דף ועוד דף (מתעדכן)

[אהרן תאומים]

עירובין כא: בא ואראך תלמידי חכמים שעוסקין בתורה מתוך הדחק וכו'
בבא מציעא מא. דא''ר יוחנן מאן דמתרגם לי חבית אליבא דחד תנא מובלנא מאניה בתריה לבי מסותא
חביבות התורה לימוד מתוך הדחק, מסכים להיות עבד ולשממש אפילו הולכת בגדים ללבית המרחץ מפני חביבות התורה

[אהרן תאומים]

עירובין כב. וכל דירה שתשמישה לאויר כגון בורגנין שבשדות (רש"י בסוכה דף ג: בורגנין. צריף שעושין מן ערבה וקנים לשומרי פירות או לציידי עופות ותניא בעירובין בכיצד מעברין (דף נה:) בורגנין מתעברין עמה:)
בבא מציעא מב. ההוא גברא דאפקיד זוזי גבי חבריה אותבינהו בצריפא דאורבני איגנוב (רש"י) צריפא דאורבני. בית קטן עגול כמין כובע שעושין ציידי עופות לארוב: דאורבני. של ערבה היה:

[אהרן תאומים]

עירובין כג. וכן שמעתי ממנו שיוצאין בערקבלין בפסח וחזרתי על כל תלמידיו ובקשתי לי חבר ולא מצאתי: (רש"י) ובקשתי לי חבר. לשלשה דברים הללו אם שמען מפיו ולא מצאתי וכו'
בבא מציעא מג: א''ל ר' זירא לר' אבא בר פפא כי אזלת להתם אקיף אסולמא דצור ועול לגביה דר' יעקב בר אידי ובעי מיניה אי שמיעא ליה לר' יוחנן הלכה כר''ע או אין הלכה כר''ע (רש"י)להתם. לארץ ישראל: אקיף. הרבה את הדרך וסבב דרך ארוכה על דבר זה ללכת דרך מעלת של הר צור מקום שר' יעקב שם ובעי מינה מה שמע מר' יוחנן רבו על כך כל מהלך דרך ארוכה במקום שיש קצרה מקיף הוא:

[אהרן תאומים]

עירובין כד: (רש"י)כריא דפירי. כרי של פירות גבוה עשרה ורוחב כרוחב בית כור לא בטלה תורת דירה משם ומים הראוין לשתיה כפירות דמי ל''א מידי דהוה אכריא דפירי שוחה עמוקה שמצניעין שם פירות שאע''פ שעמוקין שם הרבה נוטלים מהן בשבת:
בבא מציעא מד: (רש"י) ואסור. דתנן לקמן (דף עה.) לא יאמר אדם לחבירו הלויני כור חטין ואני נותן לך בגורן שמא יוקרו ויבא לידי רבית: דינרי הוו ליה. כשלוה את אלו וגבי סאה בסאה תנן אבל אומר לו הלויני עד שיבא בני או עד שאמצא המפתח שאלו שבידו נקנין למלוה וברשותו הוקרו דרבית סאה בסאה דרבנן ובכי האי גונא לא גזור:

[אהרן תאומים]

עירובין כה: ההיא אבוורנקא דהוה ליה לריש גלותא בבוסתניה א''ל לרב הונא בר חיננא ליעביד מר תקנתא דלמחר נאכול נהמא התם (רש"י) אבוורנקי. אילן שצילו מרובה ונוטעין אותו השרים ועושין אצטבאות תחתיו סביבותיו להתלונן תחתיו בימות החמה ולשמח שם: בבוסתנא. ויותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה היה הפרדס: נאכול נהמא התם. תחת האילן:
בבא מציעא מה: מיתיבי היה עומד בגורן ואין בידו מעות אומר לחבירו הרי פירות הללו נתונים לך במתנה (רש"י) אומר לחבירו. שהוא אוהבו ויודע בו שאינו עושה אלא להיפטר מן החומש: הרי פירות הללו. של מעשר שני: נתונים לך במתנה. ומכיון שקנאן זה במתנה נעשה הראשון נכרי אצלם ויוכל לפדותם בלא חומש:
אפשר שפירט להם לאכול "לחם" דווקא ולא פירות, משני טעמים אחד שחלילה לא יאכלו מפירות שנשרו מן האילן בשבת, והטעם השני כי תחת האילן פטורין הפירות מן המעשר, והרי נאמר שחסידים הראשונים היו מכניסים הפירות לבית דרך השער ולא דרך גגות וקרפיפות כדי להתחייב במעשר.

