מפרשי האוצר - גירסת נסיון
חיפוש גוגל בפורום:

מסכת ברכות - הערות על פרק שישי - חלק ב'

הערות, בירורים וחידושים במרחבי התלמודים. לומדי דף היומי וכל חבורות הלומדים
קמצן_קדוש
הודעות: 179
הצטרף: ו' מאי 06, 2016 12:15 am

מסכת ברכות - הערות על פרק שישי - חלק ב'

הודעהעל ידי קמצן_קדוש » ג' נובמבר 19, 2019 9:18 pm

לה:
י. הגמרא דנה לגבי הברכה הראויה לשמן זית:
אילימא דקא שתי ליה אוזוקי מזיק ליה.

כלומר שאם שותה שמן זית כמו שהוא - לא יברך עליו כלל משום שזה דבר שמזיק לו ואי"צ לברך על דבר כזה.
ורש"י כתב:
ואין זו אכילה שטעונה ברכה, דלגבי ברכה "ואכלת" כתיב.

ויש לעיין בזה, דהנה מביאה הגמרא בהמשך (לז.):
קמחא דשערי הואיל וקשה לקוקאיני (-תולעים שבמעיים. רש"י) לא לבריך עליה כלל - קמ"ל כיוון דאית ליה הנאה מיניה בעי ברוכי.

כלומר שלמרות שקמח שעורים מזיק לבריאות האוכלו וקשה לקוקאיני קמ"ל שכן מברך עליו מכיוון שבסופו של דבר יש לו הנאה באכילתו.
ויש לדון מה ההבדל בין שמן זית שמזיק ולא מברך עליו (ומשמע אף אם נהנה) לבין קמח שעורים שכן מברך אפי' שמזיק לו - היות ויש ממנו הנאה.

והנה במ"ב (או"ח, ר"ב, ד', סק"ט כ"ז) כתב לגבי דין זה של שמן זית שאינו מברך עליו כששותהו "דשמן זית כמות שהוא אין נהנה ממנו".
וכנראה יש חזקה בידינו שהשותה שמן בצורה כזאת וודאי לא נהנה ממנו כלל.
(ואם כן נהנה? צ"ע. ועיין עוד לקמן).


י"א. לגבי שמן זית כתב רש"י (דב"ה אוזוקי) שהשותהו אינו בגדר "ואכלת" ולכן אינו מברך.
וכן משמשע ברי"ף שהדין הוא שלא מברך כלל.
וכן מובא ברא"ש (אות ב') שלא יברך כי זה מזיק.
וברמב"ם (ברכות ח', ב') כתב ששמן זית ששותהו עם אניגרון מברך בפה"ע אבל אם שותהו לבד מברך שהכל.
וכתב שם בכסף משנה שבאמת הר"מ חולק בזה על רש"י והרי"ף.
ומפרש את הגמרא שלנו אליבא דהרמב"ם; שמה שכ"ת הגמרא ששמן זית ששותהו לבד "אוזוקי מזיק" הכוונה היא כלפי ברכת בפה"ע שלא יברכה, אבל מכ"מ חייב עדיין בברכת שהכל.

ולהלכה הביא בשו"ע (או"ח, ר"ב, ד') כהרי"ף והרא"ש - שלא יברך על שמן זית כלל.

>> ולמעשה יש לעיין האם מי שאוכל מאכל שמזיקו, כגון חולה סכרת ל"ע שאוכל שוקולד שמזיק לו אך מכ"מ נהנה ממנו; האם צריך לברך או לא?

ובשו"ת חזון עובדיה כתב וז"ל:
מי שהיין מזיקו ושותהו לקיים מצוות ארבע כוסות האם יברך עליו בורא פרי הגפן או לא?

ודן שם בארוכה בזה. ובסו"ד העלה:
סוף דבר הכל נשמע שצריך לברך על שתיית ארבע כוסות אף על פי שהיין מזיקו, וכן עיקר להלכה ולמעשה".

ע"כ.

