"בנין התלמוד"

[דורשי יחודך]

סמוך ונראה להתחלת הש"ס על ידי רבבות אלפי ישראל, ברצוני להצביע על שנים מהכלים המסייעים לענ"ד בלימוד הגמרא.
האחד הוא שימת לב ל"מבנה הסוגיות" שבתלמוד. והשני הוא הבירור של הכלל והשורש של כל סוגיא ומימרא. בהודעה זו אעסוק בכלי הראשון, מבנה הסוגיות.

שימת לב למבנה הסוגיות פירושו בחינת סדר הגמרא. מדוע כל דבר נמצא במקום בו נמצא? מהו הקשר בין כל סוגיא לסוגיא שלפניה? מה הוא הרצף של הגמרא?

בהקדמת המאירי לש"ס עומד על כך שישנם דברים שמובאים בגמרא משום שהם הרחבה של המשנה עליה נקבעו, וישנם דברים שבאים בגמרא "דרך גלגול." ואכן המאירי לאורך כל חיבורו טורח לציין מתי הדבר שייך לעיקר המשנה ומתי הדבר נאמר דרך גלגול.

לאמיתו של דבר כבר במשנה ישנם הלכות שעיקר מקומם היכן שהם נמצאים וישנם הלכות שבאו במשנה דרך גלגול. ולהלן ניתן דוגמאות.

לענ"ד שימת לב לעניין זה עשוי לתרום ללימוד בכמה מישורים.
ראשית, על ידי זה הלומד "נכנס", כביכול, במידה מסויימת, לחשיבה של הגמרא. זה מכניס אותו לאוירה הפנימית של הסוגיות.
בנוסף, הדבר מסייע לקליטת הדברים בשכל האדם, כאשר שכלו מבחין איפה כל דבר שייך.
הדבר עשוי גם לתרום ליכולת הזכרון, מאחר והדברים נחקקים במוח בצורה מסודרת.
בשבילי, עכ"פ, הדבר מעמיק את "חויית" הלימוד.
אני מעוניין לדעת אם ישנם עוד כמוני שנהנים מצורת חשיבה כזו, ואולי כולם כבר לומדים כך..

[דורשי יחודך]

נראה כמה דוגמאות פשוטות להלכות שבאו דרך גלגול.

הפרקים הרביעי והחמישי של מסכת ברכות עוסקים בהלכות תפילה. שלשת הפרקים הראשונים אינם עוסקים בהלכות תפילה עכ"פ באופן ישיר. למרות כך, ישנם הלכות רבות של הלכות תפילה כבר בשלשת הפרקים הראשונים של המסכת. מה מקומם שם?
הלכות אלו הגיעו לפרקים הראשונים בשתי צורות:

א] ישנם כמה הלכות של תפילה במשניות בשלשת הפרקים הראשונים. הם עצמם הגיעו לשם בדרך גלגול, ולאחר שהם נמצאים שם הגמרא מרחיבה עליהם כדרכה.
ב] ישנם הלכות של תפילה שנתגלגלו לתוך סוגיות הגמרא בלי קשר למשניות.

כמה דוגמאות לסוג הראשון:
א] (טז.) האומנין קורין בראש האילן ובראש הנדבך, מה שאינן רשאים לעשות כן בתפילה.
נשנה כאן במשנה שאסור להתפלל בראש האילן, גם לאומן העושה בשכרו.
ברור שהלכה זו מצד עצמה שייכת לפרק אין עומדים העוסק בצורת התפילה. מדוע נקבעה כאן? דרך גלגול. התנא עוסק בהלכות קריאת שמע, ושנה את ההיתר לאומן לקרוא בראש הנדבך. כדי להראות את ההנגדה בין ק"ש לתפילה שנה כאן את האיסור לעשות כן בתפילה.
הגמרא מרחיבה כאן בהלכה זו ומוסיפה פרטים, כגון שבראש הזית מותר, ושלבעל הבית אפילו זה אסור. וכך יש לנו סוגיא שלימה של הלכות תפילה העומדת מחוץ לגבולי פרקי התפלה להלן.

ב] (יז:) את שלמטה צורך בהן חייבין ואת שאין למטה צורך בהן חייבין. אלו ואלו פטורין מן התפילה.

