פורום אוצר החכמה

האם יש מקור לפדיון נפש לפני ר"ה ובעשי"ת, והאם יש ענין לעשות בשניהם גם לפני ר"ה וגם בעשי"ת?

ולא תרועה-שברים. אפשר לומר, שאם זה היה תרועה-שברים, היו שואלים למה לא שברים-תרועה, האם יש עוד הסברים?

תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף לד עמוד א
אלא רבי אבהו מאי אתקין? אי גנוחי גנח - הא עבדיה, אי ילולי יליל - הא עבדיה! - מספקא ליה דלמא גנח ויליל. - אי הכי, ליעבד נמי איפכא: תקיעה, תרועה, שלשה שברים ותקיעה, דלמא יליל וגנח! - סתמא דמילתא, כי מתרע באיניש מילתא - ברישא גנח והדר יליל.

תודה רבה! (זה מה שקורה כשלא לומדים...)

בר"ה שחל להיות בשבת אומרים את תיבות "וטהר לבנו וכו' אחר והנחילנו ודלא כמו כל שבת שחל להיות ביו"ט, והטעם לזה כתב הלבוש סי' תקפב וז"ל ומשנין הנוסח משאר המועדים לומר וטהר בסוף, כדי לסמוך מלת באמת לכי אתה וכו'. ע"כ. אולם דא עקא שבנוסחאות קודמים הנוסח הוא כבכל יו"ט כמבואר במחזור ויטרי סי' שמט' וז"ל 'ואם שבת הוא יאמר 'וטהר לבנו לעבדך באמת והנחילנו ד' אלהינו באהבה וברצון שבת קדשך כי אתה אלהים אמת ודברך מלכינו אמת וקיים לעד ברוך אתה ד' מלך על כל הארץ מקדש השבת וישראל ויום הזכרון'. וכן הוא בספר המנהגים טירנא 'ואומרים בשבת רצה במנוחתינו וקדשינו וכו' ואחר לעבדך באמת קודם כי אתה, אומרים והנחילינו ד' אלוקינו באהבה וברצון שבת קדשך'. וכן הוא בסידור רע"ג.
א"כ מתי אירע השינוי, והלא הלבוש לא משנה את הנוסח אלא רק נתן ביאור לנוסח השונה

כתב החיי אדם (קמה טו) וז''ל: ונ''ל שזה היה בימיהם שלא היו בבהכ''נ כל היום והתירו שלא תתגנה על בעלה, אבל בזמה''ז שאינו רואה אותה כל היום לא שמעתי הנוהגין להיתר, עכ''ל.

האם חידוש בולט זה מוסכם בפוסקים? והאם לדעתו הוא לא פלוג, ואפי' נמצאים כל היום בבית (בידוד...) יהיה הדין כן?

מובא במ"ב.

בכה"ח כ' שבקצוש"ע (בפאה"ש) כתב שאין דברי הח"א מוכרחים, "ועל כן נראה דהכל לפי הענין והזמן".

[לביאור הערה"ש דהיתר כלה הוא משום שאי"ז רחיצה לתענוג אלא למניעת גנאי, לכאו' פשוט כד' הח"א. אמנם כמדו' שבראשונים מבואר שלא גזרו בה (וגם אם רחיצה דאו', מ"מ נמסר הדבר לחכמים), ולפי"ז הוא חידוש].

האם אומרים? ראיתי איש מצליח ופסק"ת .עוד מקורות.

ראה 'אוצר מנהגי חב"ד - תשרי' ע' רטו.

מי שמחמת חולשת הצום וכיו"ב (או בשנה זו - מחמת שקשה לו להתפלל ולצום עם מסיכה וכו') מעדיף להתפלל חלק מהתפלות של יוהכ"פ בביתו - איזה חלקים מהתפלה יותר חשובים לענין אמירתם בציבור?

לדוגמא:

'כל נדרי' - עד כמה צריך להתאמץ לאומרו בציבור דוקא?

קריאת התורה - האם יעדיף את קריאת התורה של שחרית או של מנחה (לכאורה מעלה בשחרית, כמובן, אבל לאידך במנחה יש 'מפטיר יונה')

חזרת הש"ץ - האם יש עדיפות לשחרית על מוסף או להיפך?