י"ב. השו"ע כתב (או"ח, תע"ה, ד'):
אכל מצה בלא כוונה, כגון שאנסוהו עכו"ם או ליסטים לאכול - יצא ידי חובה כיוון שהוא יודע שהלילה פסח ושהוא חייב באכילת מצה.

וכתב בהגהות הרעק"א:
אם אנסוהו לאכול מרור י"ל דלא יצא כיוון דהוא מר ומזיק


לו.
י"ג. רבינו מנוח על הרמב"ם (ברכות, ח', א') כותב:
השותה מים שלא לרוות צמאונו אינו טעון ברכה לא לפניו ולא לאחריו [...] השותה מים לצמאו אומר שהכל. למעוטי מאי? למעוטיה היכא דחנקתיה אומצא.
פירוש דהתם לא מברך כלל דבאותה שתיה ליכא הנאה.
מיהו צ"ע שותה יין היכא דחנקתיה אומצא; מי אמרינן כיוון דהוא סעיד ובשתייתו איכא הנאה - חייב לברך או לא.

וצ"ע עליו שהרי הגמרא כתבה בפשטות שאם שותה דבר מה לרפואה כגון אניגרון - אם נהנה מברך.
והוסיף ע"ז בתוס' (בד"ה כיוון) "ואי אית ליה הנאה מיניה בלא רפואה בעי ברוכי".
(וביותר; עיין בהמרש"א שהגיה בתוס' "משקין לרפואה").
ואיך נעלם ממנו תוס'?
שוב מצאתי שתוס' עצמו כותב כן ממש (מה. דב"ה דחנקתיה).
וצ"ע.


י"ד. "קורא של דקל".
רש"י כותב שהוא "רך של דקל" ומסביר "כשענפיו גדלים בכל שנה ושנה כדרך כל האילנות, הנוסף בשנה זו רך ובשנה שניה מתקשה ונעשה עץ".

וק"ק מי אוכל דבר כזה ומדוע?

(ועיין בביה"ל (או"ח, ר"ד, א', דב"ה ופת שעיפשה) שכותב שזה מן הסתם אכילה ע"י הדחק. עיי"ש).


ט"ו. השם "קפריסין" הניתן לקליפת פרי הצלף - על שום מה?
(ובויקיפדיה בערך צלף הביאו השערה שא"א להעלותה על הכתב).


מכאן נוסף

ט"ז. בגמרא:
קורא ר' יהודה אומר בורא פרי האדמה ושמואל אמר שהכל נהיה בדברו.

ובהמשך הגמרא:
אמר ליה שמואל לר' יהודה שיננא כוותך מסתברא דהא צנון סופו להקשות (-ועדיין) ומברכינן עליה בורא פרי האדמה.

ולמסקנת הגמרא:
ואף על גב דקלסיה שמואל לר"י הלכה כותיה דשמואל

ומעניין שאפי' ששמואל (חזר בו?) הודה לר"י על סברתו - עדיין נקבעה הלכה כמותו.


י"ז. הגמרא הביאה לעניין ערלה:
כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחוץ לארץ.

וראיתי שכתבו בשם החזו"א שחקר האם כלל זה הוא מדין "ספק דרבנן לקולא" (וכלומר שערלה בחו"ל מדרבנן) ואו שזה ענין נפרד בדין ערלה בחו"ל שקובעים את ההלכה כדעת המיקל בארץ.
ובאמת עיינתי בחזו"א ולא זכיתי להבין מילה וחצי מילה ממה שכתב.
(חזו"א כלאים, א', ח'. ערלה, י"א, ז').
(ושמא יש להוכיח מהגמרא בהמשך שאי"ז מדין "ספק דרבנן לקולא", שהנה הגמרא רוצה לומר שצלף אליבא דבי"ש הוא ספק אילן ספק ירק ולכן זהו ספק ערלה ובחו"ל נפסוק בזה לקולא ויהיה מותר באכילה. והנה ע"פ הנ"ל אפשר שזהו אפילו ספק ספיקא; האם יש ערלה בחו"ל, וגם אם יש; האם צלף בכלל אילן (וערלה) או שהוא ירק ואין בו ערלה).


