פורום אוצר החכמה

שמנהגם היה לומר ק"ש קודם תפילה, כמו שאנו אומרי' אשרינו שאנו משכימין וכו' ואומ' פעמי' שמע ישראל וכמו שאנו פותחין באשרי הם היו פותחין בקרית שמע ומתפללין תפלת המנחה והיו הולכין לבתיהם ומחשיכין וקורין שמע בביתם בברכותיה.

אבןטובה כתב:מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן.
מתי יקראו הכהנים ק"ש אם אוכלים אז תרומה?

הדריכני באמיתך כתב:

אבןטובה כתב:מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן.
מתי יקראו הכהנים ק"ש אם אוכלים אז תרומה?

אותה שאלה עלתה לי לגבי המשפט "משעה שבני אדם נכנסים לאכול פתן בערבי שבתות"

צביב כתב:מאי קסבר רבי אליעזר אי קסבר וכו' לימא וכו' שעות
פירש"י הוה לי' לומר זמן הניכר
וצ"ב כיצד ניכר יותר בשעות מאשר באשמורות
וגם שאלה כיצד יודעים את השעה בלילה,
[אומנם שתי השאלות הן שאלה אחת]

מיללער כתב:נראה שגם בזמנם היה להם משהו ששימש כמורה שעות.

ביקורת תהיה כתב:

מיללער כתב:נראה שגם בזמנם היה להם משהו ששימש כמורה שעות.

אם כן, מדוע זה מיתמה התלמוד לפנינו: 'ודוד מי הוה ידע פלגא דליליא אימת'?

מיללער כתב:מי מוכיח מכאן את זה?

ברמ"א בא"ח (סי' ד' סט"ז) כתב דמגמרא דהכא משמע דביום הי' שינתו כן והמגן אברהם (ס"ק י"ד) הקשה דהרי בזוהר ובברכות משמע בפי' דבלילה לא הי' ישן יותר משינת הסוס. ולענ"ד אפשר לומר דהנה בהא שלא לישן יותר יש ב' טעמים הא' שלא לטעום טעם מיתה כמבואר (בש"ס) [בשו"ע] שם ומבואר יותר בזוהר הביאו הט"ז (שם סקי"ב). והב' משום ביטול תורה והנפקותא בין ב' הטעמים הוא אם מקיץ בנתים דמשום טעם מיתה ליכא אבל משום בטול תורה איכא דאטו אם יישן כל היום כולו ע"י הקצה בין ס' נשמי לס' נשמי ליכא ביטול תורה.
והנה גבי דוד היו ב' הטעמים דרצה לתקן חטא אדם הראשון שהביא מיתה לעולם כמבואר בזוהר ולכן בלילה ג"כ לא הי' ישן ס' נשמי בפעם א', אכן ע"י הקצה בנתים הי' ישן יותר דהי' ישן עד חצות וכמש"כ ג"כ המג"א ע"פ הגמרא אבל הכא דאיירי משינת יום דבטול תורה בזה ע"כ לגמרי אסור לישן רק שינת הסוס.
ובזה מדוייק לשון רש"י שם בברכות דכתב ד"ה מתנמנם כסוס עוסק בתורה כשהוא מתנמנם כסוס הזה שאינו נרדם לעולם אלא מתנמנם וניעור תמיד עכ"ל, ולמה לא פירש כדמפרש בגמרא הכא וכמה שינת הסוס שתין נשמי. אלא ע"כ משום דהתם איירי בלילה ואז הי' דוד ישן יותר מס' נשמי רק לא בפעם א' אלא ניעור בנתים כשינת הסוס וכיון דהכא מייתי לענין שינת יום, לכן שפיר כתב הרמ"א דמשמע הכא דגם ביום לא הי' ישן יותר והא דהוצרך לכנור לעמוד בחצות ולא ע"י הקצה י"ל דע"י כנור הי' משער אימתי חצות לילה ממש דנשב בה רוח צפונית והמקיצים לא היו יכולים לשער כן.

וזה שלא אמר בכאן שהיה מתנער בחצי הלילה לפי שבחצי הראשונה נמי לא היה ישן שינה גמורה רק כמתנמנם ועוסק בתורה כפירוש רש"י שם בחצי השניה אמר כאן שהיה עומד ומתגבר כארי.

