אשמח לעזרתכם:
לשיטת הרמב"ם: המהדרין - בעה"ב מדליק כמנין בני הבית. המהדרין מן המהדרין - בעה"ב מדליק כמנין בני הבית כפול מספר הימים.
לשיטת התוס': המהדרין מן המהדרין - בעה"ב מדליק כמנין הימים.
לשיטת הרמ"א: המהדרין מן המהדרין - כל אחד מבני הבית מדליק בעצמו כמנין הימים.
אשמח להבין:
[א] לפי הרמב"ם אינני מבין: מה הענין להדליק לפי מנין בני הבית? הרי לפי דרכו בני הבית עצמם אינם מדליקים, אלא בעה"ב מדליק עבורם. אם כן מה הרווח מכך שידליק כמנין בני הבית דוקא?
(ושמא יש לתרץ שבאמת הענין אינו מספר בני הבית, אלא הענין הוא להרבות נרות[וכעין מה שנביא בהמשך מהחי' המיוחסים לר"ן], ומה שנקטו כמספר בני הבית הוא רק כדי לתת איזה גדר כמה נרות להרבות.
תירוץ זה קשה בעיני, כי לפי"ז אין באמת ענין למספר בני הבית, אלא הוא רק גדר חיצוני)
[ב] לפי התוס' אינני מבין: למה ההידור של מספר הימים עדיף מההידור של מספר הנפשות?
יש לתרץ: בחידושים המיוחסים לר"ן (ד"ה ת"ר) כתב שברוב הבתים יש מעט אנשים (בהמשך דבריו כתב "דאפשר דאין בבית אלא שני בני אדם"), ולכן המדליק כמספר הימים כלול בזה מספר הנרות שהיה מדליק אם היה נוהג כמהדרין.
אם אני מבין נכון כוונתו היא שה'מהדרין' מרבים בנרות כמספר בני הבית, ויש הידור גדול יותר, משום שיש בזה מספר נרות גדול יותר, והוא להדליק כמספר הימים.
ודבריו קשים בעיני: ראשית, לפי"ז יוצא שבבית ממוצע היו רק 4 נפשות לכל היותר - היתכן?! שנית, למה בכלל נתנו גדר ביניים של 'מהדרין' ולא הציעו מיד [אחרי עיקר הדין] את ההצעה של ה'מהדרין מן המהדרין'? הרי בין שתי ההצעות אין כמעט הפרש [במספר הנרות], וא"כ למה בכלל לתת גדר ביניים?!