י"ח. כתבה הגמרא:
אי אמר הכי ה"א הני מילי גבי מעשר אילן דבארץ גופא מדרבנן, אבל גבי ערלה דבארץ מדאורייתא - אימא בחו"ל נמי נגזור - קמ"ל.

ואם כן משמע בבירור שמעשר (פירות) אילן גם בא"י הוא רק מדרבנן.
וכן פירש כאן ברש"י "מעשר פירות האילן דבארץ גופא דרבנן שהתורה לא חייבה לעשר אלא דגן תירוש יצהר".

אכן רוצים לדייק מלשון הרמב"ם שמעשר פירות בא"י הוא מדאורייתא ולא מדרבנן.
וזה לפי מה שכתב הר"מ (תרומות, א', א'):
כל אוכל אדם הנשמר שגידוליו מן הארץ חייב בתרומה ומצות עשה להפריש ממנו ראשית לכהן [...] ומה דגן ירוש ויצהר מאכל אדם וכו' אף כל כיוצא בהן חייב בתרומה וכן במעשרות.

ושוב כתב (מעשר, א', ט'):
החרובין אינן חייבים במעשרות אלא מדבריהם.

ומזה רצו לדייק ששיטתו היא שאמנם חרובים פטורים אבל שאר האילנות חייבים.
וכן כתב שם הרדב"ז:
משמע מהכא שכל פרי העץ חייבים בתרומה ומעשר מהתורה וכ"כ רבינו בהדיא רפ"ק דתרומה [...] ומה שנראה מדברי רבינו שכל פירות שהן מאכל כל אדם חייבים מן התורה.

ועל שיטת הרמב"ם וסיעתו קשה מהגמרא כאן שממנה נראה בבירור שמעשר פירות הוא מדרבנן ולא מהתורה - "הני מילי גבי מעשר אילן דבארץ גופא מדרבנן".

ועמד על זה הצל"ח כאן וז"ל:
ואמנם שיטת הרמב"ם דכל מעשר פירות הם מן התורה [...] ולדבריו צריך לפרש מה שאמרו כאן דבארץ גופא מדרבנן, היינו בזמן הזה.

רוצה לומר שבזמן הזה כשאין יושבי הארץ עליה ובטלה קדושת הארץ - גם להרמב"ם מעשר פירות הוא מדבריהם ולא מדאורייתא.

ובהגהות הרעק"א הקשה ע"ז שהרי היוצא לפי דבריו שגם ערלה היא מדרבנן בזמן הזה, וא"כ מה הה"א בגמרא?!
וצ"ע בזה.
(הרעק"א מובא על הצל"ח הוצאת ח. וגשל, עמוד קמ"ו).

י"ט. בגמרא:
תנן ספק ערלה בא"י אסור ובסוריא מותר ובחו"ל יורד ולוקח, ובלבד שלא יראנו לוקט.

ופרש"י שמדובר בשדה שיש בו גם נטיעות צעירות שיש בהן איסור ערלה וגם נטיעות זקינות שכבר אין בהן ערלה.
ובזה אומרת הגמרא שהלוקח מן החשוד "יורד ולוקח הימנו אע"פ שספק הוא אם יביא מן הנטיעות (-הצעירות)" (רש"י).
ובזה הוי ליה ספק ערלה שמותר בחו"ל.

>> וק"ק אם אין בזה "לפני עור" כלפי ה"חשוד" שקוטף פירות ופוטר אותם מדין ספק ערלה.
(אמנם אין פה ממש איסור, אבל משמע שלו עצמו אסור לעשות כן ורק התירו לו לשלוח את ה"חשוד" להכניס את הפירות הללו לספק ערלה, וא"כ בעצם מכשילו בדבר שאסור לו לעשות בעצמו).
נערך לאחרונה על ידי קמצן_קדוש ב ה' נובמבר 21, 2019 11:07 pm, נערך 6 פעמים בסך הכל.