עיקר המשנה נשנתה בקשר להלכות קריאת שמע. אגב כך השמיענו התנא שגם אלה החייבים בק"ש פטורים מתפילה.

ג] (כ.-כ:) נשים ועבדים וקטנים ...חייבין בתפילה.
דעת לנבון נקל שאילולי הרישא של המשנה, אילו בא התנא לקבוע מי חייב בתפילה ומי פטור, לא היה קובע את זה כאן אלא בפרק רביעי או חמישי. המשנה פותחת בפטור מק"ש ומשום כך נקבעה כאן.
אגב קטע זה של המשנה שבאה כאן בדרך גלגול, יש לנו כאן בגמרא סוגיא יסודית מאד על התפילה, האם היא מ"ע שהז"ג, רחמי כו', שכל זה אינו שייך כאן מצד עצמו.

ד] (כב:) היה עומד בתפילה ונזכר שהוא בע"ק לא יפסיק אלא יקצר.
נאמרו כאן שתי הלכות: א. שבעל קרי אסור בתפילה. ב. מה עליו לעשות אם כבר התחיל להתפלל.
איסור בעל קרי בתפילה איננו שייך כאן לכאורה (אך תלוי בגדר האיסור בתפילה, האם הוא מדין דברי תורה או איסור אחר של תפילה ונח' בזה הראשונים). אלא אגב שדיבר התנא על איסור בעל קרי בק"ש דיבר על דיניו בתפילה.

[דורשי יחודך]

כעת נראה כמה דוגמאות להלכות תפילה שבאו בגמרא עצמה דרך גלגול, כלומר בלי קשר ישיר למשניות:

א] ג. למדתי ממנו...שהמתפלל בדרך מתפלל תפילה קצרה.
נתחדש כאן דין שההולך בדרך יכול להתפלל הביננו (ראה תוד"ה היה לך, ותוס' כט. ד"ה לייט). דין זה לא מבואר במקום אחר. איך הגיע לכאן? בדרך גלגול דגלגול. התנא הזכיר משמרות בהלכות קריאת שמע, ללמדינו (דרך גלגול) שיש משמרות ברקיע. אגב העיסוק בצעקתו כביכול של הקב"ה במשמרות הביאה הגמרא ברייתא דר' יוסי העוסקת בכך, ודרך אגב נלמד משם שהמתפלל בדרך מתפלל תפילה קצרה!

ב] ד: אריו"ח בתחילה הוא אומר ה' שפתי תפתח ולבסוף הוא אומר יהיו לרצון וגו'.
יש לנו כאן דין בהלכות תפילה. ברור שדין זה היה צריך להקבע בפרק רביעי או חמישי. ואכן בירושלמי הוא נקבע בפרק ד' ה"ד על משנת העושה תפלתו קבע. איך הגיע לכאן בבבלי? דרך גלגול. אחרי שהוזכר ענין סמיכת גאולה לתפילה, הקשו ממימרא דרבי יוחנן שצריך לומר ה' שפתי תפתח. (מימרא זו מובאת לקמן ט: אבל גם שם זה בהקשר של סמיכות גאולה לתפילה. מפליא שמימרא דרבי יוחנן בתור מימרא מצד עצמה לא מובאת בשום מקום, אלא אך ורק בתור קושיא על סמיכות גאולה לתפילה! בירושלמי הנ"ל הוא מובא כמאמר העומד בפני עצמו.)

לא זו בלבד, אלא סוגיית סמיכות גאולה לתפילה נמצאת בגמרא דרך גלגול. למרבה הפלא אין משנה מפורשת על סמיכות גאולה לתפילה. אם הוא רמוז במשנה, הוא המשנה של "אם יכול לעלות ולהתכסות כו' ואם לאו יתכסה במים ויקרא" (דקאי על ותיקים כמבואר בגמרא, ולמפרשים שותיקים קראו אז כדי לסמוך. ועוד שי"מ שמשום ק"ש אין צריך לעלות ולהתכסת אלא קורא שם לכתחילה, ורק משום שצריך מיד להתפלל, עי' גר"א סי' עד.). מה שהגיע לדף ד: הוא משום שכדי לבאר דעת חכמים שק"ש עד חצות דוקא משום סייג, הביאה הגמרא ברייתא שלא יאמר אדם כו'. בברייתא כתוב וקורא ק"ש ומתפלל, ונשמע מזה שכך הוא הסדר, ולכן הגמרא נכנסה לזה אע"פ שאין זה מענין הסוגיא כאן כלל ועיקר. כמו"כ סוגיית סמיכות גל"ת להלן ט: נמצאת שם אגב שעסקו בסוף זמן ק"ש של שחרית והוזכר שם שלק"ש כותיקין כו' ונמצא שסומכין גל"ת.
(אגב גם בירושלמי מופיע סוגיית סמיכות גל"ת דרך גלגול, אבל הוא בריש המסכת פ"א ה"א.)