שאלת הא דאמרינן בפרק קמא דברכות מיד יועצין באחיתופל וכו' אחיתופל זה יועץ שנאמר (שמואל ב ט"ז) ועצת אחיתופל אשר יעץ. תימא הוא אמאי איצטריך לאתויי קרא דאחיתופל זה יועץ דהא טובא חזינן דאחיתופל יועץ היה. תשובה: מה זו שאלה חד מן קראי נקט. ועוד מסתברא דדוקא נקטיה הכא לפי שהוא דבר מתמיה. אחר שנשאלין באורים ותומים מה לעצת בני אדם עסק שם כיון שיש שם דבר השם יתברך. ולפיכך הוצרך לומר שאע"פ כן נועצין באחיתופל שנאמר (שמואל ב ט"ז) ועצת אחיתופל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל איש בדבר האלהים. לומר שאפי' במקום ששואלין בדבר האלהים נועצין בעצתו תחילה ונמצא בתשובת האורים והתומים כעצתו.

'הלומד מחבירו פרק אחד או הלכה אחת או פסוק אחד או דבור אחד אפילו אות אחת צריך לנהוג בו כבוד שכן מצינו בדוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד וקראו רבו אלופו ומיודעו שנאמר ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי והלא דברים קל וחומר ומה דוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד קראו רבו אלופו ומיודעו הלומד מחבירו פרק אחד או הלכה אחת או פסוק אחד או דבור אחד אפילו אות אחת על אחת כמה וכמה שצריך לנהוג בו כבוד.

'מאי נינהו, אמר רבא, מגופיה דקרא לאו שמעית מינה, נמתיק סוד, אמר ליה, דוד, למה אתה יושב לבדך ועוסק בתורה, אין דברי תורה מתקיימין אלא בחברים. בסוד, מה סוד, הפר מחשבת באין סוד, אף הכא נמי, ומנא אסבריה, דכתיב הסכת ושמע ישראל, עשו עצמכם כתות כתות. ואידך, פעם אחרת מצאו אחיתופל לדוד שהיה הולך לבית המדרש לבדו, אמר ליה ולית לך ברב עם הדרת מלך, אלא בבית אלהים נהלך ברגש, ברגישת בני אדם נלך אני ואתה. ואית דאמרי, דאמר ליה, כי אתית לצלויי, רהוט כאיניש דאזל בתר מלכא, ומנא אסבריה, דכתיב אחרי ה' אלהיכם תלכו. ומנין שחזר דוד ושבחן, דכתיב מכל מלמדי השכלתי, וכתיב בבית אלהים נהלך ברגש, וכתיב דרך מצותיך ארוץ.

אהרן תאומים כתב:רצוי לאחד האשכולות תחת מסכת ברכות פנינים והערות

טרקטור כתב:ברכות ג' ב'
כינור היה תלוי למעלה ממיטתו של דוד, וכיוון שהגיע חצות לילה, בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו.
וברש"י
כינור היה תלוי למעלה ממיטתו – ונקביו לצד צפון כיון שהגיע חצות הלילה, רוח צפונית מנשבת בו,

ותמהני וכי יש לכינור נקבים? והלא הצליל המופק מכינור הוא ממתיחת המיתר בלבד, [בשונה מגיטרה לה יש תיבת תהודה].
וחורי הF אינם אלא להגביר במעט את הצליל
מה עוד שברש"י משמע שכיונון הכינור היה לכיוון שינשוב הרוח לנקביו, ולכאו' היה צריך לומר שינשוב למיתריו.

טרקטור כתב:ג' ב'
כינור היה תלוי למעלה ממיטתו של דוד, וכיוון שהגיע חצות לילה, בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו.
וברש"י
כינור היה תלוי למעלה ממיטתו – ונקביו לצד צפון כיון שהגיע חצות הלילה, רוח צפונית מנשבת בו,

ותמהני וכי יש לכינור נקבים? והלא הצליל המופק מכינור הוא ממתיחת המיתר בלבד, [בשונה מגיטרה לה יש תיבת תהודה].
וחורי הF אינם אלא להגביר במעט את הצליל
מה עוד שברש"י משמע שכיונון הכינור היה לכיוון שינשוב הרוח לנקביו, ולכאו' היה צריך לומר שינשוב למיתריו.

נוטר הכרמים כתב:ה, ב

\
ופירש"י: כל ימי נזהרתי שלא לעשות מלאכה ושלא לעסוק בתורה כשעמדתי ממיטתי עד שאקרא ק"ש ואתפלל.