עזריאל ברגר
מנהל פורום
הודעות: 6727
הצטרף: ג' אוקטובר 14, 2014 3:49 pm
מיקום: תל ציון יע"א

Re: מסכת ברכות - הערות על פרק שישי - חלק ב'

הודעהעל ידי עזריאל ברגר » ג' נובמבר 19, 2019 9:57 pm

קמצן_קדוש כתב:ט"ו. השם "קפריסין" הניתן לקליפת פרי הצלף - על שום מה?
(ובויקיפדיה בערך צלף הביאו השערה שא"א להעלותה על הכתב).

איכא דרכא אחרינא - https://www.hamichlol.org.il/%D7%A6%D7% ... 7%9E%D7%97) - והם לא שינו מויקיפדיה בזה.

קמצן_קדוש
הודעות: 179
הצטרף: ו' מאי 06, 2016 12:15 am

Re: מסכת ברכות - הערות על פרק שישי - חלק ב'

הודעהעל ידי קמצן_קדוש » ג' נובמבר 19, 2019 11:19 pm

כי הם מעתיקים הכל מויקיפדיה..?
זה כמו להעתיק את השם במבחן.
(הם העתיקו "ושמם במשנה של פקעי הפריחה שלו הוא "קפריסין"..." אך באמת בחז"ל "קפריסין" הוא השם של הקליפה. וד"ל).
ומה זה "פקעי" בכלל?

יוסף חיים אוהב ציון
הודעות: 515
הצטרף: א' אוגוסט 18, 2019 2:34 pm
שם מלא: יוסף חיים

Re: מסכת ברכות - הערות על פרק שישי - חלק ב'

הודעהעל ידי יוסף חיים אוהב ציון » ג' נובמבר 19, 2019 11:27 pm

גבי הקושיא משמן לשעורים זכורני שבספר חפץ ה' לרבינו האו"ח הק' עמד בזה.

ביקורת תהיה
הודעות: 1582
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: מסכת ברכות - הערות על פרק שישי - חלק ב'

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ד' נובמבר 20, 2019 3:03 am

קמצן_קדוש כתב:השם "קפריסין" על שום מה?
הַקַּפְרֵס הוּא נִצַּת הַצָּלָף ('פֶּקַע') לִפְנֵי הִפָּתְחוֹ (נֵץ בְּרִמּוֹן כְּקַפְרֵס בַּאֲבִיּוֹנוֹת – רש"י).
צורת כפתור לו ('גְּבִעִים מְשֻׁקָּדִים כַּפְתֹּר וָפֶרַח'), ושכבתו החיצונה היא כעין הקליפה החיצונית הירוקה של האגוז, המתפקעת עם בישול הפרי.
השם 'קפרס' הוא מיוונית.
'פְּקָעִים' מתרגם רש"י בספר מלכים: Lemoisels בלעז.

עזריאל ברגר
מנהל פורום
הודעות: 6727
הצטרף: ג' אוקטובר 14, 2014 3:49 pm
מיקום: תל ציון יע"א

Re: מסכת ברכות - הערות על פרק שישי - חלק ב'

הודעהעל ידי עזריאל ברגר » ד' נובמבר 20, 2019 9:48 am

קמצן_קדוש כתב:כי הם מעתיקים הכל מויקיפדיה..?

אכן. מעתיקים (וזה חוקי, ע"פ תנאי הרישיון של ויקיפדיה), ומעבדים את התוכן והסגנון בהתאמה.
ואכמ"ל.

קמצן_קדוש
הודעות: 179
הצטרף: ו' מאי 06, 2016 12:15 am

Re: מסכת ברכות - הערות על פרק שישי - חלק ב'

הודעהעל ידי קמצן_קדוש » ד' נובמבר 20, 2019 10:32 am

ביקורת תהיה כתב:
קמצן_קדוש כתב:השם "קפריסין" על שום מה?
הַקַּפְרֵס הוּא נִצַּת הַצָּלָף ('פֶּקַע') לִפְנֵי הִפָּתְחוֹ (נֵץ בְּרִמּוֹן כְּקַפְרֵס בַּאֲבִיּוֹנוֹת – רש"י).
צורת כפתור לו ('גְּבִעִים מְשֻׁקָּדִים כַּפְתֹּר וָפֶרַח'), ושכבתו החיצונה היא כעין הקליפה החיצונית הירוקה של האגוז, המתפקעת עם בישול הפרי.
השם 'קפרס' הוא מיוונית.
'פְּקָעִים' מתרגם רש"י בספר מלכים: Lemoisels בלעז.