ג] ה: יש לנו סוגיא של חציצה בין המתפלל לבין הקיר, (כמו"כ סוגיא שלא לעשות מלאכה או לרש"י אפילו ללמוד לפני התפלה). איך נכנס זה לכאן, וכי אין מקומו בפרקי התפילה להלן? ואכן בירושלמי מופיעה סוגיית חציצה בין המתפלל לבין הקיר בפרק ד' הלכה ד'.
לכאורה, אחרי שהובא פלוגתא דריו"ח וריב"ח (ד:) אם תפלות באמצע תיקנום או ק"ש ואח"כ תפילה, וטעמו של ריב"ח משום ק"ש סמוך למיטתו, הפסיקו בעוד מימרות דרך גלגול, ולאחר מכן אגב זה מובא(סוף ה:) ברייתא דאבא בנימין שהוא מעין ענין ק"ש סמוך למיטתו (אלא שהוא עוסק בתפלה סמוך למיטתו.)

ד] י: יש לנו שלש הלכות מובהקות בהלכות תפילה שאין כאן מקומם כלל: האיסור להתפלל במקום גבוה, צריך שיכוין את רגליו, והאיסור לאכול לפני התפילה. כל אלו היה "צריכים" להיות בפרקים הבאים של הלכות תפילה. איך הגיעו לכאן? הואיל והוזכרו דברי רבי יוסי בר חנינא בשם ראב"י במילי דאגדתא (וגם זה דרך גלגול דגלגול, יעויין שם!), הביאה הגמרא שלש מימרות אלו שהם כולם שמועותיו של רבי יב"ח בשם ראב"י. ( גם בירושלמי מובא שלא במקומו, דרך גלגול, בפרק ב' הלכה ג', משום דאיירי שם במימרא דרב אידי בר"ש משום דר' ייסא בענין אחר לגמרי, מביא דין ממעמקים שהוא גם מימרא דר' אידי בר"ש משום דר' ייסא.)

אלה הם דוגמאות בודדות למורכבות של חיבור ואריגת המשנה והגמרא. כל אחד מודע לכך שכך הגמרא בנויה, אבל לא תמיד שמים לב לאופן אריגת הסוגיות והפרקים.

[דורשי יחודך]

כל מה שהבאתי מהירושלמי הגעתי לשם דרך היפה עיניים שהוא באמת חיבור עצום ותועלתי מאד.

[יתר10]

הפלא ופלא! יש"כ.
פעם שמעתי או ראיתי שהסיבה שהגמ' בנויה כך משם שעיקר לימודם היה בעל פה, ושיטה זו מקילה מאוד על על הזכרון. (אסואציות בלע"ז)

[י. אברהם]

הנה יופי סדרו וגודל תועלתו מעידים עליו די רוח אלהין קדישין ביה (הקדמת הרמב"ם לפיה"מ)

[כולל יונגערמאן]

בכל הפירושים על הגמ' אכן משימים דגש מיוחד על המבנה

[בברכה המשולשת]

ייש"כ גדול
מניסיון, זה מאוד עוזר בשיעור דף יומי להסביר למה הדברים מופיעים במקום מסויים, ולבאר את עניין הגלגול שבארתם כה יפה.