תקיעת שופר שבסיום הצום - עד כמה יש להתאמץ כדי לבוא ולשמוע תקיעה זו?

ויהי רצון ש'נצא ידי חובה' בליבון ועיון נושא זה בבחינת 'יגדיל תורה ויאדיר', ולמעשה נוכל להתפלל בהרחבה ובבריאות

--
אתחיל בפרט שלכאורה פשוט שאפשר להקל בו לכתחילה.


אפשר שכל אחד יאמר בביתו את כל התחלת התפלה עד 'המלך', ורק לאמירת 'המלך' יתקבצו הציבור יחד לאמירת 'ברכו'.

מי כתב את הפסקים והמנהגים שבמחזור חב׳׳ד[כסיפור ר׳ אהרון מקרלין ומנהג המהרי׳׳ל וכדומה]?

ככל הזכור לי: מועתקים ממחזורים דעלמא, החל מ'מחזור חב"ד' הראשון - הנד' בבארדיטשוב שנת תרע"א.

בענין חנוך לשעות בקטנים, לשונות הגמרא והפוסקים הם על שעות ביום.
למה לא לחשב את הדילוג על 'ארוחת עקב'?

יוסף חיים אוהב ציון כתב:האם אומרים? ראיתי איש מצליח ופסק"ת .עוד מקורות.

כעת ראיתי בקדוש בציון בשם מו"א לא לומר.

שאלני הג"ר גמליאל רבינוביץ בעל פרד"י החדש וז"ל: הסתפקתי בשאלה מעניינת בעזרת החונן לאדם דעת, חולה ל"ע שצריך לאכול ביום כיפור, או בתענית אחר, האם יש ענין שיעשה על כל פנים "תענית הראב"ד" בשעה שאוכל.

הסתפקתי למי שנוהג כל השנה כשיטת ר"ת וביקשו ממנו לתקוע במוצאי יוה"כ בזמן הרגיל (ואפי' בבין השמשות) אם זה מותר, שהרי התירו תקיעת שופר (רק) בבין השמשות, ובין השמשות דר"ת עדיין לא הגיע, האם מותר לו לתקוע, או שימנע ותתבטל המנהג לתקוע בשופר?
אודה למי שיחכים אותי.

לכאורה זה תלוי בשאלה האם ההקפדה שלו על זמן רבינו תם היא מדינא או מחומרא.
לדוגמא: האם הוא מקפיד להדליק נרות שבת רק אחרי שמגיע זמן פלג המנחה דר"ת?

מן הסתם יש הרבה חברים שמלאים בחשש ובפחד לקראת יום הדין, ואשר על כן נכון הוא לצרף לאשכול זה כל מילות העידוד שמצאנו בחז"ל וברבותינו הראשונים והאחרונים, כדי שרוחם לא יפלו בקרבם ולא ישקעו במרה שחורה.

אתחיל בפסוק אחד: 'כי לא אחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכו וחיה'.

הגר"א הלוי איזנטל שליט"א מד"א דרמות ג' בעיה"ק ירושלים תובב"א דרש בדרשת שבת שובה שלו, דיש סתירה בפסוקים, דהקב"ה אומר "שובה ישראל" וכן "שובו אלי ואשובה עליכם", אך כלל"י מבקשים "השיבנו ה' אליך ונשובה" היינו שה' יתחיל קודם. ותי' דלדוג' אדם שאינו עובד ויבוא לבקש צדקה מעשיר, יאמר לו העשיר "צא לעבוד", אבל אם יבוא אדם חולני חבול ומוכה בוודאי שיתנו לו כסף בלי תביעה למה אינו עובד, כך גם דבעלמא הקב"ה דורש שאנחנו נתחיל לשוב ואז יעזור לנו, אבל הקרא ד"השיבנו" נא' בסוף איכה, היינו דלאחר כל המכות והיסורים כבר אין תביעה כזו אלא הקב"ה יתחיל.
והנמשל לדורינו ולשנה האחרונה ברור.

יוסף חיים אוהב ציון כתב:

יוסף חיים אוהב ציון כתב:האם אומרים? ראיתי איש מצליח ופסק"ת .עוד מקורות.

