מסכת שבת - פרק כל כתבי

[מיללער]

שבת קיז. והכא (בהפשט קרבן פסח) כגון דלא קבעי ליה לעור, והא אביי ורבא דאמרי תרוייהו מודה ר"ש בפסיק רישיה ולא ימות, דשקיל ליה בברזי.

ופירש"י (בד"ה ודקשיא) דמשום דלא קבעי ליה לעור אינו מתכוין להפשט משום עור, ולא דמי להפשט אילים ותחשים דמשכן.

ולכאורה קשה שזה דמלאכת הפשט הוא ברוצה בעורו, אם מפשיט ואינו רוצה בעורה אינו אלא מלאכה שאצ"ל ולא דבר שאין מתכוין, ובוודאי רש"י פירש כן משום קושית הגמ' לאחמ"כ דהוו פסיק רישיה, דזה אינו אלא קושיא אם הפטור הוא משום שאינו מתכוין ולא במלאכה שאצ"ל, אבל מכ"מ קשה על הגמ' למה בלא בעי לעור חשיב דבור שאין מתכוין?

-

שוב מצאתי שנתקשה בזה הגרעק"א בחי' והעלה בצע"ג

[שמואל דוד]

קיט.

אמרו ליה בני רב פפא בר אבא לרב פפא כגון אנן דשכיח לן בישרא וחמרא כל יומא כו׳

יש לציין לבבא קמא דף י: כגון פפא בר אבא וברש״י שהיה בעל בשר.

[שמואל דוד]

קכא.

נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה ואל תכבה כו׳ אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו כו׳

מדוע לא קתני סיפא ״אומרים לו אל תכבה״ דומיא דרישא, וצ״ע.

[קופא דמחטא]

אולי מפני שיש קטן שאין צריך לומר לו אל תכבה
כדאוקי' "בקטן העושה על דעת אביו"
לא רצו לומר קטן אומרים לו אל תכבה
ונקטו לשון אין שומעין לו
והכוונה היא לבטא את העובדה שהכיבוי האסור אצל קטן הוא כיבוי שמבטא יחס אל האב
ועל זה אמרו ביחוד אין שומעין

[שמואל דוד]

יישר כח!
עי׳ יבמות קיד. ת"ש עובד כוכבים שבא לכבות אין אומרים לו כבה ואל תכבה מפני שאין שביתתו עליהם קטן הבא לכבות אומרים לו אל תכבה ששביתתו עליהם

[קופא דמחטא]

אתם צודקים
ומעתה יש לדון באופן כללי לגבי משנה המובאת בש"ס במקומות שונים בשינוי לשון

[שמואל דוד]

קכב.

אם רוב ישראל ימתין בכדי שיחמו חמין

לכאורה הול״ל בכדי שיחמו, ומה הכוונה כדי שיחמו חמין.
וראיתי בשו״ע סימן שכו - יג ׳עד כדי שיוחם׳ וכתב עליו המשנה ברורה ׳ר״ל כדי שיוחמו חמין׳ ובשער הציון: ומשמע דלא בעינן שיוחם המרחץ בשלימות. וכנראה שהרגיש המשנה ברורה בשאלתי.
אולם לא הבנתי מדוע הלשון יחמו חמין מורה דלא בעינן שיוחם בשלימות. וצריך ביאור.