[אליהו חיים]

מצפים לראות מהו הכלי השני המסייע להבנת צורתא דשמעתתא, בינתיים רק נכתב על הכלי הראשון

[אהרן תאומים]

דברים נכוחים! ואני מוסיף מתוך העיון בלשונו של רש"י שגם פרושו נבנה כמארג מושלם לגמרא תוך כדי שימוש בלשונות מובהקים שונים בכל מסכת מפני שאלו לשונות שתמצא באותה מסכתא בגמרא ואכמ"ל,
כמו כן ידוע מאמרי ר' צדוק שאף האגדתות שבתוך הגמרא הוצמדו לכל מסכתא בסיבת מכונן והיא כחלק מהמבנה המושלם של הגמרא

[א_צאנזער]

דברי הרשב"א הידועים בתשו' ח"א (סי' שיד)
ומחכמת מחברי התלמוד להודיע ענינים גדולים דרך שתיקה מתוך סדורן לבד. וכאותה שאמרו מחלוקת ואחר כך סתם הלכה כסתם. סתם ואחר כך מחלוקת אין הלכה כסתם. יחיד ורבים הלכה כרבים. וכל כי הני מחכמת רבינו הקדוש להודיע דעתו בלתי שיצטרך לומר בכל עת ועת הלכה כפלוני או אין הלכה כפלוני.

ראה עוד שם.

[דורשי יחודך]

תודה רבה לכל המגיבים על התגובת המחכימות.

הפלא ופלא! יש"כ.
פעם שמעתי או ראיתי שהסיבה שהגמ' בנויה כך משם שעיקר לימודם היה בעל פה, ושיטה זו מקילה מאוד על על הזכרון. (אסואציות בלע"ז)

גם אני שמעתי כן, וכך מסתבר אכן.
גם באופן אחר קצת, שכיון שלמודם היה על פה במסירת שמועות, כשמסרו שמועה ונקשרה לזה שמועה אחרת, או מפני שזה בשם אותו חכם, או שיש איזה קשר, היה חשוב להם למסור את זה, וכך זה נמסר וממילא כך נקבע.

[דורשי יחודך]

הנה יופי סדרו וגודל תועלתו מעידים עליו די רוח אלהין קדישין ביה (הקדמת הרמב"ם לפיה"מ)

יישר כוח גדול על המראה מקום.
אכן צריך להבין כוונת הרמב"ם, האם כוונתו לקשר ורצף השמועות וסידור הסוגיות, והאם חולק על הענין של "דרך גלגול", או שכוונתו לעניין אחר, וצריך תלמוד בזה.
והמעניין ביותר הוא שהרי הרמב"ם פרש לגמרי מסדר המשנה והתלמוד, ויצר לעצמו סדר חדש! (אשר גם עליו ניתן לומר, וכבר אמרו, ש"יופי סדורו וגודל תועלתו מעידים עליו די רוח אלהין קדישין ביה!)

[דורשי יחודך]

ייש"כ גדול
מניסיון, זה מאוד עוזר בשיעור דף יומי להסביר למה הדברים מופיעים במקום מסויים, ולבאר את עניין הגלגול שבארתם כה יפה.

אכן הדבר עוזר מאד בכל שיעור לתלמידים ונותן הרגשה שמבינים את הרקע ואת "צורתא דשמעתא" עכ"פ לפחות באופן חיצוני, ועשוי להועיל לתפוס את צורתא דשמעתא הפנימית ג"כ.

[דורשי יחודך]

דברי הרשב"א הידועים בתשו' ח"א (סי' שיד)
ומחכמת מחברי התלמוד להודיע ענינים גדולים דרך שתיקה מתוך סדורן לבד. וכאותה שאמרו מחלוקת ואחר כך סתם הלכה כסתם. סתם ואחר כך מחלוקת אין הלכה כסתם. יחיד ורבים הלכה כרבים. וכל כי הני מחכמת רבינו הקדוש להודיע דעתו בלתי שיצטרך לומר בכל עת ועת הלכה כפלוני או אין הלכה כפלוני.

ראה עוד שם.

נפלא מאד, ייש"כ על המראה מקום. עיינתי ברשב"א ועיקר דבריו שם נסובו על זה שלית הלכתא כשיטה, ועל זה מבאר שחכמי כל דור כשרצו לומר שאין הלכה כשיטה מסויימת היו מקבצים את כל הסוברים כך ואומרים כולהו ס"ל כו', והתכוונו דרך רמז שאין הלכה כן. כמו"כ במשנה שיש סדר למשניות ועל ידי שסתם רבי לפני או אחרי מח' הודיע מה הדין.
אינני חושב שהרשב"א מתייחס לענין סידור השמועות בתוך הגמרא עצמה.