[אהרן תאומים]

עירובין כו: מתני' והכל ניקח בכסף מעשר חוץ מן המים ומן המלח (רש"י) בכסף מעשר. בתוך ירושלים כשהוא מוציאו [לצורך מאכלו] כדכתיב (דברים יד) ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך:
בבא מציעא מו. וחוזר ואומר הרי הן מחוללין על מעות שיש לי בבית (רש"י) וחוזר ואומר. הרי פירות של מעשר שני שלך יהיו מחוללין על מעות שיש לי בבית ויקנה המעשר הזה את המעות ויצא לחולין:

[אהרן תאומים]

עירובין כז: והתניא בן בג בג אומר {דברים יד-כו} בבקר מלמד שלוקחין בקר על גב עורו ובצאן מלמד שלוקחין צאן על גב גיזתה וביין מלמד שלוקחין יין על גב קנקנו ובשכר מלמד שלוקחין תמד משהחמיץ א''ר יוחנן מאן דמתרגם לי בבקר אליבא דבן בג בג מובילנא מאניה אבתריה לבי מסותא [אשרת אותו בהובלת בגדיו לבית המרחץ]
בבא מציעא מז: מאי אסימון אמר רב מעות הניתנות בסימן לבית המרחץ מיתיבי אין מחללין מעשר שני על אסימון ולא על מעות הניתנות בסימן לבית המרחץ מכלל דאסימון לאו מעות הניתנות בסימן לבית המרחץ וכי תימא פרושי קמפרש והא לא תנא הכי מחללין מעשר שני על אסימון דברי רבי דוסא וחכמים אומרים אין מחללין ושוין שאין מחללין על מעות הניתנות בסימן לבית המרחץ אלא אמר רבי יוחנן מאי אסימון פולסא ואזדא רבי יוחנן לטעמיה דאמר ר' יוחנן רבי דוסא ורבי ישמעאל אמרו דבר אחד רבי דוסא הא דאמרן רבי ישמעאל מאי היא דתניא {דברים יד-כה} וצרת הכסף בידך לרבות כל דבר הנצרר ביד דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר לרבות כל דבר שיש עליו צורה: (רש"י) הניתנות בסימן. הבלן מקבל סימנין מיד הנמנין לרחוץ בבית המרחץ לדעת כמה הם ולפיהם יחם המים ויכין אלונטיאות ונותנין לו מעות פחותות ורעות בסימן:
תורה אור: כה וְנָתַתָּה, בַּכָּסֶף; וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף, בְּיָדְךָ, וְהָלַכְתָּ אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ. כו וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר-תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ בַּבָּקָר וּבַצֹּאן, וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר, וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ, נַפְשֶׁךָ; וְאָכַלְתָּ שָּׁם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְשָׂמַחְתָּ, אַתָּה וּבֵיתֶךָ.

[אהרן תאומים]

עירובין כח: ר' זירא כי הוה חליש מגרסיה הוה אזיל ויתיב אפיתחא דרב יהודה בר אמי אמר כי נפקי ועיילי רבנן איקום מקמייהו ואקבל בהו אגרא נפק אתא ינוקא דבי רב א''ל מאי אגמרך רבך א''ל כשות בורא פרי האדמה חזיז שהכל נהיה בדברו אמר ליה אדרבה איפכא מיסתברא האי מארעא קא מרבי והאי מאוירא קא מרבי והלכתא כינוקא דבי רב
בבא מציעא מח.: (ע"א) אבל אמרו מי שפרע מאנשי דור המבול ומאנשי דור הפלגה ומאנשי סדום ועמורה וממצרים בים הוא עתיד ליפרע ממי שאינו עומד בדיבורו והנושא ונותן בדברים לא קנה והחוזר בו אין רוח חכמים נוחה הימנו ואמר רבא אנו אין לנו אלא אין רוח חכמים נוחה הימנו (רש"י) אין רוח חכמים נוחה הימנו. אין נחת רוח לחכמי ישראל במעשיו של זה אין דעתם נוחה עליהם הימנו על ידו: אנו אין לנו. קללה אחרת אלא אינו הגון בעיני חכמים: (ע"ב) דר' חייא בר יוסף יהבו ליה זוזי אמלחא לסוף אייקר מלחא אתא לקמיה דרבי יוחנן אמר ליה זיל הב להו ואי לא קביל עליך מי שפרע ואי אמרת אודועי מודעינן ליה רבי חייא בר יוסף בר אודועי הוא ואלא מאי מילט לייטינן ליה רבי חייא בר יוסף אתי לקבולי עליה לטותא דרבנן (רש"י) בר אודועי הוא. בתמיה וכי היה צריך להודיעו שהוא נפרע מן השקרנים והלא תלמיד חכם היה:
כשמשתמשים במח ואין כח הולכים לפתח לקבל שכר, ואין הכוונה לשכר בעוה"ב דהרי אין עושים מצוות בשביל שכר, אלא כיוון ר' זירא להיות הגון בעיני תלמידי החכמים (דבי רבנן) על ידי שמכבדם ובכך זוכה להתקרב עליהם, (וגם שהיה שם בפתח שאל בלימוד ולא הפסיק ללמוד), וכשם שיודעים החמים מהשכר כך יודעים מהעונש (מי שפרע).

