין, כמו חוקי הטבע, הנם כוללים, וזאת היא תהלתם ועוזם. החמה תצא בגבורתה, ואם תקפח לפעמים על ראש איזה נפש חיה, בהמה או איש, לא תחדל בשביל כך את אורה וחומה הטוב לכל. תפילתם של עוברי דרכים אינה נכנסת בעת אשר הכלל צריך לגשמי ברכה.. אוי לה לקלות דעת, שתשלח ידה במקדש רם ונשא, בהיכל המשפט, אפילו אם תהיה מעוטרת ברחמים ויושר בלתי חוקי.. אותה מידת הרחמים הלוקחת מהבן את ירושתו, שזכה לו המשפט של התורה, בשביל הרחמנות שיש על הבת, צריך מדין גזרה שוה להתיר לשלוח יד גם באוצרו של אדיר אוצרות, בשביל רחמנות של מחזר על הפתחים, ואוי לעולם מרחמנות כזאת שהיא אם לכל אכזריות וכל נבלה.. והנשמה של אומה, וביותר של אומתנו, תלויה היא בשלטון המשפט שלה דוקא.. המקום אשר אויבתנו הנצרות, הבת הנושכת שדי אמה, רצתה בדגל הרחמים שלה, שהיא נושאת בידים מלאות דם נקי, להעליב את היהדות, הוא זה הנושא של הכרת ירושת הבת נגד משפט תורתנו הקדושה, זאת היא ידיעה נאמנה למשכילי בינה והיא מסורה לנו בחידת חכמים בתלמוד

יישר כח!


מה כוונתו במשפט: אותה מידת הרחמים הלוקחת מהבן את ירושתו, שזכה לו המשפט של התורה, בשביל הרחמנות שיש על הבת, צריך מדין גזרה שוה להתיר לשלוח יד גם באוצרו של אדיר אוצרות, בשביל רחמנות של מחזר על הפתחים.?

ועוד, האם יש בכלל אצל הנוצרים התייחסות לנושא הירושה, והאם אצלם אכן בת שווה לבן?

א. מרן הראי"ה מתכוון לשקר המרושע שבבסיס מיתוס רובין-הוד, וממנו לסוציאליזם הנוצרי-אוטופיסטי, וממנו למרקס שר"י (ובמקביל ובצורה שונה מעט ל)מדינת הרווחה וכו'.
ב. זכורני שראיתי פעם מאמר על ירושת הבת וכפירה (החל מהצדוקים, המשך בנוצרים וכלה בפמיניזם), אך אינני מצליח לאתר אותו כעת.

תודה רבה!

יש בנצרות משהו שקשור ל/מזכיר את מעשיו של רובין הוד?

יש בנצרות (מלבד בענפים מסויימים של הפרוטסטנטים) יסוד בסיסי של שנאת הרכוש ושל התפיסה שעושר זה דבר רע.
יש ספר שלם על השורשים הנוצריים של הסוציאליזם (ורובין הוד אינו אלא ייצוג של הדמיון שבבסיס הסוציאליזם, נטילה מהעשירים ונתינה לעניים. העובדה היא שכמובן הסציאליזם אינו אלא נטילה מכולם ונתינה למי שהמנגנון חפץ ביקרו, תוך יצירת אומללות ומוות המוניים, רח"ל, אבל הדיון האן הוא בשורש)

שוב תודה.


לא אכחד שאת דברי הראי"ה: אותה מידת הרחמים הלוקחת מהבן את ירושתו, שזכה לו המשפט של התורה, בשביל הרחמנות שיש על הבת, לא זכיתי להבין.
הרי זה שבת אינה יורשת במקום הבן הוא עניין הלכתי, כלומר כך צריך לעשות ע"פ התורה, אבל מה ההשוואה בין טענת השוויון ביניהם לטענה שמותר לקחת כסף מהעשירים ולחלקו לעניים?