[דורשי יחודך]

בכל הפירושים על הגמ' אכן משימים דגש מיוחד על המבנה

אכן מצאנו לראשונים ואחרונים שעסקו בזה עכ"פ באופן חלקי.
למשל לפעמים אם קשה להבחין בקשר נכנס רש"י לזה, דוגמא לדבר ברכות י. בסוף בסוגיא דחזקיהו המלך וישעיהו הנביא.
גם התוס' נכנסים לזה כשיש קושי ולפעמים אפילו מכריעים בזה פשט בגמרא, לדוגמא ב"ק ט. תוד"ה רב הונא אמר.
הראשונים טרחו להסביר את סדר המסכתות, כידוע הרמב"ם בהקדמה לפיהמ"ש, התוי"ט מעתיק את הדברים בתחילת כל מסכתא, גם המאירי נכנס לזה חזק. כמו"כ באיזה מקומות כבר הגמרא נכנסת לזה.
זכור לי שהרי"ף סוף ב"ב נכנס לבאר סדר המשניות, לא מצאתי כעת.
כמו"כ שאר המפרשים.
אולם גם אחרי כל הנ"ל נשאר הרבה מאד שלא נתפרש, ממש בכל סוגיא שלומדים הדבר דורש התבוננות כדי לעמוד על העניין.
כמובן שאין זה העיקר, אך מידי פרפראות לחכמה לא נפקא, ולפעמים אפילו קצת יותר מזה.

למעשה פתחתי את הגמרות המבוארות (שוטנשטיין, מתיבתא) וראיתי שהם עושים טוב את החלק הזה של העבודה - לפני כל קטע חדש בגמרא הם מבארים את הסדר והרצף.

[דורשי יחודך]

ברצוני להוסיף עוד נקודה בעניין זה של סדר התלמוד.

כשחושבים על ענין זה של סדר התלמוד, יש כאן שתי נקודות.
הא' היא הבנת סדר הגמרא ואיך כל דבר "מתגלגל" לתוך הגמרא. (וחשוב להדגיש שלמרות שעל פי פשוטם של דברים, ישנו בתלמוד את הדרך הגלגול, הרי יתכן שיש גם דברים פנימיים שאינם ידועים לנו. למשל כל ההלכות בהלכות תפילה בדפים הראשונים של מס' ברכות, האם הוא באמת מקרה בעלמא, או שיש דברים בגו? מסתמא ישנם כאלה שיודעים, אבל גם אם לא א"א להחליט שזה אך ורק דרך גלגול. וזה קשור למה שהזכירו למעלה מדברי רצ"ה מלובלין על התאמת האגדתות לכל מסכת.)

הב' הוא אולי יותר חשוב.
הרי כל דין ועניין צריך להבין אותו כחלק אחד מתוך מכלול, כפרט מתוך כלל. הדינים הבודדים כשלעצמם אינם משקפים את התמונה השלימה.
מאחר שחלקים נכבדים מהש"ס בנויים באופן של "דרך גלגול", המצב הוא שאנו פוגשים דינים בודדים שהם נמצאים חוץ ממקומם הטבעי, בבחינת עקורים. הם נמצאים בלי הפמליא שלהם כביכול.
כדי להבין אותם ולחוש אותם כחלק מהכלל שלהם, צריך עכ"פ לשייך אותם בשכל למקומם האמיתי.
לכן כשאני פוגש בפרקים הראשונים של מס' ברכות דין מדיני התפילה, אנו צריך ל"הריח" את פרקי התפילה שהם פ"ד וה'. ובאופן פרטי יותר, לחוש את המשנה המתאימה באותם פרקים.
למעשה, הש"ס כפי שהוא נמצא לפנינו מכריח את הלומד לייצר לעצמו תלמוד חדש, לשאול את עצמו היכן דבר זה או שמועה זו שייכת באמת.