[אהרן תאומים]

עירובין כט: אבל הכא לא דעבידי אינשי דשתו כסא בצפרא וכסא בפניא וסמכי עילויהו [לעירוב בערב שבת]
בבא מציעא מט. בדידי הוה עובדא ההוא יומא אפניא דמעלי שבתא [ערב שבת]

[אהרן תאומים]

לכל הלומדים כפליים לתושיה, לוח הלימוד לשנת תשפא , כולל מקום לציון נלמד ב: חברותא וכדו' וכולל מקום לכתיבת ציונים לשעשועי אורייתא, אשמח מאוד לסיוע בזה להעלות רעיונות וכד'
ועם סיום שנת תשפ נאחל לכל עם ישראל תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה בכפליים, וברכת כה לחי למוסיפי הדף שזכו ללמוד בשנה זו מתחילת מחזור הדף ועוד 516 דפים ואם נצרף את הדף היומי שלמדו מתחילת תשפ עד תחילת המחזור עוד 97 דפים ובסה"כ תרי"ג דפים מדוייק, מרבה תורה מרבה חיים

[אהרן תאומים]

עירובין ל. אבל בגדי עשירים לעניים לא
בבא מציעא נ: אמר רב נחמן לא שנו אלא לוקח אבל מוכר לעולם חוזר (רש"י) לא שנו. בכדי שיראה: אלא לוקח. שמקחו בידו ויכול להראות': מוכר. שאין בידו מה להראות ולימלך אינו מכיר באונאתו עד שיראה טלית אחרת כדמותה נמכרת בדמים יקרים הלכך לעולם חוזר אם לא נתייקרו טליתות בינתים:
לכאורה בגמרא לא כתוב מה הם המוצרים שנמכרו וזה יכול להיות כלים או בגדים וכל דבר אחר, אבל רש"י מסביר את זה בבגדים, כי בבגדים ניכרים השינויים בגדי עשירים בגדי עניים

[אהרן תאומים]

עירובין לא: פשיטא לא צריכא שפדאן ולא פדאן כהלכתן מעשר שפדאו על גב אסימון ורחמנא אמר {דברים יד-כה} וצרת הכסף כסף שיש עליו צורה הקדש שחיללו על גב קרקע דרחמנא אמר ונתן הכסף וקם לו: (רש"י)אסימון. מעה בלא צורה פנטו''ן בלע''ז: ונתן הכסף. במקדיש שדהו כתיב ויסף חמישית כסף ערכך (ויקרא כז):
בבא מציעא נא: כמה תהא הסלע חסירה ולא יהא בה אונאה ר''מ אומר ארבע איסרות איסר לדינר ור' יהודה אומר ארבע פונדיונות פונדיון לדינר (רש"י)כמה תהא הסלע חסירה. מטבע היוצא ותמיד הוא שוחק וחסר כמה תחסר ואם הוציאה לא תהא אונאה: ד' איסרין. לסלע: איסר לדינר. והוא אחד מכ''ד בו דו' מעה כסף דינר מעה שני פונדיונים פונדיון שני איסרין ובגמ' מפרש מאי שנא דגבי שאר סחורה אמרי' שתות וכאן יש אומרים כך ויש אומרים כך: ארבעה פונדיונים. אחד משנים עשר:

[אהרן תאומים]