משכ"ת להוכיח מרש"י נץ ברימון וכו' אינו נכון.
רש"י כתב את זה בע"ב כדי להסביר שהקפריסין שומרים על האביונות באותה מידה שהנץ שומר על הרימון.
אבל קפריסין פירושו "קליפה" כמו שהסביר רש"י בע"א:
קפריסין: הוא קליפה גדולה שסביבות הפרי כעין קליפה הגדילה סביב אגוזים דקים:

ולא משהו אחר.
ודו"ק.

אליעזר בלוי
הודעות: 316
הצטרף: ד' מרץ 01, 2017 10:16 am
מיקום: גבעת זאב
שם מלא: אליעזר בלוי

Re: מסכת ברכות - הערות על פרק שישי - חלק ב'

הודעהעל ידי אליעזר בלוי » ד' נובמבר 20, 2019 11:18 am

יכול להיות אולי שיין מזיק להיכא דחנקתיה אומצא

אTKH
הודעות: 151
הצטרף: ש' ינואר 08, 2011 11:13 pm

Re: מסכת ברכות - הערות על פרק שישי - חלק ב'

הודעהעל ידי אTKH » ד' נובמבר 20, 2019 12:35 pm

קמצן_קדוש כתב:י"ד. "קורא של דקל".
רש"י כותב שהוא "רך של דקל" ומסביר "כשענפיו גדלים בכל שנה ושנה כדרך כל האילנות, הנוסף בשנה זו רך ובשנה שניה מתקשה ונעשה עץ".

וק"ק מי אוכל דבר כזה ומדוע?


כיום נמכר מאכל הנקרא "לבבות דקל", וכנראה זה הוא ה'קורא'.

קמצן_קדוש
הודעות: 179
הצטרף: ו' מאי 06, 2016 12:15 am

Re: מסכת ברכות - הערות על פרק שישי - חלק ב'

הודעהעל ידי קמצן_קדוש » ד' נובמבר 20, 2019 2:46 pm

אTKH כתב:
כיום נמכר מאכל הנקרא "לבבות דקל", וכנראה זה הוא ה'קורא'.

הוא ג"כ רך של דקל שנעשה קשה בשנה שניה?

עזריאל ברגר
מנהל פורום
הודעות: 6727
הצטרף: ג' אוקטובר 14, 2014 3:49 pm
מיקום: תל ציון יע"א

Re: מסכת ברכות - הערות על פרק שישי - חלק ב'

הודעהעל ידי עזריאל ברגר » ד' נובמבר 20, 2019 3:58 pm

אTKH כתב:
קמצן_קדוש כתב:י"ד. "קורא של דקל".
רש"י כותב שהוא "רך של דקל" ומסביר "כשענפיו גדלים בכל שנה ושנה כדרך כל האילנות, הנוסף בשנה זו רך ובשנה שניה מתקשה ונעשה עץ".

וק"ק מי אוכל דבר כזה ומדוע?


כיום נמכר מאכל הנקרא "לבבות דקל", וכנראה זה הוא ה'קורא'.

וכן כתבו ב"המכלול" https://www.hamichlol.org.il/%D7%9C%D7% ... 7%A7%D7%9C

קמצן_קדוש
הודעות: 179
הצטרף: ו' מאי 06, 2016 12:15 am

Re: מסכת ברכות - הערות על פרק שישי - חלק ב'

הודעהעל ידי קמצן_קדוש » ד' נובמבר 20, 2019 6:46 pm

מעניין.
אני לא הייתי אומר שזה "קורא" כי מהגמ' קצת משמע שהדקל נשאר לשנה הבאה ורק שזה מזיק לו.
ולבבות דקל כשלוקחים אותם כורתים בזה את הדקל לגמרי.
ראיתי עוד הסבר ל"קורא" שזה איזשהו ספוג לבן שצומח לפעמים בראש הדקל.
(אגב, מעניין האם ה"קורא" שיש בלולבים בסוכות נשתבש מה"קורא" הזה).

