מפרשי האוצר - גירסת נסיון
חיפוש גוגל בפורום:

פרק רביעי מבבלי סוכה - קצת קושיות וחידושים

הערות, בירורים וחידושים במרחבי התלמודים. לומדי דף היומי וכל חבורות הלומדים
קמצן_קדוש
הודעות: 155
הצטרף: ו' מאי 06, 2016 12:15 am

פרק רביעי מבבלי סוכה - קצת קושיות וחידושים

הודעהעל ידי קמצן_קדוש » ה' ספטמבר 19, 2019 9:13 pm

מג:
א. הגמרא במסכת סוכה (מ"ג:) מוכיחה שמצוות ערבה היא בנטילה דווקא ולא בזקיפתה על צידי המזבח; "לפי שאין בייתוסין מודים שחיבוט ערבה דוחה את השבת, אלמא בנטילה היא".
לשון "חיבוט ערבה" טעון קצת ביאור (חיבוט או נטילה?).
וברש"י (מ"ד:) כתב " חביט חביט: לשון ניענוע:".

מה.
ב. "מיד תינוקות שומטין את לולביהן ואוכלין אתרוגיהן" (משנה מ"ה.).
וברש"י כתב "ואוכלין אתרוגיהן: של תינוקות ואין בדבר לא משום גזל ולא משום דרכי שלום שכך נהגו מחמת שמחה:".
ובתוס' שם כתב "ויש ללמוד מכאן לאותן בחורים שרוכבים בסוסים לקראת חתן ונלחמים זה עם זה וקורעין בגדו של חבירו או מקלקל לו סוסו שהן פטורין שכך נהגו מחמת שמחת חתן".
וצ"ע אם אין בזה משום צער בעלי חיים.

מה:
ג. "א''ר ירמיה משום ר''ש בן יוחי ור' יוחנן משום ר''ש המחוזי משום ר' יוחנן המכותי; כל העושה איסור לחג באכילה ושתיה מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנאמר אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח" (מ"ה:).
וכתב ברש"י "באכילה ושתיה: שקורא לחג עונג במאכל ומשתה. ויש אומרים יום שלאחר החג. בעבותים: בהמות עבות ושמנות:".
ואמנם במהרש"א הסביר שצריך אדם לאסור עצמו ולא יאכל בחג אכילה גסה ולא ישתכר. ומה שהשאיר ולא שתה ואכל נחשב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן.
באמת אמרו (דברים י"ב) "כִּי יַרְחִיב יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר:" וכתב ע"ז רש"י "כי ירחיב וגו': למדה תורה דרך ארץ, שלא יתאוה אדם לאכול בשר, אלא מתוך רחבות ידים ועושר:". וחז"ל אמרו "עם הארץ אסור לאכול בשר" (פסחים מ"ט:).
שוב ראיתי בספר שבלי הלקט (סימן רס"ב) שכתב לגבי שמחת אסרו חג וז"ל:
ואפילו מוצאי יום טוב צריך אדם לשמוח ולמעט בהספד ותענית, דכתיב "אסרו חג בעבותים"; אמרה תורה עשו איסור לחג. וכתיב בעזרא "וביום עשרים וארבע לחדש הזה ונאספו בני ישראל בצום ובשקים" וגו'.
ובירושלמי מפרש למה לא עשו כן בעשרים ושלשה, שהרי חול היה במוצאי חג הסוכות - משום בריה דמועדא, פירוש יום שלאחר המועד קרי בריה דמועדא - הוא יום אסרו חג כמו שפרשנו...".

ד"א, מעניין שהביא פסוק מספר נחמיה ואמר עליו שהוא מעזרא. וכבר הארכתי במק"א לגבי חלוקת הספרים. וגם על הירושלמי הנ"ל (ע"ז ב:) כתב הפני משה שפסוק זה בנחמיה כתוב. ואכמ"ל. ע"כ.



מו.
ד. הגמרא מ"ו. "ת''ר היו לפניו מצות הרבה אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על המצות רבי יהודה אומר מברך על כל אחת ואחת בפני עצמה".
וכתב ברש"י:
"מצות הרבה: ליטול לולב לישב בסוכה להניח תפילין להתעטף בציצית".

ובתוס' רעק"א (ברכות ג', א') רצה להוכיח דס"ל לרש"י שצריך להניח תפילין בחוה"מ (ע"פ מה שכתב שבאו לפניו מצות לולב וסוכה יחד עם תפילין).
וז"ל:
"...אבל להסוברים דחול המועד זמן תפילין (ונלע"ד דרש"י ס"ל כן ממ"ש בסוכה דף מ"ו ע"א ד"ה מצות הרבה ליטול לולב לישב בסוכה להניח תפילין...".

אכן היו שרצו לדחות ולומר שרש"י הביא שתי דוגמאות למצוות הרבה; הראשונה לולב וסוכה והשניה תפילין וציצית (ולאו דווקא שנזדמנו כולם באותו היום). אך מכ"מ יש לדחות ששתי מצוות אינן "מצות הרבה".