עירובין לב: כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות (רש"י) בין השמשות. שהיה שעת קניית עירוב וכיון דההיא שעתא מצי שקיל ליה נמצאת סעודה הראויה לו באותה שעה ותו לא איכפת לן. לא גזרו עליו בין השמשות דכיון דבין השמשות ספיקא הוא ושבות דרבנן הוא לא גזור ולקמן (לג.) מפרש מאי רבי ומאי רבנן:
בבא מציעא נב: בכפרים דליכא שולחני עד ערבי שבתות דסלקין לשוקא (רש"י) דסלקין לשוקא. לקנות צורך סעודת שבת:

[אהרן תאומים]

עירובין לג. וחכמים אומרים כל מקום שאסור ליטלו (משם לאכלו) אין עירובו עירוב
בבא מציעא נג: והאמר רבא מחיצה לאכול דאורייתא מחיצות לקלוט דרבנן (מחיצות חומת ירושלים)
יש לדו בהיכי תמצי שרצה לילך 2002 אמות ורצה לקנות שביתה בשתי אמות מחוץ לחומה והניח העירוב בחלון החומה שאין בו ד והוא מקום פטור ואינו יכול להוציא לאוכלו אלא שיכנס, האם נאמר שקנה בד' אמות סביבותיו ולפיכך יכול להיכנס לאוכלו או לא.

[אהרן תאומים]

עירובין לד. (רש"י) ואי איכא כוותא ומיתנא כו'. ...היה קורא בראש הגג ונתגלגל הספר מידו אפילו בארץ עצמו גוללו אצלו שאין לך דבר שהוא משום שבות עומד בפני כתבי הקודש אלמא היכא דאיגודו בידו שבות בעלמא הוא ואתי אליבא דרבי דאמר לא גזרו על השבות בין השמשות:
בבא מציעא נד. אתגלגל מלתא ומטא לקמיה דרבא
גלגול הספר הוליד את הביטוי גלגול מילים

[אהרן תאומים]

עירובין לה. נתגלגל חוץ לתחום נפל עליו גל או נשרף תרומה ונטמאת מבעוד יום אינו עירוב משחשיכה הרי זה עירוב (רש"י) תרומה ונטמאת. דלא חזיא לא לדידיה ולא לאחריני:
בבא מציעא נה: חמשה חומשין הן אלו הן האוכל תרומה ותרומת מעשר ותרומת מעשר של דמאי והחלה והבכורים מוסיף חומש (רש"י) האוכל תרומה. בשוגג תרומה גדולה:
יש לדון במניח בשוגג תרומה לעירוב ולא נודע לו עד לאחר חשיכה הרי מבחינתו בשעת ביה"ש היה יכול לאוכלו והיה חייב חומש -, ואפשר גם מה יהיה אם אכלו אחר חשיכה ונודע לו אח"כ שזה היה תרומה והוא ישראל או שהוא כהן ונודע לו שנטמאה

[אהרן תאומים]

עירובין לו. בעא מיניה רבא מרב נחמן ככר זו היום חול ולמחר קדש ואמר עירבו לי בזה מהו א''ל עירובו עירוב היום קדש ולמחר חול ואמר עירבו לי בזה מהו א''ל אין עירובו עירוב מאי שנא א''ל לכי תיכול עליה כורא דמלח' (רש"י) לכי תיכול עלה כורא דמילחא. לכשתמדוד כור של מלח על דבר זה ותתנהו לי אומר לך טעמו:
בבא מציעא נו: והאמר רבא כל דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין אפילו פחות מכדי אונאה חוזר
אגב במסכת שבת דף ד. פירש רש"י - לכי תיכול עלה כורא דמילחא. בבדיחותא אהדר ליה כשתמדוד לי כור של מלח אומר לך טעמו של דבר לישנא אחרינא לכשתאכל עליה כור של מלח לא תוכל להשוותם זו לזו:
ונראה שכתב בעיקר הלשון בדיחותא לטעם השני שהוא מלשון אכילה, וכאורה בעירובין לא כתב בדיחותא ולא כתב הטעם השני. מפני שמדובר על "הקדש" קודש לה' ואין ראוי לומר בדיחותא משא"כ בשבת שגם מדובר על סוג של היכי תמצי לגבי הוצאה שנמא במקום אחד ומושיט ידו למקום השני

[אהרן תאומים]