ובתוס' כתבו: ורש"י פירש אפילו ללמוד שאסור ללמוד קודם תפילה. ולא ידעתי מנא ליה.
אבל ראיה דשרי ללמוד קודם דלקמן בפרק שני אמרינן דרב מקדים ומשי ידיה ומברך ומתני פרקיה וקרי ק"ש כי מטא זמן ק"ש וכו'.

ובישוב שיטת רש"י נראה,

מיכאל1 כתב:

אבןטובה כתב:מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן.
מתי יקראו הכהנים ק"ש אם אוכלים אז תרומה?

ובמהרש"א ב,ב ד"ה משעה שהעני כ' שאין להקשות היאך הכהנים אוכלים בתרומה, והא אסור להתחיל בסעודה כדתניא לק' ד,ב שאסור להתחיל בסעודה קודם שיקרא ק"ש ויתפלל והעובר על דברי חכמים חייב מיתה, די"ל דהכי קאמר התנא משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן היינו שמותרים לאכול בתרומה ואין להם טומאה עוד, ומיהו ודאי אסורים להתחיל בסעודה משום זמן ק"ש.
ובצל"ח (ב,א ד"ה משעה) כ' שאין אנו צריכים לדברי המהרש"א בזה, שאולי הכהנים מותרים לאכול בתרומתן אפילו בזמן קריאת שמע כיוון שאכילת תרומה מצווה היא כעבודת בית המקדש, והרי ר' טרפון ביטל זמן בית המדרש בשביל אכילת תרומה כמבואר בפסחים עג,א.
והנה מה שהביא הצל"ח מר' טרפון לכאורה צ"ב דהא ת"ת הוא מצווה שנדחית מקמי כל המצוות, ומשו"ה ביטל ר' טרפון בית המדרש כדי לאכול בתרומה אבל מהיכי תיתי למילף מיניה שאפשר לאכול תרומה בזמן ק"ש. אך זה אינו דהא אין מבטלין ת"ת אלא למצווה עוברת ושאינה יכולה להעשות ע"י אחרים, ומדביטל ר' טרפון ביהמ"ד כדי לאכול תרומה אע"ג שאין זמנה עובר ואין אכילת התרומה מוטלת עליו בדווקא דהא לפו"ר יכולה המצווה להתקיים באכילת כהנים אחרים מבואר שאכילת תרומה דוחה מצוות אחרות שמצווה חשובה היא.
וכ' עוד הצל"ח (ד"ה שהכהנים) דלפי"ז מבואר היטב מה שנקט התנא שנכנסים הכהנים לאכול בתרומתן, ולכאורה היא מילתא דפשיטא דכהנים נכנסים לאכול בתרומתן דהא תרומה אסורה לזרים. וכ' הצל"ח דלמשנ"ת שכהנים רשאים לאכול תרומה בשעת קריאת שמע לפי שהיא מצווה חשובה כעבודת המקדש יש לבאר דלהכי נקט כהנים דאי לא תני הכהנים הוה ס"ד דמתני' מיירי דווקא בכהנות שהן רשאיות לאכול בתרומה, דנשים ודאי פטורות מק"ש כדתנן לק' כ,א להכי קמ"ל התנא שאפילו כהנים אע"פ שחייבים בק"ש מותרים לאכול בתרומה קודם ק"ש. א"נ כ' הצל"ח דאדרבה אשמועינן תנא לאידך גיסא דדווקא כהנים מותרים לאכול בתרומה קודם ק"ש, הואיל ונשים אע"פ שפטורות מק"ש מ"מ חייבות בזכירת יציאת מצרים, וגם נשים חייבות בתפילה, ובהגיע זמן תפילה וזכירת יצי"מ אסורות להתחיל בסעודה, הלכך רק כהנים זכרים מותרים לאכול בתרומה קודם ק"ש ותפילה דהא קרא דילפינן מיניה שאכילת תרומה היא כעבודה בכהנים כתיב ולא בנשים
ובמה דפשיטא ליה לצל"ח שלנשים לא נחשבת אכילת תרומה כעבודה, עי' ביד איתן (נד' בס' הליקוטים שבמהד' רמב"ם פרנקל, סוף הלכות תרומות, שכ' שאין חילוק בין אנשים לנשים בזה, וכן הוא במשנה ראשונה פ"ח מתרומות מ"א.
ויש לעיין בצל"ח ביצה יט,ב שכ' בסתמא שאכילת תרומה חשיבא כעבודה ולא נחית לחלק בין נשים לאנשים.