כעת ראיתי בקדוש בציון לא לומר.

ראה מה שהובא בזה בגליון אמרי יעקב חיים שהעלתי כאן https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f ... 01#p660401

כידוע יש פיוטים שאומרים בחזרת הש"ץ כשהארון הקודש פתוח.
אצלנו בבית הכנסת נהוג שהגבאי מכבד כל פעם אדם אחר לפתוח את הארון, האם יש ענין בפתיחה זו?
מה שיודע שיש ענין בפתיחה של כל נדרי או של נעילה, מסתמא ענין סגולי,
השאלה אם יש ענין גם בכל פתיחת הארון, או שהענין שהארון יהיה פתוח, ואין בזה כבוד בפתיחה עצמה?

ב'אבינו מלכנו':
'אבינו מלכינו כלה דבר וחרב ורעב ושבי ומשחית ועון ושמד מבני בריתך'.
נשאלתי, מה השייכות של עון שהוא לכאו' בקשה רוחנית, בין כל הבקשות הגשמיות של דבר וחרב וכו'?

ראה בסידור מה"ר שבתי סופר מפרעמישלא [מבוא, ליקוטים, מילואים, נספחות] עמוד רנא

ייש"כ.

ישראליק כתב:

סדנא דארעא כתב:ב'אבינו מלכנו':
'אבינו מלכינו כלה דבר וחרב ורעב ושבי ומשחית ועון ושמד מבני בריתך'.
נשאלתי, מה השייכות של עון שהוא לכאו' בקשה רוחנית, בין כל הבקשות הגשמיות של דבר וחרב וכו'?

ראה בסידור מה"ר שבתי סופר מפרעמישלא [מבוא, ליקוטים, מילואים, נספחות] עמוד רנא

א. ה"ה גם ב"אבינו מלכינו כבוש..." שבחזרת הש"ץ.
ב. האם מישהו יוכל להעלות מסידור הרש"ס הנ"ל?
ג. בעניי חשבתי שהוא להזכיר לנו ששורש כל הצרות הגשמיות הנ"ל נעוץ ב"עוון". (התעוררתי לזה השנה כשכמעט כל החזנים האריכו מאד ב"מגיפה", וחשבתי לעצמי כמה צער היה נחסך מאיתנו אילו היינו מאריכים כך ב"עוון"...)

מצו"ב.

ייש"כ

אור עולם כתב:ג. בעניי חשבתי שהוא להזכיר לנו ששורש כל הצרות הגשמיות הנ"ל נעוץ ב"עוון". (התעוררתי לזה השנה כשכמעט כל החזנים האריכו מאד ב"מגיפה", וחשבתי לעצמי כמה צער היה נחסך מאיתנו אילו היינו מאריכים כך ב"עוון"...)

כעי"ז בס' ברוך שאמר:

מדוע בעת תפילת נעילה שהוא זמן נעלה ונשגב, אין אומרים את הוידוי הארוך "על חטא"? (עפ"י פשט)

בענין השאלה על אמירת "עוון", מצאתי במחזור של מהדורת "אוצר הראשונים" (עמ' 254) שנדפס שם ביאור מדקדוקי הרא"ך,

ראה כאן: https://tablet.otzar.org/book/book.php? ... agenum=254

כמעט מילה במילה ממה שהובא לעיל מסידור ר' שבתי.

סדנא דארעא כתב:מדוע בעת תפילת נעילה שהוא זמן נעלה ונשגב, אין אומרים את הוידוי הארוך "על חטא"? (עפ"י פשט)

הנה שמעתי לבאר בזה באופן פשוט, דהרי בעצם זמן תפילת נעילה הוא רק כשחמה בראשי אילנות. ומבואר בשעה"צ (סי' תרכג סק"ה) שלא יתחיל קודם פלג המנחה. ופלג המנחה – אם זה שעה ורביע קודם השקיעה, אז צריך לגמור לפני השקיעה (כ"כ הט"ז). וגם לאחרונים דס"ל דאפשר לגמור אחר השקיעה - קודם צאה"כ, אבל מ"מ צריך להתחיל שעה ורביע סמוך לצאה"כ. וגם למנהג שמתחילים שעה ורביע קודם השקיעה – ואפשר לגמור עד צאה"כ של הגאונים, מ"מ צריך לגמור את הנעילה גם של יחיד וגם של ש"ץ (חזה"ש אמנם יש מקילין, אבל ודאי שלכתחילה עדיף, ועיקר הזמן זה ביום). וגם במ"ב כ' שהעיקר כסברא ראשונה שצריך לגמור הנעילה לפני צאה"כ (גם החזה"ש).