בסה"כ בעיניי הדין הזה, שבת אינה יורשת במקום הבן, הוא חוק בלא טעם. כלומר, בזמן התורה זה היה הנורמלי והמושכל הראשון של כולם, שכן הבנות לא עסקו בפרנסה ולא בשום דבר הנמצא מחוץ לביתן, אבל כיום המצב שונה לחלוטין, ואין הבדל בין איש לאשה במובן זה, ולכן קשה להבין מדוע בת אינה יורשת במקום הבן.

עקביה כתב:שוב תודה.


לא אכחד שאת דברי הראי"ה: אותה מידת הרחמים הלוקחת מהבן את ירושתו, שזכה לו המשפט של התורה, בשביל הרחמנות שיש על הבת, לא זכיתי להבין.
הרי זה שבת אינה יורשת במקום הבן הוא עניין הלכתי, כלומר כך צריך לעשות ע"פ התורה, אבל מה ההשוואה בין טענת השוויון ביניהם לטענה שמותר לקחת כסף מהעשירים ולחלקו לעניים?

בסה"כ בעיניי הדין הזה, שבת אינה יורשת במקום הבן, הוא חוק בלא טעם. כלומר, בזמן התורה זה היה הנורמלי והמושכל הראשון של כולם, שכן הבנות לא עסקו בפרנסה ולא בשום דבר הנמצא מחוץ לביתן, אבל כיום המצב שונה לחלוטין, ואין הבדל בין איש לאשה במובן זה, ולכן קשה להבין מדוע בת אינה יורשת במקום הבן.

אמנם, בירושה כתיב "חוקת משפט", אבל זה רק חוק בלא טעם.
עיקר גדרי ירושה משתלשלים מהנחלה בארץ ישראל (והרי בזה עוסקת פרשת בנות צלפחד) והקשר בין יהודי לנחלתו בא"י הוא קשר נשמתי עליון. קשר כזה עובר דרך הבנים, ולא דרך הבנות, שעניינן אחר (והרי נשים אינן בירושת הארץ, ומפורסם הנדון של ברית ותורה).
בכל מקרה, שורש הרצון שבת תנחל עם הבן נובע מהרחמים על הבת (והרי זו הייתה ההוו"א של בנות צלפחד ע"פ המדרש) ולזה התכוון מרן הראי"ה.

את זה שבת אינה יורשת שדה אחוזה במקום הבן אין לי קושי להבין. הקושי הוא בשאר הנכסים.

שמעתי פעם ביאור בכוונת הראי"ה בסגנון שהבת היא המקבל, והבן הוא עובד, והנצרות רוצה קבלה של שפע בלי עבודה.

עקביה כתב:ד. לא הבנתי למה כדי להשוות בין בת לבן הוא צריך ללכת רחוק כ"כ ולומר שתורת משה בטלה. הוא היה יכול לומר משהו פשוט יותר - פרשת נחלות שבתורה, בפשטות, אינה עוסקת אלא בשדה אחוזה, כלומר הארץ שנתחלקה לבאי הארץ. חז"ל הם שפירשו שדין זה נוהג בכל רכושו של האב, שבת אינה יורשת במקום הבן גם במטלטלין ובכסף, והפילוסוף היה יכול לחלוק רק עליהם בפירוש כוונת התורה.

במחשבה שנייה, נ"ל שהעניין דווקא מובן מאד.
הרי אצל חז"ל אין מחלוקת על כך שהפירוש הנכון לדברי התורה הוא שבת אינה יורשת כלום במקום הבן, גם בשאר נכסים ולא רק בשדה אחוזה.
ולפי הרמב"ם (בהקדמתו למשנה) זהו סימן לכך שפירוש זה הוא הלכה למשה מסיני.
ולכן, היות וחז"ל לא רצו לגרום לנו לחשוב שיתכן ופירוש זה אינו אלא המצאה של חכמים, הם לא שמו דברים כאלה בפיו של הפילוסוף.