אוהב עמו כתב:ד, ב
בקבא דקשייתא קו' צ"ו הקשה שפסק בשולחן ערוך או"ח תרמט,ה דלולב גזול כשר ביו"ט שני וטעמו הוא דבשאר הימים מצות לולב היא מדרבנן, וכמו שכתבו התוס' סוכה ט' א' דבמצוה דרבנן לא חיישינן למצוה הבאה בעבירה. וקשה דבהלכות קריעה יו"ד שמ,כט פסק דהקורע בחלוק גזול לא יצא ידי קריעה ואף דקריעה היא רק מדרבנן.

וכ' בס' אבן שוהם (להגאון ר' משה פרלמוטר דומ"צ בלודז', נד' בהסכמותיהם של השדי חמד ומהרש"ם, חו"מ סי' קי"ג) שהשיב לחלקת יואב דקריעה חמירא טפי דאמרינן בה שאם לא קרע חייב מיתה הלכך אמרינן שלא יצא ידי חובה אם קרע במצווה הבאה בעבירה, משא"כ בשאר מצוות דרבנן יוצא ידי חובה אפילו אם עשה מצווה הבאה בעבירה.

וכ' באבן השוהם שהחלקת יואב השיב לעיין בתוס' בב"ק עג, א אך לא נמצא שם מאומה מנידון דידן, וכבר ציין לנכון הגאון רד"א מנדלבוים שכוונת החלקת יואב הייתה לתוס' ב"ק עג,ב סוד"ה כי שכ' דלעניין קריעה הקלו, ומשמע שלא מחמירים בקריעה אלא מקילים בה, וע"כ דלא אכפת לן דקתני בה כל העובר על דברי חכמים חייב מיתה.

ולכאורה לא מצינו דרבנן שכתוב בהם שהעובר על דברי חכמים חייב מיתה אלא בשמעתין ובקריעה.

נוטר הכרמים כתב:ה, ב

בגמ' תניא אבא בנימין אומר, על שני דברים הייתי מצטער כל ימי, על תפילתי שתהא לפני מיטתי. [/b]

ופירש"י: כל ימי נזהרתי שלא לעשות מלאכה ושלא לעסוק בתורה כשעמדתי ממיטתי עד שאקרא ק"ש ואתפלל.

ובתוס' כתבו: ורש"י פירש אפילו ללמוד שאסור ללמוד קודם תפילה. ולא ידעתי מנא ליה.
אבל ראיה דשרי ללמוד קודם דלקמן בפרק שני אמרינן דרב מקדים ומשי ידיה ומברך ומתני פרקיה וקרי ק"ש כי מטא זמן ק"ש וכו'.

ובישוב שיטת רש"י נראה, דהנה בשו"ע סימן סי' פט סעיף ו איתא: אפילו ללמוד אסור משיגיע זמן תפילה, והיינו מי שרגיל להתפלל בבית מדרשו ואינו רגיל לילך לבית הכנסת דאיכא למיחש דילמא מיטריד בגירסיה ויעבור זמן ק"ש ותפילה, אבל מי שרגיל לילך לבית הכנסת מותר.

ורבינו הגר"א ציין מקור דברי השו"ע מפירוש רש"י כאן, ולחילוקו של המחבר אם רגיל לילך לבית הכנסת וכו' ביאר: דאל"כ קשיא קושית תוס' ממש"ש יד, ב.

ומבואר לפי"ז שיטת רש"י, דאמנם אין איסור ללמוד קודם התפילה מצד עצם הדבר שמקדים לימוד לתפילה,
אלא רק בגדר הרחקה שלא יעבור הזמן באופן שמתפלל בבית מדרשו. וגבי רב מיירי שהיה רגיל לילך לבית הכנסת.

ויתכן ליישב עוד, דמדויק בלשון המחבר שכל האיסור אמור רק משהגיע זמן תפילה, ואמנם גבי רב מבואר להדיא דהיה זה קודם דמטא זמן ק"ש ותפילה.

אבןטובה כתב:מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן.
מתי יקראו הכהנים ק"ש אם אוכלים אז תרומה?

זקן ששכח כתב:ד.
דף ד סוע"א ואילך, הגמרא דנה האם חכמים כרבי אליעזר או כר"ג, ומסיקה שחכמים כר"ג, אלא שאמרו עד חצות כדי להרחיק אדם מן העבירה.
לכאורה מילתא דתמיהה היא, הלא כל מה שיש כאן בגמרא מופיע כבר בפירוש במשנה, ומה הועילו חכמים בכל הדיון הארוך יחסית שבגמרא?!
אשמח מאד להבין ולהשכיל.
תודה רבה