שאלה ששאל ילד לפני ר"ה את המלמד בחיידר:
מדוע בליל ר"ה אין מברכים על התפוח בדבש 'שהכל', הלא הדבש הוא העיקר והתפוח טפל אליו.
איני יודע מה ענה לו המלמד, אך לכאו' התשובה היא שהתפוח הוא ג"כ סימן טוב, שהרי מובא [מי זוכר איפה?] לאכול דווקא תפוח בדבש ולא פרי אחר בדבש משום 'תחת התפוח עוררתיך', וכן ראיתי בשם הגרשז"א להקפיד שהתפוח יהי' מתוק משום סימן טוב.
אך בעיון נוסף עדיין קשה קושייתו של אותו ילד, מה הדין באדם שלא ידע מהטעם של תחת התפוח עוררתיך, ולא ידע שהתפוח הוא ג"כ סימן טוב, וסבר שהסימן הוא הדבש בלבד, וכבר בירך העץ, האם כעת נאמר שלא יצא בברכתו משום שבירך על הטפל, ויברך שוב. או שיש כאן כעין 'תכא דרחמנא'.
וביותר, אם כעת שמע מכך שהתפוח הוא ג"כ סימן טוב, האם צריך לחזור ולברך 'העץ', משום שהברכה שבירך מקודם היתה על טפל ולא יצא בה, או דילמא שידי העץ יצא בה אלא שלא פטרה לו את העיקר שהוא הדבש, וכעת שהפסיק התפוח להיות טפל, שהרי שמע שגם הוא סימן טוב, א"כ שוב אינו צריך לברך על התפוח שנית, ויפטור גם את הדבש.