עירובין לז: ומודה רבי יוסי באומר מעשר שיש לי בתוך ביתי יהא מחולל על סלע חדשה שתעלה בידי מן הכיס שחילל
בבא מציעא נז. דאמר שמואל הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל

[אהרן תאומים]

עירובין לח: (תוספות) אמר רבה משום הכנה דתניא. ר''ת מחק מספרו וכו'
בבא מציעא נח: (רש"י) איסמייה. אסיר משנה זו מגירסתי:

[אהרן תאומים]

עירובין לט. מודים חכמים לרבי אליעזר בר''ה שהיה ירא שמא תתעבר (רש"י)מודים חכמים. אע''ג דפליגי עליה דר''א בשבת ויו''ט הכא מודו דב' ימים טובים של ר''ה ב' קדושות הן דחד מינייהו חול ומשום ספיקא דלא ידעינן אי עברוהו ב''ד וקדשו ירחא ביום ל''א והוה ליה ראשון חול או ביום ל' נקבע והוי שני חול הוא דעבדי להו:
בבא מציעא נט: לא הוה שבקה ליה לרבי אליעזר למיפל על אפיה ההוא יומא ריש ירחא הוה ואיחלף לה בין מלא לחסר

[אהרן תאומים]

עירובין מ: ליתביה לינוקא לית הלכתא כרב אחא דילמא אתי למסרך (רש"י) דאתי למיסרך. התינוק לאחר המנהג זה ולשתות ביום הכפורים אחר שיגדיל:
בבא מציעא ס. רבי יהודה אומר לא יחלק החנוני קליות ואגוזין לתינוקות מפני שהוא מרגילן לבא אצלו

[אהרן תאומים]

עירובין מא: ג' אין רואין פני גיהנם אלו הן דקדוקי עניות וחולי מעיין והרשות (רש"י) והרשות. מי שיש לו נושין:
בבא מציעא סא: אמר רבא למה לי דכתב רחמנא יציאת מצרים ברבית יציאת מצרים גבי ציצית יציאת מצרים במשקלות אמר הקב''ה אני הוא שהבחנתי במצרים בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור אני הוא שעתיד ליפרע ממי שתולה מעותיו בנכרי ומלוה אותם לישראל ברבית וממי שטומן משקלותיו במלח וממי שתולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת הוא (רש"י) תולה מעותיו בנכרי. מלוה מעותיו לישראל ברבית ואומר של נכרי הם:
ואפשר שאלו הנושין שפירש רש"י "רשות" שנראה שעושין ברשות

[אהרן תאומים]

עירובין מב: הוליכוהו לעיר אחרת ונתנוהו בדיר או בסהר רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה אומרים מהלך את כולה ורבי יהושע ורבי עקיבא אומרים אין לו אלא ארבע אמות
בבא מציעא סב. שנים שהיו מהלכין בדרך וביד אחד מהן קיתון של מים אם שותין שניהם מתים ואם שותה אחד מהן מגיע לישוב דרש בן פטורא מוטב שישתו שניהם וימותו ואל יראה אחד מהם במיתתו של חבירו עד שבא ר' עקיבא ולימד וחי אחיך עמך חייך קודמים לחיי חבירך

[אהרן תאומים]

עירובין מג. תא שמע הני שב שמעתא דאיתאמרן בצפר' בשבתא קמיה דרב חסדא בסורא בהדי פניא בשבתא קמיה דרבא בפומבדיתא מאן אמרינהו לאו אליהו אמרינהו אלמא אין תחומין למעלה מעשרה לא דלמא יוסף שידא אמרינהו
בבא מציעא סג: בה ורב יוסף דאמרי תרוייהו מאי טעמא אמרו רבנן פוסקין על שער שבשוק ואע''פ שאין לו דאמר ליה שקילא טיבותיך ושדייא אחיזרי מאי אהנית לי אי הוו לי זוזי בידי הוה מזבנינא בהיני ובשילי בזולא אמר ליה אביי לרב יוסף אלא מעתה מותר ללות סאה בסאה משום דמצי א''ל שקילא טיבותיך ושדייא אחיזרי דאמר ליה חטי דקדחי באכלבאי א''ל התם הלואה הכא זביני וכו' (רש"י) היני ושילי. מקומות הן שהיו סמוכין לפומבדיתא שהיו רבה ורב יוסף יושבין בה כלומר בכל מקום הוא מוצא סביבותיו בדמים הללו:
וכן אביי ורבא תלמידיהם ומ"מ היו אח"כ בפומבדיתא

