אהרן תאומים כתב:דף כט :
רש"י ד"ה שלא במינו. נמי בזמנו אסור ואע''ג דאית ליה לרב בכל איסורין שלא במינו בנותן טעם רב גזר בחמץ בזמנו הואיל ובכרת הוא שלא במינו אטו במינו ואע''ג דבחלב ודם לא גזר שלא במינו אטו מינו התם הוא דבדילי מיניה אבל חמץ לא בדילי מיניה הואיל ואוכלו כל ימות השנה: שלא בזמנו במינו אסור כרבי יהודה. דאמר לאחר הפסח דאורייתא הלכך אף תערובת אסור: שלא במינו מותר. דשלא בזמנו דאינו בכרת שלא במינו אטו מינו לא גזר כי היכי דלא גזר בבשר בחלב ובשאר איסורין:
מדוע רש"י שינה בדוגמת התערובות
אהרן תאומים כתב:לו. שבתי היתה. שביתתי היתה רגל פסח אחד אצל ר' אליעזר ור' יהושע: אפשר שהמעשה בהגדש"פ היה ג"כ באותו הזמן, או שמזה שהזכיר רק שניים סימן שהיה בזמן אחר
שמואל דוד כתב:שביתתו היתה אצל רבי אליעזר ורבי הושע
שמואל דוד כתב:מח:
מתני׳ לא כל הנשים ולא כל העצים ולא כל התנורים כו׳
רש״י ד״ה לא כל הנשים - יש עצלניות ומחמיצות אם ישהו כל כך ויש תנור שאינו חם מהר ויש עצים שאינם נבערים מהר.
צ״ע מדוע נקט תנור קודם עצים שלא כסדר המשנה?
שמואל דוד כתב:מט:
רש״י ד״ה ואינו מתקבל - לשומעים
מה כוונת רש״י בזה? מדוע לא פירש כן לעיל אצל דבר נאה ומתקבל?
אהרן תאומים כתב:דף כח: רש"י ד"ה לקובעו חובה. האי שבעת ימים תאכלו מצות לאו לאקושי איסור חמץ למצות אכילת מצה אתא אלא לאקושי אכילת מצה לאזהרת חמץ לקבוע אכיל' מצה חובה לדורות כל זמן שהוא מוזהר על החמץ ואפילו בזמן שאין פסח דלא תימא על מצות ומרורים יאכלוהו כתיב אי איכא פסח מיחייב באכילת מצה ואי לא לא: בערב תאכלו מצות. קרא יתירה הוא דהא כתיב על מצות ומרורים יאכלוהו:
בשני הפעמים רש"י מביא חלקי הפסוק (במדבר ט יא)בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ. והוא פסח-שני, מדוע רש"י לא הביא את הפסוק (שמות יב ח) וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ. פסח ראשון
אגב פסוק זה בפסח שני מביא בעל ההגדה בזכר למקדש כהילל היה כורך וכו' לקיים מה שנאמר "על מצות ומררים יאכלהו" וג"כ תמהו על כך מדוע מביא פסוק מפסח שני, והרב דז'יבוי (מאנטריאל) הרה"ג ר' יחיאל מאיר בן חיה רחל כ"ץ שליט"א תירץ על פי תירוצו של האמרי אמת זצוק"ל על הקושיה מדוע במשנה בסוכה וראש השנה שנאמרה תקנתו של ריב"ז שיהא לולב ניטל כל שבעה זכר למקדש הובאה גם תקנתו השנייה שיהא יום הנף כולו אסור, ובמנחות שנאמרה תקנת יום הנף לא הובאו התקנה השניה, ותירץ שכשראו שריב"ז תיקן תקנה בלולב זכר למקדש הבינו שהולכים לגלות מר וצריכים לעשות "זכר" כי עלולין לשכוח, מיד עמד ותיקן יום הנף שהוא מפני התקוה מהרה יבנה ביהמ"ק, כך גם שעושים זכר למקדש כהלל מיד אומרים לקיים מה שנאמר שעוד באותו השנה יצטרכו להקריב פסח שני כי תיכף יבנה ביה"מ (והיא היא יום הנף יום ראשון דחוה"מ פסח) וע"כ יצטרכו להקריב פסח שני,
ושמא אף כאן נתרץ שרש"י כידוע מעוד מקומות חי כל השמן בתקווה שיבנה ביה"מ ובפרט כאן במסכת פסחים ע"ש שני הפסחים נקט רש"י בלשון שהוא ברור יותר גם הנמצא בפסח שני כי הלשות ומצות על מרורים לא ברור כ"כ (ראה במפרשי הפשט עה"ת במקום זה)
שמואל דוד כתב:נא:
רש״י ד״ה כדי - ראוי
מדוע לא פירש כן לעיל בע״א ?
שמואל דוד כתב:הגמרא בדף נא. ״כדי רבי יוחנן״ כו׳
אהרן תאומים כתב:שמואל דוד כתב:הגמרא בדף נא. ״כדי רבי יוחנן״ כו׳
ולכן לא פירש זאת ברבי יוחנן כי אין צורך לדקדק ולהבדיל אצלו בין כדי לכדי משא"כ ברשב"י, וזה גם המקום היחיד בש"ס שרש"י פירש המילה כדי\כדאי
שמואל דוד כתב:אהרן תאומים כתב:שמואל דוד כתב:הגמרא בדף נא. ״כדי רבי יוחנן״ כו׳
ולכן לא פירש זאת ברבי יוחנן כי אין צורך לדקדק ולהבדיל אצלו בין כדי לכדי משא"כ ברשב"י, וזה גם המקום היחיד בש"ס שרש"י פירש המילה כדי\כדאי
ייש״כ!
אגב, יש עוד מקומות שרש״י פירש תיבת כדי.
תא שמע כתב:בפסחים מ': "בדורא דבי בר חשו" וברש"י: "כפר של אותו האיש".
מה הכוונה?
מיללער כתב:על הסתירה ברש"י הנ"ל יעיון דברים מתוקים בשו"ת שו"מ מהדו"ג ח"א סי' קכ"ו
לבי במערב כתב:מצוי הוא בה"ב.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 124 אורחים