מז.
ה. גמרא מ"ז. "רב הונא בר ביזנא וכל גדולי הדור איקלעו בסוכה בשמיני ספק שביעי מיתב הוו יתבי ברוכי לא בריכי ודלמא סבירא להו כמ''ד כיון שבירך יו''ט ראשון שוב אינו מברך גמירי דמאפר אתו".
וכתב רש"י "גמירי דמאפר קאתו: למדתי מרבותי שהן באו מן האפר שבהמותיהן רועות שם ולא ישבו בסוכה כל ימי החג:".
ובתוס' שם הוסיף שגם סוכת רועים לא היתה להם.
צ"ע איך ר"ה ב"ב וכל גדולי הדור לא בנו להם סוכה לישב ולא קיימו מצוות סוכה כלל עד שמיני של חג (דאל"כ היה להם כבר לברך).
וראיתי י"א שמה שלא בנו סוכה היה זה מחמת המציק.
שמא ניתן היה להוכיח מכאן שהולכי דרכים פטורין מן הסוכה. וכן אנשים שנאלצים לעבוד בחול המועד ואין להם סוכה במקום עבודתם יהיו באותה שעה פטורים מהסוכה.

מח.
ו. הגמרא (מח.) "אין לו מקום להוריד כליו מהו, ר' חייא בר רב אמר פוחת בה ארבעה".
רש"י הסביר שמוריד ד' טפחים מהסכך ובכך פוסל את הסוכה.
בתוס' (דב"ה פוחת) שואל שהרי שיעור של אויר הפוסל בסכך הוא ג' טפחים (לבוד), ואם כן למה צריך לפחות ד' טפחים? הלא מספיק שיוריד ג' טפחים מהסכך והסוכה תיפסל.
ונשאר בצ"ע.

הריטב"א מתרץ שהגמרא מדברת על סוכה גדולה שיש לה ארבע דפנות, ואם כן מכל צד שיוריד ג' טפחים עדיין תישאר הסוכה כשרה מצידה השני (שכן ישארו ג' דפנות עם סכך כשיעור).
ולכן כשמוריד ד' טפחים מהסכך זה לא בשביל לפסול את הסוכה אלא בכדי לגלות בדעתו שאין הוא מתכוון להשתמש בה עוד בחג זה.

מח:
ז. במשנה (מ"ח:) "נשפכה נתגלתה היה ממלא מן הכיור שהיין והמים מגולין פסולין לגבי מזבח".
וכתב שם רש"י:
"שהיין והמים מגולים כו':נתגלה היינו טעמא דממלא מן הכיור ולא היה מנסך מהן לפי שהיין והמים המגולין פסולין לגבי מזבח דחיישינן שמא שתה מהן נחש והארס מעורב בהן ונמצא שאינו מנסך מים כשיעור שהרי הארס משלים לשיעורן".

מכאן נראה דס"ל לרש"י שמיעוט המתערב ברוב אינו מתבטל והופך להיות חלק מהרוב (שאל"כ הארס היה מתבטל ברוב המים או היין. ומכ"מ למסקנת הגמרא הטעם הוא אחר כמש"כ תוס').

ח. "ת''ר כל העולים למזבח עולין דרך ימין ומקיפין ויורדין דרך שמאל" (מח:).
ברש"י הסביר שהיו עולים על כבש המזבח מצידו הימני ואז במקום להסתובב שמאלה ולפנות אחורה - היו ממשיכים קדימה ואז מסתובבים וחוזרים ויורדים על כבש המזבח מצידו הימני.
וכתב "ורחמנא אמר כל פניות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין".
ולא זכיתי להבין את הגמרא, שהרי בכך שעולה ונכנס ומסתובב על המזבח - יוצא שעושה כמה וכמה פניות לשמאלו, ואם כן מה הועילו חכמים בתקנתם?

והסביר לי ת"ח אחד כוונת הדברים, דהנה הכהנים כשהיו עולים ע"ג המזבח לא היו מפנים את גבם כלפי מרכז המזבח אלא היו סובבים אותו כשפניהם כלפיו (ועוד עיין במשנה נ"א: "אבותינו שהיו במקום הזה אחוריהם אל ההיכל ופניהם קדמה ומשתחוים קדמה לשמש ואנו ליה עינינו". ע"ע מה שכתב ע"ז בגמרא).
ועל כן כשהיו הולכים על המזבח ומגיעים לקצהו ומסתובבים וכו' - בכל הדרך היו הולכים לצד כדי שלא להפנות את גבם כלפי פניםַ המזבח וכנ"ל.
לפיכך אם יעלה על המזבח מצידו הימני של הכבש ויפנה לצד שמאל ויסתובב - נמצא סותר מה שכתוב "כל פניות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין" (שהרי פנה שמאלה).
לכן תיקנו שימשיך הלאה לצד ימין של המזבח כשפניו כלפי פנים המזבח וימשיך ללכת לצד, דהיינו לצידו הימינו.
וכך יגיע לפניה הראשונה והשניה וכן ע"ז הדרך, והצד השווה שבהן שבכולן פונה לימינו.
ודו"ק.