[אהרן תאומים]

עירובין מד: הנהו זיקי דהוה שדיין בריסתקא דמחוזא בהדי דאתא רבא מפירקיה אעלינהו ניהליה לשבתא אחריתי בעי עיילינהו ואסר להו דהוה ליה כלדעת ואסור (רש"י) זיקי. נודות ושל רבא הוו: ריסתקא. רחוב העיר רה''ר: בהדי דאתי רבא מפירקיה. והיה גדוד דשומעי הדרשה באין אחריו נטלן שמש והביאן בתוך מחיצות הבאין:
בבא מציעא סד. אמר רב כהנא הוה יתיבנא בשילהי פרקי דרב ושמעית דקאמר קרי קרי ולא ידענא מאי קאמר בתר דקם רב אמרי להו מאי קרי קרי דקאמר רב אמרו לי הכי קאמר רב האי מאן דיהיב זוזי לגינאה אקרי וקא אזלי עשרה קרי בני זרתא וא''ל יהבינא לך בני גרמידא איתנהו שרי ליתנהו אסור (רש"י) בשילהי פירקין. כשסיים לדרוש באתי ולא שמעתי תחילת דבריו:

[אהרן תאומים]

עירובין מה. דרש רבי דוסתאי דמן בירי מאי דכתיב {שמואל א כג-א} ויגידו לדוד לאמר הנה פלשתים נלחמים בקעילה והמה שוסים את הגרנות תנא קעילה עיר הסמוכה לספר היתה והם לא באו אלא על עסקי תבן וקש דכתיב והמה שוסים את הגרנות
בבא מציעא סה. אם לגורן בשנים עשר מנה אסור:

[אהרן תאומים]

עירובין מו: ולא אמרו לערב חצירות אלא כדי שלא לשכח תורת עירוב מן התינוקות (רש"י) ולא אמרו לערב בחצירות אלא שלא לשכח את התינוקות. שלא לשכח תורת עירוב מדורות הבאין אבל עיקר עירוב בתחומין הוא:
בבא מציעא סו. עבד רב נחמן עובדא גבי ריש גלותא כשמעתיה קרעיה רב יהודה לשטריה אמר ליה ריש גלותא רב יהודה קרע לשטרך אמר ליה דרדקא קרעיה גברא רבה קרעיה חזא ביה טעמא וקרעיה איכא דאמרי אמר ליה דרדקא קרעיה דכולי עלמא לגבי דידי בדינא דרדקי נינהו

[אהרן תאומים]

עירובין מז. אלא מהא דתנן היבמה לא תחלוץ ולא תתייבם עד שיהו לה שלשה חדשים וכן שאר כל הנשים לא ינשאו ולא יתארסו עד שיהו להן שלשה חדשים אחד בתולות ואחד בעולות אחד אלמנות ואחד גרושות אחד ארוסות ואחד נשואות ר' יהודה אומר נשואות יתארסו וארוסות ינשאו חוץ מארוסה שביהודה מפני שלבו גס בה ר' יוסי אומר כל הנשים יתארסו חוץ מן האלמנה מפני האיבול ואמרינן רבי (אליעזר) לא על לבי מדרשא אשכחיה לרבי אסי דהוה קאים אמר ליה מאי אמור בבי מדרשא אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן הלכה כרבי יוסי מכלל דיחידאה פליג עליה אין והתניא הרי שהיתה רדופה לילך לבית אביה או שהיתה לה כעס עם בעלה או שהיה בעלה זקן או חולה או שהיתה היא חולה עקרה זקנה קטנה ואיילונית ושאינה ראויה לילד או שהיה בעלה חבוש בבית האסורין המפלת לאחר מיתת בעלה כולן צריכין להמתין ג' חדשים דברי ר''מ רבי יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד
בבא מציעא סז. הוה יתיבנא קמיה דרב נחמן ובעי לאותביה אונאה ואודיק חזיתן איילונית והרי אונאה דמחילה בטעות היא ולא הויא מחילה ואודיק חזיתן איילונית הרי איילונית דמחילה בטעות היא והויא מחילה דתנן הממאנת והשנייה והאיילונית אין להן לא כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות ולא היא לא אונאה הויא תיובתיה ולא איילונית מסייע ליה לא אונאה תיובתיה דלא ידע דאיתיה אונאה דמחיל גביה ולא איילונית מסייע ליה דניחא לה דתיפוק עלה שמא דאישות