וא"כ בזמן הזה של שעה ורביע צריך להספיק גם תפילת לחש וגם חזה"ש וכל תוספותיה, ולכן לא יכלו להאריך כ"כ. וא"כ כיון שבאמירת "אשמנו, בגדנו וכו'" יצא כבר יד"ח וידוי (כמבו' במ"ב סי' תר"ז סקי"ב בשם הטור שעל חטא זה רק מנהג ולא מדינא, ומקורו רק מסידור ר"ע גאון ובסדר תפלה להר"מ), ולכן יתכן שלא נהגו להאריך בזה, ודו"ק.

ייש"כ.
אמנם ראיתי בספר מפניני הרב (עמוד קע"ח) שהביא שנראה שאי"ז הטעם הנכון ופי' שם באו"א, יעו"ש.
אולם נראה שכן תי' הגרח"ק שליט"א בכת"י שהובא בקונטרס תפילה ורפואה (ע' כ"ג) כשנשאל ע"כ ענה שאין אומרים על חטא בנעילה "כי אין פנאי, שצריך להסמיכה בנעילת שערים".

יכול להיות שכבר שאלתי פעם בפורום, אולם עתה איני מוצא:

האם היו ששללו את אמירת הפיוט של עשרת הרוגי מלכות במוסף של יום הכפורים?

אם כן, מי הם ומה טעמם ועד כמה עשו מזה 'ענין'?

[quote="דרומי"]יכול להיות שכבר שאלתי פעם בפורום, אולם עתה איני מוצא:
/quote]
viewtopic.php?f=30&t=1994&p=661043&hilit=%D7%94%D7%A4%D7%99%D7%95%D7%98+%D7%A9%D7%9C+%D7%A2%D7%A9%D7%A8%D7%AA+%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%92%D7%99+%D7%9E%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA#p661043

על פניו לא נראה שענו לך שם.

מה הוא מקור מנהג חב"ד (ואולי אצל רוב החסידים) שבאלול תוקעים קשר"ק קש"ק קר"ק דלא כמנהג אשכנז שמסתפקים בקשר"ק, וגמרנו ?

ראה 'אוצר מנהגי חב"ד - אלול' ע' ז (ושם גם מנה את הקהלות הנוהגות כך).

כידוע שהרב מלבי"ם טרח להעמיד את כל דרשות חז"ל בתשבע"פ על בוריין ועל תילן במקראות התורה שבכ"ת, איפה דיוקי ודקדוקי חז"ל מרומזים בכתובים, ע"פ דקדוק לשון הקודש וכפלי הלשון וכו'...

כתוב בתורה ובכתה את אביה וגו' ירח ימים, ואי' בספר הזוהר דא היא ירחא דאלול. איפה מרומז בפסוק שמדבור בחודש אלול בדווקא, ולא בחודש אב, או תשרי ?

ובפרט שהקשר המצווה הזאת של יפ"ת אינו הקשר או אווירה של תשובה או עשי"ת וכדו', אלא הקשר של שעת חירום, של תאווה שקשה להשתלט עליה, של היפך ההתאפקות, דווקא כאן מצא הרשב"י לדרוש "דא היא ירחא דאלול" ?

למה בנוסח אשכנז השמיטו את נוסח ר"ע א"מ אבינו אתה (כמובא בש"ס תענית שע"י זה אתא מיטרא) ?

לכאו', המשפט הזה הינו יסודי בנוסחאות הימים הנוראים, כמ"ש אם כבנים אם כעבדים...?

מאיפה מקור המנהג של הרה"ק מצאנז זי"ע שלא לומר לדוד ה' וגו' באלול כנהוג ברוב תפוצות ישראל ?

אשמח למ"מ