"יצתה בת קול ואמרה אדון זה מזומן לחיי העולם" (תענית כט.).
צ"ע למה רבי לא בכה כמו בע"ז י: יז. יח.
אבי-העזרי כתב:אולי רבי לא נולד אז (או היה מאד קטן), ובאינך כבר נולד ?
HaimL כתב:י"ל דוודאי היה האדון מזומן לחיי העוה"ב, כיוון דסבר בפשיטות שמה שהוזהרו ב"נ וְאַ֨ךְ אֶת־דִּמְכֶ֤ם לְנַפְשֹֽׁתֵיכֶם֙ אֶדְרֹ֔שׁ וגו' אינו בהורג את עצמו כדי להציל את חברו, בדיוק מהך סברא דמאי חזית דדמא דידי סומק טפי, דילמא דמא דחבראי סומק טפי. אבל רבי שידע דסברת מאי חזית תליא במעשה בידיים או בממילא, כמבואר בתוספות, דאם הושיבוהו ח"ו על תינוק שיתמעך, דרשאי הוא שלא לקום, דמאי חזית דדמא דהתינוק סומק טפי, ואה"נ הכא להיפוך, דכיוון דעלה לגג ונפל ומת, דהוא מעשה בידיים, באמת אסור, דמאי חזית דדמא דרבן גמליאל סומק טפי, לכן רבי לא נתאווה לזכות למעלתו של האדון, אף שלפום סברת האדון זכה לחיי העוה"ב.
אבי-העזרי כתב:HaimL כתב:י"ל דוודאי היה האדון מזומן לחיי העוה"ב, כיוון דסבר בפשיטות שמה שהוזהרו ב"נ וְאַ֨ךְ אֶת־דִּמְכֶ֤ם לְנַפְשֹֽׁתֵיכֶם֙ אֶדְרֹ֔שׁ וגו' אינו בהורג את עצמו כדי להציל את חברו, בדיוק מהך סברא דמאי חזית דדמא דידי סומק טפי, דילמא דמא דחבראי סומק טפי. אבל רבי שידע דסברת מאי חזית תליא במעשה בידיים או בממילא, כמבואר בתוספות, דאם הושיבוהו ח"ו על תינוק שיתמעך, דרשאי הוא שלא לקום, דמאי חזית דדמא דהתינוק סומק טפי, ואה"נ הכא להיפוך, דכיוון דעלה לגג ונפל ומת, דהוא מעשה בידיים, באמת אסור, דמאי חזית דדמא דרבן גמליאל סומק טפי, לכן רבי לא נתאווה לזכות למעלתו של האדון, אף שלפום סברת האדון זכה לחיי העוה"ב.
דבריך מעניינים, כי בגמ' מובא שהאדון שאל תחילה את ר"ג אם אני מצילך האם תביאני לחיי העוה"ב, ואמר לו הן.
ויוצא שרבי הוא לא כסבו ר"ג. או אולי ר"ג לא ידע באיזה אופן יצילהו וסבר שלא ישלח יד בנפשו?
עוד במדרש דב"ר ב כד, בימי ר"ג הנז' שיועץ המלך בלע טבעתו ומת כדי להציל את ישראל, ועלו חכמי ישראל אצל אשתו להראות לה פנים. משמע הסכימו עם מעשהו. וביחוד אח"כ כשנודע להם שהתגייר ונעשה יהודי, אמרו עליו "נדיבי עמים נאספו אם אלוקי אברהם".
ולא נראה שסתם באו להחניף לה.
ואולי הצלת כלל ישראל שאני? ויש לעיין בכל זה.
אגב בסיפור השני לא מוזכר שיצתה ב"ק.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 27 אורחים