[אהרן תאומים]

עירובין מח. ורבנן התם אוושי דיורין הכא לא אוושי דיורין:
בבא מציעא סח. ואמר רב אשי אמרו לי סבי דמתא מחסיא מאי משכנתא דשכונה גביה למאי נפקא מינה לדינא דבר מצרא(רש"י) דשכונה גביה. אין שכן קרוב ממנו ואם בא הלוה למוכרה אין בבעל מצריה שכן טוב לקנותה כזה:

[אהרן תאומים]

עירובין מט. וכגון זה כופין על מדת סדום (רש"י) מדת סדום. דאפילו מידי דלא חסר ביה לא מהני לחבריה והכא על כרחיה דחינן ליה גביה: מדת סדום. שלי שלי:
בבא מציעא סט. כגון דאית ליה בהמה לדידיה דאמרי אינשי גביל לתורא גביל לתורי (רש"י) דאמרי אינשי גביל לתורא גביל לתורי. באותו טורח שאתה מגבל סובין ושעורין לפני שור אחד אתה יכול לגבל לפני שנים:

[אהרן תאומים]

עירובין נ. שאני מעשר בהמה דאיתיה בזה אחר זה בטעות (רש"י) שאני מעשר בהמה דאיתיה בזה אחר זה בטעות. כגון אם טעה בעשירי וקראו תשיעי ולאחד עשר עשירי קדוש אחד עשר משום קריאת השם וקרב שלמים דתנן כו' ובפרק בתרא דבכורות ילפינן מקראי הלכך כי קראן כאחד לא מעכב י''א על העשירי מלחול עליו שם גמור דהא י''א גופיה זימנין דקדוש בקריאת שם מעשר כגון היכא דקרייה לעשירי שלפניו תשיעי והא דרבה בפרק בתרא דבכורות:
בבא מציעא ע: וגבי בכורות היינו טעם דולדות פטורין מן הבכורה (רש"י)

[אהרן תאומים]

עירובין נא: א''ר יהודה מעשה באנשי בית ממל ובאנשי בית גוריון בארומא שהיו מחלקין גרוגרות וצימוקין לעניים בשני בצורת ובאין עניי כפר שיחין ועניי כפר חנניה ומחשיכין על התחום למחרת משכימין ובאין
בבא מציעא עא. דתני רב יוסף {שמות כב-כד} אם כסף תלוה את עמי את העני עמך עמי ונכרי עמי קודם עני ועשיר עני קודם ענייך ועניי עירך ענייך קודמין עניי עירך ועניי עיר אחרת עניי עירך קודמין
אפשר שעניי עירך זה לאו דווקא עירך ממש אלא גם עניים מהסביבה הקרובה שיכולים להחשיך על התחום

[אהרן תאומים]

עירובין נב. רב יהודה בר אישתתא אייתי ליה כלכלה דפירי לרב נתן בר אושעיא
בבא מציעא עב: היכי משכחת לה מתניתין בחיטי דאכלבי וארבי דמשוך תרעיה טפי ת''ר אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער (רש"י) באכלבי וארבי. משיתחילו בעלי בתים ואוצרי פירות לפתוח אוצרותיהם וספינות באות בנהר המביאות תבואה למכור:

[אהרן תאומים]

עירובין נג: אמרו ליה גלילאה שוטה חמר למירכב או חמר למישתי
בבא מציעא עג. והחמרין מעלים במקום היוקר כבמקום הזול

[אהרן תאומים]

עירובין נד. א''ר (אליעזר) מאי דכתיב {משלי א-ט} וענקים לגרגרותיך אם משים אדם עצמו כענק זה [תכשיט] שרף על הצואר ונראה ואינו נראה
בבא מציעא עד: (רש"י) ההוא גברא דיהיב זוזי לנדוניא דבי חמוה. ופסק עם מוכרי נדוניא תכשיטי הבנות ונתן להם מעות להיות מוכנים ליום פלוני ועשאו חמיו שליח לפסוק:

[אהרן תאומים]

