הארי החי כתב:ביוה"כ כשנכנס כה"ג להקטיר קטורת לפני ולפנים בבגדי לבן דעת רש"י שהמחתה השמיע קול, וז"ל ביומא מד: ד"ה ניאשתיק "טבעת בראשה שמקשקש ומשמיע קול משום ונשמע קולו בבואו וגו'".
לפ"ד למה לא היה כזה דין במתן דמים של יוה"כ [ושאר דמים שבהיכל] שיהא שם השמעת קול - דגם מתן דמים נתרבה שם בע"א לענין הדין דוכל אדם לא יהיה באוהל מועד וגו'??
ברם לענ"ד, גם אם בחז"ל לא מצאנו מפורש שייכות שבין השמעת קולו "וכל אדם לא יהיה באהל מועד"... הרי כן הפשט עפ"י מפרשים רבים, דוגמת רשב"ם, רמב"ן (ראה הבדל בינו ובין רשב"ם), מלבי"ם.
מעתה, היות וכפי הנראה, הדין "ניאשתיק" אינו דין גמור מדאורייתא, אשר רוב גאונים וראשונים חולקים, ומפרשים אותו בע"א לגמרי, גם לרש"י, ראה לשון חדושי הריטב"א שפי' "
דאע"ג דההוא גבי מעיל כתיב - גמור מינה רבנן להא דהכא נמי", שיכול להתפרש מדרבנן, לכך לא תיקנוהו החכמים אלא אצל עיקר דין הפרישה ועניינה ופשוטה, היינו בקטורת שלפני ולפנים, לפי המפורש בגמרא:
אין לי אלא בשעת הקטרה... וברש"י שם, ובכל הסוגיה.
ואף בירושלמי - פרק א הלכה ה: בעון קומי ר' אבהו,
והא כתי' וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר בקודש עד צאתו, אפילו אותן שכתב בהן ודמות פניהם פני אדם לא יהיו באהל מועד [קרבן העדה : והן המלאכים, וא"כ מהיכן בא המלאך לפנים לחבטו], אמר לו בשעה שהוא נכנס כדרכו כתיב.
ושם פרק ה הלכה ב: ארבעים שנה שימש שמעון הצדיק את ישראל בכהונה גדולה, ובשנה האחרונה אמר להן בשנה הזאת אני מת, אמרו לו מאיכן אתה יודע, אמר להן,
כל שנה שנה ושנה שהייתי נכנס לבית קודש הקדשים, היה זקן אחד לבוש לבנים ועטוף לבנים נכנס עמי ויוצא עמי, ובשנה הזו נכנס עמי ולא יצא עמי, בעון קומי רבי אבהו,
והכתיב וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקודש עד צאתו, אפילו אותן שכתוב בהן ודמות פניהם פני אדם לא יהיו באהל מועד, אמר לון, מה אמר לי דהוה בר נש, אני אומר הקדוש ברוך הוא היה.
וכן נמצא במפרשי הפשט, לדוגמא, בכור שור - פרשת אחרי מות:
וכל אדם לא יהיה באהל. מפני אימת השכינה שבאה בענן הקטורת כדכתיב: "כי בענן אראה על הכפורת",
וגם שלא יזונו עיניהם מבית קודשי הקדשים כשהוא פותח פתח האמה טרקסין ליכנס. מושב זקנים פרשת אמור.
ממילא, אע"ג שדרשו וריבו מה"ת שעת מתן דמים, מ"מ, אינו דומה הנלמד מריבוי אל עיקר דין המפורש (ע"ד הידוע דעת רבינו הרמב"ם בזה), לגבי הוספות שביקשו החכמים להחמיר בהם יותר כנ"ל. לכן, גדרו והידרו רבנן לעניין הקטורת שביוה"כ דווקא, יותר מכל מקום אחר, בדין השמעת קול.
נוסיף עוד מאגדת ויקרא רבה - פרשת אחרי מות פרשה כא: אמ' ר' שמעון בן יוחי, ארבעה דברים הקדוש ברוך הוא שונאן, ואני איני אוהבן... והנכנס לתוך ביתו פתאום, ואין צריך לומר בתוך ביתו שלחבירו /של חבירו/. רב אמ' אל תיכנס לעיר פתאום, ואל תיכנס לבית פתאום... ר' יוחנן כד הוה סליק למישאל שלמיה דר' חנינה, הוה מבעבע [עניינו השמעת קול. עץ יוסף].
והלא דברים ק"ו, הנכנס לבית חבירו בשר ודם צריך לבעבע, כהן גדול שנכנס לבית קדשי הקדשים על אחת כמה וכמה. על שום ונשמע קולו...
ובפתרון תורה: ויאמר ה' אל משה וג' דבר אל אהרן אחיך וג', אמ' הקדוש ברוך הוא לאהרן, אל תאמר להכנס לבניך בלבד הזהרתי, אילא אף לך עמהן הזהרתי, שלא תכנס שלא ברשות, שלא תמות כמות בניך, שנ' דבר אל אהרן וג' בכל עת...
ואל יכנס אילא כסדר הזה, פעמן זהב ורמון וג', למה הדבר דומה, למלך שאמר לאוהבו,
כל מקום שתרצה, הכנס מן הטרקלין הזה, ואל תכנס לתוכו אילא אם קראתי אותך, וכשאתה תכנס אל תגס דעתך עליך, שהק' שונא גסי הרוח... מיכן אמרו חכמ', אל יכנס אדם לביתו פתאום, ואין צריך לומ' של חבירו,
ולמוד מכהן גדול, שנ' ונשמע קולו בבואו וג', כי בענן אראה על הכפ'. נכנסת לפני לפנים, שהקב"ה אמר אראה על הכפרת, אין מדבר הכת' אילא בענן הקטרת, שנ' וכסה ענן הקטרת וג'...
באמת, אין מובן הפשט לכאורה, והלא אין נשמע קולו בפעמֹן זהב ורמון... לגבי כ"ג שנכנס לבית קדשי הקדשים.
בזבחים פח, ב:
מעיל מכפר על לשון הרע. מנין? א"ר חנינא: יבא דבר שבקול ויכפר על קול הרע... איני? והא"ר יהושע בן לוי: שני דברים לא מצינו להן כפרה בקרבנות, ומצינו לו כפרה ממקום אחר, ואלו הן: שפיכות דמים ולשון הרע... ולשון הרע מקטרת, דתני רב חנניה: מנין לקטרת שמכפרת? שנאמר: ויתן את הקטרת ויכפר על העם, ותני דבי רבי ישמעאל:
על מה קטורת מכפרת? על לשון הרע, יבא דבר שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי, קשיא לשון הרע אלשון הרע... ולשון הרע אלשון הרע נמי לא קשיא: הא בצינעא, הא בפרהסיא.
רש"י: דבר שבקול - פעמונים שבו...
שבחשאי - שהיה לבדו שם, כדתנן פורשין בין האולם ולמזבח בשעת הקטרה, וכל שכן מן ההיכל, שנאמר וכל אדם לא יהיה וגו', בסדר יומא... בצינעא - דהוה דבר שבחשאי, קטרת מכפרת, שהוא מעשה חשאי. בפרהסיא - שהוא דבר שבקול, קול פעמונים מכפר עליו.
הלא אף כאן נפגשים מעיל שהינו דבר שבקול מפני הפעמונים שבו, וקטורת דבר שבחשאי משום וכל אדם לא יהיה וגו', וכפי היוצא אף מעניין הניאשתיק, שמעשה הקטורת כעין עניין המעיל בהשמעת קול.