כבר ברי"ף רואים את המגמה הזאת באופן חלקי. רק מתחילים ללמוד רי"ף על מסכת ברכות ורואים שהוא משנה בהרבה מקומות את סדר הדברים, גם מעביר ממסכת אחת למסכת אחרת, ולא רק ממסכתות שלא חיבר עליהם את חיבורו.
כמה דוגמאות, הרי"ף מקדים את הסוגיא בדף ח' ט' של פסק ההלכה בענין סוף זק"ש של ערבית עוד לפני שמצטט את הסוגיא בדף ד. של הסייג של חצות והברייתא של אדם בא מן השדה כו'.
הרי"ף מעביר לכאן את הסוגיא של שיר של פגעים ושאר דברים הנאמרים על המטה בפ"ב דשבועות.
הרי"ף מעביר את הברייתא דר' יוסי ג. עם הלימודים על תפלה בדרך, לאחרי הסוגיות ה: של תפילה!
ריש פר' ב' מעתיק הרי"ף את הסוגיות של תפילה בכל לשון מסוטה ושבת.
וכן הלאה על זו הדרך. (אם כי בהרבה מקומות מניח הרי"ף את הדבר על מקומו, ולא ברור לי הכלל בזה.)
בסוגיא דמפסיקין לענות איש"ר מעתיק הרי"ף את הגמרא בכל כתבי על מעלת עניית איש"ר.
וכן יש לזה עשרות דוגמאות רק במסכות ברכות.
בקיצור יש ברי"ף כבר שורש לענין של סידור הדברים לפי עניינם.

מאחר וכל ענייני התלמוד נאמרו כביאור ענייני המשנה כמו שכתב הרמב"ם בהקדמתו, היה נראה שיש גם עניין לחפש את המשנה המשמשת כיסוד ושורש לכל דין הנאמר בגמרא "שלא במקומו" ולשייך אותו בשכל לאותה משנה.
למעשה יוצא שהגמרא כפי שהיא לפנינו משאירה ללומד תפקיד פעיל מאד בבנין הסוגיות. (מסתמא יש כאלה שיגידו שזה נעשה במכוון כך, אין לי מושג בזה.)

[סגי נהור]

הנה יופי סדרו וגודל תועלתו מעידים עליו די רוח אלהין קדישין ביה (הקדמת הרמב"ם לפיה"מ)

יישר כוח גדול על המראה מקום.
אכן צריך להבין כוונת הרמב"ם, האם כוונתו לקשר ורצף השמועות וסידור הסוגיות, והאם חולק על הענין של "דרך גלגול", או שכוונתו לעניין אחר, וצריך תלמוד בזה.
והמעניין ביותר הוא שהרי הרמב"ם פרש לגמרי מסדר המשנה והתלמוד, ויצר לעצמו סדר חדש! (אשר גם עליו ניתן לומר, וכבר אמרו, ש"יופי סדורו וגודל תועלתו מעידים עליו די רוח אלהין קדישין ביה!)

אולי הכוונה ב"יופי סדרו" - למש"כ כאן.

[א_צאנזער]

דברי הרשב"א הידועים בתשו' ח"א (סי' שיד)
ומחכמת מחברי התלמוד להודיע ענינים גדולים דרך שתיקה מתוך סדורן לבד. וכאותה שאמרו מחלוקת ואחר כך סתם הלכה כסתם. סתם ואחר כך מחלוקת אין הלכה כסתם. יחיד ורבים הלכה כרבים. וכל כי הני מחכמת רבינו הקדוש להודיע דעתו בלתי שיצטרך לומר בכל עת ועת הלכה כפלוני או אין הלכה כפלוני.

ראה עוד שם.

נפלא מאד, ייש"כ על המראה מקום. עיינתי ברשב"א ועיקר דבריו שם נסובו על זה שלית הלכתא כשיטה, ועל זה מבאר שחכמי כל דור כשרצו לומר שאין הלכה כשיטה מסויימת היו מקבצים את כל הסוברים כך ואומרים כולהו ס"ל כו', והתכוונו דרך רמז שאין הלכה כן. כמו"כ במשנה שיש סדר למשניות ועל ידי שסתם רבי לפני או אחרי מח' הודיע מה הדין.
אינני חושב שהרשב"א מתייחס לענין סידור השמועות בתוך הגמרא עצמה.

רבינו הרשב"א ז"ל מביא כדוגמאות שאר הדברים, אבל הכל כלול בכותרת "דוגמא", "כאותה שאמרו" וכיוצא בזה, אבל הבסיס הוא "מחכמת ...", וזה ברור שהכל בכלל זה.