אTKH
הודעות: 151
הצטרף: ש' ינואר 08, 2011 11:13 pm

Re: מסכת ברכות - הערות על פרק שישי - חלק ב'

הודעהעל ידי אTKH » ד' נובמבר 20, 2019 9:23 pm

רש"י כותב שאותו ענף שממנו לוקחים לא יצמח.
כנראה שיש בלב הדקל כמה 'לבבות', שמהם צומחים אח"כ הלולבים, אם מוציאים רק אחד השאר יגדלו,
אך אם מוציאים את כולם אכן העץ מת.

קמצן_קדוש
הודעות: 179
הצטרף: ו' מאי 06, 2016 12:15 am

Re: מסכת ברכות - הערות על פרק שישי - חלק ב'

הודעהעל ידי קמצן_קדוש » ו' נובמבר 22, 2019 8:32 am

בס"ד,
נוסף עוד.

אTKH
הודעות: 151
הצטרף: ש' ינואר 08, 2011 11:13 pm

Re: מסכת ברכות - הערות על פרק שישי - חלק ב'

הודעהעל ידי אTKH » ו' נובמבר 22, 2019 9:52 am

קמצן_קדוש כתב:[size=150]ומעניין שאפי' ששמואל (חזר בו?) הודה לר"י על סברתו - עדיין נקבעה הלכה כמותו.

הגמ' הלא דחתה את סברתו של שמואל מצנון.

קמצן_קדוש כתב:[size=150]וראיתי שכתבו בשם החזו"א שחקר האם כלל זה הוא מדין "ספק דרבנן לקולא" (וכלומר שערלה בחו"ל מדרבנן) ואו שזה ענין נפרד בדין ערלה בחו"ל שקובעים את ההלכה כדעת המיקל בארץ.

עי' לשון רש"י לו: ד"ה אינה משנה, ואין זה ספק אלא ודאי. משמע דהוא מדין ספק.
אבל לכאו' לא מדין ספק דרבנן הרגיל, אלא מדין ספק ערלה בחו"ל יורד ולוקט, וספק זה הוא אפי' להצד (בקידושין לח:) שהוא הלמ"מ, ואמנם הגמ' קידושין שם (לט.) הקשתה אין יתכן דספיקן מותר ותי' רב אסי דכך נאמרה הלכה. (אמנם רש"י בברכות כאן לו. ד"ה ערלה בחו"ל כ' דמדברי סופרים הוא).
קמצן_קדוש כתב:[size=150]>> וק"ק אם אין בזה "לפני עור" כלפי ה"חשוד" שקוטף פירות ופוטר אותם מדין ספק ערלה.
(אמנם אין פה ממש איסור, אבל משמע שלו עצמו אסור לעשות כן ורק התירו לו לשלוח את ה"חשוד" להכניס את הפירות הללו לספק ערלה, וא"כ בעצם מכשילו בדבר שאסור לו לעשות בעצמו).

אכן כמדומה שיש נידון באחרונים אם שייך לפנ"ע כאשר לאוכל מותר לסמוך מדין ספק דרבנן, אך המאכיל יודע שהוא אסור.

קמצן_קדוש
הודעות: 179
הצטרף: ו' מאי 06, 2016 12:15 am

Re: מסכת ברכות - הערות על פרק שישי - חלק ב'

הודעהעל ידי קמצן_קדוש » ו' נובמבר 22, 2019 1:34 pm

אTKH כתב:אכן כמדומה שיש נידון באחרונים אם שייך לפנ"ע כאשר לאוכל מותר לסמוך מדין ספק דרבנן, אך המאכיל יודע שהוא אסור.

לא ידעתי.
יש לך מרא"מ?


חזור אל “בית התלמוד”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 29 אורחים