זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם, רב ושמואל; חד אמר: דגים, וחד אמר: עריות... בשלמא למאן דאמר עריות היינו דכתיב וישמע משה את העם בכה למשפחותיו על עסקי משפחותיו שנאסרו להם לשכב אצלם.
מהו 'לשכב אצלם', איזה מין נוסח זה, הרי מיירי כאן באיסור חתנות עם קרובות.
ולא מצאתי מי שעמד בזה אלא בשו"ת משנה הלכות (חלק יט סי' ריג) שכתב פשט מוזר ורחוק, וז"ל,
ולא באתי רק לעורר מה שאמרו בגמרא (יומא שם), בשלמא למאן דאמר עריות היינו דכתיב (במדבר יא י) וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו, על עסקי משפחותיו שנאסרו להם לשכב אצלם. ויש לדייק אריכות הלשון 'שנאסר להם לשכב אצלם', היה לו לומר על עסקי משפחותם שנאסרו להם, או על כל פנים שנאסרו להם לישא אותם. ונראה, דודאי לא התרעמו על שאסורים לישא אותם, לפי מה שאמרו (יומא שם) דבעריות לא פרצי בהו דכתיב (שיה"ש שם) 'גן נעול אחותי כלה', ובני ישראל היו זהירים בעריות. אלא דהרי סבירא ליה לרמב"ם (סה"מ לא תעשה שנ"ג) ד'לא תקרבו' (ויקרא יח ו) הוא איסור דאורייתא. ועד השתא היו מותרים לשכב בקירוב בשר במטה אחת עם כל העריות, ולא היה איסור יחוד וכיוצא בו, והיו בני המשפחה מתקרבים זה לזה בקירוב בשר ובשכיבתם יחד בבית אחד, והיו קירוב משפחות יחד. אבל כיון שנאסרו להם עריות לשכב אצלם בקירוב בשר וביחוד, היה נוגע להם בעסקי משפחה ולכן בכו על עסקי משפחותיהם. ומה מדויק בזה לשון הקרא 'וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו איש לפתח אהלו', והאי 'פתח אהלו' למה לי, היה לו לומר 'בוכה למשפחותיו' לבד. ולפי מה שכתבתי מדויק מאד שעמדו בפתח האהל, כלומר שאסורים ליכנס באהל מטעם יחוד ולשכב אצלם, והראו טעם לבכיה זו דוקא בפתח האהל, ועיין רש"י (שם) שכתב לפרסם תרעומתן, ולפי מה שכתבתי יש לפרש כנ"ל.
ומה מאוד שמחתי שבמהדורת עוז והדר צויין על תיבות אלו 'לשכב אצלם' דליתא בכתבי יד ובראשונים.