ט. "ת''ר מעשה בצדוקי אחד שניסך על גבי רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן ואותו היום נפגמה קרן המזבח".
וכתב ברש"י:
"נפגמה קרן המזבח: ע''י אבנים שזרקו בוַ".

אבנים מאן דכר שמיה?
אלא י"ל שא"א שקרן המזבח תיפגע ותיפגם ע"י זריקת אתרוגים בלבד וחייבים לומר שנזרקו גם אבנים באותו היום.
שמא תאמר גנאי הוא לאתרוג של מצווה להיזרק על צדוקי? כתב הריטב"א (יומא כו:) "פשיטא כיון שהכירו בו שהוא צדוקי זהו כבודו של אתרוג לקדש בו השם לענין כזה". וד"ל.
ואולי אפשר ללמוד מכאן כלל, שבמקום בו זורקים אתרוגים - אף כשהכוונה היא טובה - סופו של דבר יזרקו שם גם אבנים.
יש מסבירים שכוונת הזורקים היתה לרמז לאותו הצדוקי לגבי מה שאינו מאמין בתורה שבע"פ - הא לך אתרוגים (שהם הלכה למשה מסיני לפרי שטעם עצו ופריו שוין).
ובדרך חידוד אפשר לומר שלכך זרקו גם אבנים דהיינו ללמדו שעפ"י שיטתו גם אבן יכולה להיחשב לאתרוג.
ויש לעיין מהיכן נמצאו להם אבנים בבית המקדש.


ע"כ.
נערך לאחרונה על ידי קמצן_קדוש ב ו' אוקטובר 04, 2019 12:18 am, נערך פעם 1 בסך הכל.

החתן סופר
הודעות: 225
הצטרף: ב' מאי 11, 2015 9:58 pm

Re: פרק רביעי מבבלי סוכה - קצת קושיות וחידושים

הודעהעל ידי החתן סופר » א' ספטמבר 22, 2019 2:18 am

בעניין אות ד יעויין המועדים בהלכה ב, עמ' קסב בשם האו"ש סוכה ח, יג.

קמצן_קדוש
הודעות: 155
הצטרף: ו' מאי 06, 2016 12:15 am

Re: פרק רביעי מבבלי סוכה - קצת קושיות וחידושים

הודעהעל ידי קמצן_קדוש » ו' אוקטובר 04, 2019 12:33 am

נוספו קצת הערות.

אהרן תאומים
הודעות: 399
הצטרף: ב' יולי 30, 2018 9:15 am
מיקום: קנדה
שם מלא: אהרן תאומים
יצירת קשר:

Re: פרק רביעי מבבלי סוכה - קצת קושיות וחידושים

הודעהעל ידי אהרן תאומים » ו' אוקטובר 04, 2019 12:50 am

לאות ט
מה שמצאתי באמתחתי בקשר לרש"י זה
זבחים דף סב עמוד א
רש"י ד"ה אותו היום. שנסך כהן צדוקי מי החג על רגליו ורגמוהו כל העם כדאמרינן בסוכה:
רש"י כאן משמיט במה רגמוהו אלא שגם מציין למקור דבר זה בסוכה וכתב גם בלשון "כדאמרינן" ולא כדתניא או כדאיתא בסוכה דף מח ע"ב,
אכן בעיון שם נראה שבמשנה שם איתא שפעם אחד נסך אחד על גבי רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן, ובגמרא שם מובאת ברייתא ת''ר מעשה בצדוקי אחד שניסך על גבי רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן ואותו היום נפגמה קרן המזבח והביאו בול של מלח וסתמוהו וכו' וברש"י ד"ה נפגמה קרן המזבח. ע''י אבנים שזרקו בו: ולכאורה אבנים מאן דכר שמייהו, אלא שאכן תימא איך אתרוגים יכולים לפגום את המזבח ועוד בירושלמי איתא שאותו כהן צדוקי נהרג וג"כ פלא שיהרג ע"י אתרוגים, וממילא דייק רש"י לומר שהפגימה נעשית על ידי אבנים שזרקו בנוסף לאתרוגים ובכך גם יובן הירושלמי שנהרג הכהן, ורש"י למד זאת גם מלשון הברייתא ורגמוהו כל העם באתרוגיהן ואותו היום נפגמה וכו', ואם נכון שנפגם מהאתרוגים היה צריך להיות הלשון ורגמוהו כל העם באתרוגיהם ונפגמה קרן וכו' החלוקה ואותו היום נותנת לומר שזה לא קרא מהאתרוגים בדווקא, והגמרא כאן מחזקת יותר את דעת רש"י שלא מביאה כלל את החלק הראשון של הברייתא שרגמוהו באתרוגים כי אינו ענין לכאן כלל שעיקר הדברים הוא גבי פגימת המזבח משא"כ ב"סוכה" ששם העיקר הוא מעשה ניסוך המים והאתרוגים, ולכן השמיט רש"י במאי רגמוהו כי העיקר כאן היא התוצאה שנפגם קרן המזבח.


חזור אל “בית התלמוד”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 4 אורחים