הודעהעל ידי אהרן תאומים » ו' יולי 17, 2020 4:37 am
לא ראיתי מה כותב שם אך ראיתי משמו של החת"ס מהפסוק ורחמיו על כל מעשיו, ויש מן הראשונים שלומדים משילוח הקן ומפסוקים נוספים, ויש שאומרים שזה הלמ"מ, ובהקדם להסבר בדברי רש"י נציג קושיה נוספת שמדובר בה הן בראשונים והן באחרונים שלצורך אדם התירו צעב"ח, וכן בזמנינו בניסויים על תרופות, ואם זה איסור תורה איך התירו.
ומכאן נבוא להסבר דברי רש"י שלחינם תלו בדבריו שכוונתו שצעב"ח נלמד מהפסוק עזוב תעזוב, אלא שר"ל שמאחר שיש מ"ד שמבחינה רעיונית דורש טעמא דקרא, במקרה זה ר"ש ששם בגמרא הדיון הוא בדבריו , אלא שגם הגמרא שם לא תלתה בדבריו שדרש טעמא דקרא וע"כ כך לומד את עזוב תעזוב עמו, כי הרי הגמרא שם כותבת את הדבר הן לר"ש והן לרבנן מדבריהם למדנו וכו', והגמרא לא כותבת צעב"ח מנלן אלא האם זה מדאורייתא או מדרבנן, ורש"י רצה לומר שצעב"ח זו מצוה רעיונית העולה מתוך פסוק זה מצד אחד ומפסוק זה עצמו נראה שאכן משתמשים בבהמה כי כאן הרי החמור רבץ וכרע תחת נטל המשא, ובמקום שבע"ב התאכזר אליו ויתן לו מכות כבלעם על מנת שיקום, הרי שפורק את המשא ומעמיד את החמור וטענו מחדש, והמצוה הזו איננה כשאר מצוות אלא רוח הדברים מכווין למצוה זו