עירובין נה. לא בשמים היא ולא מעבר לים היא לא בשמים היא שאם בשמים היא אתה צריך לעלות אחריה ואם מעבר לים היא אתה צריך לעבור אחריה רבא אמר לא בשמים היא לא תמצא במי שמגביה דעתו עליה כשמים ולא תמצא במי שמרחיב דעתו עליה כים רבי יוחנן אמר לא בשמים היא לא תמצא בגסי רוח ולא מעבר לים היא לא תמצא לא בסחרנים ולא בתגרים:
בבא מציעא עה: ר''ש אומר מלוי רבית יותר ממה שמרויחים מפסידים ולא עוד אלא שמשימים משה רבינו חכם ותורתו אמת ואומרין אילו היה יודע משה רבינו שיהיה ריוח בדבר לא היה כותבו
ואלו הם גסי הרוח והתגרנים כמלוי בריבית

[אהרן תאומים]

עירובין נו. כאן בימות החמה כאן בימות הגשמים
בבא מציעא עו: והכי קאמר חביבי אמר אי הואי אנא לא הוה יהיבנא ליה כלל ואת אמרת כפועל בטל אלא קשיא הך לא קשיא הא דסיירא לארעיה מדאורתא הא דלא סיירא לארעיה מאורתא כי הא דאמר רבא האי מאן דאגר אגירי לרפקא ואתא מטרא ומלייה מיא (רש"י) חביבי אמר. דודי ר' חייא: אי אנא הואי. אי אני השוכר לא הוה יהבינא כו': והא עלה קתני. נמי דכפועל בטל הוא דשקלו: לא סיימוה קמיה. לא סיימו סוף הברייתא לפניו: לא הוה יהבינא כלל. דמזלייהו גרם ואינהו נמי הוה להו לאסוקי אדעתייהו שלא ימצאו שדה לחה: הא דסיירא לארעא מאורתא. והוליך הפועלים לשם וראוה ולא הבינו שהיא לחה או שירדו גשמים בלילה לית להו כלל דהא חזו אינהו גופייהו ועל מנת כן נשתכרו לו והרי לא יכולין ולא היה להן לילך בבקר: לא סיירוה מאורתא. עליו היה לתת לב לדבר ולהודיעם אם תמצאו שדה לחה לא אתן לכם כלום ויהיב להו כפועל בטל:

ויש לעיין למה לא חילקו בין ימות החמה לימות הגשמים

[אהרן תאומים]

עירובין נז: א''ל רב ספרא לרבא הרי בני אקיסטפון דמשחינן להו תחומא מהאי גיסא דארדשיר ובני (תחומא) דארדשיר משחינן להו תחומא מהאי גיסא דאקיסטפון הא איכא דגלת דמפסקא [נהר חידקל]
בבא מציעא עז. ואמר רבא האי מאן דאוגיר אגורי לדוולא ופסק נהרא בפלגא דיומא אי לא עביד דפסיק פסידא דפועלים עביד דפסיק אי בני מתא פסידא דפועלים לאו בני מתא פסידא דבעל הבית

[אהרן תאומים]

עירובין נח: וכמה עומקו של גיא אמר רב יוסף אלפים .... הגיע להר מבליעו וחוזר למידתו: אמר רבא לא שנו אלא בהר המתלקט י' מתוך ד' (רש"י)אבל אם היה חוט המשקולת יורד כנגדו. שפתו זקופה מאד שאין מתרחקת שפת תחתיתו מכנגד שפת גובהו ד''א אין מידת מדרונו ממעט מידת התחום ע''י קידור אלא נכנס לתוכו ומודד קרקעיתו מדידה יפה כקרקע חלקה ויוצא לשפתו ומשלים מדתו והולך:
בבא מציעא עח. השוכר את החמור להוליכו בהר והוליכו בבקעה בבקע' והוליכו בהר אפילו זו עשר מילין וזו עשר מילין ומתה חייב(רש"י) בבקעה והוליכה בהר. בראש ההר ואע''פ שהדרך חלק וישר. חייב בגמ' מפרש מאי שנא רישא הכא דלא מפליג בין הוחלקה להוחמה ובסיפא מפליג להוליכה בהר והוליכה בבקעה: ואם החליקה פטור. שבהר היא ראויה להחליק יותר שראש ההר חד ומשופע לצדדין

[אהרן תאומים]

עירובין נט. ונושא ונותן באמצע ואין מערבין אותה לחצאין אלא או כולה או מבוי מבוי בפני עצמו
בבא מציעא עט. השוכר את החמור לרכוב עליה ומתה לו בחצי הדרך נותן לו שכרו של חצי הדרך ואין לו עליו אלא תרעומות